יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

"כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". יש קושיה גדולה מאוד על עם ישראל . כשבא אב שואלים האם מותר לכבס בגדים לילדים בני שמונה או שש? האם מותר בגן להשמיע תקליטים? לאיזה גיל? האם מותר בקייטנות לעשות טיול בירושלים? המון שאלות נשאלות... אך כשנכנס אדר, אין שאלות. לא שואלים האם אני יוצא ידי חובת השמחה באופן מסוים? האם יש לשמוח יותר? על כך אומרת הגמרא "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". לא צריכים לשאול שאלות - אם אתם מסופקים תחמירו........ יש ללמוד על השמחה באדר ממיעוט השמחה באב? אנשים יודעים להצטער יותר מאשר לשמוח. על כן באים חז"ל ואומרים - כמו שאתם יודעים להצטער כשיש דבר מצער דעו גם לשמוח כשיש דבר משמח. הצדקה נוהגת תמיד השבת אנו קוראים את פרשת שקלים, שהיא הראשונה מבין 'ארבע הפרשיות': שקלים, זכור, פרה, החודש. חז"ל קובעים כי נתינת השקלים הייתה נתינת צדקה. השקלים (מחצית השקל שנתנו בני-ישראל) היו "איש כופר נפשו" – והיו תרומה לה' לבניית המשכן. בימינו אין מצוות השקלים נוהגת, אבל עניינם של השקלים מוסיף להתקיים בצורת צדקה. חז"ל אומרים: "בזמן שבית-המקדש קיים, אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית-המקדש קיים... עושין צדקה". קיים גם המנהג לתת קודם פורים 'מחצית השקל', שזה עניין הצדקה בפשטות. דבר זה מעניק לפרשת שקלים מעלה מיוחדת, לעומת שלוש הפרשיות האחרות (זכור, פרה והחודש). אמנם גם הפרשיות האחרות מלמדות לימודים כלליים ומעניקות הוראות מרכזיות, אבל שלושתן קשורות בתנאים מוגדרים, שאינם תמידיים. לעומת זה, פרשת שקלים, שעניינה צדקה, חלה תמיד, בכל מצב, בכל זמן ובכל מקום. הצדקה היא חלק מגדרי הבריאה. הקב"ה ברא את העולם במתכונת של משפיע ומקבל – יש מי שנותן ויש מי שמקבל. מתכונת זו נועדה להבטיח שיתקיים החסד בעולם, שבזה תלוי קיומו של העולם ויישובו. זאת ועוד, כל השפע שבא מלמעלה (מהקב"ה) הוא בבחינת צדקה. הקב"ה אינו חייב, כביכול, לתת לעולם את הברכה והשפע, והוא נותן לנו זאת כחסד אלוקי. על כך אנו מודים לו, על שהוא "זן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד וברחמים", "זן ומפרנס לכול ומטיב לכול". ומאחר שהכלי לקבלת הצדקה מאת הקב"ה הוא הצדקה שהאדם עושה כאן למטה (שכן הקב"ה נוהג עמנו "מידה כנגד מידה"), נדרשת הצדקה להתקיים תמיד, כדי שנוסיף ונקבל את שפעו וחסדו של הקב"ה. שני ההיבטים האמורים בצדקה – מילוי חסרונו של הזולת והשפעה אלוקית מלמעלה – באים לידי ביטוי בשני המרכיבים שהיו בנתינת השקלים: תרומת המזבח ותרומת האדנים. תרומת המזבח נועדה לקניית קרבנות ציבור, שעליהם נאמר: "לכפר על נפשותיכם". הקרבנות האלה באים לכפרה, וזה מילוי חיסרון, כפי שהצדקה ממלאת את חסרונו של הזולת. אולם תרומת האדנים נועדה לשמש בעבור אדני המשכן, שעליהם עמד המשכן כולו, ובו שכן הקב"ה ("ושכנתי בתוכם"). במשכן שכנה קדושה אלוקית שלמעלה מכל מדידה והגבלה. הארה זו מקבילה להשפעת הצדקה האלוקית שמשפיע עלינו הקב"ה, בהעניקו לנו חיים ופרנסה עד לעשירות כפשוטה. אחרי ההעלם באה ההתגלות פרשת פקודי היא האחרונה בספר שמות, ואחריה קוראים את פרשת ויקרא. בסוף פרשת פקודי מסופר כי ענן ה' היה שורה על המשכן, עד ש"לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד". זה תיאור של העלם - הגילוי האלוקי מתעלם ומסתתר. מיד לאחר מכן מתחיל חומש ויקרא בפסוק "ויקרא אל משה" – קריאה של התגלות. לפנינו אפוא סדר של העלם והסתר ולאחריו התגלות. יש מצב שההתגלות באה מצד עצמה, בלי הסתר שקדם לה, אבל אז ההתגלות היא בדרגה נמוכה יותר. כאשר יש תחילה מצב של העלם והסתר, ואחריו באה ההתגלות – זו התגלות גבוהה יותר. האור שמאיר אחרי החושך הוא אור עליון יותר. גם בעבודתו של האדם יש התגלות שבאה אחרי ההסתר. זוהי התשובה. יהודי שעובד את ה', לומד את תורתו ומקיים את מצוותיו, אינו נזקק לעבודת התשובה (כפשוטה). אולם אם התרחק מהקב"ה, והיה שרוי במצב של הסתר והעלם, הוא נזקק לתשובה, שמשיבה אותו למקומו ולתחושת הקרבה לקב"ה, שזו ההתגלות שבאה אחרי ההסתר. גם בתשובה רואים את היתרון של ההתגלות שבאה אחרי ההעלם – על-ידי התשובה נעשה "כפליים לתושייה", עד לתכלית התשובה – "זדונות נעשו לו כזכויות", כאשר החושך עצמו מתהפך לאור. זה הביאור למאמר חז"ל "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם": לצדיקים יש זכויות. הם עובדים את ה' בשני מישורים: א) קיום מצוות-עשה, קו העבודה של "ועשה טוב"; ב) קיום מצוות לא-תעשה, קו העבודה של "סור מרע". אבל קיום מצוות לא-תעשה על-ידי הצדיקים הוא רק על-ידי דחיית הרע, ולא בהפיכת הרע עצמו לטוב. זה יתרונם של בעלי-תשובה על הצדיקים – הם הופכים את הרע עצמו לטוב. הם עברו על מצוות לא-תעשה, ובמקום לדחות את הרע, עשו אותו, ובכך נוצר ריחוק מהקב"ה; אולם כאשר הם שבים בתשובה, שמגיעה עד עצם הנפש, גם אין שום הגבלות, והרע עצמו מתהפך לטוב ומביא קרבה עצומה לקב"ה. לכן מדרגתם למעלה ממדרגת הצדיקים. כאן טמונה הוראה לכל יהודי בעבודתו, שבכל מצב אסור לו להתייאש, חס ושלום, אלא להפך, דווקא על-ידי ההעלם הוא יכול להגיע לגילוי נעלה יותר, על-ידי התשובה. וכך גם בעניין הדורות בכלל. יש שואלים, הלוא בעבר היו דורות נאים הרבה יותר מדורנו, ובכל-זאת לא נגאלו; כיצד ייתכן שדווקא בדורנו הירוד תהיה הגאולה? התשובה היא כנ"ל: דווקא ההעלם העצום על הדור שלנו הוא הגורם צימאון עז יותר והוא שיביא את הגילוי העליון ביותר. עלינו להתחזק, בדומה לצורך להתגבר דווקא לפנות בוקר, קודם שמאיר היום, שלא להירדם, וכך נזכה ל"לילה כיום יאיר" בגאולה השלמה בקרוב ממש. משה כגבאי צדקה אין עושין שררה על הציבור פחות משניים. ומשה, איך נעשה גזבר יחידי? אלא אף- על-פי שהיה משה הצדיק נאמן על-פי הגבורה, קרא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר (שמות לח,כא):"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על-פי משה... ביד איתמר בן אהרן הכוהן".(שמות רבה) לתת דין-וחשבון משה רבנו עצמו ציווה לספור ולבדוק את פקודי המשכן ולהביא לפני העם דין-וחשבון. זה אות ומופת לדורות הבאים, לגבאי כל הזמנים, שלא יחכו עד שיתבעו מהם חשבון. ואף הנאמן והישר לא ידרוש מהציבור שיאמינו לו על דברתו.(תורת משה) חלקו של גבאי בגמרא (שבת קיח,ב) נאמר: "רבי יוסי אומר: יהא חלקי מגבאי צדקה", ובהמשך נאמר: "ואמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין בו". חלקו השני של המאמר הוא המשכו של הראשון - בגבאי צדקה חושדים אף כש"אין בו" - כשידיו נקיות.(שיחת חכמים) מי מרעיש בפרשת פקודי מפורט מה נעשה בנדבות הכסף והנחושת, אך על הזהב נאמר סתם (שמות לח,כד) "ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע-מאות ושלושים שקל", ולא נאמר מה נעשה בו. זו דרכו של עולם: נותני הפרוטות, מי שנודרים מטבעות נחושת ולכל היותר מטבעות כסף ספורים, אינם פוסקים מלהרעיש עולמות ומלתבוע דין-וחשבון, ואילו הנותנים ביד רחבה, שנתינתם זהב, מאמינים לגבאי הצדקה ואינם מרעישים עולמות.(בית אהרן)