יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
יעקב סורני שואב מן המקורות

כאשר צעדו אבותינו במדבר בדרכם אל הארץ, הובטח להם יעד נהדר בסופו של המסע: ארץ זבת חלב ודבש. היעד הנכסף אף הובטח להם על מגש של כסף - ללא מלחמות של ממש וללא קרבות מתישים ועקובי דם עם שלושים ואחד המלכים שמלכו באזור ההוא. אך על אף ההבטחה הברורה בירושת ובטיב הארץ, נשלחה משלחת מרגלים כדי לתור את הארץ ולבדוק את טובה, מצבה ודרכי הכיבוש הטובים ביותר. כשחזרו המרגלים למדבר, לאחר מסע של ארבעים יום, הם דיווחו שהארץ אמנם טובה ומדהימה, ארץ נחלי מים, ארץ זבת חלב ודבש, אך תושביה בריאים וחסונים ומתגוררים בערים בצורות וחזקות – דבר שמקשה עד מאוד על הכיבוש המיוחל ואף מעמיד בסימן שאלה את יכולותיו של אלוקים במצבים כאלו. הדיווח התקבל אצל העם בבכיות ובדמעות מפחד העתיד לקרות בעת המלחמה על הארץ. מבט פשטני כזה על מאורעות התקופה מצדיק אמנם את התגובה האלוקית החריפה שהגיעה בעקבות כך – נזיפה חמורה בעם על חוסר אמונתם באלוקים למרות ההבטחה הברורה, והרג עשרה מתוך שניים עשר המרגלים – אך מעורר תמיהה הן על דיווחם של המרגלים שהיו מנבחרי העם, והן על תגובתו הבכיינית וחסרת האמונה של העם לאחר שחווה על בשרו את יכולותיו הבלתי מוגבלות של אלוקים במהלך היציאה ממצרים ואחר כך. מבט נוסף, בפרספקטיבה שונה ומעניינת, ישנו על המאורע. מבט השופך גם אור חיובי על התנהגותם של אבותינו ושל המרגלים. לאור השקפה זו המרגלים נצפים לא ככופרים בלתי נאמנים אלא כקדושים מסורים שלא יכלו לשאת ויתור על דרך החיים הקדושה שלהם. במדבר חיו אבותינו חיים של רוח. לא היה להם כל קשר – ולו הקטן ביותר – עם טרדות החומר והגשם. כל צרכיהם מולאו בצורה הטובה ביותר על ידי האלוקים. אוכל ירד בשפע מן השמים, מים יצאו מסלע פלאי, הבגדים שעליהם גדלו והתאימו את עצמם ללובשיהם והם כובסו על ידי ענני הכבוד שליוו את העם במדבר ואף הגנו עליהם מכל פגעי המדבר ומזג האוויר. הם היו חופשיים מכל דאגה. העיסוק היחידי שלהם היה התחברות עם אלוקים ולימוד התורה. הם חיו חיים של תכלית, קדושה ושלווה. משום כך הם דאגו מעט וחרדו מן החיים בארץ המובטחת. האם יוכלו לשמור בה על החיים הנוכחיים? הצרכים העתידיים הציפו אותם. קודם כל יהיה עליהם לכבוש את הארץ. אחר כך לחלק את נחלות השבטים ולהקצותם בהתאם. הם יצטרכו להקים צבא, לנהל מלחמות, לייסד מערכות משפטיות ולארגן תשתית שלטונית. הם יצטרכו לעבד את השדות, לקצור את היבולים ולהאכיל את משפחותיהם. האם יהיה להם זמן להתמסרות והגות רוחנית? הם שלחו מרגלים כדי לאמת את חשדותיהם וקיבלו דיווחים שאישרו אותם. הארץ שופעת ברכה וכל טוב. הם יצטרכו לעבוד את האדמה השופעת, לטפל בשדות עמוסי הפירות, לטפס על ההרים וליישב את העמקים. הם יצטרכו להגן על גבולות הארץ ולא יהיו חופשיים להתמסר לתורה ולרוחניות. לכן סרב העם להתקדם. "לא", הם בכו, "איננו רוצים סוג כזה של חיים". אנו רגילים רק לחיים הרוחניים ואין לנו כל רצון לחיות בארץ המובטחת. אנו מוכנים להפסיד את הארץ אם במקום זה נוכל להמשיך בחיים העכשוויים בשלווה. עד כמה שתשוקתם הרוחנית ראויה להערצה, זו לא הדרך הנכונה. היהדות איננה דת של הגשמת מטרות אישיות אלא של הגשמת מטרותיו של בורא העולם. כאשר הוא רוצה את העם בארץ ישראל, עובד אדמה, מקיים מצוות גשמיות ועזרה לזולת , לקדש את החומר - לשם הם שייכים. גם אם הם מעדיפים את החיים במדבר. זוהי נקודה שבה נפגש כל אדם בימי חייו פעמים רבות. הוא עסוק כולו בתורה לא על נמת לקיימה בפועל בעולם הגשמי והחיים הרוחניים בלבד , הוא שקוע בספר פילוסופי מעמיק ומחכים, ולפתע נדרש ממנו להפסיק מעיסוקיו החשובים ולעשות דבר פעוט עבור אדם נצרך שסביבו. הוא יעדיף להמשיך בתוכניותיו החשובות כי זה מה שהוא רוצה. אך מה שאלוקים רוצה ממנו הוא שיעזור למי שצריך אותו עכשיו. רק כך הוא ירצה את אלוקים וישלים את ייעודו בחיים. כי ייעודינו בחיים הוא למלאות את שאיפותיו של אלוקים ולא את שאיפותינו. בהסכמת האלוקים בוחר משה שנים עשר נציגים – נציג מכל שבט – שילכו וירגלו את הארץ כהכנה לכיבוש הקרב ובא. הוא מצוה אותם לבדוק את הארץ ואת היושבים בה. "בידקו את מערכות ההגנה של ארץ כנען וכן את טיב האדמה; הביאו עמכם מפרי הארץ כשתשובו" הוא אומר להם. אחד משנים-עשר הנציגים הוא תלמידו הנאמן של משה, הושע בן נון. לפני היציאה לדרך מוסיף משה את האות יו"ד לשמו ומכאן ואילך הוא נקרא: יהושע. המרגלים שבים ובפיהם בשורות רעות לאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפרות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: "אומנם הארץ ופריה טובים" הם אומרים, "אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב". אחד מן המרגלים בשם כלב בן יפונה מוחה בחבריו למסע: "עלה נעלה ונירש את הארץ" הוא קרא, אך שאר המרגלים ממשיכים להתסיס את העם כי תהיה זו טעות לנסות ולכבוש את ארץ כנען. העם נותן את קולו בבכי ומתלונן על משה ואהרון "הלואי והיינו מתים בארץ מצרים או במדבר! מדוע רוצה האלוקים להביא אותנו אל ארץ כנען, שם נמות במלחמה? הבה נשוב למצרים". כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שני המרגלים היחידים שנותרו נאמנים לתוכנית האלוקית, קורעים את בגדיהם בצער. "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד" הם קוראים. "זו ארץ זבת חלב ודבש. אנא אל תמרדו בבורא העולם". אבל דבריהם נופלים על אוזניים אטומות. העם הכועס מבקש לרגום אותם באבנים. הכעס – והעונש – האלוקי בעוד בני-ישראל מתקבצים סביב לאוהל מועד מתגלה האלוקים אל משה רבינו. הוא מבקש להעניש את העם ולהרוג אותו במגיפה, אך משה טוען בפניו כי לו האלוקים יעשה זאת, חלילה, יאמרו אומות העולם כי הוא לא יכל לקיים את הבטחתו ולהכניס אותם אל ארץ ישראל. הוא מוסיף ומתחנן לבורא העולם: "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה". וה' משיב: "סלחתי כדבריך." עם זאת, כעונש על כך שבני-ישראל מאסו בארץ המובטחת הם לא יזכו להיכנס אליה אלא ימותו במדבר. רק בניהם יזכו לראות את אדמת הארץ. במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום, שנה לכל יום – יהיה עליהם לנדוד במדבר. רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא הוציאו את דיבת הארץ יזכו להיכנס לארץ. כעונש על מעשיהם עשרת המרגלים מתים במגיפה. המעפילים כשבני ישראל שומעים כי יהיה עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה הם מתאבלים ומתחרטים על מעשיהם. "אנו מוכנים לעלות מיד אל הארץ" הם אומרים ומבקשים לצאת מיד לכבוש אותה. משה מנסה להניא אותם מתוכניתם: "אלוקים לא עמכם, מדוע תעלו ללא ברכתו של האלוקים?" הם לא מאזינים לדבריו ומעפילים לכיוון ארץ ישראל, אך דבריו של משה מתקיימים והעמלקי והכנעני נלחמים בהם ומביסים אותם. מצוות נוספות בסיום הפרשה התורה מביאה ציווים שונים: · כאשר מביאים קורבן אל המשכן יש לצרף אל הקורבן מנחה (העשויה מסולת חיטים) ונסכי יין. לכל קורבן יש כמות מוגדרת של מנחה ונסכים; · מכל עיסת בצק בגודל מסויים יש להפריש חלק הנקרא 'חלה' הניתנת לכוהנים; · במידה ובית הדין פסק בשוגג כי מותר לעבוד עבודת זרה בצורה מסויימת יהיה על עם ישראל להביא קורבן משותף; · אדם פרטי שחטא בשוגג ועבד עבודה זרה יביא קורבן; · אדם שחטא ועבד עבודה זרה בכוונה תחילה ייכרת מן העם. מקושש העצים בעיצומה של השבת השניה לאחר מתן-תורה מוצאים בני-ישראל אדם מקושש עצים. הם יודעים כי הוא עובר על ציווי האלוקים אך הם לא יודעים מה עונשו. האלוקים קובע כי עונשו בסקילה וכך אכן נעשה. הציצית "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית". בורא העולם מצווה על בני-ישראל כי בכל בגד בעל ארבע כנפות יש להטיל ציצית – חוטים שזורים וכן חוט אחד של תכלת. הציצית תזכיר להם לשמור את מצוות האלוקים ולא להתפתות אחר ראיה אסורה או אחר רגשות לא טהורים.