יום א', יג’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סוראני שואב מן המקורות

פרשת פנחס מספרת לנו על מעשה גבורתו של פנחס, שיצא עם חרב בידו להציל את עם ישראל ממגפת חוסר הצניעות. כאשר דרש הרגע פעולה נועזת, פנחס היה שמח ונכון לצעוד קדימה. בהמשך הפרשה, מצווה ה' על האדם אשר יירש ממשה את תפקיד הנהגת עם ישראל. באופן מפתיע, אין זה פנחס הגיבור. גם לא גיבור אחר, כָּלֵב, שֶׁמחה באומץ כאשר קראו המרגלים לא להיכנס לארץ ישראל. במקומם, יהושע הוא שנבחר לרשת את משה. מדוע? התלמוד מסביר שגדולתו של יהושע הייתה בכך שעמד לצדו של משה יום אחר יום. לא, יהושע לא גילה שום גבורה מדהימה שזיכתה אותו בכותרות העמוד הראשון. אבל, בדרכו השקטה והעקבית, הציב יהושע בראש סדר עדיפויותיו את קרבת ה', ספיגת חוכמה יהודית, ועשיית כל מה שביכולתו כדי לעזור לאחרים לעשות את אותם דברים. למעשה, התלמוד מספר שיהושע הקדים לבוא מדי יום לבית המדרש - כדי לסדר את הכיסאות. תחשבו על זה: דווקא מעשי המסירות הצנועים האלה, הם מה שה' הכי מעריך, יותר מגילויים דרמטיים של אומץ וגבורה. מורים, משרתי הציבור, הורים מסורים - אלה הם הגיבורים היהודיים האמיתיים של העבר, ההווה והעתיד. הנני נותן לו את בריתי שלום (כה, יב). למה קיבל שכר זה ולא שכר אחר. נראה לומר, כי רבים טוענים וחושבים כי הקנאות גורמת שנאת חנם בין האחים ומרבה מחלוקת בישראל, לכן באה התורה להדגיש "הנני נותן לו את בריתי שלום" דווקא בזכות הקנאות שלו מתרבה השלום בעם, ובתנאי שתהיה הקנאות כולה לשם שמים, לכך הדגישה התורה "בקנאו את קנאתי" שכולו היתה לשם שמים, "את קנאתי" - דייקא, תחת אשר קנא לאלהיו"... ויכפר על בני ישראל" קנאות שלימה כזאת, אין לפחד ממנה, דווקא היא המרבה שלום לעם. ומי קובע שזה לשם שמים? ח"ו שאדם יקבע לעצמו כי יכולים לטעות ולהכשל בעונות חמורים, לכן אין הדבר הזה תלוי אלא ע"י זקני וחכמי הדור העי"א. קול יהודה - להרב צדקא מסירת-נפש שמביאה את הגאולה פרשת פינחס נפתחת בשכר שנתן הקב"ה לפינחס, ובהמשכה התורה דנה בסדרי חלוקתה של ארץ-ישראל, בהתמנותו של יהושע לרועה ישראל, המכניס את עם-ישראל לארץ-ישראל, ולאחר מכן בפרשת הקרבנות, שאת מקצתם אפשר היה לקיים רק לאחר הכניסה לארץ. נראה שיש קשר בין מעשהו של פינחס לשאר העניינים המסופרים בפרשה. יתרה מזו: חז"ל אומרים, שאילולא חטאו בני-ישראל, הייתה כניסתם הראשונה לארץ נהפכת לגאולה האמיתית והשלמה, ולא היו גולים ממנה עוד. נמצא אפוא שפרטי הכניסה לארץ דומים לגאולה העתידה. ואף עניין זה קשור לפינחס, שהרי אמרו חז"ל "פינחס זה אליהו", מבשר הגאולה. עיקר החידוש של זמן הגאולה, שאז יתקיים "ולא ייכנף עוד מוריך", כלומר, שהקב"ה לא יתכסה עוד בלבושים ובהסתרים, אלא יאיר בגלוי. כיום מאיר האור האלוקי דרך לבושים ועל-ידי צמצומים, שגורמים להתגלות של הארה מצומצמת ומוגבלת בלבד. לעומת זאת, בזמן הגאולה יאיר האור האלוקי עצמו, ללא צמצומים ולבושים. גם בנפש האדם מתקיימות שתי הדרגות הכלליות הללו. יש הארה של הנפש כפי שהיא מצטמצמת ומתלבשת בכוחות מוגדרים, ויש עצם הנפש, כפי שהיא במלוא עוצמתה הבלתי-מוגבלת. כל עוד מדובר בדרגות המצומצמות של הנפש, יש מקום לשיקולים לכאן ולכאן, וגם כאשר מתקבלת החלטה, עוצמתה תלויה במידת השכל או הרגש שגרמו לה. לא יכולה להיות כאן התמסרות בלתי-מוגבלת, מאחר שכוחות הנפש, שמהם נובעת החלטה זו, כל עצמם מדודים ומוגבלים. לעומת זאת, כאשר באדם מתגלית עצם הנפש – היא באה לידי ביטוי בהתמסרות אין-סופית, נטולת גבולות. אנו מגדירים זאת מסירת-נפש, כי בעצם הנפש אין הגבלות ושיקולים לכאן ולכאן, אלא התמסרות מוחלטת, שלמעלה מטעמים ונימוקים והסברים. פינחס מייצג את מסירת-הנפש המוחלטת הזאת. הוא מסר את נפשו גם על דבר שעל-פי הדין לא היה חייב לעשותו. לו היה שואל בבית-דין מה לעשות, לא היו מורים לו לעשות את המעשה שעשה, שהרי הדין "קנאים פוגעים בו" הוא מסוג הדברים ש"אין מורין לו". אלא שאצל פינחס האירה נקודת מסירת-הנפש, שלמעלה מכל חשבונות ושיקולים, ולכן לא חיכה להוראות אלא מסר את נפשו ועשה את הדבר הראוי. זה הקשר בין עניינו של פינחס לבין הגאולה: הגאולה העתידה תבוא דווקא על-ידי מסירת-נפש, שאינה מדודה על-פי חשבונות ושיקולים. זו העבודה הנדרשת מאיתנו בעמדנו בעקבתא דמשיחא, ערב הגאולה – למסור את עצמנו לגמרי לקב"ה ולמילוי רצונו, למעלה מכל חשבון והגבלה. כך נזכה ש"פינחס זה אליהו" יבוא ויבשר לנו על ביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש. אהבה שווה בקשת משה הייתה, שכשם שהקב"ה הוא "אלוקי הרוחות לכל בשר", הן ליראיו והן לשאינם יראים, כך ייתן לישראל מנהיג לכל בשר - מנהיג שיאהב במידה שווה כל יהודי ויהודי.(קדושת לוי) צרור את המדיינים והכיתם אותם (כה, יז). האדמו"ר רבי הניך מאלכסנדר כך הוא אומר: "צרור" לשון הוה, תלחם כנגד האויב בנפש - הוא יצר הרע - תמיד תמיד, אפילו אינך יודע אותו עכשיו נלחם בך בשום עניין. מה טעם? מפני ש"צוררים הם לכם בנכליהם", מפני שכוחות הטומאה נלחמים להחטיאך במחשבה שבמוח, במקום הכמוס שאינך מרגיש, ובהכרח עליך לאסור מלחמה כנגדם בכל עת. ממעינות הנצח "צרור את המדיינים" רבי חיים-מאיר מוויז'ניץ אמר: "מוכן אני לקבל את החוטאים הגדולים ביותר, אפילו בעברות החמורות של עבודה זרה וגילוי עריות, אבל את בעלי המחלוקת איני רוצה לראות בד' אמותיי". שאלוהו: עד כדי כך? השיב הצדיק: "התורה אומרת 'צרור את המדיינים', הילחם בבעלי המחלוקת, אנשי הריב והמדון, ומדוע? 'כי צוררים הם לכם... על דבר פעור ועל דבר כזבי' – בעלי המחלוקת גרועים מחוטאים בעבודה זרה ('פעור') ובגילוי עריות ('כזבי'). עובדה היא שלחורבן הבית הראשון היו צריכות להיות שלוש העברות החמורות, ואילו הבית השני נחרב בגלל חטא אחד בלבד – שנאת חינם". לא תיקח שוחד אל הרה"ק ר' אברהם מסאכטשוב זי"ע באו שני בעלי דינים לדין תורה, קודם שישבו לדין אמר אחד מבעלי הדינים דרך אגב להרה"ק: רבינו בוודאי זוכר כי במחלוקת שפרצה לפני שנה בסאכטשוב עם שוחט אחד שהרה"ק העבירו משחיטתו, הייתי אני לצידו של רבינו, מיד אמר לו הרה"ק מסאכטשוב: פסלתני מלדונך, שני הבעלי דינים הביטו בו בתמיהה. נענה הרב ואמר להם: הנה בפרשת פנחס מצינו שאמרו בנות צלפחד למשה: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בעדת קרח... תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" ואח"כ נאמר "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". ולכאורה למה לא אמר כמו בפסח שני "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'" (במדבר ט, ח) אלא מסר את כל המשפט לה' אלא מאחר שפתחו ואמרו לו כי אביהן היה נאמן לו ולא נמנה על עדת קרח, לפיכך הקריב את משפטן לפני ה', ולא רצה לשפוט להן בעצמו מפני שנפסל מלהיות דיין להם כי זה שוחד דברים. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (כג, יז). לפני פטירתו שלח הגאון רבי שמעון סופר לקרוא אליו את ראשי הקהילה של קראקא, ואמר להם: דעו לכם רבותי, שכל רועה מסור לצאנו, ודואג להוציאם למרעה, ומקפיד שלא יאונה להם כל רע, אבל מסירותו זו אינה מכוונת דווקא לטובת הצאן, אלא לטובת עצמו הוא דואג להם, מפני שהם נכסיו ורכושו, אבל לא כך הוא רועה ישראל, שבשעה שהוא דואג לעדתו, צריכה להיות דעתו נתונה לא לטובת הנאה עצמית שהעדה מעניקה לו פרנסה וכבוד, אלא לטובתם בלבד, וזהו הפירוש "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" שלא יהיה כצאן אשר אין להם רועה, שאין דעתו של הרועה נתונה להם אלא לעצמו. "צרור את המדיינים" התורה מצווה לשנוא את בני מדיין, ולא לסלוח להם על שהחטיאו את ישראל. מידת השנאה היא מידה מן המידות שטבע הקב"ה באדם, ויש ללמוד ולדעת איך ומתי להשתמש בה. חז"ל עומדים על כך: "אף על פי שכתבתי 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום', לאלו לא תעשו כן, 'לא תדרוש שלומם וטובתם', את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה זה דוד: 'ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש'. אמר לו הקב"ה: אתה תעבור על דברי? אני כתבתי: 'לא תדרוש שלומם וטובתם', ואתה עושה עמם גמילות חסד? 'אל תהי צדיק הרבה'. שלא יהא אדם מוותר על התורה. וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד, סוף בא לידי בזיון: 'ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם', ובא לידי מלחמה... מי גרם לדוד כך? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקב"ה לא תדרוש שלומם". כלפי אומות מקולקלות, כלפי המחטיא את ישראל, יש מקום לשנאה, והיא אף רצויה, "אוהבי ה' שנאו רע" . לעיתים יש והחסד צריך לבוא לידי ביטוי בגבורה. לא תמיד מתבטא החסד בסלחנות ובויתור. כשמתעסקים עם רשעים, החסד הגדול הוא זה הקובע ש"אם בא להורגך השכם להורגו" .