יום ד', ד’ בכסלו תשע”ח
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
 
 
 
כך הן מדברות: מתנדבות יד שרה מביאות את המסר היישר מזירת הנתינה
העדויות אומרות הכל: על החברות* הסיפוק בנתינה - והאווירה המשפחתית בסניפים * הקישו כאן למגזין מיוחד לנושאי התנדבות המביא עדויות מן השטח מכל סניפי יד שרה ברחבי הארץ * גם את תוכלי למצוא בסניפים שלנו תפקיד מאתגר ומספק ואוירה משפחתית * התקשרי עכשיו - להתנדבות: 6444* במייל: brandye@yadsarah.org.il* בצילום של המתנדב אלי כהן: מתנדבות הדרכה במרכז המבקרים - מרכז חווית הנתינה- בעת תירגול הרכבת קביים שיהיה חלק מסיורם של בני נוער במקום
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
ריפוי השיניים שמגיע למרכז ולפריפריה: גם מנהל הסניף מקבל את הבדיקה החיונית
פרופ' יהונתן מן, מומחה מן השורה הראשונה בתחום רפואת השיניים ומי שמלווה את מרפאת השיניים הגריאטרית בבית יד שרה בעת ביצוע בדיקות למנהל סניף יד שרה בבית שאן אשר לסרי* הפעילות באה במסגרת עוד מבצע נרחב של יד שרה בתחום בריאות הפה בזכות סיוע משמעותי של קרן הלמסלי לפעילות מרפאת השיניים - תודה מכולנו* למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרפאת השיניים ולפריצת הדרך של יד שרה בתחום הטיפול הרפואי לרתוקים לביתם - הקישו כאן * את פרופ' מן ואת הנבדק ורעייתו צילמה נורית אגרי - תודה על השיתוף
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
רפואה והלכה ביד שרה: לקט תשובות
רב יד שרה הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מכון רפואה והלכה ביד שרה * הרב וינר נותן מענה בשאלות הלכתיות- רפואיות * ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת בית יד שרה, שדרות הרצל 124 ירושלים * כאן - לקט תשובות במדורו של כב' הרב באתר e-med -ערוץ החדשות הרפואיות של ישראל
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 8
 
התנדבות - מוסף מיוחד * על האווירה, המסגרת המשפחתית, הסיפוק בנתינה
ברוכים הבאים למוסף המיוחד של יד שרה להתנדבות - הקישו כאן * כל האתגרים * כל הביקושים החמים * יומני מתנדבים * הדיווחים מן השטח על האווירה המשפחתית בסניפים * מה הם כותבים לנו על חווית הנתינה * איך להגיע לראיון ראשון ולמי פונים * האדם הנכון למשימה הנכונה - כך מבוצעת התאמה * כל מה שרציתם לדעת - במוסף ההתנדבות שלנו * שלכם ולשרותכם *בצילום: חוגג התנדבות בארגון המציין 40 שנות נתינה * בטלפון: *6444 - להתנדבות * במייל: brandye@yadsarah.org.il
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 0
 
"יד לתעסוקה שווה": עם יד שרה, עכשיו זה קורה * הופכים נגישות למציאות ויוצרים סביבת עבודה המאפשרת תעסוקה לאנשים בעלי מוגבלויות
כך פועלת יד שרה להביא לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה בהליך מהיר ומתגמל למעסיק * כאן: מתוך מסרי הקמפיין המשותף "יד לתעסוקה שווה" של יד שרה, המשרד לכלכלה ולתעשייה והביטוח הלאומי * הועלה לפייסבוק בימים בהם נתוני נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מעידים כי הצורך ביצירת נגישות המאפשרת תעסוקה שווה - חיוני יותר מאי פעם * תודה למתנדבים שלנו השוקדים על תיקון קשת רחבה של כלים המאפשרים נגישות לאנשים בעלי מוגבלויות
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 672
מה עובר על ניצולי השואה המתעדים את סיפוריהם במסגרת המפעל לסיפורי חיים שבאגף לשירותי בית וקהילה היד שרה? מה מרגישים המתנדבים המתעדים את סיפורי הניצולים? בשבוע בו צויין יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה, כתבת אתרי יד שרה המתנדבת אורה מלול מביאה תמונה של מסע משותף אל עבר של אימה והצלה

"מפעל סיפורי החיים, בבסיסו, הוקם למען ניצולי השואה ולהנצחת סיפורם", אומרת ורדה בר-און, האחראית על סיפורי חיים בירושלים. רבקה אביחיל, מי שעמדה שנים רבות בראש היחידה, צוטטה במקומון הירושלמי של ynet במילים אלה: "כניצולת שואה הרגשתי שיש לי ייעוד בחיים. רציתי שאנשים כמוני, שהיו במסתור בזמן מלחמת העולם השנייה, יספרו את הסיפור שלהם. מישהו חייב לספר את הסיפור של הנרצחים ושל הניצולים, להזכיר את שמם של אלו שאבדו, בשביל המשפחה, בשביל ההיסטוריה של עם ישראל" (mynet, 25.2.10). היום אין היחידה מתמקדת בניצולי שואה בלבד, אבל הם תמיד בעדיפות ראשונה. חלק מן המתנדבים מבקשים להאזין אך ורק לניצולי שואה. אחד מהם, אדם שהצליח להימלט בעוד מועד ולא חווה את השואה על בשרו, הסביר שבדרך זו הוא מרגיש שהוא מקיים חובה מוסרית כלפי הניצולים. ומה באשר לניצולי השואה עצמם? ציבור ניצולי השואה, ככל ציבור, איננו עשוי מקשה אחת. יש בהם כאלה שחשים הקלה מסוימת כשהם יכולים לספר את סיפורם, טוב להם שיש מי שמקשיב. "אנשים שלא סיפרו את הסיפור שלהם כל ימיהם", אומרת ורדה, "מבקשים עכשיו, כשהם כבר בני 90, להוציא את הדברים מהר ככל האפשר". אחרים מעדיפים להמשיך ולנעול הכול בפנים. ידידתי, בת לניצולת שואה, סיפרה לי שמץ ממה שעברה אמה: בגיל 15 הושלכה למחנה עבודה בחוף הים הצפוני, בצפון גרמניה, שם אולצה לסחוב שקי מלט כבדים בקור מקפיא, תוחבת שקי מלט ריקים מתחת למדי האסיר המפוספסים כדי להתחמם. ערב השחרור השתתפה בצעדת המוות. אחותה שרדה עמה את הצעדה רק כדי להירצח בסופה בידי חייל רוסי. "אמא מסרבת לחשוף את סיפורה", אומרת ידידתי, "היא אומרת שרק כך היא מצליחה לשמור על שפיותה", רדה מספרת, שבימים אלה ממש היא עוברת על סיפורה של קשישה, אישה אופטימית ומלאת חיים, שעברה בארבעה מחנות, אך החוויה זאת זוכה לעשר שורות בלבד בספרה. "אני לא רוצה לזכור על אושוויץ", היא אומרת, "ילדיי לא צריכים לדעת מה היה שם ומה עברתי". לעומת זאת, יש ניצולים שמתעקשים לספר רק על חוויותיהם מקופת השואה. אחד מהם, למשל, הקדיש את כל סיפורו לאמו שהצילה אותו. ניצול אחר התרגש עד דמעות כשספרו יצא לאור, שמח שיכול היה סוף-סוף לספר את קורותיו. ורדה מספרת לי על אישה שחוותה את אימי השואה בצרפת. כתיבת סיפורה נמשכת זה זמן רב, יותר ממאה עמודים כבר נכתבו, והדברים עדיין לא הגיעו לידי גמר, והאישה נקלעה למשברים נפשיים קשים. מתברר, שהסיפור החזיר אותה לתקופה הקשה בחייה וגרם לה דיכאון עמוק. מספרת אחרת רצתה לתעד אירוע קשה שעבר עליה בהיותה בת שמונה שנים, ביוגוסלביה. היא זכרה פרטי פרטים והייתה מרוצה מן התוצאה, אך נאלצה להודות, שבמבט לאחור, התיעוד "לא עשה לה טוב", כדבריה. חוה חזן מתנדבת במפעל סיפורי החיים של יד שרה, האזינה עד היום לחמישה מספרים שהם ניצולי שואה. הם דיברו על השואה כעל פרק בתוך מכלול חייהם, אך לא פרק ככל האחרים אלא הפרק הקשה מכולם שהותיר בהם חותם אחר לכל החיים. השואה, לדבריה, נוכחת גם בחייהם של אלה שהצליחו לברוח מאירופה ולהינצל. שאלתי את חוה על תחושותיהם של ניצולי השואה שלסיפוריהם האזינה, לאחר שהסיפורים יוצאים לאור. "בדרך כלל הם חשים מעין סגירת מעגל, חשוב להם להביא את הדברים לידיעת הדורות הבאים", ענתה לי, "עצם הסיפור מביא אליהם מידה מסוימת של הקלה מצד אחד, אך גם פותח פצעים ישנים מצד שני". על סיפורה של המתנדבת שרה גודמן שעסקה בתכני סיפורי חיים של ניצולי שואה במסגרת מפעל התעוד של יד שרה – קיראו כאן. ועל סיפור המפגש של שתי ניצולות שואה, האחת קשישה שביקשה לספר את סיפור חייה והשניה מתנדבת יד שרה שבאה לתעד אותו – רחל ורגינה (בצילום) – קיראו כאן. הם היו שם במחנה ההשמדה אושוויץ, הן שבו יחד אל סיפור האימה וההצלה.