הטיפול בבית התאפשר רק מאז נפתחו שערי "יד שרה" במחצית שנות ה-70. כסאות גלגלים, שידות, משאפים, מכשירים חשמליים לחמצן (מפרידים את החמצן מן האוויר ומספקים אותו לנזקק), מיטות מיוחדות לסובלים מעצמות שבורות, כיסויי מזרנים בתפירת משבצות רכות ומנופחות במקצת, למניעת פצעי לחץ ועוד מכשירים ועזרים רבים שאפשר לקנותם במחיר נמוך, או לקבלם בהשאלה ביד שרה תמורת פיקדון סמלי וסכום חדשי פעוט. הפיקדון מוחזר למשפחה במלואו, מיד כשהחולה אינו נזקק עוד למכשיר. המשפחה יכולה גם לתרום את סכום הפיקדון ל-"יד שרה", למימון פעולותיה הברוכות הרבות.
אני עצמי קניתי וקיבלתי בהשאלה מכשירים ואמצעי עזר כאלה מ-"יד שרה", עבור אבי, אחר כך עבור בעלי ולבסוף עבור אימי, שהאריכה ימים עד גיל מאה ובעזרת המכשירים והעזרים נזקקה לשהות בבתי-החולים רק לתקופות קצרות. המכשור אפשר לנו לטפל בה בכבוד ובסביבה מוכרת, ללא חשש הידבקות בחיידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה, הנפוצים בבתי החולים.
הייתי רוצה לכתוב כי, טיפול בבית עדיף תמיד על אשפוז. במיוחד כיום כאשר, כאמור, חלק ניכר מן הציוד המיוחד הנדרש, אפשר לשאול, או לרכוש מסניפי "יד שרה", בפרט בירושלים, ובתוספת לכך אפשר כיום לקבל דמי ביטוח להוצאות הנדרשות לטיפול בבית, עבור רופאים, אחיות ואף טיפולי פיזיותרפיה בהתאם לצרכים.
אבל למרבה הצער, כאשר החולה רתוק למיטתו, חייב להיות צמוד אליו, אדם צעיר יחסית וחזק, היכול לעזור ברחצה ובהרמת החולה ושינוי תנוחות גופו לעיתים מזומנות ובקביעות, למניעת פצעי לחץ.
במקרים רבים, כאשר החולה קשיש, גם קרוב המשפחה (בן/בת זוג) מבוגר מאוד ואינו יכול לבצע פעולות פיזיות הנדרשות. במקרים אלה, אם אין אפשרות להחזיק בקביעות מטפל/ת קבועים, נותרת רק אפשרות האשפוז.
במשפחתי ראיתי התייחסויות שונות כלפי השהייה בבית-חולים. בעלי המנוח, שנא כל רגע שם. הרגשתו הייתה כאילו היה לכוד בבית סוהר. עד כדי כך שהייתי צריכה להזמין רופא, בכל פעם שחשבתי שיש צורך בטיפול רפואי.
אבי, שהיה כבר כבן 90, היה מאבד לחלוטין את ההתמצאות שלו, בכל פעם שאושפז. למעשה, היה נותן הוראות לאנשים, כאילו היו צריכים להופיע בפני בית המשפט - בעברו הוא היה עו"ד, אבל עברו כבר שנים רבות מאז פרש לגמלאות.
בשונה מהם, אימי נראתה כנהנית מאוד משהייתה בבית החולים. באמצע שנות ה-90 שלה, כל האחיות שטיפלו בה, העריצו אותה, והיא אותן. היא הייתה חולה מסוג מיוחד, שהייתה ממלאה אחר הוראות הטיפול בקפדנות ובזמנים הנקובים.
למרבה המזל, אף אחד משלושה קרובי משפחתי אלה, לא נדבק במחלה מידבקת, וכאשר היו בבתי-חולים, יכולנו להסדיר לוח תורנים, כך שלא יישארו לבדם, אלא לתקופות קצרות בלבד.
לסיכום, בנוסף ליתרונות שנזכרו לעיל, בעזרתם הברוכה של העובדים המסורים והמכשירים של "יד שרה", רוב הזמן יכולנו להימנע מבעיות החנייה ליד בתי-החולים, מאיבוד הדרך במבוכי המסדרונות והבניינים הענקיים, ולחסוך הוצאות גדולות לשהייה ממושכת בקרבת בתי-החולים, כאשר אהובינו היו זקוקים לטיפולים רפואיים.צילום- אלי כהן#_lt#div style="text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#הטיפול בבית התאפשר רק מאז נפתחו שערי "יד שרה" במחצית שנות ה-70. כסאות גלגלים, שידות, משאפים, מכשירים חשמליים לחמצן (מפרידים את החמצן מן האוויר ומספקים אותו לנזקק), מיטות מיוחדות לסובלים מעצמות שבורות, כיסויי מזרנים בתפירת משבצות רכות ומנופחות במקצת, למניעת פצעי לחץ ועוד מכשירים ועזרים רבים שאפשר לקנותם במחיר נמוך, או לקבלם בהשאלה ביד שרה תמורת פיקדון סמלי וסכום חדשי פעוט. הפיקדון מוחזר למשפחה במלואו, מיד כשהחולה אינו נזקק עוד למכשיר. המשפחה יכולה גם לתרום את סכום הפיקדון ל-"יד שרה", למימון פעולותיה הברוכות הרבות.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אני עצמי קניתי וקיבלתי בהשאלה מכשירים ואמצעי עזר כאלה מ-"יד שרה", עבור אבי, אחר כך עבור בעלי ולבסוף עבור אימי, שהאריכה ימים עד גיל מאה ובעזרת המכשירים והעזרים נזקקה לשהות בבתי-החולים רק לתקופות קצרות. המכשור אפשר לנו לטפל בה בכבוד ובסביבה מוכרת, ללא חשש הידבקות בחיידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה, הנפוצים בבתי החולים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הייתי רוצה לכתוב כי, טיפול בבית עדיף תמיד על אשפוז. במיוחד כיום כאשר, כאמור, חלק ניכר מן הציוד המיוחד הנדרש, אפשר לשאול, או לרכוש מסניפי "יד שרה", בפרט בירושלים, ובתוספת לכך אפשר כיום לקבל דמי ביטוח להוצאות הנדרשות לטיפול בבית, עבור רופאים, אחיות ואף טיפולי פיזיותרפיה בהתאם לצרכים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt# אבל למרבה הצער, כאשר החולה רתוק למיטתו, חייב להיות צמוד אליו, אדם צעיר יחסית וחזק, היכול לעזור ברחצה ובהרמת החולה ושינוי תנוחות גופו לעיתים מזומנות ובקביעות, למניעת פצעי לחץ.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#במקרים רבים, כאשר החולה קשיש, גם קרוב המשפחה (בן/בת זוג) מבוגר מאוד ואינו יכול לבצע פעולות פיזיות הנדרשות. במקרים אלה, אם אין אפשרות להחזיק בקביעות מטפל/ת קבועים, נותרת רק אפשרות האשפוז.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#במשפחתי ראיתי התייחסויות שונות כלפי השהייה בבית-חולים. בעלי המנוח, שנא כל רגע שם. הרגשתו הייתה כאילו היה לכוד בבית סוהר. עד כדי כך שהייתי צריכה להזמין רופא, בכל פעם שחשבתי שיש צורך בטיפול רפואי.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אבי, שהיה כבר כבן 90, היה מאבד לחלוטין את ההתמצאות שלו, בכל פעם שאושפז. למעשה, היה נותן הוראות לאנשים, כאילו היו צריכים להופיע בפני בית המשפט - בעברו הוא היה עו"ד, אבל עברו כבר שנים רבות מאז פרש לגמלאות.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בשונה מהם, אימי נראתה כנהנית מאוד משהייתה בבית החולים. באמצע שנות ה-90 שלה, כל האחיות שטיפלו בה, העריצו אותה, והיא אותן. היא הייתה חולה מסוג מיוחד, שהייתה ממלאה אחר הוראות הטיפול בקפדנות ובזמנים הנקובים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#למרבה המזל, אף אחד משלושה קרובי משפחתי אלה, לא נדבק במחלה מידבקת, וכאשר היו בבתי-חולים, יכולנו להסדיר לוח תורנים, כך שלא יישארו לבדם, אלא לתקופות קצרות בלבד.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לסיכום, בנוסף ליתרונות שנזכרו לעיל, בעזרתם הברוכה של העובדים המסורים והמכשירים של "יד שרה", רוב הזמן יכולנו להימנע מבעיות החנייה ליד בתי-החולים, מאיבוד הדרך במבוכי המסדרונות והבניינים הענקיים, ולחסוך הוצאות גדולות לשהייה ממושכת בקרבת בתי-החולים, כאשר אהובינו היו זקוקים לטיפולים רפואיים.#_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt##_lt#font size="2"#_gt##_lt#i#_gt#צילום- אלי כהן#_lt#/i#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#/div#_gt# |