יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סוראני מביא מן המקורות

המסר המרכזי של ל"ג בעומר הוא תיקון הפגם שגרם למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. על-פי דברי חז"ל הם מתו משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", ובל"ג בעומר פסקו מלמות. יום זה קשור גם לרבי שמעון בר-יוחאי, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נפגעו, והדבר מעיד שהיה שלם באהבת-ישראל. נטייתם הטבעית של בני-אדם היא לשאוף לאחדות במובן של אחידות – שתהיה דעה אחת, הדעה שלהם כמובן. אך זו לא תיחשב אמיתית. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך בפעולה של אחדות, שכן מלכתחילה נתון ועומד רק דבר אחד. גדולתה של האחדות היא דווקא בסבילת פערים והבדלים, בעת שהגרעין המאחד חזק דיו לאפשר זאת.חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. מובן שאיוולת גמורה תהיה מצידו 'להעניש' את היד הפוגעת בחותכו בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו – פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, כי הזולת הוא חלק בלתי-נפרד ממנו. אחדות ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי טועה. זו הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה, הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא משלנו, בשר מבשרנו. אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועמדות. גדולתה ביכולת לשאת את המרחקים וההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי-דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו. במירון, כאשר חצי מיליון איש מנסים להתקרב לציון הקדוש, הצפיפות היא אדירה. בעל כורחם, יהודים נצמדים ונלחצים איש אל רעהו. וזה פלא, יש לפעמים קצת דחיפות אך אף אחד לא מגדף. כולם מקבלים את הדוחק ברוח טובה. חסידים ממאה שערים רוקדים עם חיילים. תימני רוקד עם פולני, חסיד עם ליטאי, חרדי עם חילוני ואפילו שמאלנים עם מתנחלים . רוח של אהבת ישראל ואהבת אחים שוררת. נמצא, שההילולא של רבי שמעון בר יוחאי במירון היא עצם התיקון לפגם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה לזה. ארץ ישראל הקטנטונת שלנו סובלת מרשימה ארוכה של מכאובים, מבית ומחוץ. האחדות של ל"ג בעומר, לא רק שמתקנת את הפגם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא, אלא היא משככת את הכאב הלאומי שלנו. דבר זה בלבד הוא סיבה למסיבה. תורתו מגן לנו כלל ישראל שמחים ביום ל"ג בעומר ומזמרים בדבקות "תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו - אדוננו בר יוחאי". בספרים הקדושים מובאים דברים עצומים שגורם הלימוד בזוהר הקדוש הן ברוחניות והן בגשמיות, לאדם עצמו ולכלל ישראל. לדוגמא, בספר כסא מלך (מג, ס) כתב שעל ידי לימוד זוהר יום אחד בשנה גורם שתורתו בנגלה עושה פירות למעלה, וכל שכן אם לומד כל יום. והגר"א מוילנא (בספר אבן שלמה פ"ח) כתב שהעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם, ועיקר הגאולה תהיה בלימוד הקבלה. ובעל ה"ירים משה" דאג באחד מגזרות שריפת התלמוד שילמדו זוהר ותיקונים וזוהר חדש בלי הפסק, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואכן בטלה הגזרה. על כן בצאתנו מיום קדוש זה ישתדל כל אחד כפי יכולתו ללמוד מתורת הרשב"י, ואכן תגן עלינו תורתו, ונזכה לגאולה במהרה. דרך ארץ לפני התורה "וספרתם לכם ממחרת השבת....חמישים יום" - מיד אחרי יום טוב ראשון של פסח מתחילים לספור את ספירת העומר. זאת משום, שבליל הסדר זוכים להארה גדולה שעל ידה יוצאים ממצרים, ואחר כך קונים שוב את המדרגה הגבוהה שזוכים אליה בליל הסדר, בעבודה של ימי ספירת העומר. מה היא עבודה האמיתית ? עבודה בתיקון המידות, בזהירות בכבוד הבריות, שכן בימים אלו, אומרים חז"ל (יבמות סב, ב), מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה. הם מתו מיתה רעה, אסכרה, ומיתה זו קשה מכל המיתות שבעולם. היא מתחילה בפה ומסתיימת בגרון. אמרו חכמים (בבא-מציעא נט, א): "המלבין את פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם-הבא". כי האדם נברא בצלם אלקים, ומפני שיש בו צלם אלקים הוא בן העולם-הבא. מפני שיש בו נשמה עליונה, אלקית, לכן הוא שייך לעולם עליון אלקי, לעולם-הבא, ומי שמלבין פני חבירו ברבים פוגע בצלם אלקים שבאדם. איש כזה מאבד את צלמו האלקי ואין לו חלק לעולם-הבא. לעומת זאת, מי שזהיר בכבוד חבירו מראה בזה שהוא מוקיר ויודע את ערכו של האדם, את מעלתו הגדולה הזו שיש בו צלם אלקים. הכרה זו, המתבטאת בכבוד שהוא נותן לחבירו, עושה אותו לבן העולם-הבא. תלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, לא נהגו כבוד בצלם האלקי שבאדם, ולא נהגו כבוד בתורה. על-כן מתו מיתה רעה. בימים אלו, ימי ההכנה לחג מתן-תורה, צריכה ההכנה להתמקד בתיקון המידות, מה שהוא תנאי לקבלת התורה. מי יתן ותִשרה רוח של טהרה במחננו, רוח של אחדות, ובעיקר בין בני התורה, שנראה את מעלות חברינו ולא חסרונם. ומתוך אחדות של כאיש אחד בלב אחד, נקבל את התורה. איך אפשר לאהוב עץ כאשר אדם עמל ונוטע עץ וטורח בגידולו, הוא נקשר אליו עד כדי אהבה. הסיבה לכך כי בעמלו השקיע בעץ חלק מעצמו - מה"אני" שלו, ולכן הוא מרגיש קשור אליו. אדם העמל בדבר מסוים, מתקשר אליו כפי מידת עמלו בו. ככל שהיגיעה מתגברת - הולכת גם האהבה וגוברת. כדי שהעץ ייראה נאה, הוא מרבה להתעסק בו לטפחו ולייפותו. אם בדבר גשמי כך, בדבר רוחני על אחת כמה וכמה. ככל שאדם עמל יותר לזכות במעלה רוחנית, הוא דבק במעלה זו, עד שהופכת היא להיות קניין בנפשו. לכן: "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה. הברכות מותנות בקניין התורה , והתורה נעשית קניין בנפש האדם, רק על ידי עמלה של תורה.(רבי אליהו דסלר) אמרו חז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". אם התורה באה אצלך ביגיעה - תאמין שמצאת ושהיא תתקיים אצלך. דבר הבא בלא יגיעה לא יתקיים, כי כשם שבא כך ילך. זהו שאמר שמאי (אבות א,טו) "עשה תורתך קבע" - למד תורה ביגיעה ומתוך עמל, כדי שתישאר אצלך דרך קבע.(רבי דוד מקוצק) ביום שמחה, ישבו מאות מבחורי ישיבת פוניבז' ושרו בהתלהבות "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט). המשגיח הצדיק, רבי יחזקאל לוינשטיין, שהיה במקום, פנה אל רבה של פוניבז' בשאלה, האם אכן מתכוונים הבחורים באמת ובתמים במה שהם שרים? השיב לו הרב: "בטוח אני בזאת, שאם יציע מישהו לפני בחור מן הישיבה "אלפי זהב וכסף" בתנאי שלא יביט בספר - לא יסכים אף אחד להצעה! נוכח זאת, האם אי אפשר להעיד עליהם כי "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף?" "צדקתם בדבריכם!" השיב המשגיח. על הארץ תישן רבי ישראל סלנטר נכנס בשעת בוקר מוקדמת לבית הכנסת בקובנה ומצא בחור שקוע בשינה עריבה על הרצפה. כל אותו הלילה התמיד הבחור בתלמודו, ולפנות בוקר שכב על ספסל להחליף כוח. בשנתו העמוקה לא חש כי נפל מן הספסל ארצה, והמשיך לישון כאילו לא קרה דבר. מאוחר יותר, כאשר בעלי הבתים הגיעו לתפילה וראו את הבחור הישן על הרצפה, נדו לו בראשיהם ברחמנות. רבי ישראל נענה ואמר להם: "עליו אתם מרחמים? רחמנות עליכם שישנתם כל הלילה במיטות מוצעות. הוא לא מסכן כלל, כי אם המאושר ביותר בעולם. עליו נאמר (אבות פרק ו) 'כך היא דרכה של תורה... ועל הארץ תישן... אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך'"...