יום ג', כב’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני מביא מן המקורות

הדלקת המנורה - בשמן זית היא בדווקא - מה זכה דווקא הזית לכך משמנו מדליקים את מנורת המקדש? כי ישראל נמשל לזית. שואל המדרש: "וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלוא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל - בגפן... תאנה... תמר... ארז... אגוז". מדוע דווקא הזית הוא העולה למנורה? הרי גם מאגוז אפשר להפיק שמן. מה הזית הזה - עד שהוא באילנו מכין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, ואחר כך טוחנין אותו, ואחר כך מקיפין אותו בחבלים ומביאין אבנים, ואחר כך נותן את שמנו. כך ישראל... כל עץ מסמל את עם ישראל במצב אחר. הזית - הוא המסמל את עם ישראל בייסוריו, והוא המעיד על כך שכל הייסורים נועדו רק להוציא ממנו את הטוב. נרות המנורה באים כנגד הבנין הרוחני של עם ישראל. השמן ואורו הם סמל החכמה המיוחדת לישראל. השימוש בשמן זית דווקא בא להעיד על כך שכוחות היצירה של עם ישראל יוצאים אל הפועל דווקא בתקופות של מצוקה וקשיים. "כתית למאור" (שמות כז,כ). מפרש רש"י: "ולא כתית למנחות". על התורה נאמר שאין היא מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. בשביל התורה צריכים להתכתת ולהתייגע, אבל "למנחות", לנוחות, אין צורך ב'כתית'; היגיעה והעמל אינם כדאיים בעבור חיי שעה. על-ידי "כתית", התבטלות וכתישה עצמית, מגיעים לבחינת מאור שבתורה. לימוד התורה צריך להיות בביטול ומתוך הנחת עצמותו של הלומד. עליו לדעת ולהכיר שהוא לומד את חכמתו ורצונו יתברך, ולא זו בלבד שהוא לומד בהתמדה ושקידה, אלא שמסלק את עצמו בסילוק אמיתי, שכל חפצו יהיה אך ורק בתורת ה' וישעבד שכלו לגמרי . זהו כוחה של המנורה, להאיר את האור דווקא מתוך המחשכים הבאים מכל עבר. ולהודיע לנו שהייסורים העוברים עלינו, דווקא הם המכשירים אותנו לקבלת אורה של תורה ולקבלת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן ''ויקחו אליך שמן זית זך'' (כז - כ) פעולתו של משה רבנו היתה תדיר, לפרסם בפני העולם כולו את קדושתו המיוחדת וייחודו של עם ישראל, ולמען יראו הכל כי השכינה שורה בישראל. לפיכך אמר: ''ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'' (שמות לג-טז). על זה שהשכינה שורה בישראל העידה במיוחד המנורה, כך שהנר המערבי היה דולק יממה שלמה, אף על פי שהיתה לו כמות שמן שווה לשאר הנרות; כפי שאמרו חכמינו: ''עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל'' (שבת כ''ב). לפיכך אמר השם יתברך למשה: ''ויקחו אליך'' – לקיחת השמן למנורה נוגעת אליך במיוחד, היא תביא לך תועלת, שכן על ידי המנורה תתגשם שאיפתך, שהעולם כולו יראה כי השכינה שורה בישראל... (אבני אזל) הוא אשר אמר הפסוק: ''מאת כל איש אשר ידבנו לבו'' – רק מזה שנותן מתוך רצון טוב ונדיבות הלב – ''תיקחו את תרומתי'' – ממנו אתם לוקחים משהו, ואילו מאלה שאין לבם נודבם אינכם לוקחים מאומה... (תורת משה) ישראל נמשלו לזית, מה זית זה מוציא את שמנו רק לאחר שכותשים וסוחטים אותו, כך גם ישראל מגלים את מעלותיהם לאחר שמביאים עליהם ייסורים. כן נמשלו ישראל לשמן, מה השמן אינו מתערבב בשום משקה אחר כי אם צף ועולה תמיד למעלה, כך גם ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות אחרות ואינם מתערבבים בהם (מדרשים). והפלא שבדבר, שאף על פי שהם נרדפים ומעונים בייסורים הקשים ביותר, עומדים הם בכל זאת למעלה ממעניהם ואינם מתבוללים בהם... (צרור המור) לעם ישראל ניתן כוח מיוחד, שלא יוכל להתבולל בין האומות אף אילו היה רוצה בכך, כדוגמת שמן הזית שאינו יכול מצד עצמיותו להתערבב במשקאות אחרים. לפיכך אמרה התורה: ''לא תתחתן בם'' (בנין התפעל) ולא ''לא תחתן'' – לפי שבני ישראל ניחונו בכוח כזה, שלא יוכלו להתחתן בם, שלא יהיה החיתון תופס... (שפת אמת) ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך (כז, כ). פלא גדול, שהרי כל מקום שנאמר בו "צו" "תצווה" אין זה אלא לשון זירוז, ויותר צריך זירוז במקום שיש בו חסרון כיס. ובכן, בפרשת תרומה כשדרשו זהב, כסף, נחושת, אבני שהם ואבני מילואים, לא נאמר בלשון "צו" אלא "וייקחו", וכאן כשדורשים מעט שמן זית נאמר בלשון "צו" - לשון זירוז? אלא ירדה תורה לסוף דעתו של אדם ומידותיו. בני אדם רגילים לנדב, ואפילו עד כדי "מרבים העם להביא", והדחיפה לנדבנות באה ממקורות שונים, ואפילו אם ממקור טהור, בכל זאת רוצים לנדב דבר המתקיים, שעל זה יכולים להצביע "כזה ראה". זהב, כסף, אבני שהם ואבני מילואים הם דברים המתקיימים ולא צריך זירוז, אבל השמן כלה ועובר מן העולם, לזה זקוקים זירוז. וכן אנו רואים בחיי הישיבות שלהשיג תרומה להוצאות הישיבות זה קשה מאוד, אך לבנות בנינים "מרבים העם להביא". אמרי בינה ''כתית למאור'' (כז - כ) ולא כתית למנחות (רש''י) צריך אדם להיות ''כתית'' בעיני עצמו ושבור לב, אולם חייב הוא תמיד להיזהר ששברון הלב לא יביאהו לידי עצבות ואזלת יד, שלא ירצה לעשות מאומה, מתוך ההנחה שבין כה וכה לא יהא כל ערך למעשהו. שברון לב כזה אינו רצוי כלל. אדרבה, שברון הלב צריך להגביר באדם את הרצון לעשות ולפעול ביהדות. אם עד כה לא עשה מאומה, חייב הוא להתחיל עכשיו בעשייה.' 'כתית למאור'' – עלהאדם להיות כתית ושבור כדי להגיע לידי מאור – ''ולא כתית למנחות'' – ולא כדי לשקוע בעצבות ובמנוחה של אזלת יד... (חשבה לטובה) בדרך כזו פירש היהודי הקדוש ז''ל מפשיסחה את הפסוק: ''הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם'' (תהילים קמז-ג): השם יתברך מרפא ומחבש את שבורי הלב, לבל יבואו עקב השברון לידי עצבות... הרבי ר' אהרן מקרלין ז''ל אמר: ''מרירות'' רצויה, ואילו ''עצבות'' אין לך מידה גרועה מזו. בין מרירות לעצבות מבדיל רק כחוט השערה. מרירות פירושה: אין לי מאומה, ואילו עצבות פירושה: כבר אין לי תקנה ואבוד הנני. יש להיזהר איפוא, שהמרירות לא תיהפך לעצבות... ''כתית'' – כאשר מטיפים לו לאדם מוסר ומבקשים לכתת ולשבור את ליבו, יש להתכוון ''למאור'' – להאיר לפניו ולהורותו את הדרך הישרה – ''ולא למנחות'' – אבל לא להנחיתו ולהשפילו... (הה''ק ר' יחיאל ז''ל מאלכסנדר) מנחה הרי באה לכפר על אדם, ואדם שצריך כפרה ודאי איננו נקי מכל פסולת, לכן יכול שמן המנחה גם הוא להיות מעורב במעט פסולת. אבל אור המנורה הרי בא לרמז על אור התורה, שהוא השכל האלוקי העליון, הריהו חייב איפוא להיות טהור בתכלית, ללא שמץ של פסולת... (הה''ק בעל אבני נזר מסוכטשוב ז''ל) מכאן למדו חכמינו, שלמנחות לא היו צריכים שמן זך וטהור כמו למנורה. ולהלן באותה פרשה נאמר אצל מנחת התמיד: ''ועשרון סלת בלול בשמן כתית'' (כט-מ) – ללמדנו, שאם בכל זאת לקחו שמן כתית למנחה הרי זה גם כן כשר (מנחות פ''ו). וקשה לכאורה, למה לנו פסוק בשביל זה? וכי למה זה יעלה על הדעת, כי הואיל והשמן הוא זך וכתית יהא פסול למנחות? כלום חסרון הוא זה? ברם, הדין הוא שאם ''רבה שמנה פסול'', הרי אם השמן הוא כתית ומזוקק מאוד יש בו פחות שמרים ויותר שמן, ואם כן היה מקום לומר ששמן כתית יהא פסול למנחות משום ''רבה שמנה'' – שיש כאן שמן יתר על המידה שאמרה התורה, לפיכך צריכים אנו פסוק ללמדנו, כי גם שמן כתית כשר למנחות. (ליקוטי שפת אמת) ''כתית למאור להעלות נר תמיד'' (כז – כ) בית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנה – ת''י – והבית השני עמד ארבע מאות ועשרים שנה – ת''כ. ביחד הרי זה ''כתית''. שני בתי מקדש האירו רק כמנין ''כתית''. אולם בית מקדש השלישי יהיה תמיד ונצחי – ''להעלות נר תמיד''... (תולדות יצחק) יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' (כז, כא). יש לרמז בזה שלכן היתה צריכה המנורה להאיר מערב עד בקר משום שבלילה הוא זמן שליטת החיצונים וסטרא אחרא בנשמות בני ישראל ח"ו, ונרות המנורה רומזים על נשמות בני ישראל, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם" לכן היה המצווה בזה, לאהרן הכהן להעלות נרות המנורה ובמצוה זו היה משמר את נשמות בני ישראל כל הלילה להיות בקדושה. תפארת שלמה ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו (כח, כט). יש לדקדק למה נשא אהרן את שמות השבטים, והרי בכל מקום מצינו שמוזכר זכות אבות אברהם יצחק ויעקב. והנה אף על פי שרבותינו ז"ל דרשו שגם שמות האבות היה שם אף על פי כן לא מצאנו שזה מפורש בכתוב, רק שמות השבטים היו חקוקים על האבנים. ויבואר דהנה כתוב באהרן "כי בו בחר ה' מתוך בני ישראל", והרי בבחירת אחד מתוך הכלל מוכרחים אנו לומר כי הבחירה היתה באיש הפרטי כיון שאוהב אותו, אבל את הכלל הוא שונא, וכן היינו רוצים לומר כי הבחירה באהרן מתוך בני ישראל היה על זה הדרך, לכן היו חקוקים שמות השבטים להראות שגם בהם חפץ ה' ואוהב אותם. קדושת לוי ועשית את מעיל האפוד וכו', ועשית על שוליו רמני תכלת וכו' ופעמוני זהב בתוכם סביב (כח, לא-לג). מובא בגמרא (זבחים פח:), שבגדי כהונה מכפרים. ואמרו שם: "מעיל מכפר על לשון הרע. מנין, א"ר חנינא, יבא דבר שבקול (פי' רש"י: "פעמונים שבו") ויכפר על קול הרע". ויש להקשות, דהקב"ה צווה לעשות פעמוני זהב בין הרמונים. ולכאורה בעבור מה באו הרמונים, ולמה צורת רמונים דוקא. והנראה לומר, דידוע, שמה שגורם לאדם לדבר לשון הרע על חברו, הוא מפני שרואה תמיד מגרעות וחסרונות בחברו. שאילו היה רואה אך ורק את הדברים הטובים שיש בחברו, לא היה מדבר עליו לשון הרע. ולכן צווה הקב"ה לעשות רמונים, לרמז על דרך מה שמובא בגמרא (ברכות נז.): "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון". ואם יראה אדם תמיד דבר זה לנגד עיניו, שחברו מלא מצות "כרמון", לא יבוא יותר לדבר עליו לשון הרע, ויתכפר לו. ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים (כט, מח). סיפר הרבי ר' העניך מאלכסנדר: שהיתי במחיצתו של גברא רבה אחד, וכל כמה שהתקרבתי אליו כן פחתה דביקותי בו. אחר ך הייתי בקוצק, כל כמה ששהייתי יותר במחיצתו של הרבי והתבוננתי יותר בהליכותיו בקודש, כן גדלה דמותו בעיני ונתעצמה גם יראתי ממנו. זוהי כוונת הפסוק "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלקים" - הפטיר רבי חנוך - אלהי הנכר רושמם ניכר רק ממרחקים, כי מקרוב רואים את אפסותם. אולם, השם יתברך, דוקא כאשר יקויים "ושכנתי בתוך בני ישראל", שיהיו קרובים אליו, דוקא אז יכירו בכח מלכותו לעד - "והייתי להם לאלקים" ממעינות הנצח.