יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

כשעמדו ישראל על הים ומצרים רודפים אחריהם, חז"ל לימדו שנחלקו ישראל לארבע כתות. היו שביקשו להתאבד. לקפוץ אל הים, מתוך מחשבה, שעדיפה מיתה כזו ממיתה קשה יותר, מיד המצרים. כלפיהם אומר הקב"ה ביד משה: "התייצבו וראו את ישועת ה'" . היו שביקשו להיכנע למצרים, לשוב על עקבותיהם, בתקווה שיחוסו עליהם המצרים, וייאותו לקבלם שוב כעבדים, מבלי להעניש אותם. כלפי כת זו, אומר הקב"ה: "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפון לראותם" . היו שביקשו לערוך מלחמה נגד המצרים. חשבה אותה כת: אף שאין סיכוי רב לנצח במלחמה נגד המצרים, אנו נעשה את ההשתדלות מצדנו, ואולי, בסיעתא דשמיא, נוכל למצרים. כלפי כת זו נאמר-"ה' ילחם לכם" . והייתה כת, שהכירה בנחיתותו הצבאית של עם ישראל לעומת הצבא המצרי, והעדיפה להתפלל לישועת ה'. כלפי כת זו, אומר ה' - "ואתם תחרישון" . אף-על-פי שכולם ראו את הניסים ואת עשר המכות שהכה ד' את מצרים, בכל זאת היו כאלה שעדיין לא סרה מהם ההשפעה של מצרים. הם התרגלו משחר נעוריהם לחשוב כמו המצרים, ובעיקר הם אימצו את השקפת המצרים על היהודים. המצרים ראו בעם ישראל עם זר, ישראל לא מתבוללים במצרים אלא מתבדלים. אי-אפשר לתת בהם אמון, אסור לתת להם להתחזק, כי הם מהווים סכנה למצרים. היו יהודים שהזדהו עם המצרים ולפחות הבינו אותם. כאשר הקב"ה שלח את משה להוציא את ישראל ממצרים, אותם יהודים התמלאו דאגה, וכל מכה שהכה הקב"ה את מצרים, גרמה להם להיות יותר מודאגים מתגובת מצרים. כי הנה העם הזה גורם להריסת מצרים. נפגעים במכות אנשים חפים מפשע, מדוע כל המצרים צריכים לסבול אם מעטים חטאו כלפי ישראל ושיעבדו אותם יותר מדי. ובמה אשמות הנשים והקטנים? היהודים האלה חשבו שכל המכות הללו יביאו רק רעה לישראל. כאשר ישראל יצאו ממצרים נאלצו גם אותם יהודים לצאת איתם, אבל לבם היה מלא דאגה שהמצרים עוד ינקמו על כל מה שעוללו להם. כל הדרך הזו של היציאה ממצרים לא הייתה נראית להם, זו דרך לא מוסרית. היכן מידת הרחמים על מצרים, מה הכוחניות הזו? למה האכזריות הזו על המצרים? כל מה שניסו להסביר להם, שהמכות צודקות, לא עזר ולא שכנע אותם. הם נשארו בשלהם. הם ראו בדרך ההתבודדות של ישראל דרך לא נכונה ומסוכנת. ומה עשה הקב"ה? הוא הפך את לב פרעה ופרעה רדף אחרי ישראל וישראל נקלעו למצב איום ונורא, הים מצד אחד, מצרים מצד שני, אימת מוות ממשית מוחשית עטפה את כל ישראל. הפעם הכל אבוד אין תקווה. הפחד מציף את כל האברים. זעקת ייאוש איומה פורצת מפיהם. הם כבר אמרו וידוי בלבם, כבר נפרדו מכל היקר להם, גם הנאמנים הגדולים למצרים אבדו את נאמונתם לנוכח המוות הקרב והכופרים המסתפקים נעלמה כפירתם, וזעקה פורצת אל ד'. ואז מהייאוש הגמור, מתחושת המוות הבטוח הקרב ובא. פתאום בבת-אחת הכל נהפך וישראל ניצולים ונושעים ישועה גמורה נפלאה מוחלטת. אין אויב שזה עתה סיכן אותם בסכנת מוות. האויב מת. טבע בים. וישראל נצלו. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. חילופי המצבים האלו שבאו בבת-אחת, מייאוש גמור להצלה נפלאה, עקרו באחת את כל העיוותים הנפשיים, את כל הבלבולים השכליים, את כל ההשקפות הנוכריות, והעלו את ישראל למדרגה חדשה של אמונה, ויאמינו בד' ובמשה עבדו. ומתוך כך פרצה מפיהם שירת אז ישיר משה וגו'. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'...". ב"אז" חטא משה רבינו וב"אז" תיקן. ב"אז" חטא שנאמר בשמות פרק ה' פסוק כ"ג "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" וב"אז" תיקן שנאמר "אז ישיר משה...".(מדרש) למילה "אז" יש משמעות של עבר או של עתיד. ב"אז" הראשון, כשמשה התלונן על הקב"ה, הוא היה קצר רואי וחשב שבכך שהוא קיים את דבר ה' והתייצב בפני פרעה, הוא גרם לנזק לבני ישראל… אך ההיפך הוא הנכון. הוא לא ראה שדווקא על ידי קושי השעבוד תזורז הגאולה ממצרים וכך היה. בברית בין הבתרים בפרשת לך לך, נגזר על בני ישראל לגלות ארבע מאות שנה, ובפועל גלו מאתיים ועשר שנים בלבד כמניין "רדו". קושי השעבוד קיצר את התקופה, ואם לא היו יוצאים אז והיו שוהים במצרים עוד זמן קצר, היו משתקעים בתוך חמישים שערי טומאה ולא היו יכולים לצאת כלל. משה שלא הבין כל זאת, ראה שעתה נהיה השעבוד קשה יותר, "תבן אין לעבדיך, ולבנים אומרים לנו עשו" ושאר גזרות, צעק צעקה מרה "למה הרעות לעם הזה", וזה היה חטאו. בשעה שאמר משה את שירת הים, משה כבר ראה למרחוק, והוא שר לא רק על אותה השעה(סנהדרין צ"א ב: ) אלא "אז ישיר" - לשון עתיד. משה שר על כל הגאולות העתידיות שיהיו צרות לפני וכולן יהיו לטובה . הוא צפה והביט בכל הישועות שלעתיד לבוא עד לגאולה השלמה האחרונה שעליה אנו אומרים "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו". לא קלה הייתה פרנסתם של אבותינו במדבר. אמנם מידי בוקר בבוקר היה המן יורד אליהם; אמנם מידי ערב בערב היה השלו מגיע אליהם; אך כל זה היה "לחם מן השמים". כל יום ויום צריך היה לצפות מחדש למתנת ה'. לא קל היה ללכת לישון מידי לילה בידיעה שהאוהל ריק ואין בו אף טיפה אחת של מזון לילדים הרעבים. לא קלה הייתה אותה תחושה של תלות מתמדת במתנת השמים הניתנת בכל יום מחדש. אנשים רבים, שאולי היו שמחים להימנות בין אוכלי המן, צריכים לחשוב פעמיים אם בזאת הם בוחרים. הן כל אדם נורמלי היה מעדיף לאכול ולשבוע מיגיע כפיו, ולחוש כי גורלו ופרנסתו נתונים אך בידיו שלו. אולם לא כך מנהיג הקב"ה את עמו ישראל בצאתו ממצרים. שם חי העם כולו בתלות מוחלטת בה' אלוקיו. "ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן אשר לא ידעת ואשר לא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". תקופת הכשרה זו - של חיי תלות וחוסר אונים - היא המכינה את העם אל בניינה הנכון של ארץ ישראל. "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנ:" – היינו זו ארץ , שאין בה מים באופן קבוע וטבעי, אלא היא תלויה בשפע הבא משמים, תלות מוחלטת בה' יתברך . לה' הישועה אל המגיד מקוז'ניץ הגיעו פעם אחת זוג יהודים פשוטים. בדמעות בעיניהם שטחו את צרתם לפניו וסיימו באמרם: "רק הרבי יכול לעזור לנו". אמר להם המגיד: "אינני יכול לעזור לכם". חשבו בני-הזוג שאולי הצדיק מצפה שייתנו לו כסף, והניחו מטבע זהב על השולחן. אך המגיד בשלו: "אין בכוחי לעזור לכם". הוסיפו בני-הזוג והניחו על השולחן עוד מטבע ועוד מטבע, והרבי לא נעתר. פתאום התנערה האישה, אספה את המטבעות ואמרה לבעלה: "נלך מכאן. הקב"ה יעזור לנו". נהרו פניו של המגיד ואמר: "עכשיו תיוושעו! כל עוד שכחתם את הקב"ה ותליתם את כל תקוותכם בי, לא יכולתי לעזור. עכשיו שנזכרתם כי הקב"ה הוא המושיע – לכו לביתכם וישועתכם קרובה לבוא". אמונה של גנב אמונה היא בבחינת 'מקיף'. הגנב מאמין שהקב"ה זן ומפרנס לכול, ועם זה הוא מתפלל לה' שיצליח בגנבתו (ברכות סג,א). העבודה היא להביא את האמונה בפנימיות, להכניס חיות באמונה. (לקוטי דיבורים) לרעות את האמונה "ורעה אמונה" (תהילים לד,ב). יש לרעות, לפרנס ולהגדיל את האמונה, עד שתורגש בלב כאילו האדם רואה את הדברים במוחש. (לקוטי תורה) שירה על האמונה מדוע אמרו בני-ישראל שירה על נס קריעת ים-סוף ולא על הניסים האחרים שאירעו להם במדבר? אלא שהשירה לא נאמרה על הנס כשהוא לעצמו, אלא על שעל-ידי קריעת ים-סוף באו בני-ישראל לידי אמונה שלמה בה'; על זה אמרו שירה.