יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

צדיקותו של יוסף באה לידי ביטוי לא רק בעמידתו רבת ההוד בניסיון עם אשת פוטיפר, אלא בכך שגם במצבים הקשים שעברו עליו לא איבד את אמונתו וחיוניותו. אדם שנבגד באופן נורא כל כך, שאחיו כמעט והרגוהו ולבסוף מכרוהו לעבד, נוטה לאבד את אמונו בבני אדם ובחיים. הוא נעשה ציני וממורמר. אם יטילו עליו עבודה, יבצע אותה רק כדי לצאת ידי חובה, כך שלא תהיה תואנה להעניש אותו. אבל לא יהיו לו כוחות נפשיים להשקיע מאמץ כדי לעזור לבריות. הרי ממילא, יאמר בליבו, ככל שיתאמץ יותר להיות טוב כך יותר ישבע אכזבות. לכן מוטב לו שלא לטפח תקוות מיותרות. והנה יוסף הצדיק אינו מאבד את חיוניותו. בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא חושב כיצד ניתן להוסיף אור וטוב. כשיישלח לעבוד, הוא יחשוב כיצד ניתן לייעל את העבודה וכיצד ניתן להיטיב לאנשים סביבו. ויוסף עושה זאת בכישרון וחיוניות שכזו, עד שאדוניו מפקיד בידיו את ביתו. הוא יודע שהעבד העברי הזה ידאג לביתו ועסקיו לא פחות טוב ממנו. גם לאחר שנבגד על ידי אדוניו ואדוניתו והושלך לבית הכלא, לא איבד יוסף את חיוניותו. גם בחשכת הכלא, כשכל האסירים סביבו מיואשים ומבכים את חייהם, יוסף הצדיק מחפש דרכים כיצד להיטיב את המצב הנואש שבו כולם נמצאים. אם אפשר לשפר במשהו את האוכל - ישפר. אם אפשר לסדר את התאים באופן מוצלח יותר - יסדר. ואם יוכל להעלות חיוך על פניהם של המדוכאים היושבים בתחתיות ארץ, יעשה הכול כדי לשמחם. וכשיראה אחדים מהם כשפניהם זועפים, ישתדל לפייס את דעתם ולטעת בהם תקוות אמת. האור הטוב ששפע מיוסף בקע אפילו את לבו של שר בית הסוהר, שתפקידו האכזרי מן הסתם חרץ בנפשו חריצים של אכזריות. אולם אישיותו של יוסף עוררה את הטוב שבו. למה לא לשמח קצת את האומללים הללו, אמר שר בית הסוהר לעצמו ומינה את יוסף לאחראי על ניהול פנים בית הסוהר. תוך שהוא פוטר את עצמו ממלאכה רבה, גם מצפונו נעשה קל עליו.כזה היה יוסף הצדיק, שגם בהיותו בגיא צלמוות לא איבד כוח מכוחותיו לבטלה. כל כישרונותיו ומרצו הופנו תמיד כדי להוסיף לעולם טוב, אמת וברכה. איש כזה ראוי להיות המשביר לכל עם הארץ ולהחיות את העולם כולו מרעב. יסוד החיוניות של יוסף נעוץ באמונתו העצומה בה', שיודע את כל המעשה אשר נעשה ומסבב הכול לטובה, והכול בדין ובחסד, כדי להביא את העולם אל תיקונו. ועל כן זכה יוסף שה' היה עמו בכל אשר הלך. ולכן יכול היה לעמוד בניסיון עם אשת פוטיפר. מתוך אמונתו ידע כי אם ימתין בטהרה ובסבלנות, יגיע לבסוף זמן גאולתו. נרות החנוכה מסמלים את האמונה היהודית, אשר גם בתקופות החשוכות ביותר, עת אימפריות ענק שלטו באכזריות בעולם, לא נתנה לייאוש להשתלט על חיינו. לאור האמונה והתורה המשכנו ללמוד וללמד. ומעט מן האור שלנו הולך ודוחה הרבה מהחושך שלהם. אין אמונה גדולה ועמוקה כאמונה הבוקעת מתוך החושך. אין גבורה נוראת-הוד מגבורתם של יהודים, שרואים איך העולם נשטף ברשע המגובה בדתות אליליות, רשע שהתמצית שלו מכוונת כנגדם, ובכל זאת נושאים הם את עיניהם לשמיים ומאמינים שהעולם הזה יתוקן לבסוף, ואף מוכנים למסור את נפשם על כך. דור שכזה שהאמונה בוערת בעצמותיו לא תתכופף ובוודאי שלא תכבה גם כשתעמוד מול רוח שאינה מצויה, היא תמשיך לדלוק בעוז, להאיר ולחמם את כל סביבותיה. אשרי העם שככה לו אשרי הדור שיקבל את פני המשיח ... "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" אומרת המשנה ברורה (הלכות ברכות סימן ר"ל): לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", כל מה שעושה השם יתברך, הוא לטובה. יוסף פונה אל אחיו ומנסה לעודד ולנחם אותם: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". יוסף ידע את גודל צדקתם וקדושתם של אחיו ולא ראה שמץ של חטא בהם ודן אותם לכף זכות. הוא ידע שאם צדיקים עושים מעשה כזה, הרי מזה יצא רק טוב שהרי ודאי זה רצון ה', וכמו שמובא במקום אחר: "צדיקים שקידשו אבריהם, נמשכים אבריהם מעצמם לעשות רצון ה'". וכן ראינו במעשה יהודה ותמר שלא היה לו שייכות בזה כלל, רק שבא מלאך ודחפו וממנו יצא משיח בן דוד. נמצא, שמעשיהם של צדיקים תמיד לטובה. הרמח"ל בספרו "דעת ותבונה" אומר: "באמת הקב"ה לא מואס יגיע כפיו ח"ו ואינו עוזב ומניח את העולם, הוא מחדש טובה לעולמו וכל מגמתו ומחשבתו הם לתיקונו של העולם ולא לקלקולו". אומר המדרש, כי כל זמן שהיה יעקב בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה היה מגלגל גלגולים להמליך את יוסף ולהחיות את יעקב. הזוהר הקדוש (על פרשת מקץ) אומר: אמר רבי שמעון: כל מה שעשה הקב"ה הכל הוא לסבב סיבות כדי לקיים השבועה לאברהם אבינו: "ועינו אותם ארבע מאות שנה, אחרי כן יצאו ברכוש גדול". כאשר בא יוסף לארץ מצרים לא מצא בה רכוש גדול. מה עשה מסבב הסיבות? הביא רעב לעולם וכל העולם מביאים כסף וזהב למצרים, ולאחר שהכין כל הרכוש הגדול, הביא את יעקב למצרים, שכך דרכו של הקב"ה, בתחילה מכין רפואה ואחר כך המכה. הגמרא (ברכות כד, ע"א) אומרת: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. על זה אומר המגיד מדובנא: כמו שהחייט נוטל בידו אריג משי משובח וגוזרו, הנה הכסיל זועק על שהחייט משחית ומקלקל, אולם החכם מבין שהמעשים האלה הינם הכרחיים לצורך תפירת הבגד, ורק כך אפשר להביא את האריג אל תכליתו ולעשות ממנו לבוש מפואר, וסיבת הסיבות עושה לעיתים פעולות הנראות לפי מיעוט הבנתנו רעות ומרות, אך באמת הן מהוות סיבה ועילה לטובות וברכות נשגבות הצומחות בעקבותיהן, בבחינת חרישה וזריעה הקודמות לקצירה, לכן יש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה ולקבל שתיהן בשמחה. הרב אליהו דסלר זצ"ל אומר בספרו "מכתב מאליהו", כי מלכותו של יוסף במצרים היתה מתנה מה' יתברך, שהיתה איתערותא דלעילא, והיתה הכנה גדולה להקל הגלות מעל ישראל. דוד המלך קונן על אבשלום ואמר שבע פעמים "אבשלום בני, אבשלום בני". אמרו חז"ל, שבכל פעם שהזכיר "בני" חילץ אותו מאחד משבעה מדורי הגיהנום. וכי זה קדיש? המציל מדינה של גיהנום? אלא, שכוונת דוד המלך היתה ללמד סנגוריא על בנו ולומר: הלא אין זה טבעי שבן יקום על אביו למרוד בו, ואם עשה כן – הרי נסתובב הדבר מן השמים כעונש עבורי, ככתוב: "הנני מקים מביתך רעה" ואין בו אשמה. ומכאן נבין כי גם יוסף לימד כף זכות על אחיו: "אני יוסף אחיכם", ואין דרך אחים להתאכזר כך, ומה שמכרתם אותי היה מן השמים, להחיות לכם לפליטה גדולה!" (רבי עזרא עטיה זצ"ל). כשאדם זוכה להאמין שכל מה שקורה ולסובבים אותו - הכל קורה לטובה, הוא זוכה לטעום טעם גן עדן כבר בעולם הזה, וזוהי השמחה של החיים – לדעת שהכל לטובה. "יהודי צריך לזכור כל חייו שצריך להיות בשמחה. שהרי העולם הזה עוד מעט נגמר. הכל הבל. העצבות היא סיטרא אחרא. היא מביאה לתאוות. יעקב אבינו לא מרפה מהמלאך, שרו של עשיו, עד שיברך אותו. ומה ברכה ביקש? שיזכה להיות שמח. ולכן נקרא שמו ישראל, אותיות שיר-קֶל. המלאך של עשיו ניסה להפיל אותו לעצבות אך יעקב נלחם והצליח. "כי שרית עם אנשים ואלוקים ותוכל". נשארת בשמחה. לא ויתרת על השירים והניגונים ולכן יקרא שמך ישראל, שיר-קֶל. העצבות כידוע שייכת להיכלי התמורות" כל הזמן "מתחלף לי". רגע אחד חושב כך, רגע אחר אחרת. רגע אחד מצליח, רגע אחד נכשל. ודווקא ממקום נמוך זה, כשאדם לא מוותר, הוא נלחם, מנסה שוב, נופל ומתחיל מחדש, אז הוא זוכה לבחינה של "שרית עם אנשים ואלוקים ותוכל". זוכה לחיות בשמחה. לשיר ולנגן, ולדעת שכל מה שקורה, לטובה קורה" ("אור פני מלך חיים"). לכן, גם אנו נתחזק בשמחה בכל מה שקורה לנו משום שהכל לטובה, וכך נזכה לחיות בשמחה, כפי שאומר לנו רבי נחמן: "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" לא על חשבון הזולת כאשר חלילה לא-טוב לאדם, עליו להאמין שכך מגיע לו מאת ה', ולבטוח בו כי יעזור לו. אך כאשר הזולת מספר על מצבו הקשה, אסור לענות לו כי יבטח בה' ולא לעשות מאומה. חובה לעזור לו ככל יכולתנו ולהושיע אותו עד כמה שאפשר. (ספר השיחות ת"ש) סילוק החושך מנרות החנוכה אנו למדים, שאת החושך מגרשים דווקא על-ידי אור. בתחילה מאירים מעט, אבל לא נשארים באותו מקום, אלא בכל יום מוסיפים עוד מעט אור. עד שמגיעים לשמונה נרות, שמסמלים את גירוש החושך לגמרי.(לקוטי שיחות) עם-ישראל דומה לשמש כמה דומה עם-ישראל לשמש של נרות החנוכה: השמש הוא נושא האור, המעלה את האור בכל הנרות, אך אחר-כך הוא עצמו עומד בצד, כדבר שאין בו צורך. כך נוהגות בנו לעיתים קרובות אומות העולם - משתמש בנו ולאחר מכן מעמידים אותנו בצד. (עזרת ישראל) תרבות החוץ בהלכה נאמר: "נר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ". כי הגורם לטומאת המקדש וקודשיו היו המתייוונים, מי שמצאו עניין בתרבות החוץ, לכן מדליקים את הנרות על הפתח מבחוץ, כדי להביא את אור הקדושה גם למי שנמצאים עדיין בבחינת "חוץ". (המגיד מקוזניץ) אור בחצר מדוע הדליקו את הנרות "בחצרות קודשך", וכי מה הקשר בין נרות המנורה ובין חצר המקדש? אלא שונה נר חנוכה בזה שמצוות הדלקתו "על פתח ביתו מבחוץ", להאיר את רשות הרבים. לכן הנרות שהדליקו אז במקדש היו מכוונים להאיר את החצר, את העולם שמחוץ למקדש.(רבי אברהם מסוכוצ'וב) המאבק בין החשמונאים ליוונים התרכז בשמן, שמסמל את עם-ישראל. אנו רואים בשמן תכונות שונות ומנוגדות. מצד אחד, שמן מסמל ענווה, שכן אין הזית מוציא שמנו אלא על- ידי שכותשים אותו. השמן גם מסמל קירוב והתחברות, מכיוון שהוא מפעפע בכל דבר. מצד שני יש בשמן תכונה של התבדלות, שכן הוא אינו מתערבב עם שאר הנוזלים. יש בו גם תכונה של התנשאות, בהיותו צף על-פני המים. כך צריך לנהוג יהודי: בראשונה עליו לצאת מנקודה של התבטלות, ענווה וקבלת- עול. כשהוא פוגש יהודי שני, שעדיין אינו בבחינת 'שמן' - עליו 'לפעפע' בו, מתוך אהבת- ישראל. עם זאת, אין הוא צריך להתערב עם המושגים וההשקפות שאותם הוא הולך להאיר, ואדרבה, הוא צף ועולה למעלה. בסופו של דבר הוא מגיע לידי התנשאות, אבל לא התנשאות אישית חלילה, אלא בהיותו מייצג את הקב"ה, ושלוחו של אדם כמותו. על-כן יש בו עוז ותוקף לעמוד נגד כל מונע ומעכב.