העיתון שלנו ברשת

חדשות השבוע מהנעשה בסניפים ובמרכז

מבזקים

יעקב שואב מן המקורות

שהטובה תהיה מתוקה

יעקב סוראני שואב מן המקורות

כ"ט אלול. השמש שוקעת אט אט, צובעת את השמים באודם של מלכות. שנה שחלפה מפנה מקומה לשנה שנכנסת. רגע של לידה. אני חש את מעי מתהפכות בתוכי, את הלב מתכווץ בחרדה, יראת הדין. מה תביא לנו השנה הבאה בכנפיה? האם יהפכו קללות תשע"ג לברכות תשע"ד? אני נושם עמוקות, מנסה לשאוב ביטחון ושמחה מאוירת החגיגיות שמסביב. יראה, חגיגיות, שמחה. בשתי מילים תימצת את הדברים דוד המלך ברוח קדשו: "וגילו ברעדה".
אמר האר"י הקדוש שכל מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה. ואין הכוונה לבכי של חרטה על עוונות מסוימים שעשה במשך השנה, שהרי ידוע שאין מתוודים בראש השנה. אלא מבאר האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה בדרושים לר"ה נה, ד) שמתוך שאדם מתבונן בראש השנה על נשמתו, ששורשה בעליונים וירדה לעולם הזה ושכחה את גדולתה, והחלה להתפלש בענייני החומר המלאים תאוות וקטטות, הוא מתמלא געגועים לקרבת אלוקים ובוכה. איך אפשר שלא לבכות באמת על ירידתה של הנשמה, ואיך אפשר שלא לבוא לפני אבינו שבשמיים בתפילה זכה וטהורה, שיקרב אותנו לעבודתו ויזכה אותנו ואת כל עם ישראל בשנה טובה ומבורכת.
פעם אחת שאלו את רבי זושא: מהו זה שאנו מתפללים "ותגמלנו חסדים טובים", וכן "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל"? כלום אין כל החסדים טובים, שיש צורך להדגיש ולומר "ותגמלנו חסדים טובים"? השיב ר' זושא: ודאי, כל החסדים טובים הם, אלא האמת היא שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא חסד הוא. העולם אינו יכול לקבל את עצם חסדיו, לכן הלביש אותם ה' יתברך בלבושים. לפיכך אנו מבקשים ממנו שגם הלבוש יהיה טוב.

השאלה האמונית שצריכה להישאל מכאן היא שאם הכל טוב, איך ייתכן שיש גם רע? התשובה ההכרחית היא שבאמת הכל טוב, אלא שלא כל אחד מסוגל להכיר בטוב הזה. נראה שהטוב הזה הוא טוב צפון, הנסתר מעין רואים. עמוק מכך, הטוב הזה מסותר פעמים רבות בתוך הרע עצמו, כלומר הרע הוא בעצם טוב, אלא שהוא מתגלה לעינינו בלבוש רע.

לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב כפי שהוא טוב. יש אנשים שהשפעת טובות עליהם מביאה אותם דווקא להידרדר. יש אנשים שמרוב טוב באים לכלל כפירה ומרידה במי שהעניק להם את הטוב הזה. יש אנשים שהטוב עלול להביא עליהם רע במישור האישי. לעתים הם הופכים לאנשים רעי לב, קמצנים, כעסנים וגאוותנים.
לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב בלבוש של טוב. לעתים יש צורך להציג את הטוב דווקא בלבוש של רע. לעתים האדם מסוגל לקבל את המסר הטוב מאת האלוקים דווקא אם הוא מופיע בדרך של סבל, ייסורים או כאב. אלו מלמדים את האדם לקח משמעותי יותר מזה שהיה מקבל לו היה הטוב מתגלה לו בלבושיו הטובים. אמור מעתה: הטוב הוא טוב, אלא שלבושיו רבים הם.
בדרך דומה נוהג היה הרבי מליובביטש לבאר את הברכה המקובלת אצלנו בערב ראש השנה, "שנזכה לשנה טובה ומתוקה". בנוהג שבעולם לא כל טוב הוא גם מתוק. לעתים למשל יש תרופות שהן טובות לאדם, אולם הן מרות כלענה. בקשתנו מאת בורא עולם היא שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, כלומר שהטוב יהיה גם מתוק, כך שניכר יהיה בו שהוא טוב. טוב מסוג שכזה היה הרבי נוהג לכנות בשם "טוב הנראה לעין", שכן כל טוב הוא טוב, אלא שלא תמיד הוא נראה לעין, ולעתים הוא מתכסה בלבושים אחרים.

כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכל
מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להיפרד מן העייפות
המלווה את היום יום לעיתים קרובות כל כך, ולקנות "מח"
חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.

להוסיף חיים
מתוך כך שבראש השנה הקב"ה בורא את החיים של השנה החדשה, יש מקום שכל יהודי יראה כיצד הוא מוסיף חיים בשנה החדשה. התורה היא חיים - יראה כיצד יוסיף בלימוד תורה. צדקה וחסד הם חיים - יראה כיצד יוסיף בצדקה וחסד. פרו ורבו זה חיים - יראה כיצד נרבה חיים.
ראש של השנה
ראש השנה הוא בבחינת ראש לכל השנה. כשם שלאדם יש ראש ומוח המשפיע והמחיה את כל הגוף, כך ראש השנה הוא כעין המוח של השנה ומשפיע על כל השנה, וכשם שראשו מוחו ולבו של האדם צריכים להיות טהורים ומתוקנים, כך גם אנו בראש השנה מטהרים את עצמנו על ידי תשובה ומעשים טובים, מחשבות טובות ודיבורים טובים ומשפיעם בזה על כל השנה כולה שתהיה שנה טובה ומתוקה. (הרב שניאור זלמן זצ"ל)
עול בשמחה
בראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים בשמחה, כפי שהיה בעת קריעת ים סוף, שבני ישראל קיבלו עליהם עול מלכות שמים, באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד", מתוך שירה ושמחה. בכל ראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים מחדש, בשמחה גדולה יותר וברצון נעלה יותר. (הצמח צדק)
מהות היום
קבלת העול שבכל יום, ובמיוחד בעת קריאת שמע, היא התחלה ויסוד בלבד להתנהגות האדם במשך היום; ואילו קבלת העול של ראש השנה היא מהותו ותוכנו של היום.