יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סורני שואב מן המקורות * "מה קורה כשאנו נכשלים? אנו נפגעים ומוותרים. זה לא הלך, אין טעם. זה אבוד מראש, למה לנסות? פשוט להרים ידיים וזהו זה. אך אברהם לא עשה כך. אברהם דבק בעקרונותיו"

ואם נכשלת, תתייאש? - אברהם אבינו ניסה להציל את אנשי סדום ונכשל האם חטא הוא להתווכח עם אלוקים? האם זהו חילול הקודש להטיל בספק את היסוד השמימי-אלוקי? ובכן, אברהם אבינו עשה זאת. לא בעבורו אלא בשם אנשי סדום, שאותם החליט אלוקים להשמיד בשל רשעותם. אברהם היה התגלמות החסד והחמלה. הוא נאבק בא-ל הכל-יכול בניסיון לקבל חנינה עבור תושבי הערים המפורסמות סדום ועמורה. האף תספה צדיק עם רשע? הוא שואל את אלוקים. השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אם ישנם 50 צדיקים, האם תחוס עליהם? ואם יש 45? 40? ... 30... 20 ... 10?" בסופו של דבר, אברהם לא יכול למצוא אפילו מניין צדיקים בסדום והוא מוותר. ואז, ככתוב, "ואברהם שב למקומו...". לאחר שנכשל בנסיונו האמיץ, הוא מכיר בתבוסתו ונסוג חזרה למקומו. אך קיימת גם פרשנות חלופית למלים האחרונות הללו. "ואברהם שב למקומו" ניתן לפרש גם כי הוא חזר לדרכיו, להרגליו. ובאיזה הרגל מדובר? להגן על החלשים, לחפש את הנזקקים ולעזור לאנשים השרויים במצוקה, אפילו אם הם לא האנשים הצדיקים ביותר. אברהם סירב לשקוע באכזבתו. למרות כשלון מאמציו הפעם, הוא שב מיד לדרכיו. מה קורה כשאנו נכשלים? אנו נפגעים ומוותרים. זה לא הלך, אין טעם. זה אבוד מראש, למה לנסות? פשוט להרים ידיים וזהו זה. אך אברהם לא עשה כך. אברהם דבק בעקרונותיו. אולי הוא נתקל במכשול שעיכב בעדו, אך בכל זאת הוא המשיך להרים את נס המאבק למען הצדק. הוא המשיך להגן בגלוי על המצויים בסכנה והיה מוכן לפנות לערכאה הגבוהה ביותר ביקום, לא-ל הכל-יכול בכבודו ובעצמו. אברהם מלמדנו לא לאבד את האמונה, לא לסטות מן השביל שבחרנו לנו ומאמונותינו הכנות. אם אנו מאמינים שזהו הדבר הנכון לעשותו, אזי זה אכן הדבר הנכון, גם אם לא נראה שנקבל על כך כל תמורה בעתיד הקרוב. אם זה הדבר הנכון, אז דבוק בו, ללא קשר לתוצאה. האם אנו מאמינים בעקרונות אמונתנו בגלל שזה כדאי לנו? האם אנו טובים ומוסריים מפני שאנו מאמינים שזו הדרך המובילה לחיים טובים? האם אנו ממתינים לגמול הגדול שממתין לנו בקצה הדרך בגין התנהגותנו הטובה? ומה קורה כאשר איננו מסוגלים לראות זאת? האם אנו נעשים מתוסכלים, מאוכזבים וכועסים על אלוקים? יש אנשים שנעשים דתיים מן הסיבות הלא נכונות. הם מחפשים איזה פתרון קסם לבעיות בחייהם וכאשר הבעיות לא נעלמות מהר כפי שהם ציפו, הם מוותרים על סגנון החיים הדתי שלהם. זה לא עבד, אני עוזב. אברהם אבינו מזכיר לנו ש"יהודי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות", בלי קשר לתוצאות. בין שנראה את פירות עמלנו ובין אם לאו, הרי שאם זה הדבר הנכון לעשותו, עלינו להמשיך בעשייתו. עבודה מאוזנת לאחר שאברהם אבינו עמד בניסיון העקֵדה אמר לו הקב"ה: "עתה ידעתי כי יְרֵא אלוקים אתה". ניסיון העקֵדה היה הניסיון העשירי שנתנסה בו אברהם. וכי תשעה ניסיונות לא היה דיי בהם להוכיח שאברהם היה ירא-אלוקים, עד שרק בניסיון העקֵדה התברר הדבר ("עתה ידעתי")?! הדגש בפסוק הוא על עניין היראה – "ירא אלוקים". אברהם אבינו היה איש חסד בטבעו. הוא מכונה "אברהם אוהבי", כי עבודתו את קונו הייתה במידת האהבה. כל חייו עסק בעשיית חסד, בהכנסת אורחים מופלאה. היראה מייצגת קו נגדי. היא נובעת ממידת הגבורה, שעניינה דין, הקפדה, בחינה מדוקדקת. עד ניסיון העקדה היה אפשר לטעון שאברהם עבד את בוראו על-פי טבעו בלבד. מכיוון שהיה איש חסד בטבעו, עסק בגמילות חסדים וכמו-כן פרסם את שם ה' בעולם, כי גם גילוי האמת האלוקית לבני-אדם אחרים הוא חלק ממידת החסד וההשפעה. עדיין לא הייתה הוכחה שהתמסרותו לקב"ה הייתה מעל טבעו ולמעלה מתכונותיו הטבעיות. אולם בניסיון העקֵדה התברר שאברהם אבינו היה מוכן לעשות את הדבר המנוגד בתכלית לטבעו. פעולת העקֵדה דרשה ממנו לקחת את בנו-יחידו ולהעלותו לעולה – ההפך הגמור מחסד ומנתינה. וכאשר עמד אברהם אבינו בניסיון הזה התברר שעבודתו את קונו לא הייתה מצד טבעו, אלא מתוך התמסרות מוחלטת לקב"ה. זה מה שהקב"ה אומר לו: "עתה ידעתי כי יְרֵא אלוקים אתה" – עכשיו אני יודע שאתה עובד את עבודתך גם מצד מידת היראה, המנוגדת לטבעך. עבודת ה' שלמה חייבת לכלול את כל הקווים. חסד שאין עמו גבורה – אינו חסד שלם, וכמו-כן גבורה שאינה כלולה מחסד עלולה להביא לידי תוצאה בלתי-מאוזנת. לכן גם מי שהוא איש חסד בטבעו צריך להשתמש במידת הגבורה, ומי שהוא איש גבורות בטבעו צריך לשלב בעבודתו את מידת החסד. אם החסד אינו משולב בגבורה, עלולה להיות נתינה מוגזמת ואפילו בלתי-רצויה. יש מצבים שבהם הנתינה וההשפעה עלולות להזיק, והאדם צריך לבקר את מידת החסד שלו ולבחון אם אמנם ראוי לגמול חסד במצב כזה. לכן הוא נזקק גם למידת הגבורה. וכך אמר הקב"ה על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו... לעשות צדקה ומשפט". צדקה היא חסד, אך משפט הוא גבורה. כאן רואים את השילוב בין השניים. אברהם חינך את בניו לנהוג במידת החסד הנכונה, המשולבת בגבורה, כי בדרך זו יורעף החסד במינון הנכון ולמקומות הראויים. כדי שאיש-חסד יעבוד את בוראו גם במידת הגבורה – הוא נזקק להתמסרות מוחלטת אל הקב"ה, שלמעלה מטבעו ומתכונותיו. כל עוד הוא עובד את קונו על-פי טבעו, תהיה מידתו הטבעית השלטת בו, אך כאשר הוא מתמסר לגמרי אל הקב"ה, אין הוא פועל על-פי טבעו, אלא על-פי רצון ה', ולכן בכוחו לשלב את כל הקווים בעבודת ה'. מצווה עוברת הגמרא אומרת: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". השכינה מצויה תמיד ובכל מקום, ובכל עת אפשר להקביל את פניה, אבל הכנסת אורחים אינה מצויה תמיד. לפיכך גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה.(עיטורי תורה) מידה כנגד מידה על-ידי מצוות הכנסת אורחים זוכים לקבלת פני שכינה, כי מי שמכניס לביתו אפילו אורחים שאינם מהוגנים ומקבל את כולם בסבר פנים יפות, משיבים לו מידה כנגד מידה, והוא זוכה לקבלת פני שכינה גם אם אינו ראוי לכך.(ישמח משה) בממונו, בגופו ובנפשו על אברהם אבינו נאמר שהיה נדיב בממונו, בגופו ובנפשו. בממונו – את כל אשר לו פינה להכנסת אורחים. בגופו – בעצמו טרח לשרת את האורחים. בנפשו – אברהם אבינו היה חכם גדול, והתענוג של אדם חכם בא לידי ביטוי כשהוא שקוע במושכלות לעצמו. אך אברהם ויתר על התענוג שלו, והקדיש את זמנו לאנשים פשוטים, לספר להם על אחדות הבורא.(לקוטי דיבורים) עבד לאורח "אם-נא מצאתי חן בעיניך אל-נא תעבור מעל עבדך" (בראשית יח,ג). כשבא אורח אל אברהם אבינו, חדל אברהם מלהיות בעלים על ביתו, כי היה מעמיד את כל הבית לרשותו ולשימושו של האורח, ולא היה אלא כעבדו בלבד.(מעיינה של תורה) רחמנות עליי אם לא אפעל בכם משהו ביהדות, כמה גדולה תהא הרחמנות עליי. מי שיכול להשפיע על יהודי בענייני יהדות חייב לדעת שהצלחתו בפעילותו עם הזולת היא אושרו.(בעל חידושי הרי"ם) העבודה מסייעת "בא לטהר מסייעין אותו" (יומא לח,ב). מי שבא לטהר אחרים, להאיר את סביבתו, "מסייעין אותו" – העבודה עצמה והמצווה שהוא עושה מסייעות בידו. מה רואים יש מי שרואה רק חסרונות בזולת ובמקום מגוריו. אדם כזה כל דרכי העבודה חסומות בפניו, כי בכל פינה הוא מוצא רק חסרונות. ויש מי שרואה את הטוב שבזולת ובמקום מגוריו. כשהוא מתחיל לפעול, הוא מוצא כר נרחב לפעולות כבירות ומיום ליום מתווספים לו חברים העוזרים לו. (אגרות-קודש) האמת תמשוך לא צריך לרצות 'לכבוש' אף אחד. על האדם להאיר בתוך עצמו את אור האמת, עד שגם הזולת יימשך אליה. (אוצר פתגמי חב"ד) ניסיון של אב הניסיון וזכות העקדה נקראים על שמו של אברהם, אף-על-פי שהמועמד להיות קרבן היה יצחק. גדול ניסיונו וסבלו של אב, המוליך את בנו לעקדה, מסבלו של הפושט צווארו-שלו לשחיטה. (לטהרת הקודש) תמיד מוכן "ויאמר אליו: אברהם, ויאמר הנני" (בראשית כב,א). על מענה אברהם "הנני" מפרש רש"י: "כך הוא ענייתם של חסידים, לשון ענווה הוא ולשון זימון". מדברי רש"י אפשר ללמוד כיצד חסידים צריכים להתנהג. תמיד ענייתם היא: "הנני" - תמיד הם מוכנים ומזומנים.(ספר השיחות תש"א) בלי שאלות עיקר ניסיון העקדה לא היה עניין מסירת-הנפש שבו, כי לגבי אבותינו הקדושים, ש"הן-הן המרכבה", אין זה דבר גדול כל-כך. עיקר הניסיון - שלא הרהר אברהם אחר מידותיו של הקב"ה, שאף שהבטיח לו "כי ביצחק יקרא לך זרע", מכל-מקום אברהם לא שאל שאלות ולא הרהר כלל אחר דברי ה', אלא לקח את בנו-יחידו לעקדה. (דרך מצוותיך) זריזות נפלאה הפלא והחידוש בניסיון העקדה היה בזריזות הנפלאה של אברהם אבינו לקיים את המצווה, להראות שמחתו וחפצו ולמלאות רצון קונו, ולעשות נחת רוח ליוצרו, כפי שנאמר (בראשית כב,ג): "וישכם אברהם בבוקר", ומפרש רש"י: נזדרז למצווה.(תניא) במרץ נעורים "ויקח את שני נעריו אתו" (בראשית כב,יג). "שני נעריו" – שנות נעוריו, כשהלך אברהם לעקדה, לניסיון קשה, לקח אתו את האומץ והזריזות, הלהט וההתלהבות של ימי הנעורים. (הבעל-שם-טוב) התלהבות שלא פגה "ביום השלישי ויישא אברהם את עיניו" (בראשית כב,ד). גדולתו של אברהם בעקדה הייתה בזה, שגם ביום השלישי עדיין לא פגה התלהבותו, שכן בהתלהבות רגעית אין הניסיון גדול כל-כך, אבל אצל אברהם, גם ביום השלישי, אחרי טלטולים, מעצורים ועיכובים, עדיין לא נחלש המרץ, אלא "ויישא אברהם את עיניו", הוא עדיין היה במצב של עלייה והתנשאות.(ר' מנחם מקוצק) הקרבה מתוך אהבה "קח-נא את בנך את יחידך אשר אהבת" (בראשית כב,ד). "אשר אהבת" - אברהם נצטווה שלא יבטל חלילה את האהבה לבנו בגלל ציווי ה'. שלא יקיים את הציווי מתוך קשיחות-לב, אלא יביאו לעקדה עם כל האהבה לבנו.(חידושי הרי"ם)