יום ג', כב’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
יעקב סוראני שואב מן המקורות

תמיד תהיה מהנותנים פרשת משפטים מלאה בדינים שנועדו להבטיח מערכת יחסים תקינה בין אדם לחברו. בין השאר עוסקת הפרשה בארבעה סוגים של שומרים: שומר חינם, המתנדב לשמור בלי תמורה; שומר שכר, המקבל תשלום על שמירתו; שוכר, המשלם שכר תמורת השימוש בחפץ; ושואל, הנהנה מהחפץ בחינם, ללא כל תשלום. ההבדלים בין השומרים אינם מסתכמים בתגמול שהם מקבלים, יש גם הבדלים במידת האחריות המוטלת על השומר במקרים של אובדן החפץ השמור. שומר חינם פטור מתשלום על נזק כמעט בכל מצב, מלבד במקרים של רשלנות פושעת. לעומתו, שומר שכר ושוכר חייבים על כל נזק ואובדן, מלבד בנזק שהתרחש באונס. ואילו השואל חייב לשלם בכל מקרה, אפילו באונס מוחלט. כי כל אחד מאיתנו הוא בבחינת שומר בעולמו של הקב"ה. בהתאם לאיכות השמירה, כך גם עלינו לשלם על נזקים (רוחניים) שגרמנו. השל"ה (מחבר ספר שני לוחות הברית) · שומר חינם הוא אדם שעובד את ה' באמת ובתמים, "שלא על מנת לקבל פרס". כיון שכך, ה' סולח לו גם על חטאים מסוימים שנעשו ברשלנות, מלבד במקרים בהם מדובר בפשיעה; · שומר שכר הוא זה שמקיים מצוות עבור השכר, "על מנת לקבל פרס"; ושוכר הוא מי שמלכתחילה מעוניין רק ליהנות מתענוגות העולם, אך בלית ברירה חש מחויבות לשלם לבורא העולם באמצעות קיום מצוות. כלפי שני אלו מפעיל ה' אמת-מידה הקובעת כי הם מחויבים בעונש על רשלנות מכל סוג שהוא. הם פטורים רק על מה שנעשה באונס; · השואל הוא הגרוע ביותר. הוא מבקש ליהנות מהעולם ללא כל תשלום – ללא כל מחויבות לרצון ה'. אדם כזה חייב לשאת בתוצאות המלאות של מעשיו, גם במקרים של אונס גמור. כמו פרעה הרשע, שנענש על אי שחרור בני ישראל, למרות שלא הייתה לו יכולת להחליט אחרת שכן בורא העולם הקשה את ליבו. “ ואלה המשפטים…כי תקנה עבד עברי….כי טוב לו עמך” עבד זה שנתפס בגנבה ולא היה לו לפרוע ולהשיב את הגנבה, נמכר ע” י בית-דין, ובדמי מכירתו משלמים את הגנבה או חלק ממנה, כמו שנאמר: “ ואם אין לו ונמכר בגנבתו” (שמות כ” ב, י” ב). אך המעניין בפרשת עבד עברי הוא, ההתייחסות אל העבד. חז"ל דורשים על הפסוק “ כי טוב לו עמך” – עמך במאכל, עמך במשתה. כלומר, יש לנהוג עמו בשוויון גמור; אם בעל הבית אוכל ושותה דברים ערבים, חייב לחלוק אותם עם עבדו. יתרה מכך, בתלמוד הירושלמי נאמר, שלעיתים זכויות העבד רבות מזכויות האדון. דוגמה: אם יש לו רק כרית אחת, ייתן אותה לעבדו! ובמילים אחרות הגדירו חז"ל את הדברים כך: “ כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו". גישה זו של חז"ל מעמידה אותנו מול שאלה נוקבת: איך יתכן שהקונה עבד חייב להעדיפו על עצמו ולראות בו לעיתים כאדון? הרי כל כוונתו של האדון הייתה לקנות עוזר ומשרת שיקל עליו את העומס הרובץ עליו ויוכל להרגיש קצת יותר חפשי! והשאלה חריפה יותר כשמבינים שמדובר באדם שגנב רכוש זולתו ואף היה מוכן להרוג אדם כדי לממש את זממו; והתורה עצמה אומרת. “ אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים” . כלומר, אין להעניש אדם שהרג אדם כי אין זה נחשב ל ר צ ח ! ( ומכאן למדו: הבא להורגך השכם להורגו” !) כלומר, אם מדובר באדם כה שפל וברוטלי, מדוע מגיעה לו התייחסות? כה נאותה איזה פרס מגיע לו? והתשובה לכך היא שתורתנו הקדושה אינה מחפשת רק להעניש את העבד, אלא גם לדאוג לשיקומו. כלומר, למנוע סיטואציה כזו שבה יצטרך הגנב לשוב ולגנוב, על כן רוב מעשה כזה שלילי של העבד נבע מחוסר מעש ומקור מחיה (בטלה!) או שהחברה והסביבה שבה גדל וחי השפיעו עליו שלילית. ועל כן חייבים אנו לדאוג שלא יהיה בטל וסובל מאפס מעשה, שהרי הבטלה היא אם כל חטא! וכמו-כן, יש להרחיקו מסביבתו, ולהציבו במקום שבו הוא יהיה עסוק ויחוש נעימות מבחינה פסיכולוגית, דאגה התורה שהאדון יכבד את העבד וייתן לו תחושת אמון, ע” י שיפקיד את ביתו בידיו, ובכך ישכיח ממנו את עברו המפוקפק וייטע בו תחושה שאינו חשוד בדבר. במשך 7 שנים מלוה האדון את העבד, מכבד אותו, מחשיב אותו ומחזיר לו את כבודו הפגוע. הוא זוכה למנה גדושה של הערכה ויוקרה, ואט אט יוצא העבד ממצבו הנחות והמדוכדך בו היה שרוי. התייחסות זו מסירה ממנו חיים של פחד ומתח שהיו מנת חלקו בעבר, וכך משתנה טבעו עד שכבר אינו חש בצורך לגנוב. ובעצם , ממי יגנוב? הרי הפך עתה לבעל הבית! ובכך הוא בונה ומשפר את רוחו, אופיו ותדמיתו, ונחלץ מאותם מצבים נפשיים בהם היה נתון. חינוך במשך 7 שנים כאלו יוצר מצב של שיקום מוחלט. והתורה אינה מסתפקת בכך, אלא דורשת מהאדון לדאוג לשיקומו גם לאחר שנות עבודתו, ע”י, שיעניק לו “ מגורנך מיקבך ומצאנך” , כדי שבשלבים הראשונים של חייו אלו, יבנה את עצמו שלא וייפול שוב ברשת החברה הקלוקלת. המצב כיום בעולם הוא, שהחברה מטפלת בעוברי חוק כבחולה. שמספקים לו כדורי אספירין במקום ניתוח מעמיק להוצאת הגידול מהשורש. לעומת זה, מספקת לנו התורה פתרון אידיאלי להפוך יהודי מסכן ואומלל לאדם בריא בנפשו המתרומם וממריא על פני סביבתו. שמירת רכוש הזולת - עד היכן?... פעם הוזמן רבי ישראל סלנטר לדרוש בעיר לומז'ה. בשעה שהלך לבית הכנסת לדרוש, ירד גשם, ואחד מאנשי המקום השאיל לו מטריה. בהגיעו לבית הכנסת לא הוציא כל הזמן את המטריה מידו, ואף בשעת דרשתו העמידה על ידו בבימה, כדי לשומרה שלא ישתמש בה זר. כפי הדין: "אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר", מטעם שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר (גיטין כט, א'). ("תנועת המוסר") פעם פרצה דליקה ברחוב שה"חפץ חיים" דר בו. נבהלים ונסערים התחילו בני ביתו לצרור את חפציהם בעלי הערך. ואילו החפץ חיים הוא לבדו נשאר שקט ומהרהר, כאילו מתאמץ להזכר בדבר מה, איש לא ידע מהי סיבתה של תופעה מוזרה זו. עברו חמש דקות. עשר, והחפץ חיים עודנו עומד ומהרהר, מאמץ את זכרונו. ותוגה עוטה את פניו המאירות. לפתע הוא מתעורר, הבעה של סיפוק נגלית על פניו, הוא מקרב כסא לאיצטבא, מטפס בזריזות פושט את ידו, מוריד שעון קטן מכניסו לכיס, ורק לאחר מכן מתחיל לאסוף את חפצי הערך שלו ולצררם. לאחר מכן הסביר החפץ חיים את פשר הדבר: בחור מהישיבה הפקיד אצלו את שעונו, ברוך ה' מצאתיו, בתור נפקד מחוייב אני בשמירתו!!! בשעה שכל אחד השתדל להציל כפי יכולתו את רכושו, דאג החפץ חיים להציל בתחילה את רכוש הזולת. (''חפץ חיים - חיין ופועלו'') "ושחד לא תקח" (כג, ח) שאלו את הגאון ר' יאיר בכרך ז"ל (מחבר שו"ת "חוות יאיר"), מדוע היו יהודים נוהגים בזמן ההוא להעניק מתנות לנסיכים ופריצים שונים, שהרי צריכים לשפוט ביניהם ובין הגויים. השיב להם לשואלים: משום שהנסיכים והפריצים הללו הינם שונאי ישראל מושבעים כאלה, שללא כל ספק היו מטים את הדין לטובת הגוי; אבל השוחד הניתן להם מאוזן את שיפוטם באופן שווה, כך שיוכלו להוציא דין אמת. נתינת שוחד כזו מותרת, לפי שמטרתה אינה להטות את הדין, אלא להיפך, למנוע הטיית - דין ודאית ... ("מעינה של תורה") מה הראשונים מסיני אף אלה מסיני. (רש''י) כדי שלא יהיו אנשים סבורים, כי מכיון שהמשפטים הם בעלי אופי הגיוני ומחויבים לפי השכל, אינם איפוא מצוות אלוקיות אלא יצירות אנושיות - על כן העידה התורה, שהם ''מסיני'' כדוגמת מצוות אחרות שהן בבחינת חוקים ויש לקיימן רק מפני רצון השם-יתברך ולא משום שהשכל מחייב אותן... )חידושי הרי''מ) לפיכך אמר רש''י, כי היה בדעתו של משה שלא לפרש לבני ישראל את טעמי המשפטים, עד שאמר לו השם-יתברך: ''אשר תשים לפניהם'' - כי סבור היה משה, שכאשר יפרש להם את הטעמים יעשו בני-ישראל את המשפטים מפני הטעם ולא מפני רצון השם. אמר לו השם-יתברך, שבכל זאת יפרש להם את הטעמים ועם זה ילמדם לעשות את המשפטים מפני רצון השם, על אף ידיעת הטעמים. (שפת אמת) "אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו" (כ"א ג') מרן מסדיגורא זי"ע היה אומר: אם בגפו יבא - אם האדם עובד את ה' בשביל הנאת עצמו, כדי לקבל שכר על מעשיו ולא עבור כבוד שמים. בגפו יצא - אז יצא מן העולם כשאין בידו כלום. אך אם בעל אשה הוא - ז"א שאם הוא משפיע כבוד שמים על הזולת - כמו שבעל משפיע על אשתו. ויצאה אשתו עמו - כל השפעותיו למען הגדיל כבוד ה', ילווהו לעולם העליון. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא, א) פרשה זו באה קודם לפרשת תרומה, ללמדך כי בטרם שבא אדם לעשות צדקה ולהראות את נדבות לבו, צריך הוא לבדוק שלא יהא בממונו חשש גזל. שאם לא כן, דין צדקה זו כדין לולב הגזול אשר נפסל משום מצוה הבאה בעבירה, והיא אינה מועלת לו. זהו שאמר הכתוב “ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא” קודם משפט ואחר כך צדקה. אף כאן תחילה משפטים ואחר כך תרומת המשכן, ודוקא בסדר זה. (בית הלוי) אמר הרה"ק רבי ישכר מוולעברוז זצוק"ל כשם שאם יש לאדם משפט חלילה, חי הוא כל הזמן באימה, וחושב כיצד לזכות בדין ולשם כך לא ינוח ולא ישקוט. כך לאחר קריאת הפרשה של קבלת התורה עליו לתבוע מעצמו דין וחשבון האם שלם הוא עם דיני התורה. ולפיכך נסמכה פרשת משפטים לפרשת יתרו: לומר לך תן דעתך על משפטי התורה אם הנך מקיימם כראוי. וביותר חייב האדם להשגיח על שבעת השערים: שתי העינים, והאזנים, שני נקבי החוטם והפה, שלא להסתכל בדברים האסורים וכן שלא לשמוע דברי איסור, ועליו לשפוט מישרים. וכשיזכה ל"משפטים" - להתנהג בצדק ובמשפט עם עצמו, אזי "תרומה" - יתרומם למעלה בעבודת ה' ויקוים בו הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". “ ואלה המשפטים…כי תקנה עבד עברי….כי טוב לו עמך” . עבד זה שנתפס בגנבה ולא היה לו לפרוע ולהשיב את הגנבה, נמכר ע” י בית-דין, ובדמי מכירתו משלמים את הגנבה או חלק ממנה, כמו שנאמר: “ ואם אין לו ונמכר בגנבתו” (שמות כ” ב, י” ב). אך המעניין בפרשת עבד עברי הוא, ההתייחסות אל העבד. חז"ל דורשים על הפסוק “ כי טוב לו עמך” – עמך במאכל, עמך במשתה. כלומר, יש לנהוג עמו בשוויון גמור; אם בעל הבית אוכל ושותה דברים ערבים, חייב לחלוק אותם עם עבדו. יתרה מכך, בתלמוד הירושלמי נאמר, שלעיתים זכויות העבד רבות מזכויות האדון. דוגמה: אם יש לו רק כרית אחת, ייתן אותה לעבדו! ובמילים אחרות הגדירו חז"ל את הדברים כך: “ כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו". גישה זו של חז"ל מעמידה אותנו מול שאלה נוקבת: איך יתכן שהקונה עבד חייב להעדיפו על עצמו ולראות בו לעיתים כאדון? הרי כל כוונתו של האדון הייתה לקנות עוזר ומשרת שיקל עליו את העומס הרובץ עליו ויוכל להרגיש קצת יותר חפשי! והשאלה חריפה יותר כשמבינים שמדובר באדם שגנב רכוש זולתו ואף היה מוכן להרוג אדם כדי לממש את זממו; והתורה עצמה אומרת. “ אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים” . כלומר, אין להעניש אדם שהרג אדם כי אין זה נחשב ל ר צ ח ! ( ומכאן למדו: הבא להורגך השכם להורגו” !) כלומר, אם מדובר באדם כה שפל וברוטלי, מדוע מגיעה לו התייחסות? כה נאותה איזה פרס מגיע לו? והתשובה לכך היא שתורתנו הקדושה אינה מחפשת רק להעניש את העבד, אלא גם לדאוג לשיקומו. כלומר, למנוע סיטואציה כזו שבה יצטרך הגנב לשוב ולגנוב, על כן רוב מעשה כזה שלילי של העבד נבע מחוסר מעש ומקור מחיה (בטלה!) או שהחברה והסביבה שבה גדל וחי השפיעו עליו שלילית. ועל כן חייבים אנו לדאוג שלא יהיה בטל וסובל מאפס מעשה, שהרי הבטלה היא אם כל חטא! וכמו-כן, יש להרחיקו מסביבתו, ולהציבו במקום שבו הוא יהיה עסוק ויחוש נעימות מבחינה פסיכולוגית, דאגה התורה שהאדון יכבד את העבד וייתן לו תחושת אמון, ע” י שיפקיד את ביתו בידיו, ובכך ישכיח ממנו את עברו המפוקפק וייטע בו תחושה שאינו חשוד בדבר. במשך 7 שנים מלוה האדון את העבד, מכבד אותו, מחשיב אותו ומחזיר לו את כבודו הפגוע. הוא זוכה למנה גדושה של הערכה ויוקרה, ואט אט יוצא העבד ממצבו הנחות והמדוכדך בו היה שרוי. התייחסות זו מסירה ממנו חיים של פחד ומתח שהיו מנת חלקו בעבר, וכך משתנה טבעו עד שכבר אינו חש בצורך לגנוב. ובעצם , ממי יגנוב? הרי הפך עתה לבעל הבית! ובכך הוא בונה ומשפר את רוחו, אופיו ותדמיתו, ונחלץ מאותם מצבים נפשיים בהם היה נתון. חינוך במשך 7 שנים כאלו יוצר מצב של שיקום מוחלט. והתורה אינה מסתפקת בכך, אלא דורשת מהאדון לדאוג לשיקומו גם לאחר שנות עבודתו, ע” י, שיעניק לו “ מגורנך מיקבך ומצאנך” , כדי שבשלבים הראשונים של חייו אלו, יבנה את עצמו שלא וייפול שוב ברשת החברה הקלוקלת. המצב כיום בעולם הוא, שהחברה מטפלת בעוברי חוק כבחולה. שמספקים לו כדורי אספירין במקום ניתוח מעמיק.