יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

פרשת השבוע פותחת בפסוק - "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם". בתחילת הפרשה מופיעה מצות השבת, ולאחריה עוסקת כל הפרשה במצות בניית המשכן. למדנו על המצווה הזו בפרשות תרומה ותצווה, וכאן הפרשה עוסקת בביצוע בפועל של הקמת המשכן. משה מצווה את ישראל, לאחר שהקב"ה ציוה אותו. "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר, זה הדבר אשר ציוה ה' לאמר, קחו מאיתכם תרומה לה' וכו'". מדובר כאן על נדבה. בניין המשכן היה מנדבה. כל כלי המשכן: העצים, העורות, הפרוכות, הכלים והבגדים, חוץ מהאדנים - הכול נדבה. "ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש". אלו הן שתי מדרגות של התנדבות. יש "כל אשר נדבה רוחו אותו", שהאדם מתנדב כפי יכולתו, ויש "אשר נשאו ליבו" אנשים שליבם כל כך אוהב ודבק בה' עד שהם מתנדבים יותר ממה שהם יכולים לתת, ליבם נושא אותם, מתמוגג מרוב חפץ להשתתף בעבודת המשכן והוא נותן מעל ומעבר מיכולתו. הביטוי להתנדבות, לאהבת ה' ולרצון להיות שותפים בבניין המשכן הגיע לשיאים מיוחדים במינם - "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב". כלומר, הם נטלו אפילו את התכשיטים הפרטיים, שהם הדברים היקרים ביותר והאהובים ביותר על האדם. האישה בחרה דווקא את התכשיט הזה משום שהוא היה מתאים לה והיא רצתה להתקשט דווקא בו, ובכל זאת היא תרמה אותו לבניין המשכן, על מנת לתת ביטוי לחפץ הגדול שלה בבניינו. "כל כלי זהב" - לא השאירו כלום. נתנו הכול. "וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'", זוהי מדרגה נוספת. זהב הוא הדבר היותר חשוב ויקר לאדם, חשוב יותר מכל החומרים שישנם - כסף, נחושת, עץ, בדים וכדומה. והמדרגה השלישית - "וכל איש אשר נמצא איתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים" - אלו הם חוטים שאין להשיגם במדבר, וכשיש לאדם דבר שקשה להשיגו הוא שווה יותר מהערך האמיתי. והמדרגה הרביעית - "כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה'" - שאר התרומות, חומרים שצריכים להשתמש בהם לעבודת המשכן.אם כן היו מדרגות מדרגות בהתנדבות, ומכל מקום הגיעו למדרגות שיא של הבעת הדבקות והרצון לתת תרומה למשכן ה'. חביבותם של ישראל את המשכן אסור היה לבנות בשבת. בכך הראה משה רבנו לישראל עד כמה חביבים הם לפני המקום - בעבודת המשכן, הנעשית לכבודו יתברך, אסור לחלל את השבת, אבל פיקוח נפש של אדם מישראל, אפילו ספק פיקוח נפש, דוחה את השבת.(חתם סופר) קהילה אחת "ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל" (שמות לה,א). בית-המקדש חרב בעוון שנאת-חינם. לכן כשבאו להקים את המשכן, היה התנאי הראשון "ויקהל" – להיות בקהילה אחת באחדות ובשלום.(אור פני משה) האחדות של מתן-התורה במתן תורה התאחדו בני-ישראל בבחינת "כאיש אחד בלב אחד". בחטא העגל נפרדו והם הגיעו למצב של חרב איש ברעהו, הקמת המשכן הייתה גם כפרה על חטא העגל, לכן השתדל משה להקהילם שיהיו במצב שבו עמדו בעת מתן תורה. (ארץ חמדה) להמשיך באחדות על "ויקהל משה" מפרש רש"י: "למחרת יום-הכיפורים". רמז משה רבנו לישראל, שלא רק ביום-הכיפורים צריכים להיות חדורים ברגש של סליחה ומחילה, לחיות באהבה ורעות, אלא גם למחרת יום-הכיפורים יש להמשיך במידות הללו. (רבי משה מקוברין) רגש של חברות "ויקהל משה... אלה הדברים אשר ציווה ה'". לקבץ את כל עדת בני-ישראל כדי לנטוע בהם רגש של אחדות וחברות – הרי זה "אלה הדברים אשר ציווה ה'" – זה התפקיד והשאיפה, זה יסוד כל התורה כולה. (הרב יצחק-יעקב ריינס) מניעת מחלוקת בקודש כאשר בא משה רבנו להקים את המשכן, ראה שקודם לכול יש לאסוף את בני-ישראל ולטעת בהם אחדות. לצערנו קורה שדווקא כינוסים במקום קדוש, כמו בית-כנסת ובית-מדרש, עשויים ליהפך חלילה למחלוקות ולמריבות.(דברי ישראל) "ויקהל משה את כל עדת בני " (לה, א). לגבי החלק של ה"נשמע" כלומר השגות התורה והמצוות יש כמה וכמה מדרגות, כל אחד לפי מדרגתו, ולכן לגבי לימוד התורה נכנס משה רבינו ראשון וקבלה מה', ואחר כך אהרן ואחר כך בניו ואחר כך כל ישראל. אבל לגבי חלק ה"נעשה" - עשיית המצוות, בזה כולם שוים כמו שכתוב בפסוק "כל עדת בני ישראל... לעשות אותם". האדמו"ר הזקן מטשורטקוב האחדות של מתן-התורה במתן תורה התאחדו בני-ישראל בבחינת "כאיש אחד בלב אחד". בחטא העגל נפרדו והם הגיעו למצב של חרב איש ברעהו, הקמת המשכן הייתה גם כפרה על חטא העגל, לכן השתדל משה להקהילם שיהיו במצב שבו עמדו בעת מתן תורה. להמשיך באחדות על "ויקהל משה" מפרש רש"י: "למחרת יום-הכיפורים". רמז משה רבנו לישראל, שלא רק ביום-הכיפורים צריכים להיות חדורים ברגש של סליחה ומחילה, לחיות באהבה ורעות, אלא גם למחרת יום-הכיפורים יש להמשיך במידות הללו. (רבי משה מקוברין) רגש של חברות "ויקהל משה... אלה הדברים אשר ציווה ה'". לקבץ את כל עדת בני-ישראל כדי לנטוע בהם רגש של אחדות וחברות – הרי זה "אלה הדברים אשר ציווה ה'" – זה התפקיד והשאיפה, זה יסוד כל התורה כולה. (הרב יצחק-יעקב ריינס) מניעת מחלוקת בקודש כאשר בא משה רבנו להקים את המשכן, ראה שקודם לכול יש לאסוף את בני-ישראל ולטעת בהם אחדות. לצערנו קורה שדווקא כינוסים במקום קדוש, כמו בית-כנסת ובית-מדרש, עשויים ליהפך חלילה למחלוקות ולמריבות. (דברי ישראל)