יום ה', כד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

כל חתן תחת חופתו מצהיר לפני כולם ''אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'' (תהלים קמז, ה-ו). דברים אלו נאמרו כמענה של גולי בבל שנדרשו לשמוח בעל כרחם במקום גלותם ''כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה, שירו לנו משיר ציון'' (שם, קלז ג). זה מזכיר לנו את מה שעוללו לנו הנאצים ימח שמם, שדרשו מהיהודים ללכת למשרפות בליווי תזמורת. רק בירושלים אנו שמחים. בגלות על נהרות בבל, ''שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון'' (שם א), לכן חז''ל קבעו כי אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר ''אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה'' אימתי? - בזמן שיאמרו הגויים ''הגדיל ה' לעשות עם אלה'' (ברכות לא, א). ומתי מגדיל ה' לעשות עמנו? ''בשוב ד' את שיבת ציון'' (תהילים קכו). אשרינו מה טוב חלקנו שאנו רואים עין בעין את שיבת ציון, את קיבוץ הגלויות, את בניין ירושלים ממש, וכך מתמלא שחוק פינו יותר ויותר בראותנו את הקץ המגולה בדיוק כפי שכתוב: ''ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא'' (יחזקאל לו, ח, סנהדרין צח, א), וכפירוש רש''י שם: כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב קץ הגלות ואין לך קץ מגולה מזה. מסופר על חסיד מפולין, שעלה לארץ-ישראל וקבע את דירתו בירושלים. כעבור זמן לא היה יכול להסתגל לתנאי החיים בעיר והחליט לחזור לפולין. לפני נסיעתו הלך להיפרד מהצדיק רבי שמחה-בונים מוורקי, שגר אז בירושלים, וסיפר לו את סיבת רצונו לעזוב את הארץ. נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אני מרחם עליך מאוד. כפי הנראה לא מצאת חן בעיני ירושלים, שאילו היית מוצא חן בעיניה - הייתה גם ירושלים מוצאת חן בעיניך". נכנסו הדברים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו ונשאר בירושלים. בתהילים (קכח,ה) נאמר: "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים". זו ברכה מיוחדת, שנהיה ראויים לראות רק "בטוב ירושלים", את טובה של ירושלים, יופייה ומעלותיה הטובות, ולא חלילה את חסרונותיה. ירושלים, לב העולם במקומות רבים מתייחסים אל ירושלים כאל מרכז תודעתו של העם היהודי. הדבר בא לידי ביטוי בחגים, כשאנחנו שרים "לשנה הבאה בירושלים" בסיומו של ליל הסדר; וכשאנחנו שרים ורוקדים זאת שוב בסיומו של יום הכיפורים. זה הדבר שאנו מאחלים ואליו מייחלים תמיד. ירושלים נמצאת גם במרכז תפילותינו. כשאנו עומדים לתפילת הלחש, וכשאנו מודים לה' על המזון – תמיד אנחנו מתפללים לשלומה. ירושלים – והר הבית בעיר העתיקה שעליו עמדו שני בתי המקדש – היא הנקודה אליה מכוונות פיזית כל תפילותינו, כשיהודי כל העולם פונים לכיוונה כשהם מתפללים. ירושלים היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים כולנו פונים לאותה הנקודה, ולא משנה באיזה מקום בעולם אנו נמצאים, תוך שאנו מציירים בדמיוננו כאילו אנחנו עומדים שם. נקודה זו היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים; זוהי נקודת ההתייחסות שלנו. זה המקום בו שכנו שני בתי המקדש שהיוו תזכורת חיה לנוכחות ה' בעולמנו. זה המקום בו כל מי שרצה יכול היה להתחבר אל הנעלה והנשגב. זה המקום בו יכולנו תמיד להיזכר שיש בחיים היבט משמעותי וקדוש מיסודו ששווה לשאוף ולהתקרב אליו. מזכרת נישואין נוהגים להניח אפר על מצח החתן רגע לפני שהוא נכנס לחופה. מנהג זה – ושבירת הכוס תחת החופה – נועדו להזכיר לנו את חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מבוסס על הכתוב בספר תהילים, 'אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'. יתכן שתאמרו שמנהגים אלה פוגמים במה שאמור להיות הרגע הנפלא ביותר בחייו של אדם. זה יכול להישמע מוזר שפתאום הרב אומר, "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו", אבל כשחושבים על זה מעט יותר לעומק, מבינים שזה פשוט אומר שיש לנו עתיד לשאוף אליו. ברגע שאנחנו נמצאים בהתרגשות הגדולה של חתונה, וחווים תחושת שלמות, אנחנו מחויבים לזכור ששמחת החיים עדיין אינה שלמה. עדיין יש סבל רב בעולם, ואנחנו מכירים בכך שעדיין לא הגענו לשם. ואיך נזכור מה זה בדיוק שם? ניזכר בירושלים. בשבירת הכוס, אנחנו מזכירים לעצמנו שירושלים עדיין איננה שלמה - עדיין לא כל עם ישראל נמצא בארץ ישראל; בית המקדש עדיין לא נבנה; מרכזה הרוחני של ירושלים עדיין לא הגיע לתכליתו. שבירת הכוס והנחת האפר על ראש החתן בכל חתונה, משמשות עבורנו תזכורת תמידית. כפי שנכתב בתהילים "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". איזו הצהרה מדהימה – באופן כלשהו, אם אני שוכח מה משמעותה של ירושלים, חסר לי עצם כוח החיות והיכולת להגיע להישגים בעולם הזה. מהי מהות המיקוד הזה? מהי מטרתו ומשמעותו? סיפרה ניצולת שואה את סיפור עלייתה לא"י. היא סיפרה לי איך הם ירדו מהספינה והיא כרעה אל האדמה ובכתה. היא נשקה לאדמה. היא חשה שזוהי זכות מיוחדת להיות בישראל, בפרט לאחר שכל משפחתה נספתה בשואה. היא ידעה שכל אחד משמונת אחיה ואחיותיה היה מוכן לתת את כל אשר לו כדי להיות באותו רגע בנעליה. תחושת הזכות הזו היא הדבר שממלא כל דיון על ירושלים. כשאנחנו מדברים על מיקוד ומטרה מיוחדת, אנחנו מדברים על תזכורת לזכות המיוחדת שנפלה בחלקנו לשוב אל עיר הקודש; על התגשמות תקוותיהם ותפילותיהם של מיליוני יהודים במשך הדורות. אנחנו מדברים על המודעות לתכליתו הייחודית של עם ישראל בהיסטוריה, ועל משמעותו של מקום זה בחיינו כביטוי לאותה התכלית. עיר השלום לדעת רבים שמה של ירושלים נוצר משתי מילים: עיר ושלם. כשהמילה שלם נובעת מהמילה שלום. עיר השלום. המילה שלם עצמה, אומרת לנו לממש את עצמנו, להגיע לרמת שלמות בחיי הפרט. ירושלים היא עיר השלמות. חיי העיר, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, עומדים בניגוד לחיי הכפר. חיי הכפר פרטיים יותר ומבוססים על המסגרת המשפחתית. כל אחד רחוק משכניו, יש לו חווה משל עצמו שדורשת את טיפולו. לעומת זאת, חיים עירוניים מביאים את בני האדם לשיתוף פעולה וקרבה יתרה ביניהם. בתורה, הערים החלו להופיע כשבני האדם רצו לשתף פעולה על מנת ליצור דברים גדולים יותר מאשר כל אחד יכול היה ליצור בכוחות עצמו. שילוב היכולות, היוזמה והניסיון האנושיים, פתחו בפני הפרט אפשרויות יצירה רחבות בהרבה ממה שהיה יכול לעשות אילו היה לבדו. ירושלים היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי המילה עיר, באה משורש המילה עור, להתעורר. עיר, אם כן, היא מקום שבו אנחנו יכולים לעורר את היצירתיות והפוטנציאל שלנו, דרך אינטראקציה עם בני אדם נוספים באופן שלא היה יכול להתקיים אילו היינו לבד. באופן זה, ירושלים – עיר שלם – היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי. לאור דברים אלו, קצת מוזר שדווקא עיר השלום מלאה מריבות מזה אלפי שנים. אולי הדבר מסמל את מאבק האנושות והפרט, שאף אחד מהם עדיין לא מצא את השלום המדובר. כל עוד ירושלים נתונה במחלוקת, סימן שאנו בני האדם, עדיין לא מצאנו את הדרך להביא שלמות ושלום אל העולם. ירושלים יכולה להיות עבורנו נקודת ייחוס, קנה מידה, דרכו אנו יכולים להבין מה יכול היה אותו שלום להיות, הן מבחינה גלובאלית והן מבחינה אישית. מבחינה גלובאלית ירושלים מזכירה לנו שהעולם יכול להיות ללא חיכוכים ומלחמות ברוח החזון היהודי "וכיתתו חרבותיהם לאתים, וחניתותיהם למזמרות". מבחינה אישית – אנו מתעוררים לשאול את עצמנו אילו חלקים בתוכי עדיין אינם בשלום? ירושלים היא המקום לחשוב אילו קונפליקטים בתוכי עדיין זקוקים ליישוב – בהתייחס לעברי, לעתידי, למשפחתי, וביני לבין עצמי. זה המקום שמספק לנו את המרחב והאפשרות להתחרט על שגיאות העבר ולהתקדם הלאה. שם יכולים איכשהו חלקי השלם להתחבר. במשך דורות רבים ראו אבותינו בירושלים את מושא תקוותיהם וחלומותיהם כעם. אנחנו משאירים לעצמנו תזכורת לכך בכל מקום אליו אנו פונים – כולל בתפילותינו, וברגעי השמחה הגדולים של חיינו – כדי לעזור לנו לשמור מיקוד על מטרתנו בעולם הזה. כשאנחנו מדברים על איכותו המיוחדת של המקום, אנחנו מדברים על הכוח לעורר אותנו באמת להכיר במידת הפוטנציאל המדהים שלנו בתור אינדיבידואלים ובתור עם, ולהגיע לשלום אמיתי ולשלמות, שיבואו מתוך ההכרה באותו הפוטנציאל. אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא, לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב 'ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו'. (תענית ה, א) על פי דברי ר' יוחנן קיימת ירושלים של מעלה שאליה כביכול הקב"ה רוצה להיכנס, אלא שהוא אומר שהוא לא יבוא לירושלים של מעלה עד שלא ייכנס לירושלים של מטה. כלומר, כתנאי לגאולה של ירושלים הרוחנית יש את ירושלים הממשית – ירושלים של מטה. הרגישות לאיש שמביא פירות וירקות היא בסיס לגאולה כשלב בדרך, ומהשלב הזה מגיעים לשלב הבא, שבו הקב"ה יבוא גם בירושלים של מעלה.