יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני מביא מן המקורות

כל דבר בתורה מדוייק בתכלית, ובכלל זה גם שמות הפרשיות. שמה של פרשה מבטא את תוכנה ומהותה. על-פי זה נדרש ביאור על הקשר בין שמה של פרשתנו – שמיני – ובין העניינים הנידונים בה, כמו פירוט הבהמות, החיות, העופות והדגים המותרים והאסורים באכילה. בפשטות, הפסוק "ויהי ביום השמיני" בא בהמשך למסופר בסוף הפרשה הקודמת, על שבעת ימי המילואים, שבהם חנכו את המשכן; ואז בא בתחילת פרשתנו תיאור האירועים שאירעו ביום השמיני. לפי זה יש ל'שמיני' קשר בולט יותר לשבעת ימי המילואים, שבסוף הפרשה הקודמת, מלפירוט בעלי-החיים האסורים באכילה, שבפרשתנו. אולם מכיוון ששמה של כל הפרשה הוא שמיני, עלינו לומר ששם זה דווקא מבטא את מהותה ועניינה. ידוע שהמספר שבע מייצג את שלמותם של ענייני הבריאה. העולם נברא בשישה ימים, ואחריהם בא היום השביעי, שסוגר את המעגל. נמצא אפוא שהמספר שבע משמעותו – שלמותה של הבריאה, כפי שהיא כוללת גם את הקדושה האלוקית המתלבשת בבריאה (כשם שיום השבת נכלל בתוך השבוע). לעומת זאת, שמיני פירושו – למעלה מהבריאה. מספר זה מייצג את הכוח האלוקי שלמעלה מענייני הבריאה, ואפילו למעלה מהקדושה האלוקית המתלבשת בבריאה. שמיני מכוון אפוא לאור האלוקי שלמעלה לגמרי מכל גדרי הבריאה. מנגד, עצם המושג שמיני מורה על קשר עם השבע שלפניו, שהרי כל עניינו של שמיני שהוא בא לאחר השבע שקדמו לו. מכאן ששמיני מייצג בכל-זאת את הקשר והזיקה של האור האלוקי שלמעלה לחלוטין מענייני הבריאה – עם הבריאה. וזו בעצם משמעותו של המושג שמיני – שהקדושה האלוקית, שלמעלה לגמרי מכל ענייני הבריאה, תרד אל תוך הבריאה ותחדור לתוכה. שלא תישאר דרגה עילאית שאין לה קשר עם הבריאה, אלא שתתחבר עם הבריאה ותתמזג עמה. זו הנקודה המחברת את כל העניינים המסופרים בפרשתנו. ביום השמיני ירדה השכינה למטה, לתוך המשכן. הקב"ה, שמובדל לגמרי מהבריאה, ירד למטה ושכן במשכן הגשמי שבנו בני-ישראל. זה דבר חדש לגמרי, שאינו שייך לשבעת ימי המילואים, המתוארים בפרשה הקודמת, אלא למציאות עליונה שנתחדשה בפרשתנו. זו גם המשמעות העמוקה של דיני הבהמות והחיות הכשרות והאסורות – אף-על-פי שמדובר בעולם גשמי, שמעלים ומסתיר את האמת האלוקית, עד שיכולות להיות בו חיות ובהמות טמאות, בכל-זאת מתגלה בו הציווי האלוקי "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", ובכך נעשה זיכוך של העולם ושל עם-ישראל. על-ידי כך דווקא מתגלה בעולם הדרגה העליונה של 'שמיני', ושלמותה תהיה בימות המשיח, בכינור של 'שמונה נימין', במהרה בימינו.(לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 92) החשיבה ההגיונית היא ממאפייניו המובהקים ביותר של האדם. זה יתרון האדם מן הבהמה, בהיותו בר-דעת, יצור מבין וחושב. השכל מנחה את דרכינו ואת מעשינו, מסייע לנו לגבור על מגבלות טבעיות ולהבין את רזי הבריאה. ועם זה, השכל אינו כול-יודע וכדי להשתמש בו כראוי, חובה להכיר במגבלותיו. הקב"ה העניק לנו כמה וכמה כוחות וחושים. אנו יודעים שכל חוש תופס קטע צר של המציאות, ובוודאי אינו יכול להקיף את כולה. האוזן קולטת צלילים (גם-כן בתדרים מוגדרים בלבד), ואין לה שום מושג על מראות וצבעים. העין נותנת לנו מידע חזותי, אך אינה יכולה לספק תשובה מדוייקת על השאלה אם חומר כלשהו רך או קשה. לשם כך נזדקק לחוש המישוש. כל אלה אינם יכולים להעניק לנו את תחושת הטעם והריח, וזה תפקידם של חושים אחרים. העובדה שכל אחד ואחד מהחושים הללו תופס רק את קטע המציאות השייך לו, אינה פוגמת במעלתו ובחשיבותו, וברור לנו שאין לתבוע מחוש המישוש לגלות את צבעם של החפצים. אולם יש לנו כוח אחד שמשום-מה אנו תובעים ממנו להקיף הכול – השכל. אנו שואפים להבין הכול, לנתח כל דבר במאזני ההיגיון, ושוכחים שגם השכל מוגבל ושאף הוא אינו יכול להקיף אלא קטע צר של המציאות. לא הכול ניתן להבנה זו, בעצם, משמעותה של פרשת פרה אדומה שנקרא השבוע - ההכרה במגבלותיו של השכל ובכך שיש דברים שאינם נתפסים בגדרי ההיגיון. התורה מחנכת אותנו להכיר בעובדה, שאיננו יכולים להבין הכול ושיש דברים שעלינו לקבלם בקבלת-עול ובתחושה של "חוקה חקקתי, גזֵרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה". לצד השאיפה ללמוד, לדעת ולהבין, נדרש היהודי גם לעבוד את ה' מתוך קבלת-עול, ומתוך ידיעה שההבנה אינה תכלית הכול. לצורך זה נתן לנו הקב"ה מצוות על-שכליות, ואפילו מצוות המנוגדות להיגיון, כדי להחדיר בנו את ההכרה ביסוד העל-שכלי שבבסיס הקשר שבין האדם לבוראו. האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. אפשר בהחלט להוכיח באמצעות ההיגיון את קיומו של הבורא ואת אמיתותו של מעמד הר-סיני. התבוננות מעמיקה בתולדות עם-ישראל חייבת גם היא להביא לידי הכרה בגורם העל-טבעי המצוי בעולם. אפשר אפוא להגיע אל היהדות דרך השכל וההיגיון, אבל אי-אפשר להשתית הכול על השכל. יהודי צריך לזכור, שיש דברים שהם למעלה מכל שכל, ואף-על-פי-כן הוא דבק בהם בכל נפשו. אי-אפשר לדרוש שהקב"ה יהיה מובן בהגיונם של בני-האדם , ובודאי אין להתנות את קיום מצוות הבורא במידת ההבנה. האדם חייב להכיר שלא הכול ביכולתו להבין, ושיש דברים שעליו לקיימם בבחינת "כזה ראה וקדש". כשם שאין לאחוז בקיצוניות אחת ולטעון שיש להסתפק באמונה פשוטה ובציות עיוור - כך אין לקפוץ לקיצוניות השנייה ולנסות להכניס את התורה ומצוותיה אל תוך סד ההיגיון. דרוש שילוב של שני הדברים: להבין מה שיכולים להבין, כדי שנוכל לקיים את הדברים מתוך הזדהות פנימית והכרה שכלית, ועם זה לא לשכוח שהתורה היא תורת- ה' ושהמצוות הן מצוות- ה', ושאי-אפשר לתבוע שהקב"ה יהיה מובן לבני-אנוש. גם הגאולה אינה יכולה לבוא על בסיס ההיגיון היבש. מאמינים אנו באמונה שלמה כי אלה הרגעים האחרונים של עידן הגלות, וכי בקרוב ממש נזכה לגאולת-עולמים. איננו מבינים את המתחולל סביבנו, אבל ברור לנו כי בתוך ענן הערפל שרויה ידו של הקב"ה, המוליך את עמו ואת העולם כולו לגאולה השלמה. חסד עם החברים "ואת החסידה" (ויקרא יא,יט). למה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה (חולין סג). אם-כן למה נמנית החסידה עם העופות הטמאים? אלא שחסרונה בכך "שעושה חסד עם חברותיה". חוץ מ"חברותיה" – מאנשי-שלומה – אין היא נותנת את דעתה על איש. גשמיות ולא חסידות רבי נפתלי מרופשיץ אמר בדרך הלצה: החסידה טמאה, משום שהיא נוהגת כמנהג גבירים מסויימים, שבמקום לעזור לנזקקים בצרכים גשמיים הם מרעיפים עליהם חסידות. דיוק התורה מופלא הדבר, אלפי שנים חלפו מאז ניתנה התורה, וחוץ מהבהמות והעופות המנויים בה, לא גילה איש במשך הזמן עוד בהמה או עוף שיש בהם סימני הטהרה שהתורה מונה.(הכוזרי) טמטום המוח והלב המאכלות האסורים, נוסף על גודל האיסור והעונש שיש לאדם האוכלם, הם מטמטמים את הלב ואת המוח. טמטום זה מוצא את ביטויו בחיי היום-יום של היהודי. ענייני תורה ומצוות נעשים לו כזרים, עד שדברים שהיו מופרכים אצלו קודם-לכן, פתאום הוא מוצא את עצמו שייך אליהם.(אגרות-קודש) אצטלה מזוייפת רבי יצחק מאגריסו מאיסטנבול ביקש לגעור באנשים שהתעטפו באצטלה של חסידות ויראת-שמים, בשעה שליבם חרש מזימות. אמר להם:"התורה מונה את שמות הבהמות שיש להן סימן טהרה אחד בלבד, כמו הגמל וכדומה, והיא קובעת שהן אסורות באכילה, אך התורה נוקטת לשון 'את הגמל כי מעלה גרה הוא', שמזה משתמע כי אסור לאכלו מפני שהוא מעלה גירה. והרי סיבת איסורו אינה מפני שהוא מעלה גירה, אלא בשל חסרונו של הסימן הנוסף, מפריס פרסה? "אלא התורה באה ללמדנו, כי מי שבפנימיותו טמא ומתהדר בסימן טהרה – התהדרות זו בסימן-הטהרה היא עצמה סיבה לאסרו, כי בכך הוא גונב את דעת הבריות". העיקר הפנימיות "וכל כלי חרש אשר ייפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו" (ויקרא יא,לג). לחיצוניות אין ערך גדול וחשיבות מיוחדת, העיקר הוא ה'תוך' – הפנימיות. (האריז"ל) יש צורך בעבודה 'פנימי' הוא מי שיודע ומכיר שיש צורך ב"תכבד העבודה על האנשים" (שמות ה,ט). בעיניו, בקשת בר כה להצלחה בעבודה הרוחנית היא בבחינת "ואל ישעו בד בר י שקר". (הצמח-צדק)