יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סורני שואב מן המקורות

הקב"ה ציווה את נח (בראשית ז,א): "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה". "תיבה" פירושה גם - מילה. רמז שכל אדם צריך להיכנס בכל ליבו ובכל נפשו לתוך תיבות התורה והתפילה. בפרשת נח, עדים אנו לשלבים נוספים בהתפתחות העולם, הגשמית, והרוחנית. וההתפתחות, רצופת סיבוכים ומשברים, הבאים לשיאם בתיאורי דור המבול ודור הפלגה. על דור המבול נאמר - "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" . ולימדונו חכמינו ז"ל , שעברו על חטאי עבודה זרה וגילוי עריות. אף-על-פי כן, העידו חכמינו ש"לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" . מוקד החטא של דור המבול הוא בנטיה מופרזת אחר תאוות חומריות נמוכות. תאוות עריות, ותאוות ממון שלוחות רסן, המביאות את העולם אל שפלות מוסרית שתקנתה היחידה היא החרבתו של עולם -"וימח את כל היקום" . כאשר אנו מתבוננים על חטא דור הפלגה, פוגשים אנו קלקול מסוג שונה. "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" . בפסוק זה בוחרת התורה לפתוח את העיסוק בדור זה. חז"ל מייחסים חשיבות רבה לפסוק זה ומבארים : "ר' אליעזר ור' יוחנן. ר' אליעזר אומר- דיבורים אחדים. מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש . ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על ה' אלוקינו ה' אחד, ועל אחד היה אברהם בארץ. אמרו - אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלוקינו אמרו - לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה, ותהא נראית כאילו עושה עמו מלחמה". לימדונו חז"ל, כי עיקר חטא דור הפלגה אינו בנטיה אחר תאוות חומריות, העולם התקדם ועבר משוכה זו, וכעת ניצב הוא בפני קלקול ברמה גבוהה יותר - קלקול רוחני, וקלקול זה, מחמת חומרתו והסכנות הכרוכות בו, אין לפרשו בתורה, אלא להסתירו בדרך רמז. שורש הקלקול - מרידה וכפירה בהנהגת ה' את העולם - "לא כל הימנו לבור לו את העליונים". מלחמתם של בני דור המבול מרוכזת נגד אברהם אבינו, שהיה הראשון לגלות לעולם את ההנהגה האלוקית המשגיחה ומכוונת את כל הנעשה תחת השמש. עיקר טענתם נגד אברהם היא - "פרידה עקרה הוא, אינו מוליד". לדידם, לדרכו של אברהם אין המשכיות, היא תביא חדלון לעולם ולא תיצור צמיחה ופריחה של העולם. מלחמת הכפירה באמונה מובא בילקוט שמעוני - "'ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד ' - אמר ר' אייבו בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: בשלושה מקומות היו חולקים באי עולם על הקב"ה: אחד בדור הפלגה, שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ', דברי חירופין היו משיחין אחר הקב"ה. ואחד בימי גוג ומגוג שנאמר 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו'. ואחד בימי יהושע שנאמר 'ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד '. מהו פה אחד? שחלקו על הקב"ה שנאמר בו 'ה' אלוקינו ה' אחד ' ". עלינו להבין בדברי חז"ל, מה ראו לקבץ שלושה אירועים אלו, מה המשותף לכולם, ומה המייחד כל אירוע בפני עצמו. בשלושת המקומות הנזכרים, חולקים באי עולם על הקב"ה, כופרים בהופעת שם ה' בעולם, בהנהגה האלוקית המתגלה בעולם. בשלוש מדרגות מתגלה ההנהגה האלוקית בעולם: א. גילוי הנהגת ה' בעולם על ידי אדם פרטי - זהו גילוי ה' בעולם על ידי אברהם אבינו ע"ה, המגלה כאדם פרטי, באורח חייו, בפועליו ובברכת ה' החלה על פועלו, את הנהגת ה' בעולם, לבני דורו. נגד גילוי זה מתייצבים מלכי ארץ בדור הפלגה, ומנסים להתנגד לו. ב. גילוי הנהגת ה' בעולם על ידי עם-ישראל - עם ישראל זוכה להיכנס לארץ ישראל, המקום היחיד שבו יוכל לזכות לנבואה ולהשראת שכינה על העם כולו. כעת מרגישים האומות כי העולם עומד בפתחו של גילוי מחודש של הנהגת ה' בעולם, גילוי שלא היה כמותו עד כה, הנהגה אלוקית ישירה לא על יחידים אל על אומה שלמה. כנגד גילוי זה מתייצבים המלכים בתקופת יהושע. ג. גילוי הנהגת ה' בעולם על העולם כולו - זו המדרגה הגבוהה ביותר של גילוי הנהגת ה' בעולם, ולמדרגה זו יגיע העולם לעתיד לבוא, בימות המשיח, שיבוא במהרה בימינו אמן. אולם, גם אז, עתידות אומות העולם להתנגד לגילוי הנהגת ה'. ''אלה תולדות נח נח איש צדיק'' (ו - ט)- תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים. (רש''י). היהודי הקדוש מפשיסחה היה אומר: כל אדם רגיל לטעון, כי איננו עמל ויגע אלא בשביל בניו, שיגדלו ויהיו יהודים טובים ובני תורה. כאשר הבנים הללו מתבגרים, שוב אינם נותנים דעתם על עצמם וטוענים אף הם, כי כל עמלם ויגיעם אינו אלא בשביל בניהם. אי לזאת, כבר הייתי תאב לראות את הבן הראוי לשמו... לפיכך אמר הכתוב: ''אלא תולדות נח, נח'' – נח לא הזניח את עצמו, כדי לפעול רק בשביל בניו, כי אם ראה גם את עצמו כבן ושקד על עליית עצמו. הוא הוא אשר היה הבן הראוי לשמו, אשר הבין כי גם עליו מוטלת החובה לעבוד את האלוקים. וזהו פירושם של הדברים: ''תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים'' – הצדיקים רואים במעשיהם הטובים כאילו הם בניהם... (בית יעקב מהה''צ ר' יעקב אהרן ז''ל מאלכסנדר). קץ כל בשר בא לפני (ו, יג). ענין "קץ" יש לבאר דהנה כל איש ישראל אפילו הפחות שבפחותים הסוף הוא שעושה תשובה. אם לא עשה תשובה בבחרותו הוא עושה תשובה בזקנותו וסוף כל סוף אינו מת בלא תשובה וממילא אם הסוף טוב הכל טוב. אבל דור המבול הביט בהם הקב"ה וראה שגם הסוף לא טוב, שאין בהם מי שיעשה תשובה אפילו בסופו. וזהו "קץ כל בשר בא לפני" כאמור. דברי ישראל אלא תולדות נח... ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת'' (ו-ט, י). אלא הם מעשיו הטובים (''תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים'' – רש''י) של נח, אשר לימד והשריש אצלו ואצל אחרים את שאלת הדברים הללו: את ''שם'' – לזכור תמיד את שם האלוקים; את ''חם'' – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות; ואת ''יפת'' – לעשות אך ורק מעשים שהם ''תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם''... (בשם הה''ק מפשיסחה). מתנגדי הצדיק "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". מפרש רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח... ויש שדורשים אותו לגנאי". כיצד אפשר לדרשו לגנאי כאשר התורה עצמה מעידה עליו שהיה איש צדיק תמים? אלא צדיק אמיתי הוא מי שיש דורשים אותו לגנאי, שיש לו גם מתנגדים, שכן מי שדורשים אותו לשבח בלבד, סימן שהוא שקרן וחנפן, שלמען נוחותו מבקש להיות בשלום עם כל הבריות, ולשאת חן בעיניהם.(רבי יחזקאל מקוזמיר) בני-אדם מדברים... רש"י בא ללמדנו ששום אדם, אפילו גדול הדור, אינו מחוסן מפני חיצי לשונם של בני-אדם. על-כן אין להתחשב תמיד במה שהבריות אומרות. כבר ראינו בנח, שהתורה מעידה עליו כי הוא צדיק ותמים ובכל-זאת נמצאו מי שדרשוהו לגנאי. (רבי מאיר מפרמישלן) ''ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס'' (ו-יא) אם אדם מושחת ''לפני האלוקים'' – שאין בו יראת שמים בעניינים שבין אדם למקום – כי אז גם ''ותמלא הארץ חמס'' – מתמלא הוא ממילא גם בחמס בעניינים שבין אדם לחבירו. מבלי יראת שמים לא תיתכן גם אנושיות... (מפי שמועה). ''צהר תעשה לתבה'' (ו-טז) ''תבה'' פירושה: מילה של תורה ותפילה (בלשון המשנה תיבה זו מילה), המצילה ממבול הגשמיות והארציות המציף את העולם.וזה פירושו של ''צהר תעשה לתבה'' – שתעשה אור למילה, שתבוא כל מילה של תורה ותפילה, היוצאת מפיך, מאירה ובהירה... (שפת אמת). נאמר בזוהר הקדוש, כי ''נח'' מרמז על ''שבת'' (מלשון מנוחה). השבת מהווה גם עוגן-הצלה לאדם מפני מבול העולם. מפליא הדבר, כאשר נוסיף את הגימטריה של ''צהר'' – מאתיים תשעים וחמש – ל''תבה'' – אבע מאות ושבע – יתקבל יחד המספר של שבע מאות ושתים – כגימטריה של ''שבת''. ''צהר תעשה לתבה'' – כאשר תעשה צהר לתבה, יהיה זה בבחינת שבת, המצילה מפני המבול... (אבני אזל). תוכחה גלויה רבי בן-ציון שטרנפלד, רבה של בילסק, היה מדבר תמיד על חובתם של הגדולים להוכיח את האנשים שסביבם ולא לדאוג לעצמם בלבד. פעם אחת עלה על הבימה ודיבר בתקיפות על פרצה שנוצרה בקרב הנשים הצעירות, שאינן מקפידות לכסות את שער ראשן כהלכה. לאחר הדרשה ניגש אליו אחד מהקהל ואמר: "הלוא גם בתו של הרב הולכת כך!". נענה הרב: "ואם בתי תמיר חלילה את דתה, האם פירוש הדבר שמותר להשתמד?".