יום א', יג’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סוראני שואב מן המקורות

שבת זו, שחלה בשיאם של ימי האבל על חורבן בית-המקדש, נקראת 'שבת חזון'. רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה אומר, שהשבת הזאת נקראת 'חזון' מלשון מחזה, שכן בשבת זו מראים לכל יהודי את חזון בית-המקדש השלישי. אמנם העיניים הגשמיות אינן רואות מחזה זה, אבל הנשמה האלוקית שבקרבנו רואה גם רואה. ועם זה, הסיבה הפשוטה שהשבת נקראת 'חזון' היא על שם הפטרת השבת, שמתחילה במילים "חזון ישעיהו בן-אמוץ". הפטרה זו מלאה דברי-מוסר קשים ביותר כלפי עם-ישראל, והנביא מזהיר את העם על הצפוי לו. יש כאן שילוב מדהים של אבל ותקווה, תוכחה וטוב נשגב, כאב הגלות וציפייה לגאולה. שתי התחושות הללו כרוכות יחדיו ואי-אפשר לזו בלא זו. אבל וכאב בלי תקווה ואמונה, סופם עצב וייאוש. תקווה ואמונה שאינן מלוות תחושת אבל וצער על החורבן והגלות – אינן אמיתיות. דווקא השילוב של אבל ותקווה, צער ואמונה – הוא היוצר את השלמות של התחושה היהודית האמיתית. ערבוב רגשות מעין זה מאפיין את הימים האלה. מצד אחד, אנו שרויים במציאות קשה, שלא הייתה כמותה מאז מלחמת השחרור. היו זמנים שעיר או כמה ערים סבלו מהפצצות, אבל מציאות שבה רוב המדינה, סופגת יום-יום מטחי טילים – לא הייתה כבר כמעט חמישים שנה. ומצד שני, העם איתן, נחוש ומאיץ בממשלה ובצה"ל להוסיף ולהכות במחבלים עד הכנעתם המוחלטת. אנשים סובלים, ועם זה הם מלאי עוז-רוח, על שסוף-סוף אנו קמים לעמוד על נפשנו ולהילחם במבקשי רעתנו. רבים חשים דכדוך עמוק על המתחולל בעת האחרונה. שנים שכנעו את עצמם לחשוב כי הסכסוך עם הערבים נובע מה'כיבוש'. הם האמינו כי ברגע שיסתיים ה'כיבוש', יאהבו אותנו ונחיה בשלום ובשלווה. והנה דווקא בשתי החזיתות שבהן נסוגונו עד הסנטימטר האחרון, לבנון ורצועת עזה, ואשר לאיש אין עוד שום טענות על 'כיבוש' – דווקא משם מתפרצת שנאה עיוורת, שמכה בנו שוב ושוב. שוב ושוב אנחנו עומדים מול צביעותו של העולם. מה לא עשינו כדי לקנות את אהדתו וכדי לרצותו. היינו הילדים הטובים ביותר. יצאנו מלבנון בלי הסכם, ובלבד שלא יטענו כלפינו כי אנו יושבים באדמה שאינה שלנו. הרסנו עשרות יישובים ברצועת עזה ונסוגנו עד קווי 1967, כדי שהעולם כולו ייווכח עד כמה אנחנו שוחרי שלום. והנה עכשיו, כשלמרות כל זאת פוגעים בנו וחוטפים את חיילינו, מטילים עלינו את האשמה ומציגים אותנו כילד הרע והמופרע של המזרח התיכון. אלא שדווקא מתוך המבוכה הזאת בוקעת אמת יהודית נצחית – אנחנו "עם לבדד ישכון". איננו "ככל הגויים". השנאה כלפינו אינה נובעת מהתנהגות שלילית מצידנו, אלא היא נובעת ממניעים אחרים, עמוקים ולא לגמרי מובנים. כזאת הייתה האנטישמיות שליוותה אותנו לאורך כל תקופת הגלות. שנאו אותנו כי היינו עניים, ורדפו אותנו כי היינו עשירים. האשימו אותנו בבטלנות ובעסקי-רוח, ובאותה נשימה טענו כלפינו כי אנחנו משתלטים על כל מקורות הפרנסה של המדינה. נתיב מפותל ימי בין-המצרים מנקזים אליהם את כל הסבל והיגון של הקיום היהודי במשך הדורות, ועם זה הם גם נושאים בתוכם את תקוות הגאולה ואת האמונה כי בסוף הדרך מחכה לנו טוב נאצל ומופלא. אנו צועדים בנתיב רווי ייסורים ותלאות. אמנם הוא מפותל ומלא עליות ומורדות, אבל הוא מוביל אל הגאולה הגדולה המחכה לנו בקצה המסע. דווקא מורכבותו של הקיום היהודי וחוסר היכולת לתפוס אותו במושגים אנושיים רגילים, הם המעידים כי אנחנו עם מיוחד, שנועד לו תפקיד מיוחד, ואשר יגיע בקרוב ממש אל הטוב המיוחד – ביאת המשיח ובניין בית-המקדש השלישי. ט' באב גבוהה מפסח באותו יום בשבוע שבו חל ליל יום-טוב הראשון של פסח, באותו יום חל ליל תשעה באב. בפסח מאירה מידת החסד, ואילו תשעה באב נראה בבחינת הגבורה, אבל בפנימיותו גם הוא אהבה, לייסר את ישראל ולהוכיחם שישובו למוטב, וזה חסד עמוק יותר מהחסד שבפסח. לעתיד לבוא, כאשר יקויים "והפכתי אבלם לששון", יתגלו בתשעה באב עצמו עומק החסד והאהבה שמאירים בו.(אור התורה) במדרש איכה מסופר על היהודי שהיה חורש בפרתו בתשעה באב של שנת החורבן. געתה הפרה. עבר לידו ערבי אחד ואמר לו: "התר פרתך והתר מחרשתך, מפני שבית-מקדשם של היהודים חרב". בתוך כך געתה הפרה פעם שנייה. אמר הערבי: "יהודי, יהודי, אסור פרתך ואסור מחרשתך, שהרי נולד משיח, מושיעם של ישראל". באותו יום מר ונמהר, שבו חרב בית-מקדשנו וגלינו מארצנו, באותו יום עצמו החלה לצמוח הגאולה. "ה'...יסף עליכם ככם אלף פעמים" אמרו ישראל למשה רבנו: משה, אתה נותן קצבה)=הגבלה( לברכה שלנו? - אמר להם משה: ברכה זו משלי, אבל הוא, הקב"ה, יברך אתכם "כאשר דבר לכם".(עפ"י רש"י) ונשאלת השאלה: אם ה' יתברך מברך את בני ישראל, איזה צרך יש בברכתו של משה, שיש לה הקצבה והגבלה? אלא, אמרו חז"ל (סוף עוקצין): "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". כלומר, ברכתו של הקב"ה יכולה להתקים רק בזמן שישראל שומרים על השלום ביניהם, וחיים באחדות. לפיכך אמר משה לישראל: ברכה זו משלי היא, ואף-על-פי שיש לה הקצבה, אני נותן לכם אותה לאותו הזמן שבו אינכם חיים בשלום ובאחדות )וחיים במצב של "טרחכם ומשאכם וריבכם"(, ואין ברכתו המושלמת של הקב"ה יכולה אז לחול עליכם. אולם כאשר יהיה "ויברך אתכם" - כאשר ישרור השלום ביניכם, אז הברכה המושלמת תוכל לחול עליכם, ותתקים הבטחתו של הקב"ה )בראשית יג', טז'(: "אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה". (בנין אריאל) "הואיל משה באר את התורה הזאת" (דברים א,ה). מפרש רש"י: "בשבעים לשון פירשה להם". תרגום התורה לשבעים לשון על-ידי משה רבנו נותן כוח לכל אחד ואחד, להביא את אור התורה לכל יהודי, גם למי שנתרחק מהיהדות עד שאינו מסוגל ללמוד את התורה בלשון- הקודש, ומוכרחים לתרגם לו את התורה בשפת המדינה, בלשון עם ועם. (ליקוטי שיחות) ניצוץ של תורה ידע הקב"ה שישראל עתידים להיות פזורים בכל העולם, לפיכך פירש להם משה את התורה בשבעים לשון, כדי שבכל לשון ובתוך כל עם וארץ יהיה ניצוץ של התורה.(חידושי הרי"ם) בלי תירוצים מצויים אפיקורסים הטוענים שלא ניתנה התורה אלא לקיימה במדבר, מקום שאין בו יישוב בני אדם או בארץ ישראל מקום שם חיים בני ישראל על אדמתם ואיש אינו מפריע אותם, אבל בהיותם שרויים בגלות בין עמים אחרים, בעלי תרבות ולשון משלהם, אין להיבדל מהם ולשמור על התורה ומצוותיה. לפיכך, עוד לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, פירש להם משה את התורה בשבעים לשון להודיע אותם, כי בכל מקום ומקום שיימצאו בין אומות שונות, מחוייבים הם לשמור תורה ומצוות, לפי שהתורה ניתנה לכל הזמנים ולכל המקומות ולא תשתנה לעולם.(כתב סופר) "ה'...יסף עליכם ככם אלף פעמים" אמרו ישראל למשה רבנו: משה, אתה נותן קצבה)=הגבלה( לברכה שלנו? - אמר להם משה: ברכה זו משלי, אבל הוא, הקב"ה, יברך אתכם "כאשר דבר לכם".(עפ"י רש"י) ונשאלת השאלה: אם ה' יתברך מברך את בני ישראל, איזה צרך יש בברכתו של משה, שיש לה הקצבה והגבלה? אלא, אמרו חז"ל (סוף עוקצין): "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". כלומר, ברכתו של הקב"ה יכולה להתקים רק בזמן שישראל שומרים על השלום ביניהם, וחיים באחדות. לפיכך אמר משה לישראל: ברכה זו משלי היא, ואף-על-פי שיש לה הקצבה, אני נותן לכם אותה לאותו הזמן שבו אינכם חיים בשלום ובאחדות )וחיים במצב של "טרחכם ומשאכם וריבכם"(, ואין ברכתו המושלמת של הקב"ה יכולה אז לחול עליכם. אולם כאשר יהיה "ויברך אתכם" - כאשר ישרור השלום ביניכם, אז הברכה המושלמת תוכל לחול עליכם, ותתקים הבטחתו של הקב"ה )בראשית יג', טז'(: "אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה". (בנין אריאל) "הואיל משה באר את התורה הזאת" (דברים א,ה). מפרש רש"י: "בשבעים לשון פירשה להם". תרגום התורה לשבעים לשון על-ידי משה רבנו נותן כוח לכל אחד ואחד, להביא את אור התורה לכל יהודי, גם למי שנתרחק מהיהדות עד שאינו מסוגל ללמוד את התורה בלשון- הקודש, ומוכרחים לתרגם לו את התורה בשפת המדינה, בלשון עם ועם. (ליקוטי שיחות) ניצוץ של תורה ידע הקב"ה שישראל עתידים להיות פזורים בכל העולם, לפיכך פירש להם משה את התורה בשבעים לשון, כדי שבכל לשון ובתוך כל עם וארץ יהיה ניצוץ של התורה.(חידושי הרי"ם) בלי תירוצים מצויים אפיקורסים הטוענים שלא ניתנה התורה אלא לקיימה במדבר, מקום שאין בו יישוב בני אדם או בארץ ישראל מקום שם חיים בני ישראל על אדמתם ואיש אינו מפריע אותם, אבל בהיותם שרויים בגלות בין עמים אחרים, בעלי תרבות ולשון משלהם, אין להיבדל מהם ולשמור על התורה ומצוותיה. לפיכך, עוד לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, פירש להם משה את התורה בשבעים לשון להודיע אותם, כי בכל מקום ומקום שיימצאו בין אומות שונות, מחוייבים הם לשמור תורה ומצוות, לפי שהתורה ניתנה לכל הזמנים ולכל המקומות ולא תשתנה לעולם.(כתב סופר)