יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

כולם בלי יוצא מן הכלל משה מבקש מפרעה בשם ה’: “שלח את עמי ויעבדוני” - או במילים פשוטות: שלח את עם ישראל כדי שיוכלו לעבוד את ה’ ולקיים את המצוות. פרשתנו מספרת על-כך שלאחר מכת הארבה, פרעה מלך מצרים נשבר, בגלל הלחץ של המצרים שסבלו מאוד מהמכות, ומסכים שבני ישראל יצאו מארץ מצרים לעבוד את ה’. הוא שואל: “מי ומי ההולכים” ? ותשובתו של משה הפתיעה והרגיזה אותו, עד כדי כך שהוא מתחרט. מה אמר לו משה? ! פרעה חשב לעצמו מחשבה שהייתה רווחת (אצל רבים), מי שעובד את ה’ הם רק הכהנים והאנשים החשובים בלבד, מה יקרה אם אתן להם ללכת, הרי לא מדובר בהרבה אנשים !? אך משה מודיע לו: בנערינו ובזקננו נלך” – אצלנו כל העם עובד את ה’, כולם שוים לפני האל, אין הבדל במצוות בין האנשים הפשוטים ביותר לאנשים החשובים ביותר. כשם שהאדם העני ביותר והפשוט ביותר חייב במצוות סוכה, כך גם המנהיג העשיר ביותר חייב במצווה זו. זהו דבר חדש שלא היה קיים בעולם עד עכשיו. המצרים בדת האלילית שלהם טענו שהמלך הוא עצמו האלוהים או לפחות הבן של האלוהים. ועכשיו משה רוצה שגם העבדים הפשוטים יעבדו את ה’ !? מן הסתם זומם משה מזימה אחרת, להבריח את עם ישראל כולו, ולכך פרעה לא מסכים. אמנם אנו יודעים שמשה התכוון בהחלט שכל עם ישראל יהיו עבדי ה’ ולא עבדי פרעה. ולהוציא את כל ישראל ממצרים. אך לא כדי לברוח מפרעה אלא כדי שעם ישראל יקבל את התורה וכולם יהיו “ממלכת כהנים וגוי קדוש” – מדינה שבה כולם עובדים את ה’ ללא הבדל; השוטר והרב, הדוור והאופה, מטאטא הרחובות ואפילו הגנב חייב בעבודת ה’. ר’ נחמן מברסלב מדגיש: שה’ שמח בכל יהודי שעושה טוב, אפילו הרשע הגדול שעושה עברות גדולות, שעושה תנועה קטנה למען ה’, הקב”ה שמח בזה מאוד מאוד. ובודאי שכולנו צריכים לשמוח בזה מאוד מאוד תמיד, שבכל יום ויום אנו מקיימים מצוות רבות.... כיצד ניתן להפוך ל"ירח מלא" בפרשת השבוע, בני ישראל מקבלים את המצווה הראשונה: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה..." (שמות יב, ב). זוהי המצווה המורה לעם ישראל לקדש את ראש החודש בהתאם למולד הירח. אין ספק כי יש משמעות מיוחדת לעובדה שאלוקים בחר מצווה זו כמצווה הראשונה שהוא נותן לעם היהודי. חכמינו זכרונם לברכה אומרים "ישראל נמשלים ללבנה", ולפיכך "מונים ללבנה". במובן הפשטני, הדימוי בין ישראל ללבנה נובע מכך שבדיוק כפי שהירח מתמלא ומתחסר, כך גם המצב של העם היהודי הוא בתנועה מתמדת – לעתים אנו קטנים ונדכאים, אך בסוף – כשיבוא המשיח – אנו נזרח בשיא תהילתנו. במובן עמוק יותר אנו נמשלים לירח כיוון שלירח אין אור משלו, כל שהוא עושה הוא לשקף את אור השמש. כך גם לגבינו: אלוקים הוא מקור הבריאה, ואנו אמורים להיות ה"ירח" ל"שמש" של אלוקים, ולהביא לעולם החשוך את האמת על קרינתו של האלוקים. השמש והירח – שניהם מפיצים אור, אך ישנו הבדל מהותי בין השניים: השמש מורכבת ממימן, גז שמטבעו מותאם להחזיר אור ואנרגיה. אולם הירח לא מורכב מחומר בעירה. הוא מסה של חומר מוצק. כך שלמעשה, העובדה שהירח מפיץ אור היא ראויה לציון אף יותר מאור השמש. במצווה הראשונה שהוא ציווה לבניו, העביר האלוקים מסר על מהות השליחות היהודית על פני האדמה. כן, אנו חיים בעולם המורכב מחומר פיזי, עולם שעל פני השטח לא נראה כמו "דלק" לקדושת התורה. והנשמה היהודית עטופה בגוף פיזי שיש לו רשמים, תשוקות ופיתויים יומיומיים. אולם מוטלת עלינו החובה – ולכן גם היכולת יוצאת הדופן שנתן לנו אלוקים – לגרום לעצמנו ולעולם שסביבנו לזהור באור הרוחניות. המשימה עשויה להיראות מרתיעה. רובנו רחוקים מלהוות מחזירי אור אנושיים של התורה ושל המצוות. אולם עלינו לזכור שאנו מצווים לקדש את מולד הירח. עלינו לעשות רק את הצעד הראשון במסענו הרוחני. אפילו אם נצליח לקדש רק חלק קטן מיומנו או מאופיינו – כבר נהיה מקודשים. ובסופו של דבר, באמצעות מאמצים רבים ועידון עצמי, גם אנו נגיע ל"ירח המלא" שלנו, שבו כל הישות שלנו תהפוך להשתקפות קדושתו של אלוקים. – "יהודי, הנחת תפילין היום?". – "לא, תודה". – "אולי בכל זאת?". – "אם היית יודע מה אכלתי היום, לא בטוח שהיית מציע לי להניח תפילין!". זהו דו-שיח שמשקף דילמה נפוצה. האם יש ענין שיהודי שאינו שומר מצוות יקיים מצוה באופן חד פעמי? מה התועלת בכך שמקיימים 'רק מצוה אחת', מבלי לשמור על אורח חיים דתי? מצב דומה למדי קיים בפרשת השבוע העוסקת בבני ישראל שהיו מוקפים בתרבות המצרית ושקועים בעצמם בעבודת אלילים. ואז, כהכנה למכה האחרונה העומדת לנחות על מצרים, מכת בכורות, בני ישראל מצטווים בשתי מצוות – לערוך ברית מילה ולאכול את קורבן הפסח. לכאורה, היה מתבקש שבורא העולם ימתין עד לאחר יציאת מצרים. כאשר בני ישראל יהיו משוחררים מעול העבדות – מתאים יותר ללמד אותם את התורה באוירה רגועה, ואז לדרוש מהם לשמור מצוות. מדוע היה כל כך דחוף לתת לבני ישראל שתי מצוות בעודם בתוך הלוע המצרית? בכל זאת, אנו רואים שה' נתן לבני ישראל שתי מצוות בעודם במצרים, כדי שלא יהיו "עירומים ממצוות" (כדברי רש"י). שכן, יציאת מצרים אינה רק מעבר טכני ממקום למקום, אלא זה תהליך מהותי של התהוות עם ישראל. וכדי להפוך לעם חדש, היה צורך להתנתק באופן מוחלט מהתרבות המצרית. רק כך תהיה זו יציאה אמיתית ממצרים. בדיוק לשם כך ניתנו לבני ישראל שתי מצוות, אחת כנגד "סור מרע" ואחת כנגד "עשה טוב". מצות קרבן פסח סייעה לתהליך עזיבת הרע, שכן הכבש היה אליל מקודש במצרים העתיקה, בבחינת "פרה קדושה". עצם לקיחתו ושחיטתו בפומבי, יצרה ניתוק מהתרבות האלילית של מצרים. במקביל, בני ישראל עסקו גם ב"עשה טוב" ועשו ברית מילה, כדי ליצור את הברית הנצחית בין ה' לבין עם ישראל. כשם שבני ישראל נדרשו לקיים מצוות בודדות עוד לפני היציאה ממצרים, אף אנו לא צריכים לחכות לשינוי גדול כדי לקיים מצוה אחת. כי מעשה טוב אינו סובל דיחוי. נכון, זו מצוה אחת ויחידה, אבל יהיה לה המשך. ההיסטוריה הוכיחה – הכול התחיל עם שתי המצוות שקיבלנו במצרים, בהמשך כבר נוספו עשרת הדיברות, ולבסוף 613. בא אל פרעה "בא אל פרעה" – כלומר, היכנס לתוך פרעה, לתוך הטיט והרפש, למקום שלכאורה לא מורגשת בו מציאות הקב"ה. אולם דווקא שם, במקום הכי נמוך שאדם מגיע אליו, במקום שהכי חשוך ומלא בבלבולים, במקום שהוא עלול לחשוב שה' לא רוצה חלילה בעבודתו – דווקא שם הוא מעורר את עצמו לשוב אל ה', כי אז הוא זוכה לישועה גדולה. "בא אל פרעה" – סגור את הספרים וצא החוצה, למקומות בהם אתה צריך לשמור על קדושתך, כדי לקרב את הרחוקים. ואיך אפשר? הרי כל היום אדם נמצא בתוך "תיבת נח", שקוע בלימודו ובעבודתו הרוחנית, כיצד אפשר לעשות זאת? אולם חשוב לדעת שזהו רצונו של הצדיק. יוצאים החוצה כדי לקיים את עצתו בפשיטות ובתמימות ואז זוכים להבין סתרי תורה לא רק בשכל, אלא גם בלב. על כך אומר רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב, ה): "אבל יש בן, שהוא אוהב כל כך את אביו, עד שמחמת האהבה הוא עושה מעשה עבד, מה שעבד פשוט צריך לעשות ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו, מה שאפילו עבד פשוט לא היה עושה עבודות כאלו. ואזי, כשאביו רואה אהבתו החזקה כל כך, אזי הוא מגלה לו גם מה שאין נמסר אפילו לבן, כמו בחינת צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שגם משה לא השיג בחייו. וזה בחינת "וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו" (מלאכי ג)". זהו שכרו של המקיים את עצת הצדיק בתמימות ובפשיטות, משום שקירוב רחוקים הוא דבר גבוה מאוד. מדוע נאמר "בא אל פרעה" ולא "לך אל פרעה"? על כך משיב הרבי מקוצק: "אין הקב"ה אומר למשה "לך אל פרעה" כי לעולם אין פורשים ממחיצתו של ה' יתברך, ואי אפשר לו לאדם להתרחק מן הבורא, שהרי "מלוא כל הארץ כבודו". משום כך קורא כאן ה' למשה "בא אל פרעה", בוא איתי אל פרעה, הנני איתך בכל אשר תלך". ה' יתברך איתנו כל הזמן, וכשמאוד קשה לנו הוא אף נושא אותנו על כפיו. וכשאנחנו בצער - הוא מצטער איתנו ביחד, וכשכואב לנו – כואב גם לו. כי הוא יתברך יודע מה שאנו לא תמיד זוכרים - שצריך לעבור את מה שאנו עוברים לטובתנו הנצחית, ורק אחרי 120 שנה נזכה לראות ולהבין איך הכל היה אך ורק לטובה. ואדם הזוכה לשאת עיניו מעלה, אל בוראו, זוכה לקרבה הזו שאכן הקב"ה איתו כל היום, כל יום. "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" וכו'. על "ידוע תדע" – אמר הגרי"צ סלנט זצ"ל: "ידוע שאני משעבדם, תדע שאני גואלם" (בראשית רבה, מד). באמצעות דברים אלה אנו מגיעים לראייה עמוקה יותר: מעצם הגזירה ניתן ללמוד שמאת הבורא היה הדבר וכן מהגאולה מוכח שהיא מאת הבורא. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" (ליקו"מ ח"ב עג) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו – סיומות של מילים אלו נותנות את המילים: תהילים, תשובה – כי על ידי תהלים זוכים לחזור בתשובה, שהיא בחינת שמות בני ישראל הבאים מצרימה. כי כשהיו בני ישראל במצרים נפלו לבחינת מ"ט שערי טומאה. מאידך יש את מ"ט שערי הקדושה – שהם שערי תשובה והם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות בני ישראל הבאים למצרים כדי להזדכך שם. לכן כאשר בני ישראל עוסקים באמירת תהלים, אז זוכים הם לתשובה. וידוע הוא שדבר גדול לעסוק באמירת התהלים שגורמים לאדם להתעוררות גדולה לבורא עולם. ועיקר ההזדככות של שנים עשר שבטי י-ה, שהם מ"ט אותיות ובחינת מ"ט שערי תשובה, היה במצרים. לאחר שהם הזדככו זכו לצאת ממצרים ולא ליפול חלילה לשער הנ' של הטומאה – שער החמישים, אלא זכו להתגלות הבורא ביום ה-50 ליציאתם על הר סיני, וקיבלו את התורה. אמונה שעוברת לבנים "ולמען תספר באוזני בנך ובן-בנך... וידעתם כי אני ה'" (שמות י,ב). אם רצונכם לטעת בלב בניכם את האמונה בה', חייבים אתם-עצמכם להיות מאמינים בה' בלב שלם.(רבי יהושע רוקח מבעלז