יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
כשמגיע יום-הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית-הכנסת. זה הרגע שבו אנחנו רוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים * יעקב סורני שואב מן המקורות

בכל שנה ביום-הכיפורים אנו שואלים את עצמנו, מי אנחנו באמת. החברה השסועה והמפולגת של כל ימות השנה, או החברה הנינוחה, האוהבת והמפוייסת של יום-הכיפורים. מדינה של מלחמות דת, או מדינה שלמה המושבתת ועומדת מלכת, תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו. ביום-הכיפורים אנחנו שונים. מכים על החזה בתפילת 'על חטא', מפייסים איש את רעהו, מקבלים עלינו החלטות טובות. אנשים שכל ימות השנה לא ביקרו בבית-הכנסת ולא חשו צורך לקיים מצוות, באים להתפלל ולהזיל דמעה בתפילת 'כל נדרי' ו'נעילה'. אז מי אנחנו באמת? האם מהותנו האמיתית באה לידי ביטוי בשגרה היום-יומית או בדמות שאנו לובשים ביום-הכיפורים? התחפושות יורדות ובכן, האמת הפנימית שלנו פורצת ומתגלה דווקא ביום-הכיפורים, ואילו כל השנה זו הצגה אחת גדולה. היא גדולה משום ששחקן בהצגה משחק בדרך-כלל למען הקהל, ואילו כאן המשחק מושלם כל-כך, עד שהשחקנים עצמם משתכנעים שהדמות שהם לובשים היא דמותם האמיתית. לשם כך אנו זקוקים ליום-הכיפורים, כדי להיזכר שבעצם כל זה משחק, ואילו במהותנו האמיתית הננו שונים לחלוטין. בדרך זו יש המפרשים את המאמר שיום-הכיפורים הוא כְּ-פורים, כמו פורים. כשם שבפורים אנחנו נוהגים להתחפש ולובשים דמויות שונות ומשונות, כך יום-הכיפורים חושף את התחפושות של כל ימות השנה. כל השנה אנחנו מתחפשים ולובשים דמויות כאלה ואחרות, אבל כל אלה אינן אלא תחפושות, וביום-הכיפורים נופלות המסֵכות ונחשפת הנקודה היהודית הפנימית. יום-הכיפורים הוא רגע האמת שלנו. ביום הזה אנו חושפים את האמת הפנימית שלנו. היום הזה מביא לידי ביטוי את העובדה שכל השנה אנו מזייפים ונגררים אחר דברים שאינם אמיתיים. כל המריבות, המחלוקות והקרעים הם חלק מהזיוף. אנו נסחפים אחר עימותים של רגע ושוכחים את המכנה המשותף העמוק שמחבר אותנו. כשמגיע יום-הכיפורים אנו מתעשתים ופתאום ברור לנו שבעצם כולנו עם אחד ומאוחד. אנחנו חייבים להחדיר תפיסה זו למוחנו ולליבנו. הנטייה הטבעית היא לשפוט אנשים על-פי התנהגותם רוב הזמן. רק הקב"ה הוא בוחן כליות ולב, ואילו אנחנו רואים את המעשים ושומעים את הדיבורים, ועל-פי זה קובעים את התייחסותנו לבני-האדם. אנו נדרשים למאמץ כדי להבחין במהויות האמיתיות המסתתרות מאחורי ה'הצגה' הגדולה. לחפש את היהלום גדולי ישראל המשילו זאת ליהלום יקר-ערך שנפל לבוץ וכוסה בשכבה עבה של אבק ורפש. מי שמביט בו במבט שטחי, ימהר להשליכו הצידה, כגוש עפר חסר-ערך; אבל מי שיודע את האמת, יחזיק בגוש עפר זה בהתרגשות, בידעו שבפנים טמון האוצר היקר. האבק והרפש אינם אלא שכבה חיצונית, אבל מאחוריהם מצוי היהלום הזוהר. כזה הוא כל יהודי, יהיה מי שיהיה. בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בתוך נפשו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה ואף נלחם בה. הוא עשוי להציג כלפי סביבתו, ולפעמים אף כלפי עצמו, את שכבות האבק והרפש. אבל אל-לנו ללכת שולל אחר ההסוואה. עמוק בפנים מצויה הנקודה היהודית היקרה מפז. כך גם במישור האישי. השגרה של כל ימות השנה מסיחה את דעתנו מהעיקר. מירוץ החיים סוחף אותנו, ולעיתים אנו שוקעים בבעיות של כאן ועכשיו עד שאנו שוכחים מי אנחנו באמת. אבל כשמגיע יום-הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית-הכנסת. אנחנו באים בראש מורכן, בהרגשה של היטהרות והזדככות, פולטים אנחה אמיתית ורוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים. שההרגשה המופלאה הזאת תלווה אותנו כל השנה. חתימה טובה. לא להשאיר לבד את הילדה בוכה! פעם בערב יו"כ התאסף כל הצבור לתפילת 'כל נדרי' ור' ישראל מסלאנט התעכב. חיכו לו זמן מה וכשראו שהשעה עוברת והשמש עוד מעט תשקע, אמרו 'כל נדרי' בלעדיו. לאחר מכן חיכו לו לתפילת ערבית ור' ישראל איננו. שלחו שליחים לחפשו בבית ובעיר ולא מצאוהו. התחילו מתפללים וכשכמעט סיימו הופיע ר' ישראל בבית הכנסת, התעטף בטליתו ועמד להתפלל ביחידות. לאחר מכן התגלה הדבר: בדרכו לבית הכנסת שמע ר' ישראל בכי של תינוק עולה מאחד הבתים. נכנס לבית ומצא תינוק בן חדשים אחדים שוכב בעריסתו ומתייפח בבכי ועל ידו בקבוק חלב. בסמוך לו ישבה אחותו, ילדה כבת שש, כשהיא מנמנמת. הבין ר' ישראל שאמו של התינוק ברצותה ללכת לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי', עזבה את תינוקה תחת השגחת אחותו הפעוטה והכינה בשבילו חלב. בינתיים נרדמה הילדה ולא שמעה את בכיו של אחיה התינוק. הוא ניסה להרגיע אותו אך ללא הועיל , התינוק לא מפסיק לצרוח ,הייתה כבר השקיעה וכמעט כבר גם כן צאת הכוכבים.... הצדיק פנה אל השמים בזעקה , בקול רם ובדמעות שליש : " איך אפשר להשאיר כך סתם ילדה בוכה ? אוי ה' שמע את בכי ילדיך! נעזבים, מגורשים ומושלכים כהפקר ! הביא לו את המשיח עכשיו ! הביא לו את המשיח עכשיו ! " לאחר מכן ר' ישראל לקח את החלב, האכיל את התינוק והרדים אותו. העיר את הילדה, משנתה ושרצה ללכת סוף סוף לבית הכנסת, הילדה בקשה שלא יעזבנה, כי היא מפחדת להישאר לבד. ניאות ר' ישראל ונשאר עמה. תפילות מסוגים שונים - תפילת כהן גדול מול תפילת עוברי דרכים כתוב בדברי חז"ל על כהן גדול, שמגיע לרגע היחיד ומיוחד בו הוא נכנס לבית קודשי הקודשים. והנה ברגע שבו הוא יוצא משם יש לו זמן קצר, שבו הוא מתפלל אל הקב"ה. ומה הוא אומר בתפילתו: "שלא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים"... ולכאורה קשה להבין תפילה זו. האם ישנו חשש, שתפילת עוברי דרכים - שבסך הכל אין זמנם עובר בנעימים מפני טרדות הדרך, וכל בקשתם מהקב"ה, שתהא דרכם יותר בנוחיות - האמנם ישנו חשש, שתפילתם של אלה עשויה לדחות את תפילתו של כהן גדול, שהכין עצמו בסילודין שבעה ימים לפני יום הכיפורים, עד שהגיע לרגע המקודש ביותר, לבקש לפני ה' על עם ישראל? אלא נראה שישנם שני סוגי תפילות. יש תפילה הבאה מתוך עיון תפילה גדול, מתוך בקיאות בכל כוונות התפילה, מתוך תחושת שליחות לאומית. זו תפילתם של גדולי הדור. אולם יש גם סוג תפילה אחר, תפילת עוברי דרכים. זו תפילתו של היהודי הנמצא במצוקה, זה היהודי החש עצמו בודד ופונה מעומק ליבו אל אביו שבשמים. כשתפילת כהן גדול נפגשת בתפילת עוברי הדרכים - לא ברור איזה תפילה פועלת יותר בשמים...