יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה – מיציאת מצרים עד מתן תורה, ומעבדות לחירות עולם – כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" – יעקב סורני שואב מן המקורות

כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה – מיציאת מצרים עד מתן תורה, ומעבדות לחירות עולם – כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" – שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים בשנת ה"יוֹבֵל" – הנקראת על שם תקיעת השופר (רש"י שם). למה זכה השופר ששנת היובל קרויה על שמו? – שבשמו של השופר נרמז המיוחד שבשנה זו – "שופר" מלשון "שפיר"- טוב. בשנת היובל מתגלה הרצון הטוב האלקי בארצנו. תכלית בריאת העולם היא גילוי טוב ד' בעולם, וזאת תכלית שבת קודש כנאמר "וקראת לשבת עונג". זאת גם תכלית ספירת העומר, המסתיימת בחג מתן תורה – ואין תורה אלא טוב, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"", זאת גם תכלית שנת השמיטה "שבת הארץ", וזאת גם תכלית שנת היובל, שנת גילוי הטוב האלוקי בארצנו. וכל זה נעשה על ידי עם ישראל בארץ ישראל כאשר שומרים שמיטה ויובל. מצוה יוצרת מציאות - "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם". " א"ר חנינא בר פפי: אמר להם: אם שמרתם את התורה, הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ". כלומר, כאשר אדם מקיים את מצוות התורה, הוא עושה את עצמו, יוצר את עצמו מחדש. הוא מתחדש מבחינה רוחנית. כל מצוה שאדם עושה, יוצרת בתוכו יצירה רוחנית חדשה. חז"ל אומרים , שאדם העושה מצוה בורא סניגור, והעושה עבירה בורא קטיגור. כלומר, מעשה המצוה יוצר מציאות. אין הכוונה דוקא למציאות חיצונית לאדם, אלא אפשר לומר, שנברא בו כח, בתוך תוכו. מתחדש בו שפע רוחני. הזהר מוסיף ואומר: "מאן דעביד פקודי אוריתא ואזיל באורחוי, כביכול, כאילו עביד ליה לעילא. אמר קודשא בריך הוא, כאילו עשאני". העושה מצוה כביכול עושה את הקב"ה. נבאר את הדברים על דרך הפשט העמוק. אדם העושה מצוה, מקיים רצונו של רבונו של עולם. רצונו האחדותי של רבונו של עולם מופיע בתורה, ומתפשט לתרי"ג מצוות, שאנו מצווים לקיימם. כשאנחנו מקימים את התורה, מתגלה רצונו, והיד שמקיימת את התורה, נעשית כ'ידא אריכתא' של קודשא בריך הוא. בתחילה אדם עושה את רצונו כרצונו של רבונו של עולם, ועל ידי כח הפעולה של האדם, מתגלה רצונו של רבונו של עולם. א"כ, כשאדם עושה מצוה, לומד תורה וכד', מתגלה מציאות אלוקית בעולם, רבונו של עולם מתגלה. כביכול יש כאן בחינה מסוימת של עשיה. אנחנו קוראים לזה גילוי כדי לסבר את האוזן, אבל הזהר קורא לזה עשיה. המציאות האלוקית מתפשטת בעולם. לא שיש לה גבולות כלשהם לפני כן, אבל כלפינו, מבחינתנו, ההופעה האלוקית נעלמת ומוסתרת, וכשאדם מקיים מצוה, הוא מופיע את האלוקות בעולם, וכביכול עושה את הקב"ה. "ונתתי גשמיכם בעתם". מדייק הגר"א: "גשמיכם" - הגשמים שלכם. אפשר היה לכתוב "ונתתי גשם". אלא שהגשם יהיה שלכם, העולם כולו יהיה תלוי בכם. בארץ ישראל יירד גשם ויהיה שפע וכולם יהיו זקוקים למים שלנו. "ועץ השדה יתן פריו" - שוב מדייק הגר"א שהעץ עצמו יהיה פרי. זו המגמה שלעתיד לבוא, שבעצם היתה הרצון האלוקי בתחילת הבריאה - "עץ פרי עושה פרי", הכל יהיה פרי. והארץ לא עשתה מה שריבונו של עולם אמר, אלא "ותוצא הארץ... עץ עושה פרי". כעת הברכה היא שהעץ עצמו יהיה פרי. כלומר, יתגלה העתיד לבוא "אם בחוקותי תלכו". הקדוש ברוך הוא כביכול מתאוה שישראל ילכו בחוקותיו, שיהיו עמלים בתורה. הקב"ה מתחנן. חז"ל אמרו (עבודה זרה ה,א): "אין אם אלא לשון תחנונים". זו המשמעות של "אם בחוקתי תלכו", שהקב"ה מתחנן ואומר לישראל: הלוואי שתלכו בחוקותי. "לו עמי שומע לי", הלוואי שתשמעו לי, "ונתתי גשמיכם בעתם". יש להגיע למדרגה כזו שהאדם נסחף אחר רצונו של ריבונו של עולם. כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ המובטחת יהיה עליהם לציין שני שנים מיוחדות: שמיטה ויובל. השנה השביעית מכונה שמיטה, ואילו לאחר 7 מחזורים של שבע שנים יש לציין את השנה ה-50 כשנת היובל. גם בשנת השמיטה וגם בשנת היובל אין לחרוש לזרוע או לקצור את יבול הארץ. בשנים אלה היבול יהיה מופקר לכל. "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית?" שואל בורא העולם ומשיב בעצמו: אתן ברכה מיוחדת בארץ, כך שמיבול שנה אחת (השנה השישית) תתפרנסו שלוש שנים: השנה השישית, השביעית והשנה השמינית עד שתוכלו לקצור מן היבול החדש. שנת היובל את שנת היובל מציינים באמצעות תקיעה בשופר ביום הכיפורים. שנת היובל מסמלת שחרור: כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעלים הראשון. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון. בתים שנמכרו: אם הבית נמצא בעיר מוקפת חומה, ניתנת למוכר הזדמנות בת שנה לרכוש את הבית שוב מדי הקונה. לאחר השנה הוא לא יכול לרכוש שוב את הבית, וגם ביובל הבית יישאר ביד הקונה. בית שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, המוכר זכאי לשוב ולרכוש אותו בכל עת. במידה והוא לא עשה זאת הבית ישוב אליו ביובל – חינם אין כסף. דיני אדם שירד מנכסיו מצווה לסייע לאדם שירד מנכסיו, לסייע לו למצוא עבודה ולהלוות לו כספים בעת הצורך. אין להלוות בריבית. כאשר יהודי הגיע למצב כספי נואש כל כך ומכר את עצמו לעבד בבית יהודי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולהעניק לו יחס נאות. הוא ישתחרר לאחר שש שנים או בשנת היובל – המוקדם מביניהם. לעומת זאת, עבד ניתן לרכוש עבד נוכרי לעולם ואף להעביר אותו בירושה לבני האדון. יש לעשות כל מאמץ כדי לפדות אדם שמכר את עצמו לגוי כעבד. גם אם הוא לא נפדה קודם לכן, כאשר מגיעה שנת היובל הוא יוצא לחופשי, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם." שוב מצווה האלוקים על איסור עבודת אלילים, מצוות שמירת השבת ושמירת קדושת המקדש. פרשת בחוקותי "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" פותחת הפרשה, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" כשהיא מוסיפה ברכות רבות, ביניהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם." במידה ולא תצייתו לדברי, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. בפרשה זו מופיעים פסוקי ה"תוכחה" המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית: "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם." כמה אתה שווה? כאשר אדם נודר סכום מסויים כתרומה, הוא יכול לומר "אתן כ'ערכו' (שוויו) של איש מסויים" או "אישה מסויימת". אלו הם ה'תעריפים' אותם יהיה עליו לשלם: לתינוק זכר מגיל חודש עד גיל חמש: חמישה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרים שקלים. מגיל עשרים עד גיל שישים: חמישים שקלים. מגיל שישים והלאה: חמישה עשר שקלים. לתינוקת מגיל חודש עד גיל חמש: שלושה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרה שקלים. מגיל עשרים עד שישים: שלושים שקלים. מגיל שישים ומעלה: עשרה שקלים. במידה ולתורם אין את היכולת הכלכלית לשלם את הסכומים האמורים, ישום הכוהן את נכסיו ויחייב אותו בהתאם. אדם הנודר בהמה, בית, שדה לצדקה · אדם הנודר בהמה טהורה עליו להביא אותה למקדש ואין באפשרותו להמיר אותה בבהמה אחרת. במידה והוא עשה זאת גם הבהמה המקורית וגם זו שהמיר בה קדושות, כקנס על מעשהו. · אדם הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה רשאי לפדות אותם תמורת השווי המקורי בתוספת חומש. · אדם הנודר שדה יכול לפדות אותה תמורת חמישים שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם הוא מחליט שלא לגאול את השדה היא תשוב אליו ביובל כל עוד והיא נותרה בידי גזבר ההקדש ולא נמכרה לאחר. אם הוא עצמו רכש את השדה מאחר, השדה תשוב לבעלים המקורי. דיני מעשר בהמה מן הבקר והצאן יש להפריש "מעשר", בהמה אחת לכל עשר בהמות.