יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

פעם אחת ניגש ר' אריה לייב משפולי, שנקרא הסבא משפולי, לעריכת סדר פסח. הוא ציווה על בנו הקטן לקרוא את סימני הסדר ולבארם. קרא הילד "קדש", וביארו כנהוג: "כשבא האב מבית הכנסת הביתה צריך לקדש מיד". כה אמר הילד ונשתתק. שאל אותו אביו: "מדוע אינך אומר את השאר? מפני מה צריך הוא לקדש מיד?" "יותר מזה", השיב הילד "לא אמר לי המלמד". עתה לימדו אביו גם את טעם הדבר, "כדי שלא יישנו התינוקות אלא ישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'". למחרת בסעודת הצהרים סעד על שולחנם גם המלמד. שאל אותו הסבא מפני מה לא לימד לילדים את הטעם שצריך למהר בקידוש. השיב המלמד שחשב כי אך למותר הוא, שהרי הדבר נהוג אפילו אם אין תינוקות בבית. נתלהב הסבא ואמר: "בזה טועה אתה טעות חמורה. צריך אתה לבאר להם את טעם הדבר. וזו כוונתו: כשבא האב מבית הכנסת הביתה, היינו לאחר שאבינו שבשמים ראה ושמע איך התפלל כל אחד מישראל בהתלהבות, אף אם עייף הוא מן ההכנות לחג הפסח; עתה כשהוא חוזר לביתו, אל השמים, צריך הוא לקדש מיד, כלומר עליו לחדש את הקידושין שבינו לכנסת ישראל, כפי שנאמר 'וארשתיך לי לעולם', ולגאול אותנו מיד, כדי שלא יישנו התינוקות, היינו שעם ישראל לא ייתפסו לתרדמת היאוש, אלא תינתן להם עילה לשאול לאביהם שבשמים 'מה נשתנה ליל הגלות הזה מכל הגלויות?" באמרו את הדברים הללו נשא הסבא את ידיו לשמים וקרא: "אבא אבא, גאל אותנו מן הגלות כל זמן שאנו עוד בבחינת 'אני ישנה ולבי ער', ואל נשתקע בתרדמה גמורה!" כל הנוכחים שמעו את דבריו ובכו עמו. הסיפור שלפנינו מדבר אלינו ברמזי רמזים, מעבר לרובד הגלוי שבו. הסבא משפולי חוזר מבית הכנסת ומתחיל את הסדר בשאלות שהוא מפנה אל בנו הקטן. דיבורים של ילדים קטנים נחשבו בספרות חז"ל כמעין נבואה. סיפורים רבים יש בגמרא הכוללים את הקריאה "פסוק לי פסוקך"; הפסוקים שאומרים הילדים נתפסים תמיד בגמרא כפסוקים הבאים לצפות מראש את העתיד להתרחש או להעניק מבט עמוק יותר על המציאות. דווקא משום שהתינוק איננו מחוכם דיו, הוא עשוי לשמש כלי להעברת מסרים עמוקים ביותר. במקרה שלנו התינוק איננו יודע. אם התינוק איננו יודע, משמע שיש עיכוב במסר הנמסר בדרך כלל מתוך התמימות הילדותית. מתברר שהמלמד לא לימד, משום שחשב שאין בכך צורך. המלמד הוא כבר מחוכם יתר על המידה; הוא כבר מחשבן את הצורך ללמד דבר זה או אחר. דווקא משום שהוא כבר מחוכם, אין באפשרותו לחוש בעומקים שאותם חש הסבא משפולי. לגבי הסבא משפולי מהווה ההלכה, על טעמיה ונימוקיה, ביטוי לתכנים עליונים הרבה יותר, שרק בעלי אוזן רגישה ולב מבין נחשפים אליהם. לדידו של הסבא משפולי יכולה ההלכה להוות גם תבנית מחשבתית. יש אב ויש בן. תפקידו של האב לדאוג לכך שהבן לא יישן. משום כך עליו להזדרז ולקדש. התבנית הזו היא בעצם תבנית הציפייה של עם ישראל לקראת הגאולה. דרכם של ילדים, שאין להם סבלנות, שהם צריכים לקבל את הגירוי באופן מידי. החשש שמא ירדמו ויישנו רובץ לפתחו של ליל הסדר. משום שכך יש להקדים ולקדש, כדי לאפשר לבן לשאול את שאלות ה'מה נשתנה', וזאת כדי שלא יאבד עניין במה שנעשה בליל הסדר. זוהי פנייתו של הסבא משפולי אל בורא עולם. לאחר שרואה אבינו שבשמים את קשייהם של ישראל, את מצוקתם, עליו למהר ולקדשם, למהר ולהאיר עליהם את אורו. יש צורך להביא את בניו של בורא עולם לידי מצב שלא יישנו. אריכות הגלות עלולה להביא רבים לידי יאוש. אריכות הגלות עלולה להביא רבים לידי איבוד ענין בליל הסדר ובמסר הגאולה הטמון בחובו. הם עלולים להירדם, ואז תתרחק הגאולה. הסבא משפולי מבקש מאבינו שבשמים שיקדש במהרה, שיאיר עלינו באור שהאיר עלינו בזמן יציאת מצרים, כדי שנרצה לשאול את שאלות ה'מה נשתנה'. כשהבן שואל 'מה נשתנה', פירוש הדבר שהוא חפץ בתשובה, שהוא רוצה להתחבר אל מהלך הלילה הזה. כשעם ישראל שואל 'מה נשתנה', כשהוא תובע לדעת את קצה של הגלות הארוכה הזו, תשובות הגאולה שליל הסדר יכול להעניק כבר מצויות מאחורי כותלנו. הסכנה הגדולה ביותר של הגלות היא הייאוש מן הגאולה. חז"ל אומרים על הפסוק "ציון דורש אין לה" שמכאן משמע שציון זקוקה לדרישה, לשאלה, לתביעה. אם יישאלו השאלות יבואו גם התשובות, אבל אם יישנו התינוקות ולא ישאלו דבר, לא יהיו גם תשובות. תצא ממצרים כל יום ויום הורו לנו חז"ל כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אדם צריך להתבונן במציאותו - הנשמה שניתנה בו, חלק אלוק ממעל, יורדת ומשתלשלת לתוך גוף חומרי ומגושם, בתוך עולם נמוך ומורכב. לגבי הנשמה מציאות זו היא גלות, גלות הגרועה יותר מכל גלות. שבי או מאסר של הגוף. כאשר האדם מקבל עליו את עול מלכותו של רבוש"ע ומתדבק בו בעת קריאת שמע, מתעלה אז נשמתו ויוצאת מתוך מאסרה. בהתעלות זו יש בחינה של יציאת מצרים, וכאשר קורא קריאת שמע בכל יום ויום, הוא מחדש בכך בחינה זו מידי בוקר וערב. זו הכוונה באומרם "בכל דור ודור" - להוציא את עצמו בכל יום מן המיצרים ולהעלות נשמתו מהשפילות החומרית בה היא נמצאת. וכך על ידי קבלת עול מלכות שמיים השכם והערב זוכים אנו שיתקיים בנו "בכל דור ודור... כאילו הוא יצא ממצרים". לאן קופצים "ופסח ה'" (שמות יד,כג). מפרש רש"י: "ופסח – ודילג". מאחר ש'פסח' פירושו קפיצה, מה ראה רש"י להוסיף עוד 'ודילג'? אלא בשעה שאדם קופץ, עליו לדעת מאין הוא קופץ ולאן הוא קופץ. רק לאחר הקפיצה הוא יכול לדעת אם קפיצתו הייתה למקום הראוי. לאחר 'ופסח' עדיין צריך להיות 'ודילג'. כאן גר יהודי כשבא רבי משה-לייב מססוב להסתופף בצילו של רבי אלימלך מליזנסק, כיבד אותו רבו לומר דבר-תורה בשולחן השבת. זה היה בשבת פרשת בוא, ורבי משה-לייב אמר: "בפרשה נאמר שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל במצרים'. לכאורה הלוא הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, ואיך ייתכן שהוא פוסח על מקום כלשהו. ועוד, לפי זה היה צריך להיכתב 'אשר פסח מעל בתי בני-ישראל'. "אלא", ביאר רבי משה-לייב, "שכאשר הקב"ה עבר בין המצרים והגיע לבית יהודי, החל לרקוד מרוב שמחה, כאומר: כאן גר יהודי. זה הפירוש שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל' – הוא רקד על בתיהם". ובעודו מדבר התלהב רבי משה-לייב כל-כך עד שקפץ על השולחן והחל לרקוד מתוך אש יוקדת, בקראו: "כאן גר יהודי"... דרשת שבת הגדול אמר פעם רבי צבי הירש מליסקא בדרך צחות, כל הרבנים טורחים לפני פסח ליישב סתירות ברמב"ם, ואני מתרץ סתירה כזו בפועל ידי ממש, מה כוונתי? הרמב"ם מביא להלכה במקום אחד, את העשה של "בערב תאכלו מצות" אולם במקום אחר מביא את הלאו של "לא תגנוב" ואם כן כיון שאסור לגנוב מה יעשה עני שצריך לאכול מצות בפסח ואין לו כסף לקנות מצות? נמצא שיש סתירה בדברי הרמב"ם, אמנם שבא אלי עני, אני נותן לו כסף למצות, א"כ אני מתרץ יפה את הרמב"ם שלא תהיה סתירה בדבריו, וזו הדרשה שלי לשבת הגדול (ספורי חסידים לרש"י זוין). חג הפסח וחג המצות בתורה נקרא החג תמיד בשם חג המצות, אולם בפי חז"ל נקרא החג בשם פסח וכן קראו למסכת העוסקת בעניני החג מסכת פסחים, ונראה כי חג המצות בא להורות על שבחן של ישראל שהזדרזו לצאת במצוות ה' ולכן לא הספיקו לאפות לחם אלא מצות ועל זה אמר הנביא זכרתי לך חסד נעורייך ומפרש רש"י שהקב"ה זוכר לעם ישראל את הזכות שיצאו מהר ולא הכינו להם צידה, ואלו השם פסח מורה על "שבחו" של הקב"ה, שפסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, ואם כן ישראל מכנים את שם החג בדבר המורה על "שבחו" של הקב"ה ואלו הוא קורא לחג על שם שבחן של ישראל (קדושת לוי) בדיקת חמץ בלב פעם בשעת בדיקת חמץ קרא רבי ישראל מויז'ניץ בעל אהבת ישראל לנאמן ביתו רבי חנא ואמר לו, בדקנו החמץ בבית, עתה בדוק את החמץ שבלבי, ענה לו רבי חנא, רבי, אין צורך לבדוק, הלכה פסוקה במשנה: מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה (תפארת שבמלכות ) שריפת הנוצה והכף בבדיקת חמץ רבי יששכר דב מבעלז אמר פעם, התינח ששורפים את הנוצה והכף שמשתמשים בהם בבדיקת חמץ, כיון שהם נגעו בחמץ, אבל למה אם כן שורפים את הנר?, אלא הסביר, הנר נדון לשריפה כי כל כולו לא בא אלא לחפש חסרונות!! (הגדת הגיוני הלכה) כל חמירא וחמיעא רבי ברוך ממז'בוז' היה אומר: כל חמירא וחמיעא דאיכא, כל מיני חמץ (היינו העבירות המשולות לחמץ) שישנם – הם ברשותי, דחזיתיה – נדמה לי שראיתי, אבל באמת ודלא חזיתיה – עדיין לא ראיתי, דבערתיה – נדמה לי שבארתי, אבל באמת ודלא בערתי – לא בערתיו כלל, ולכן הנני מבקש ממך רבונו של עולם ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דערעא. בטעם איסור אכילת חמץ כדי להשריש בלב על ידי איזה פעולה ומראה ענין הנהגת ה' ציונו לבל נאכל חמץ, דמצה אין בה יתרון על ידי תחבולות ידי האדם, להעלות העיסה יותר מהקמח והמים שנבראים ממנו יתברך, מה שאין כן חמץ, שולט בו תחבולות האדם להעלות העיסה על ידי שאור שהוא המתפיח ומחמץ והוא אמצעי הנעשה ע"י האדם להוסיף כביכול על הבריאה, ולכן גם הזהיר הכתוב כי כל שאור ודבש לא תקטירו ממנו אשה לה', כי בבית המקדש היו יותר קרובים לה' אז עלינו למעט בתחבולות, ולכן בזמן הזה שהוא זמן השרשת האמונה בעם ישראל, עלינו למעט בהשתדלות, ובתחבולות הליכות עולם ולהראות שה' הוא המנהיגנו וכל אכילתנו הוא כעין אכילת הכהנים הקרובים אל ה' כל השנה שאכלו שיירי מנות שאין בהם שאור (הנצי"ב בפירושו העמק דבר לשמות יג,ג ויקרא ב,יא ובהקדמתו לפירושו על שיר השירים) קדושת ליל הסדר "קדושת לילה ההוא וכל הדינים הנהוגים, היא קדושה רבה מאוד, כי אז בחר בנו ה' יתברך מכל העמים וקדשנו במצוותיו, על כן ראוי לאדם להיות נזהר שלא ידבר בלילה זו שום שיחה משיחת חולין, ויזהיר בני ביתו על זה ולא יהיו נפרדים מדביקות ה' יתברך רגע כמימרא, רק יתעסקו הכל במצוות הלילה הזה ובסיפור נסי מצרים ולפרסם לבני ביתו" (של"ה מסכת פסחים נר מצוה אות כ"ט) "וכאן הבן שואל" שואל הוא גם לשון שאלה ובקשה, בלילה הזה כל בית ישראל שנקראים בנים למקום, יכולים לשאול ולבקש מהקב"ה כל צרכם בגשמיות וברוחניות (תפארת שמואל - אלכסנדר) טעם אכילת ביצה ביצה שונה מכל המאכלים וככל שמרבים לבשלה היא מתקשה יותר מה שאין שאר המאכלים שבטבעם מתרככים בבישול, וזה דומיא דבני ישראל, שככל שהגויים עומדים עלינו לכלותינו אנו מתקשים ומתחזקים באמונתינו באל חי ו"ככל אשר יענו אותו כן מירבה וכן יפרוץ". (מובא בספרים) קדש ורחץ אם כי תמיד הסדר הוא סור רע ועשה טוב ואם כן צריך להיות ורחץ לפני קדש, אך בליל הסדר שהגאולה היתה על ידי דלוג, גם כשךא היו ראויים, יכולים להתקדש גם לפני ורחץ והקדים עשה טוב לסור מרע (רבי אהרן מקוידנוב) האדמו"ר רבי יוחנן מרחמסטריווקה אמר כך: "קדש ורחץ" קדש עצמך ורחץ מחלאת העונות, "כרפס" ראשי תיבות כ'לל ר'אשון פ'ה ס'תום, שצריך לסתום פיו מלדבר, "יחץ מגיד" אפילו מה שכן צריך להגיד, יגיד החצי. דצ"ך עד"ש באחד הויכוחים שהיו להגאון רבי חיים הכהן רפאפורט עם ראשי הכמורה בפודוליה, אמר אחד מן הכמרים שדצ"ך הוא ר"ת דם צריכים כולם, (בהתכוונו שכל היהודים צריכים דם למצות) ענה לו רבי חיים תוך כדי דבור: ועד"ש הוא ראשי תיבות: עלילות דם שקר. ושאינו יודע לשאול – את פתח לו מי שאינו יודע לשאול ולהתפלל, את פתח לו, רבש"ע, פתח אתה את לבו שידע להתפלל אליך (הר"מ מקוברין) ואפילו כולנו חכמים... מצוה לספר.. וכל המרבה הרי זה משובח לספר מלשון ספיר ויהלום, שלא מספיק ידיעה, אלא צריך להאיר בנפשו ענין יציאת מצרים וכל המרבה לספר ולהאיר ביצ"מ הרי זה משובח (ברכת אברהם) ומשובח הואמלשון נכסים ששבחו שכל המרבה למספר ביצ"מ, הרי זה המספר הולך ומשביח את עצמו (הר"מ מקוברין) מצה ומרור מונחים לפניך לפי הסדר ההיסטורי, קדם המרור למצה, שהרי השעבוד קדם לגאולה, אז למה הקדים בעל ההגדה את המצה המסמלת את הגאולה למרור המסמל את הגלות? אלא שכאשר זוכים לגאולה, מבינים את המרור באופן אחר, רואים כי גם המרור היה חלק בלתי נפרד מהגאולה, אבל זאת ניתן לראות רק כאשר זוכים למצה, וזה הרמז בכורך שהיה בזמן המקדש ולעתיד בזמן הגאולה, שתהיה הנהגת ה' אשר תאפשר לראות, כי כל מרור הוא בעצם כרוך במצה, הוא לא רק הכנה לה אלא חלק בלתי נפרד ממנה. (מכתבי רבי יהושע משה אהרנסון) אדיר הוא .... חסיד הוא רבי צבי הירש מליסקא בשעה שהגיע לשיר את המילים "חסיד הוא" בפיוט "אדיר הוא", פרץ בבכי ואמר אם רבונו של עולם הוא "חסיד" אז מדוע אינו אומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחה"? תוספת - אחד מי יודע פירוש מי יכול לדעת את ה' האחד והמיוחד, הלא מלאכים שרפים ואופנים וחיות הקדש שואלים איה מקום כבודו, אחד אני יודע - עם כל זה מפני שאני יודע שלית אתר פנוי מקדושתו יתברך כמאמר החכם אנא אמצאך ואנא לא אמצאך כי מלא כל הארץ כבודו, גם אנכי אוכל לדעת את האחד המיוחד, להשיג אותו מפעולותיו. (הגדת צוף אמרים בשם מהר"ם מקוברין) לשנה הבאה בירושלים הבנויה "ירושלים תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה" (ספר הכוזרי מאמר ה,כז)