יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סורני מביא מן המקורות

היה פעם יהודי שהחמיר מאוד בענייני כשרות, והיה נזהר מאכילת קטניות, מחשש תולעים. עם זה, התייחס לבני-אדם בזלזול, ולא-אחת היה פוגע גם בכבודו של הרב, שפסיקותיו היו מקִלות מדיי לטעמו. יום אחד אמר לו הרב: "תמיד תמהתי לפשר המילים שדוד המלך אומר בתהילים – 'ואנוכי תולעת ולא איש'. מה ראה לזלזל בעצמו כל-כך? אלא ככל הנראה היה לו עסק עם בני-אדם שהיו מחמירים מאוד באיסורי אכילת תולעים, אבל לא נזהרו באיסור לפגוע בכבודו של הזולת והיו מוכנים לבלעו חי. לאלה אמר דוד המלך – 'ואנוכי תולעת ולא איש' – אנא ראו בי תולעת והיזהרו שלא לבלעני"... כשמסתכלים על החומרה של עבירות שבין אדם לחברו, רואים שהחמרתן היא לאין שיעור ואפילו יותר מהמצוות שבין אדם למקום. כאשר אדם עובר על מצוות שבין אדם למקום, אם רק יעשה תשובה יכופר עוונו, ואם יעשה תשובה מאהבה יהפכו כל עוונותיו לזכויות, וכן יום הכיפורים מכפר לו, וישנם עיתים של רצון שבהם נמחלים לאדם כל עוונותיו, ואף העבירות הקשות ביותר ר“ל, שכפרתן קשה, סוף כל סוף, ייסורים מכפרים, יום המיתה מכפר, גיהינום מכפר וכו‘. כללו של דבר – יהיה מה שיהיה, ישנה דרך תיקון וכפרה לעבירות שבין אדם למקום. אולם אותן עבירות שהן בין אדם לחברו, אם לא יתקן האדם בפועל את מה שקלקל, אין להן שום כפרה! לא על ידי תשובה – אפילו אם יעשה את כל הסיגופים שבעולם, ולא על ידי יום הכיפורים, לא על ידי ייסורים ולא על ידי גיהינום! רק כשיתקן האדם בפועל בינו לבין חברו, כגון: אם גזל - יחזיר את הגזל שבידו. אם פגע בחברו – יפייס אותו עד שימחל לו באמת , וכן הלאה - רק אז תועיל לו גם התשובה שעשה כלפי ה‘. להפריד בין אנשים למעשים אנו עומדים בימי ספירת העומר, שבהם אנו אבלים על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, על "שלא נהגו כבוד זה בזה". זה הזמן להגברת אהבת-ישראל בין חלקי העם. השאלה היא, איך תיתכן אחדות ואהבת-ישראל בין בני-אדם בעלי השקפות שונות ומנוגדות? איך אפשר לאהוב יהודים שפועלים בדרך שגויה, שעלולה לגרום נזק חמור לכל העם? האמת היא שדווקא מצבים כאלה הם מבחנה של אהבת-ישראל. אחדות אמיתית אינה דווקא זו שאין בה חילוקי דעות ושהכול עשויים מעור אחד. כוחה של האחדות הוא דווקא בסבילת כל הפערים וכל ההבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו לאפשר זאת. אחדות-ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי טועה. זוהי הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה – הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא אחד משלנו. המפתח הוא להפריד הפרדה ברורה בין המעשים לבין האנשים. אהבת-ישראל חלה על כל יהודי, ובכלל זה גם מי שטועה ומטעה. צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים. "ייתמו חטאים ולא חוטאים", אמרו חז"ל. אם אתה סבור שחברך טועה, נסה להאיר את עיניו. אם אתה משוכנע שהוא פועל בדרך שלילית, התפלל עליו שישוב בתשובה. אבל אינך יכול לשנאותו, כי הוא חלק ממך. חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. איוולת גמורה תהיה מצידו אם 'יעניש' את היד הפוגעת בחתכו בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו, מאיזו סיבה שתהיה, פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, שכן הלה הוא חלק בלתי-נפרד ממנו. אכן, באיברי האדם עלולים להיות לפעמים איברים חולים, שאין ברירה אלא להרחיקם כדי להציל את האורגניזם השלם. גם בעם-ישראל יש לפעמים 'תאים' שמהווים סכנה לכל העם. אך ניתוח הוא דבר מסוכן מאוד, ורק מנתח מומחה רשאי לעשותו. ודאי שקודם שמדברים על צעדים כאלה יש לעשות הכול כדי 'לרפא' את ה'תאים' החולים, וזאת רק על-ידי אהבה אמיתית וקירוב-לבבות. כאשר אותם יהודים יחושו שמדברים אליהם מתוך אהבה, אולי יהרהרו שנית בדרכם. הם יבינו, שהביקורת החריפה המופנית כלפיהם אינה נובעת מעוינות אישית או תנועתית, אלא זו ביקורת עניינית, שבאה מתוך אהבה וכאב אמיתיים. דווקא מתוך אהבת-ישראל אמיתית אפשר להביע ביקורת חריפה ונוקבת, ואז גם יש תקווה שנשואי הביקורת יטו אוזן לדברים שבאים מלב כואב ואוהב. לא קל לאמץ גישה כזאת, כי הנטייה הטבעית של האדם היא להכליל ולפתח רגשות שליליים כלפי מי שדעתו שונה או שמעשיו שגויים. לאהבה אמיתית אפשר להגיע רק כאשר מתעלים מעל מגבלות הגוף וחושפים את האמת הנשמתית. מצד הגוף, יש הבדלים בין יהודי ליהודי. יש אני ויש אתה, יש דעות שלי ויש השקפות שלך; אולם מצד הנשמה – אין אני ואתה. יש רק מהות אחת מאוחדת – עם אחד, בנים אהובים של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה. לכן מידת הצלחתו של אדם לממש את מצוות אהבת-ישראל משקפת את כללות מצבו בעבודת ה' ובקיום התורה והמצוות. ככל שמורגשים אצלו פחות ההבדלים בין 'אני' ל'אתה' ובין 'שלי' ל'שלך', הדבר מוכיח שהוא מתקרב יותר לגרעין האמת של האחדות הנשמתית הפנימית שבתוכנו. וזו בעצם כל התורה כולה. מידת הצלחתו של אדם לממש את מצוות אהבת-ישראל משקפת את כללות מצבו בעבודת-ה' ובקיום התורה והמצוות. ככל שמורגשים אצלו פחות ההבדלים בין 'אני' ל'אתה' ובין 'שלי' ל'שלך'. הגאולה השלמה תבוא בזכות אהבת-חינם. אהבת-חינם פירושה – אהבה בלי 'סיבות' ובלי 'נימוקים'. כי אהבת-ישראל ואחדות-ישראל כשהן לעצמן - הן הטוב שבנימוקים. מה קורה בפרשת שמיני תמו להם שבעת הימים בהם ביצע משה את כל העבודות במשכן כשהוא מאמן את אהרן ובניו לקראת הרגע בו הם יקבלו באופן רשמי את שרביט הכהונה במשכן. ביום השמיני, ראש חודש ניסן, קיבץ משה את כל בני ישראל ליד המשכן. "זהו היום בו יראה אליכם ה'" הוא אמר להם. לאחר מכן הוא קרא לאחיו: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך, וכפר בעדך ובעד העם; ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה'." כשבניו נוטלים חלק פעיל, שחט אהרן את הקרבנות והעלה מהם על המזבח; הוא גם הקריב מנחה, ולבסוף נשא את ידיו והעניק לעם ברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום." לאחר-מכן נכנסו משה ואהרן לבדם אל המשכן שם לימד משה את אחיו את סוד הקטורת – מרקחת הבשמים שהייתה מוקטרת על גבי המזבח המיוחד לכך – וכשיצאו העניקו ברכה משותפת לעם. והנה הגיע הרגע המיוחל: אש ירדה מן השמים ואכלה את הקורבנות שהיו על המזבח. ההתגלות האלוקית שימחה את בני ישראל. הם ידעו כי כעת נמחל להם על חטא העגל! הם נפלו על פניהם כשהם משבחים ומודים לבורא העולם. טרגדיה באמצע החגיגה בעיצומם של הרגעים המשמחים בשל חנוכת המשכן נמהלה טרגדיה: נדב ואביהוא, שני בני אהרן, לקחו מחתה והניחו בה קטורת. הם הקריבו את הקטורת לפני בורא העולם למרות שלא הצטוו לעשות זאת. האש שיצאה מן השמים הרגה את נדב ואביהוא כעונש על מעשיהם. משה ביקש לנחם את אחיו. "מיתתם של בניך מראים כי הם היו בדרגה רוחנית גבוהה" הוא אמר לו, "שכן האלוקים אמר ששמו יתקדש דווקא באמצעות הענשת הקרובים אליו – 'בקרובי אקדש.'" אהרן לא השיב למשה על דברי ניחומיו ולא כלום. דיני אבלות המיתה הפתאומית של בני אהרן יצרה מצב בו אהרן ובניו, שזה עתה איבדו בן ואח, נכנסו להגדרה ההלכתית של 'אוננים' – הזמן המידי לאחר פטירת קרוב משפחה ולפני קבורתו. "אסור לכם לנהוג את דיני האבלות השגרתיים" אמר להם משה. כל עם ישראל יתאבל עבורכם על האבידה הגדולה" אמר וציווה על בני דודו של אהרן – מישאל ואלצפן – להוציא את הגופות מן המשכן. בנוסף הוא העביר להם את הצו האלוקי כי למרות היותם אוננים עליהם לאכול מן הקורבנות שהוקרבו באותו היום. ביום בו נחנך המשכן הוקרבו כמה סוגי קורבנות: מהם קורבנות יחודיים ליום זה לרגל חנוכת המשכן, ומהם קורבנות שהפכו להיות שגרתיים והוקרבו באופן קבע במשכן. אהרן ובניו צייתו להוראת האלוקים ואכלו רק מן הקורבנות המיוחדים, וכשמשה קצף עליהם וביקש הסבר טען בפניו אהרן כי לדעתו הצו האלוקי המתיר את אכילת הקורבנות גם לאוננים התייחס רק לקורבנות המיוחדים ולא לאלו השגרתיים. משה שמע את הסברו של אהרן והודה לדבריו. כהנים שיכורים אסורים לעבוד במשכן לאחר מיתת שני בניו של אהרן, התגלה האלוקים לאהרן והורה לו כי אל להם לכוהנים להיכנס אל המשכן כשהם שיכורים מיין. גם לדייני ישראל אין להורות ולפסוק הלכה כשהם שיכורים. דיני הכשרות בורא העולם הורה למשה ואהרן את דיני הכשרות, וכיצד לזהות את בעלי החי הכשרים ואת אלו שאינם כשרים. בין היתר נמנים החיות האסורות לאכילה (בהם החזיר, השפן, הגמל והארנבת), העופות והשרצים האסורים באכילה. לא רק שאין לאכול את בעלי החי הטמאים אלא שמגע בנבלתם או נשיאתם מביאה עמה טומאה לאדם שנגע או נשא את הנבילה. כדי להיטהר על האדם לטבול במקוה טהרה ולהמתין עד הערב. במידה והנבלה נגעה בכלי עשוי חרס אין לו טהרה אלא באמצעות שבירה. גם מגע ואכילת נבילות בהמות טהורות מביא עמו טומאה. הלכות כשרות אלו ניתנו במיוחד לבני ישראל כדי להתקדש ולהידמות לאלוקים. "כי אני ה' אלוקיכם, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני."