יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סוראני מביא מן המקורות

מעט ורעים היו ימי שנותיו של יעקב כפי שהוא מעיד באזני פרעה. אחרי מסע ארוך מגיע יעקב לסוף דרכו, והוא יודע שעתיד גדול עוד מצפה לבניו, עתיד של אור וחושך, של גלות וגאולה. על כן בטרם נפרד יעקב מבניו הוא מרגיש צורך וחובה להכין אותם לקראת עתידם, וקורא לבניו לומר להם את אשר בלבו. במחשבה ראשונה הוא מבקש להגיד להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, לחשוף בפניהם את סוד ההיסטוריה היהודית, לומר להם את כל הצפוי להם, אבל לאחר שנקבצו סביבו הוא משנה לפתע את כוונתו ומסתפק בהתייחסות אישית לכל אחד מבניו. וגם אם יעקב אינו מגלה לבניו באותו מעמד את "אחרית הימים", עם זאת הוא מוסר להם מבלי משים סוד אחד במאמר: "האספו ואגידה לכם". מה רצה יעקב לומר להם בביטוי "האספו"? פירש את הדבר השל"ה (חלק ג' פרשת ויחי): "האספו ואגידה לכם – אמר לשון 'האספו', כי אי אפשר לקץ כשיש ביניכם שנאת חנם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת באגודה אחת". ויעקב אמר את דבריו לאור הנסיון הלא רחוק של חייו. כי גם אם נקבל את דבריו של הרמב"ן שכתב: "ייראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף" גם בלי זאת הרי קודם המכירה נאמר: "ולא יכלו דברו לשלום" ושם נאמר: "ואביו שמר את הדבר". שנאת אחים לא היתה דבר חדש בבית אברהם, הדבר התחיל בישמעאל שהיה מצחק עם יצחק ולפי המדרש ביקש להורגו, ועל עשו אומרת רבקה ליעקב: "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך". אולם במקרים האלו גם אם השנאה והמחלוקת כואבות, אין הן הרסניות, כי אין לישמעאל כל חלק עם יצחק, ואין לעשו כל קשר עם יעקב, אבל בבני יעקב, שרק מכולם יחד יקום בית יעקב, וכולם יחד הם עם ישראל, אי אפשר להשלים עם שנאה ומחלוקת. ואכן כך כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "אהבת יונתן": גלות ראשונה (מצרים) וגלות אחרונה (רומי) לאחר חורבן בית שני, שניהם באו מחמת שנאת חנם, על כן הזהירם יעקב אביהם: "האספו – התחברו, התאחדו, כי בכך תלוי המאורעות שיבואו לעתיד באחרית הימים. לא רק יעקב אבינו מצווה את עם ישראל לפני מותו על האחדות, המסר הזה נאמר לעם ישראל מפי מנהיג נוסף לפני פטירתו. בברכת משה את בני ישראל לפני מותו אף הוא מברך את כל אחד מהשבטים בברכה פרטנית, אך לפני כן הוא פותח ואומר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", מה רצה משה לומר לישראל בפתיחה הזו? על כך אמרו במדרש (ספרי): "כשישראל שווים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: 'ויהי בישורון מלך' – אימתי? 'בהתאסף ראשי עם'. 'יחד שבטי ישראל' – כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות". דבריהם של יעקב ומשה לא היו לריק, נגע הפילוג וריב האחים מלווים אותנו, לצערנו, לאורך כל ההיסטוריה הישראלית, הרבה סיבות לתופעה זו אבל אחת מהבולטות שבהן היא האמביציה האישית של מנהיגי האומה, הגוררים אחריהם את הציבור כולו. וכך פירש ה"תולדות יעקב יוסף" את הסמיכות של הכתוב: "בהתאסף ראשי עם" לַכּתוב: "יחד שבטי ישראל", שהכוונה היא: קודם צריכים להיות מאוחדים "ראשי העם", המנהיגים, - ורק אז יש לקוות ל"יחד שבטי ישראל". וכדברים הללו כתב גם "אור החיים" בפירושו לתורה: "כי מלכות ישראל תהיה מתקיימת כשיהיו ישראל מתאספים ראשיהם יחד ולא יהיו בד בבד, שבזה תהיה סיבה שיתיחדו יחד שבטי ישראל, וכשישראל בגדר זה הנה הנם ברום גדר ההצלחות ומלכותם תהיה בה הוויה של קיום" והוא מסיים שם: "וצא ולמד כי מיום שנחלקו הלבבות ונחלקו המלכויות מה עלתה בידם. וזו סיבת עגלי ירבעם והבאים אחריו. כי ראש האובדן הוא הפירוד, וכלי מחזיק ברכה הוא השלום ויחוד הלבבות". דבר לא נשתנה מאז, גם היום בדורנו אנו עומדים בפני התופעה שהציבור בהמוניו אינו מבין את ההתפלגות למפלגות, הוא היה רוצה לראות את הציונות הדתית במחנה אחד, ורק ראשי הציבור הם שמתפלגים ובצורה מלאכותית מאלצים את המחנה להתפלג. היווצרות מחלוקות כשחוזרים בני יעקב למצרים, אחרי שקברו את יעקב במערת המכפלה, אומרת לנו התורה: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ". אומר המדרש: "ר' לוי ור' יצחק, ר' לוי אמר שלא זמנן לסעודה- כלומר, כשיעקב היה חי, היו סועדים על שולחנו של יוסף, וכשחזרו מקבורת יעקב, לא זימנם לסעודה, ולכן הם חששו שעכשיו יוסף יפרע מהם- א"ר תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים. אמר, לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן. והן לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף. רבי יצחק אמר, הלך והציץ באותו הבור. א"ר תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף". אנו רואים במדרש שיוסף התכוון לדבר מסוים חיובי, ואחיו טעו בפרוש כוונתו, ולכן נבהלו. הוא לא הזמין אותם משום כבודם. גם ההסתכלות שלו לבור היתה על מנת להודות לקב"ה על הצלתו, ולא חלילה נגד אחיו. הוא התכוון לשם שמים. אבל אחיו לא הבינו אותו כראוי, ונבהלו. רוב הסכסוכים והמחלוקות נובעים מאי הבנה. יתכן, שזה היה שורש כל המחלוקת של יוסף ואחיו. הוא התכוון לשם שמים, אבל הם לא ירדו לסוף כוונתו, ומזה נהיה קרע במשפחה. ב"ה, אלוקים חשבה לטובה, אבל הסכסוך עצמו היה קשה מאד.זה לימוד גדול מאד. צריכים ללמוד מזה מוסר השכל. בטרם נפגעים, בטרם מפרשים דברי אחרים בצורה לא נכונה, צריך לנסות להסתכל מנקודת המבט של השני, ולראות אולי כוונותיו היו טובות. יתכן, שהעלבון שלך הוא לא בצדק, ובחינם אתה כבר מתכנן איך לנקום בו. מעבר לזה שאסור לנקום, מדין "לא תקם ולא תטר 11 ", במקרה זה, גם ימנע מעצמו הרבה צער ועגמת נפש. אם אנשים ינהגו כך, הרבה סיכסוכים ימנעו מראש. "ביקש לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה" אומר רבי בונם מפשיסחא : יעקב אבינו השתוקק לגלות את הקץ, כדי שיהיה לבני-ישראל קל יותר לשאת את ייסורי הגלות, אך מן השמים רמזו לו שאין הדבר רצוי. למה לא? זוהי איפוא הכוונה בפסוק: "לא יסור שבט מיהודה"(מט,י)- בשעה אשר שבט הצר הצורר לא יסור מגוו של יהודה הרי "ומחוקק מבין רגליו"- בשעה שעם היהודי נרדף בגלות ונתון תחת כל מיני גזירות, דוקא אז הוא מתנחם ומתחזק מבחינה רוחנית בצורה יוצאת מגדר הרגיל , מתגבר אצלו לימוד התורה ביתר שאת ויתר עוז, מייסד תלמודי תורה, ישיבות , בתי-כנסיות והוא מוציא מקרבו את מיטב מחוקקיו, גאוניו ופוסקיו.(מטה יהודה) יששכר חמור גרם?!! יששכר חמור גרם, רובץ בין המשפטיים. וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהיה למס עובד". תאור "מעליב" לשבט כל כך חשוב בעם ישראל, ובפרט שמדובר בלא סתם חמור אלא כזה שבמקום לעבוד רובץ באמצע הדרך. כל כך גוברת עליו העצלנות, והמנוחה כל כך חשובה, עד שמוכן להטות שכמו לסבל ולמס עובד. האם כך מתארים את השבט שמחזיק בתורה בעם ישראל כעצלנים?? כפרזיטים? הזוהר כואב את עלבונו של יששכר ושואל כך: "אמר ר’ אלעזר וכי יששכר נקרא חמור? וכי בגלל שמשתדל בתורה? (יותר ראוי) שנקרא לו סוס או אריה או נמר למה חמור?" "אלא אמרו בגלל שחמור נוטל משא ולא בועט באדונו כשאר הבהמות, ואין בו גסות רוח וגם לא חושש לשכב במקום מתוקן (אלא בין המשפתיים במקום לא מסודר), כך יששכר שמשתדל בתורה, נושא את נטל התורה ולא בועט בקב"ה, ואין בו גסות הרוח כחמור שלא חושש לכבודו אלא לכבוד ריבונו, רובץ בין המשפתיים כמו שאמרו חז"ל ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל".(הזוהר הקדוש) לא צריך להסתכל על החמור מבחוץ אלא מבפנים. חמור מבחוץ נראה כטיפוס עצלן, כך גם תלמיד חכם, מהורהר ושקוע בעולמו. בפנים בוערת בו אש, אש של התמדה, אש של נשיאה בעול. יש אש שורפת שבעירתה חזקה, אש שנותנת עוצמות אדירות, שנראות מאוד אציליות, כאש המלכות של האריה. לעומתה האש שמפעילה את החמור היא אש נמוכה אך תמידית. אש של נשיאה בעול מתוך ענוה, ללא התפארות, וללא "רעש וצילצולים". החמור הולך ביום ובלילה, אין לו כמעט מנוחה. כשרוצה לנוח מעט רובץ לו בין המשפתיים באמצע הדרך. כך בוערת "אש התמיד" של לימוד התורה ביום ובלילה ללא מנוחה, עמל מאומץ למען מטרה נעלה. הכח והעוצמה לכל זה נובע מענווה, מתוך התבטלות למטרה גדולה מטרת חיבור שמים וארץ בלימוד התורה הקדושה.