יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

בקש יעקב לישב בשלווה "מעשה אבות סימן לבנים" אינו מתייחס רק לצד האישי של הפרט, בבחינת "חייב האדם לומר אימתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב", אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, הם מכוונים לכלל ישראל לדורותיו. כמו שכתב הרמב"ן (בראשית יב ו): "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו: כל מה שאירע לאבות סימן לבנים... וכולם באים ללמד על העתיד". לפי הרמב"ן, אברהם יצחק ויעקב מייצגים בחייהם את מהלך ההיסטוריה הישראלית. הדבר מתבאר באופנים שונים, ונציין אחד מהם. אברהם מקביל לעם ישראל בגלות מצרים, גם אברהם וגם ישראל ירדו למצרים מפני הרעב, גם כאן וגם כאן פרעה משתלט עליהם ורק אחרי שהקב"ה מביא על פרעה נגעים גדולים הוא משלח אותם ממצרים, ושניהם יוצאים ממצרים ברכוש גדול. יצחק שלא יצא מימיו מארץ ישראל לחוץ לארץ מייצג את תקופתו של עם ישראל בארץ ישראל בימי הבית הראשון, גם הוא וגם הם היו בעימות מתמיד עם הפלשתים. לפי זה אפשר לומר שיעקב, אחרון האבות, מקביל לחלק האחרון של ההיסטוריה הישראלית, מתקופת הבית השני עד הגאולה העתידה. את האפשרות הזו כתב ה"ספורנו" בהקדמתו לספר בראשית: "ועניני בית הראשון היו כעניני יצחק אשר בנה מזבח אחד בלבד, ועניני בית שני וגלותנו והגאולה העתידה, אשר בזה הזמן נבנה בית שני ויבנה העתיד במהרה בימינו, הם עניני יעקב אבינו אשר בנה שני מזבחות וראה טוב באחרית אחרי היאוש". לפי דברי ה'ספורנו' יעקב אבינו מקביל לתקופה הכוללת גם את תקופתנו, על כן בהתבוננות, אפילו רק במהלכו הכללי של יעקב, נוכל להפיק לקחים להתנהלות שלנו במציאות שבה אנו נתונים כיום. כמו יעקב אבינו שבשובו לארץ ישראל היה מצויד בהבטחה אלוקית מפורשת: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר עשיתי את אשר דברתי לך" (כח טו), ובהבטחה נוספת: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" (שם יב). יעקב מאמין שדבר אחד מדבר ה' לא ישוב ריקם, ועל כן הוא שב מבית לבן בבטחה ובתקווה לפתוח דף חדש ולחיות בשלווה בארץ אבותיו. אך לא כך מתרחשים הדברים בפועל, דרכו של יעקב רצופה מכשולים ויסורים, בסמוך לבואו לארץ נטפל אליו שרו של עשו ומבקש לחסלו, כמו שכתב הרמב"ן: "שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן". ואחר שגבר יעקב על שרו של עשו, וסוף סוף בא לארץ ומבקש לישב בשלוה, גם כאן אין הדברים מתרחשים כפי ציפיותיו של יעקב, אלא הוא נופל מאסון לאסון, עד שסבלנותו של יעקב פוקעת והוא מתפרץ אל בניו בתלונה: "למה הרעותם לי!", ועל כך אמרו במדרש (ב"ר צא): "מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה (אלא כאן), אלא כך אמר הקב"ה: אני עסוק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: 'למה הרעותם לי', זהו שכתוב (ישעיה מ כו): 'למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור". על המדרש הזה כותב הרמח"ל (דעת תבונות): "וזה בנה אב - שלכל עלוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב, אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת יקרה לו קודם צער" וכדוגמא הוא מביא את המאמר: שארץ ישראל נקנית ביסורים. דמיון להתנהלותו של יעקב מוצאים אנו גם בהתרחשויות של עמנו בתקופתנו: אף אנו בימינו, אחר גלות ממושכת שבנו הביתה, גם אלינו קודם הקמת המדינה נטפל שרו של עשו בדמות החיה הנאצית ובקש להכחיד את האומה הישראלית, וכשלבסוף שבה האומה רצוצה וחבולה אל מולדת אבותיה וביקשה סוף סוף לישב בשלווה, גם כאן אין המהלכים מתנהלים כפי הצפיות שלנו, גם אותנו פוקדים מלחמות ופיגועים, ורבים שואלים: "מה יהיה?!", שזהו הניסוח המודרני של שאלת יעקב "למה הרעותם לי", וכמו אז גם כאן כפי הנראה התשובה היא: "אני עסוק להמליך את בנו". אנו מאמינים כי הקב"ה מחזיר את שכינתו לציון, אנו יודעים שהחזרה הזו תהיה בדרכים נסתרות ומופלאות, ועל כן אנו מבקשים עליה שלוש פעמים בכל יום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ובקשה נוספת בפינו: שהשיבה הזו תהיה "ברחמים". לדבר רק טוב "-ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" לכל אדם יש מעלות וחסרונות, ואנו מצווים לראות בכל אדם את הצד השלם שבו, ולא את חלקו הפגום דווקא. יוסף הביא דיבת אחיו רעה בפני אביהם, ולכן ציווה עליו יעקב, שיילך לראות את "שלום אחיו", את הצד השלם שבהם ולא את מגרעותיהם. ועל-פי פירוש רש"י, "כל רעה שהיה רואה היה מגיד לאביו: שהיו אוכלים אבן מן החי, ומזלזלים בבני השפחות לקרותם עבדים, וחשודים על העריות". למרות שכוונתו של יוסף הייתה לטובה, שיעקב אביהם יניא אותם מן העבירות, הזכירה אותו התורה לגנאי כמוציא דיבתם רעה, כיוון שדיבר כ"משגיח מלמעלה", ובמקום לנסות לשכנע אותם בדברים לחדול ממעשיהם הרעים, הלך להתלונן עליהם בפני אביהם. זה מול זה- "מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים" שואל רבי חיים מוולוז'ין, מדוע משבחים את ראובן שקרא "השליכו אותו אל הבור", בו שכידוע יש בו נחשים ועקרבים, ולעומת זאת מגנים את יהודה שהציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", שלכאורה מסוכן הרבה פחות מהשלכה לבור מלא בנחשים ועקרבים? ומפרש רבי חיים מוולוז`ין, שמכך אפשר ללמוד, שעדיף לחיות בתוך בור בארץ ישראל, אפילו אם יש בו נחשים ועקרבים (קשיים ביטחוניים וחומריים? מ.ז.), מלהיות עבד בבית אדונים בחוץ לארץ. בשעה שרצה שלמה המלך לבנות את בית המקדש היו השבטים רצים ומתווכחים, זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה. אמר להם הקב"ה: כולכם בני יעקב צדיקים אלא שכולכם הייתם שותפים במכירת יוסף והיה עליכם להתמלא רחמים על אחיכם. בשל כך איני משרה שכינתי בחלקכם שלא הייתם רחמנים על יוסף אחיכם. אבל בנימין שלא נשתתף במכירת יוסף בתחומו יבנה המקדש ! התחזקות לימינו אף אנו צריכים להתחזק ולזכור שמכל קושי ניתן לצאת לבסוף בניצחון, העיקר שבכל מצב נעשה תמיד את הטוב ביותר ולא נתייאש כלל. אם נחסמה בפנינו דרך אחת נמשיך בשנייה, ואם שתיהן נחסמו, נחפש את השלישית. העיקר להמשיך לחתור להגשמת כל הערכים הטובים בארץ. ונהיה שמחים וטובים, כי עוד רבה הדרך לפנינו - בטיפוח המשפחות, בלימוד התורה, בעשיית צדקה ומשפט, בחינוך הילדים, בקירוב רחוקים, בבניין הארץ ובקידוש שם שמים. נחשים ועקרבים בפרשת וישב, יוסף מושלך על ידי אחיו אל הבור. התורה מתארת את הבור כ"ריק, אין בו מים". הניסוח הזה מוזר: אם הפסוק אומר שהבור ריק, למה הוא צריך להגיד גם שאין בו מים? התשובה היא שאין דבר כזה בור ריק לחלוטין. על פי חוקי הטבע, אין מצב של ואקום, תמיד ימהר דבר-מה למלא את הרִיק. ובמקרה שלנו, ב"בור הריק" אמנם לא היו מים, אבל היו דברים מסוכנים אחרים, כמו נחשים ועקרבים. הרעיון הזה מתגלה גם בחיינו האישיים. "בור בלי מים" מסמל חיים בלי תורה, שלעיתים קרובות נמשלת למים. אין דבר כזה "להיות ניטראלי". תמיד יהיה משהו שיהפוך להיות האלוהים שלנו ומתווה דרכנו. השאלה היא: מה זה יהיה? האם נמלא מראש את החלל באלמנט חיובי וטוב? או, שניתן לאלמנט אחר כלשהו - אולי מסוכן - לקבוע את תפיסותינו והרגלינו? כשאיומי הטרור חובקי עולם, אני נזכר באימרה: "כל מה שצריך הרע כדי לנצח, הוא שהטובים לא יעשו כלום." כן, הטבע לא סובל ריק... ואותו חוק חל גם על המטאפיזי. אז בואו נמלא את החלל שמקיף אותנו - במעיין הנפלא והשופע של התורה. מוסר השכל מ"דמקה" מעשה ברבי נחום משטפינישט, שנכנס פעם אחת בליל חנוכה, בשעה מאוחרת ביותר לבית מדרשו, ומצא את אנשי שלומו, חסידים למדנים ואנשי מעשה מפורסמים, שקועים ראשם ורובם במשחק "דמקה". כיוון שהרגישו ברבם, שנכנס באופן בלתי צפוי, התחילו מתבישים, מפני שנתפסו באותו מעשה והרבי ראה בקלקולם. התחיל הרבי מנחמם ואמר להם: למדו ושננו היטב את הכללים של "משחק" זה. ואלה כללי היסוד של המשחק: נותנים אחד כי לתפוס שניים מתקדמים שלב אחד ולא שניים בבת אחת הולכים רק קדימה ואסור ללכת אחורה כשמגיעים לשלב העליון, למעלה, כבר ראשים ללכת לכל כיוון שרוצים, ימין ושמאל, מעלה ומטה