יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

כי תבוא ... לארץ המובטחת: ארץ ישראל. לצד ההתרגשות והשמחה, יהיה על היהודים להסתגל לאורח-חיים שונה מזה שבמדבר. לא עוד לחם מן השמים ומים מן באר מרים הניסית. יהיה עליהם לעמול ולהזיע, לחרוש ולזרוע, ורק אז ליהנות מפרי היבול. "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" פותחת פרשת השבוע ואומרת, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה... והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם". זוהי מצוות ה'ביכורים' – היבול הראשון. על היהודים להביא אותו מדי שנה בשנה אל בית המקדש, בטקס חגיגי ורב-רושם. בקרב חכמי ישראל נערך דיון מעניין בשאלה מתי על היהודים להתחיל ולהביא ביכורים, ומדיון זה נוכל להסיק לקח חשוב לחיינו אנו. הכניסה לארץ ארכה 14 שנה, במהלכם כבשו היהודים את הארץ - שנים - וחילקו אותה לשבטים -7 שנים. נניח ושבט יהודה קיבל את חלקו בעוד שבט גד עדיין נודד בארץ כנען. האם יהיה על חקלאי שבט יהודה להביא את הביכורים? הדעה המצדדת לחיוב טוענת כי שבט יהודה כבר התנחל בארץ וכבר חלה עליו מצוות הביכורים. לעומת זאת טוענת הדעה השנייה כי את הביכורים יש להביא מתוך לב שמח, וכל עוד העם כולו לא התיישב בחלקו – גם השבטים שעשו זאת לא יכולים לשמוח בלב שלם. שתי דעות אלו מסמלות שתי גישות, אותם עלינו ליישם בחיינו. בראש ובראשונה עלינו לחגוג הישגים פרטיים, שמחות משפחתיות, אירועים אישיים הנוגעים לחיינו כבני-אדם פרטיים. עם זאת, אל לנו לשכוח, ולו לרגע, על מצבו של העם כולו. השמחה שלנו לא תהיה מושלמת אם מצבו של העם היהודי מעורר דאגה; רק כאשר העם כולו "יתיישב על אדמתו", נוכל לשמוח באמת ובלב שלם. תפסיק להיות תרנגול - אתה נשר באחד הימים, יצא אדם לעבודתו ומצא נשר פצוע מושלך על אם הדרך, ברחמים הרים את הנשר והביאו לביתו והניחו יחד עם תרנגולים אשר היו בביתו. עברו ימים, עברו חודשים והנשר נהיה כשאר התרנגולים, אכל את מאכלם, שתה עימם ושיחק עימם, עד שהנשר נהיה כתרנגול לכל דבר. באחד הימים, עבר שם איש חכם וראה נשר מתנהג כמו תרנגול, התפלא ולא האמין: איך יתכן?, מלך העופות ינהג כך?, דבר זה אינו מובן!. הלך לבעל הבית וביקש ממנו לשחרר את הנשר שיהיה במקומו ועם חבריו בשמים. בעל הבית אמר לו: תעשה כרצונך אבל ודאי לא תצליח. ניסה האיש החכם, לקח את הנשר, הניחו במקום גבוה ודחק בו לעוף, אך הנשר פחד פחד גדול וכל אשר רצה, לחזור מיד לחבריו התרנגולים, לאכול עימם ולהיות עימם. החכם לא הבין ולא האמין, איך יתכן שכך נשר ינהג?. למחרת חזר שוב החכם והנבון וניסה שוב להניח את הנשר על מקום גבוה ושוב דחק בו שיעוף, אך הנשר שוב פחד פחד גדול. כך כמה פעמים ניסה החכם שוב ושוב ולא הצליח, עד אשר באחד הימים דחק מאוד את הנשר, הנשר נשא את כנפיו ועף ושוב ולא שב. במעשה זה יש מוסר גדול מאוד, כל אדם נולד עם כוחותיו ומעלותיו, מעלות אשר איתם הוא יכול להתמודד עם האתגרים והניסיונות אשר נכתב עליו לעבור במשך חייו. אך לרוב העולם יש בדרך בתחילת החיים, משברים ומצבים אשר מנסים לאבד ממנו את הכוחות אשר הוא זקוק להם לשרוד בחיים. והנה ימים אלו, ימי חודש אלול, הם הימים אשר יש כח לאדם למצוא את הדרך להשיב לו את כוחות נפשו ולשוב לדרך אשר תוביל אותו לתכלית חייו. ולכן ישתדל האדם לדעת מה הוא כאותו נשר ומה הדרך אשר בה יראה אור. ואף אם יודע שהדרך קשה והשינוי לא נוח, ימשיך בכל כח לילך בדרך האמת. וידע שכל התחלה קשה ובכל פעם שעולה במעלה יעבור תקופה קשה ומתי שהמעלה גדולה מאוד. התקופה תהיה קשה מאוד, כגודל העליה המצפה לאדם כך גודל הניסיון. ולכן אמרו חז"ל כל שנה שקשה בתחילתה סופה מתעשרת, כשרואה האדם ראשית שנה קשה עם בעיות וניסיונות קשים שידע שסופה מתעשרת, שזו ראשית של זמן חדש שסופו ישועה והצלחה. כך לפני שקיבלנו את התורה עברנו את שיעבוד מצרים. וידע האדם סימני צער ויגון, הם ראשית של לידה והתחדשות חדשה לעולם. בטוחים אנו, שימים טובים של שמחה ועליה ברוחניות ובגשמיות בפתחינו ונשתדל לאסוף את כל הכוחות לקיים את דברי חז"ל: "לתקן עולם במלכות שד-י" "וכל הרשעה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". אם תקום עלי מלחמה חכמים תיקנו לומר את פרק כז בתהילים, "לדוד ה' אורי וישעי", בחמישים הימים שבין ראש חודש אלול להושענא רבה, יום חיתום הדין הסופי. תוכנו של הפרק עוסק במידת הביטחון של דוד המלך. "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" – כפשוטם של דברים, הסיבות לביטחון מופיעות בהמשך: "כי יצפנני בסכה, ביום רעה יסתרני בסתר אהלו, בצור ירוממני". אני בוטח משום שהקב"ה מגן עלי ואף מרומם אותי מתוך המלחמה. מה פירוש: "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח"? היה מי שפירש שאם הקב"ה מעמיד בפני אתגר כה קשה, הרי זה מפני שהוא חושב שאני יכול ומסוגל להתמודד ואף לנצח אפילו אותם. אין הוא מעמיד את האדם באתגר שאינו יכול לעמוד בו, אלא להיפך, מעצם הקושי הגדול אני מקבל ביטחון רב יותר. דוד מדבר על מלחמה בפועל, כפי שהיו לו הרבה בימי חייו, וגם על מלחמות פנימיות, ומכולן הוא אינו נחלש אלא מתמלא ביטחון. המלחמות היותר קשות של אדם הן בינו לבין עצמו, כאשר הוא מתאכזב מחוסר יכולתו להגשים את רצונותיו הגדולים. פרק זה מלמד מהי ההדרכה למצבים כאלה – להתאזר בביטחון. יש לתקן בחודש אלול את מה שקלקלנו לאורך השנה, וכל אחד יודע מה מוטל עליו לתקן. הגישה למעשי התיקון צריכה להיות מלאת ביטחון שיש לנו כח להתמודד, וככל שהקשיים גדולים יותר, כך יכולתנו גדולה יותר להתמודד עימם, ולהגיע על ידם למעלות גבוהות יותר. צריך להסתער על האתגרים בהתלהבות, להקיף את המסכת ולהעמיק בה, לתקן את המידות, לתקן את המעשים, והדרך הטובה ביותר בהתמודדות, ההגנה הטובה ביותר, היא ההתקפה. לכן אין לבדוק ולפשפש במה לא להיכשל, אלא במה להתחזק יותר. לכל אחד יש הכח לעמוד בכל מה שהוא מתמודד עימו, ואם הקושי נראה גדול צריך לדעת שכוחותיו גדולים בהתאם, והוא יכול לנצח ולהתעלות.