העיתון שלנו ברשת

חדשות השבוע מהנעשה בסניפים ובמרכז

יעקב שואב מן המקורות

לכל אחד יש סולם

יעקב סוראני שואב מן המקורות

לא ידעתי שגם בסניף נמצא ה'...
כאשר היה האדמו"ר מגור זצ"ל בעל ה'פני מנחם' ילד כבן תשע שנים, שאלו אביו, בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל, בפרשת השבוע שלמד: יעקב אבינו ראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מדוע לא ניצל זאת יעקב לעלות גם הוא השמימה?
ענה הבן: "והרי זה היה רק חלום". שאלו ה'אמרי אמת': "אם כן, הוא היה צריך לחלום שהוא עולה השמימה??" ענה הבן היניק וחכים: " בפסוק הבא כתוב "והנה השם ניצב עליו" - ואם השם כאן, לשם מה יעפיל לחפשו במקום אחר...??"
יעקב מתעורר ואומר כך: "אכן, יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי". עד עכשיו יעקב היה איש תם, יושב אוהלים. עכשיו הוא יוצא אל שלל משימות – הוא יחפש שידוך, יעבוד קשה אצל לבן, יהפוך לאבא ויצטרך להתמודד עם אתגרים רבים.
באמצע המעבר הזה מהרוחניות אל הגשמיות, יעקב מגלה לנו סוד: גם פה יש אלוקים. גם המשימות הארציות נוגעות בשמיים. פרשנים רבים מדגישים שיש קדושה וחשיבות רבה בעשייה היומיומית, המשפחתית, הלא-זוהרת.
אפשר להתייחס למשימות החיים האפורות בזלזול, אבל אפשר להרגיש חשיבות וטעם, ואפילו תחושה של מצווה, גם בשטיפת כלים, בהורדת הזבל , עשיית שיעורי בית עם הילד או המתנה ממושכת למוקד שירות לקוחות.
האדם לא מוצא את הקדושה רק איפה שתכנן מראש. להיפך. לפעמים בעבודה, בסלון או במערכת יחסים שנראית שגרתית – יש המון קסם ועומק, ואנחנו פשוט לא שמים לב לסיטואציה. יעקב מזכיר לנו שאנחנו עלולים לפספס אנשים ודברים נפלאים סביבנו, ואפילו את אלוקים: "אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי".
חסידים רבים באו לשבות בצילו של רבי שמואל מקַמַד, והמיטות שהוכנו בעבור האורחים לא הספיקו. נטל הצדיק סולם וטיפס אל עליית הגג והוריד משם מזרנים בעבור האורחים.
נזעקו החסידים ואמרו: "למה הרבי משפיל את עצמו? אנחנו נוריד בעצמנו את המזרנים".
השיב להם הצדיק: "מחר בבוקר, כשאלך עם טליתי בידי לבית-הכנסת להתפלל, האם גם אז תבואו אליי ותטענו שזו השפלה בעבורי וכי אתם מוכנים להתפלל במקומי? ואם תטענו כך, האם אשמע לכם? הכנסת אורחים מצווה גדולה היא ולא השפלה".
לכל אחד יש סולם
"וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא, וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".
יַעֲקֹב נמצא בזמן הקשה ביותר בחייו, הוא בדרך לחָרָן, ובורח מפני עֵשָׂו, אחיו. עֵשָׂו שולח את אליפז, בנו, לרדוף ולהרוג את יַעֲקֹב, נקמה על הברכות, שלקח בעורמה מאביו.
מסביר רש"י: לפי שרדף (אחרי יַעֲקֹב) אליפז, בן עֵשָׂו, במצוות אביו אחריו להורגו, והשיגו...
אמר לו (אליפז ליַעֲקֹב): מה אעשה לציווי של אבא? (אני אוהב אותך, אבל אבא ציווה להרוג אותך, מה לעשות?)
אמר לו יַעֲקֹב (לאליפז): טול מה שבידי, והעני חשוב כמת (קח ממני את כל כספי ורכושי, ובזה כאילו והרגת אותי, כי אדם עני, חסר כל, נחשב כאדם מת).
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" - וכך, חסר כל, נאלץ יַעֲקֹב לישון בלילה ההוא לבדו על אבנים, תחת כיפת השמיים, חשוף לסכנות ולחיות טורפות.
מתוך המצב הירוד הזה, ממש בקצה נקודת השפל של חייו, במקום של נירדף, ללא ממון ורכוש, נותר ליַעֲקֹב רק לבטוח בקב"ה לבדו.
דווקא בנקודה זו, של צמצום גדול בחומר, מתחזקת ביַעֲקֹב הרוחניות, ונגלית בפניו האלוקות. בנקודה זו זוכה יַעֲקֹב לחיבור הרוחני החזק ביותר, שאי פעם היה לו עם הקב"ה בחייו – ואומר:
"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" – דווקא במצב הירוד הַזֶּה, הצליח למצוא את החיבור הרוחני הגבוהה ביותר לקב"ה.
"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" - יַעֲקֹב נרדם על הארץ, וחולם חלום על "סֻלָּם", ומלאכי ה' עולים ויורדים בו, ובראשו של הסֻלָּם ניצב הקב"ה.
כותב בעל התניא: "...וירידת הנפש האלקית לעולם הזה, להתלבש בגוף האדם ...כמו חבל, על דרך משל, שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה" (תניא אגרת התשובה ה)
ה"סֻלָּם" הוא החבל הרוחני, המחבר את האדם החומרי אל האלוקות הרוחנית, מחבר ארץ ושמים, חומר ורוח - כך גם האדם הרוחני, מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה – נשמתו של האדם ירדה אל הארץ (אַרְצָה - עולם החומר), כדי לעשות בו את תיקונה בחומר, ועל כן חלקה התחתון כלוא בגוף החומרי, ואילו חלקה העליון מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, נותר מחובר אל מקורה הרוחני בעולמות העליונים.
ה"סֻלָּם" מייצג את שני קצוות הרצונות המנוגדים שבאדם – מצדו התחתון, הרצון לקבל לעצמו בלבד, הרצון של גופו החומרי לקבל תאוות ללא גבול, והוא הגורם לו את תחושת החסר התמידית.
ומן הצד השני, הרצון העליון החבוי באדם, שמהותו – רצון לתת, ולהשפיע שפע לאחר. רצון זה, מקורו בחלק הרוחני של נשמתו, והוא הרצון להידמות לבורא בתכונותיו - להטיב, ולתת לסבביו ללא גבול.
"וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"
ידיעה משמעותה חיבור (יָדָעְתִּי). יַעֲקֹב מבין, כי עד כה לא היה באמת מחובר לבורא עולם, אלא רק הכיר את הקב"ה בשיכלו בלבד.
את ההתגלות והחיבור הרוחני האמיתי, קיבל יַעֲקֹב, דווקא בעת שהיה שרוי במצב ירוד של שינה, ומרגע שהגיע למציאות של "חוסר כל", נקודת השפל הנמוכה ביותר בחייו, גילה יַעֲקֹב את מהותו של הקב"ה, כפי שלא הכירה מעולם.
הוא גילה, כי דווקא במצבי משבר, נפילה וצמצום בחומריות, שם טמונה העלייה הרוחנית הגדולה ביותר לאדם, ושם מגלה האדם את הקרבה הגדולה ביותר לאלוקות.
"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהילים קכא) - דווקא ממצב ה"אַיִן", ממצב החסר, משם יבוא עזרי.
"וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה, כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"
אבל, לחליפין, יש לאדם גם את הבחירה לתקן, לשפר את חייו, להתעורר בזמן ("וַיִּיקַץ ... מִשְּׁנָתוֹ"), לפקוח את עניו ולראות, שבעצם כל החומר והאנשים סביבו, זו ההשתקפות של האלוקות, המדברת איתו דרכם ("אֵין זֶה, כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים") - ומהתבוננות זו, יכיר בטעותו, ובחייו המקולקלים, ויחפש בחזרה את פתח החיבור, לשוב אל דרך האמת ("שַׁעַר הַשָּׁמָיִם").
"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל רֹאשָׁהּ"
יעקב בדרכו לבית לבן לברר משם את ניצוצות הקדושה, שנפלו אצלו בקליפות הטומאה. יעקב הולך לחלץ מבית לבן את מלך המשיח, החבוי בלאה ביתו (שעתידה ללדת את יהודה, וממנו יוולד פרץ, וממנו עובד, וממנו ישי, וממנו יוולד דוד המלך..... ולבסוף מלך המשיח).
כרמז לעניין זה יוצק יעקב שֶׁמֶן על ראש האבן - אבן זו היא איחוד של שנים עשר האבנים שאסף למראשותיו, רמז לאחדותו של עם ישראל, רמז לתפקידם המיועד כנציגיו של הקב"ה עלי אדמות, ולהמלכתו באחרית הימים של מלך המשיח על העולם כולו.
"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו"
תפקידו של עם ישראל לתקן את עולם החומר בדרך התורה, לעלות ממצב התרדמה הירוד של הגלות הארוכה, לעלות את העולם ברוחניותו כמו בסֻלָּם, שלב אחר שלב - להתקרב עוד ועוד אל האלוקות, עד שנגיע אל גמר התיקון, אל השלב בסֻלָּם בו ניצב הקב"ה, ויתגלה אז בפנינו משיח צדקנו, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.


WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA