יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
מי רוצה להיות שה לעולה? המילה "קורבן" יצאה מהאופנה. אף אחד לא רוצה להיות 'פרייאר' * יעקב סורני מביא מן המקורות

"קורבן" זו לא מלה ששומעים לעתים קרובות בימינו. למעשה, נראה שהיא יצאה מן הלקסיקון שלנו. יש לה קונטציה שלילית, כמו ויתור על דבר שיקר לנו או כמו להפסיד בגדול בעניין כלשהו. אף אחד לא נדחק בתור כדי להפוך ל"שה לעולה" – לשה שמוקרב כקורבן על המזבח. זה פשוט מצלצל גרוע לאוזן המודרנית. ובכן, השבוע אנו מתחילים לקרוא וללמוד את ספר ויקרא, שהוא בעיקרו ספר על קורבנות – מגוון הקורבנות שהוקרבו על מזבח אלוקים בבית המקדש בימי קדם. בואו נבדוק כמה מגישותינו ביחס למלה זו, "קורבן". במשך העשורים האחרונים, החיפוש אחר "הגשמה עצמית" ו"הערכה עצמית" נלקחים כנתונים הכרחיים בחיינו. הדאגה ל"מספר אחד" (כלומר, לעצמי) עומדת בראש סולם העדיפויות בחיים. אף שהקדושים המעונים היו פופולריים בתרבויות שונות, הרי באופן כללי, האנשים המודרניים לא מעוניינים להפוך לקדושים מעונים למען שום דבר או אדם, ואנשים ההולכים כשה לטבח הם מזכרות מיושנות ועלובות מתקופה שאבד עליה הכלח. קחו את הדוגמא של אמהות יהודיות. אותן נפשות אוהבות וחסרות אנוכיות נשפטו כבר מזמן, נמצאו אשמות ונענשו על חנק ילדיהן. "היא תבעה שהילד ילך ללמוד רפואה בכל מחיר!" "היא האכילה אותי בכוח מרק עוף – דרך הווריד!" סופרים יהודיים מפורסמים עשו מיליונים כשעשו צחוק מאמותיהם בפני העולם. אמנם יתכן שישנו שמץ של אמת בתפיסה שהורים יהודיים יכולים לפעמים להיות דומיננטיים או דחפנים מדי; אך אני מעז להציע שההקרבה שעשו הורינו ובמיוחד אמותינו במהלך הדורות ראויה מצדנו ליחס של כבוד ולתודה נצחית, ולא לכך שנאשים אותם בכל הבעיות שלנו. אני סבור שאם היינו אובייקטיביים היינו צריכים להעריץ ולסגוד לכל אדם ששם את רווחתם ואושר של אחרים לפני אושרו ורווחתו שלו. מדוע חוסר אנוכיות ונכונות הקרבה שכאלה ראויים להערצה אצל גיבורי האומות ותנועות החופש, אך אצל אמותינו הם ראויים לבוז וללעג? הרי אין ספק שהצלחותיהם של בנים ובנות יהודיים קשורות בחלקן הגדול לאותם אנשים שהולידו וגידלו אותם. העובדה שדור שלם של יהודים חסרי כול אחראי ישירות לאינטגרציה החלקה של צאצאיהם ב"עולם החדש" ולהישגיהם הראויים לציון בכל תחומי החיים העכשוויים – עובדה זו היא בגדר נס מודרני. זה פשוט לא היה יכול לקרות ללא ויותר והקרבה מצד ההורים וללא מחויבותם המוחלטת לילדיהם. אבל זה היה פעם. כיום אנו נוקטים בגישה יותר נאורה. "אני זקוק למרחב נשימה". "אני לא יכול להרוס את חיי למען ילדיי – אני זקוק להזדמנויות משלי לביטוי עצמי ולסיפוק אישי". כל אלה הם צרכים לגיטימיים ומטרות ראויות. אך לעתים תכופות דומה שאנו מרחיקים לכת. מדוע צריכים לגרום לאישה שהחליטה שהיא רוצה להיות האם הטובה ביותר שביכולתה להיות עבור ילדיה לחוש נחותה אם היא מוותרת על הקריירה שלה או אפילו רק משהה אותה עד לשלב מאוחר יותר? אם היא מפיקה סיפוק אמיתי מלראות את ילדיה מטופחים, ניזונים היטב, עצמאיים, מוסריים וגאים בזהותם היהודית, האם זוהי מטרה שראויה פחות לזמנה ולמאמציה מאשר לשרת את הצלחתה של איזו חברה בע"מ? היו זמנים שבהם בעלים ונשותיהם לא היו יוצאים למסעדה כל מוצאי שבת. אבל הם עמדו זה לצדו של זה בכל מצב, גם בעתות משבר ומצוקה. פעם, מה שהורה עשה בזמנו החופשי היה לקחת את ילדיו לפעילויות מיוחדות. כיום יש לנו פעילויות מיוחדות משלנו – התעמלות, גולף, ברידג', פוקר, תור למניקור וכמובן, הפסיכולוג/ית או המטפל/ת... למעשה, יכול להיות שהסיבה לכך שהמטפלים עושים עסקים טובים כל כך היא מפני שאנו כל כך עסוקים עם עצמנו ופשוט חושבים על עצמנו יותר מדי. "אני שמנה, אני לא בכושר, אני לא מוגשמת, אני מדוכאת..." אילו היינו מקדישים יותר זמן למחשבה על אחרים ולהתרחבות אל מעבר לעצמנו, ויהא זה למשפחה שלנו או לקהילתנו הרחבה יותר, אזי אנו בהחלט עשויים להיות בריאים יותר מבחינה רגשית. היהדות מלמדת שקורבן וחוסר אנוכיות הן תכונות אופי שיש לכבדן, להעריצן ויש לקוות שאף לחקותן. עבור בני עמנו, ה"אידישע מאמע" של זמנים עברו הייתה ותישאר גיבורה נצחית. בואו נחדל מלהיות עסוקים בכפייתיות כזאת עם עצמנו ועם הסיפוק שלנו, ונתחיל לחשוב על הדברים שבהם העולם הזה זקוק לנו. מי ייתן שנהיה מסוגלים לשמור על איזון בין צרכינו החברתיים לבין חיי המשפחה שלנו. הלוואי שהקורבנות שאנו מקריבים והכוחות שאנו משקיעים בטיפוח ובנתינה לאחרים יביאו לנו רוב נחת ובסופו של דבר גם סיפוק אישי עמוק. קורבנות על המזבח מה קורה בפרשת השבוע חלק עיקרי במשכן – שעל בנייתו והקמתו קראנו בפרשות ויקהל ופקודי – היה העלאת הקורבנות על-גבי המזבח. פרשת ויקרא סוקרת את סוגי הקורבנות השונים וכיצד יש להקריבם. קורבן עולה קורבן העולה כשמו כן הוא: עולה ונשרף כולו על המזבח (חוץ מעורו). הוא מובא בהתנדבות, וניתן להביא אותו מן הבקר, הצאן או העוף. את עולת הבקר או הצאן יש להביא מזכרים בלבד. לפני שחיטת הבהמה ישעינו בעלי הבהמה את ידיהם על ראשה; לאחר השחיטה יפשיטו את עורה, ינתחו אותה לנתחים וישטפו אותם במים, ורק לאחר-מכן יקריבו אותם על המזבח. את עולת העוף ישחט הכהן בצפרנו, יסיר את בני מעיה ויקטיר אותה לעולה על המזבח. מנחה קורבן נוסף המובא בהתנדבות הוא קורבן המנחה. המנחה עשויה מסולת חיטים ומשמן. יש לוודא כי היא לא תחמיץ, אסור לערב בה מי פירות ויש להקטיר אותה על המזבח עם מלח. ישנם כמה סוגי מנחות: מנחת סולת מוקרבת כשהיא סולת, והכהן קומץ מן הסולת והשמן ומקטיר אותה על המזבח עם לבונה; מנחת מאפה תנור מורכבת מחלות בלולות בשמן, או רקיקים משוחים בשמן שנאפו; מנחת מחבת היא סולת מטוגנת בשמן במחבת; ומנחת מרחשת היא סולת מטוגנת בשמן עמוק בכלי מיוחד הנקרא מרחשת. את המנחות חותכים לחתיכות, הכוהן קומץ מהם ומקטיר על המזבח והיתר נאכל לכהנים. מכיוון שהתורה עוסקת בדיני המנחות, היא מזכירה גם את מנחת הביכורים אותה מביאים משעורים קלויים אשר נותנים עליהם שמן. קורבן השלמים בניגוד לעולה המוקרבת כולה על המזבח, רק חלק מקורבן השלמים מוקרב ואילו חלקו מתחלק בין האנשים המביאים את הקורבן ובין הכוהנים המקריבים אותו. כמו-כן, בשונה מקורבן העולה ניתן להביא את קורבן השלמים גם ממין הזכר וגם ממין הנקבה, מן הבקר, כבשים ועיזים. לפני ההקרבה ישעינו הבעלים את ידיהם על ראש הקורבן. חטאות קורבן החטאת הוא קורבן אותו מביאים החוטאים כדי שיתכפר להם על חטאיהם. לפני שחיטת הקורבן, האדם החוטא משעין את ידיו על ראש הבהמה לבקשת כפרה מבורא העולמים. סוגי החטאות השונים הם כדלהלן: אדם מן השורה שחטא בשגגה מביא קורבן חטאת. הקורבן יהיה שעירת עיזים או כבשה, החוטא ישעין את ידיו על ראש הבהמה לפני שחיטתה, זורקים את דמה על קרנות מזבח העולה (ואת שאריות הדם על בסיס המזבח) ואת החלב מקריבים על המזבח. אם החוטא הוא נשיא ישראל הוא יבצע את ההוראות לעיל בשינוי אחד: עליו להביא שעיר עיזים ממין זכר. אם החוטא הוא הכהן הגדול, עליו להביא פר זכר. לאחר שישעין את ידיו על ראש הבהמה בבקשת כפרה, הוא יזה את הדם שבע פעמים על הפרוכת העומדת בין הקודש וקודש הקודשים, על קרנות מזבח הקטורת, את החלב יקריב על המזבח ויתר הפר יישרף באש מחוץ למחנה. במידה ובית הדין הגדול של ישראל הורה לבצע עבירה מסויימת בשוגג וגרם לעם ישראל לחטוא, הליך הכפרה יהיה דומה לזה של הכהן הגדול: זקני העדה יביאו פר בן בקר עליו הם ישעינו את ידיהם, ולאחר-מכן הכוהן הגדול יבצע את ההליכים המוזכרים בפיסקה הקודמת. קורבן עולה ויורד ישנם קורבנות המשתנים מאדם לאדם לפי מצבו הכספי של החוטא. במידה והוא עשיר עליו להביא כבשה או שעירה, עני יוכל להביא שני תורים או בני יונה ואילו אדם שמצבו הכספי לא מאפשר לו אף זאת יוכל להביא מנחה. קורבנות אלו מובאים ככפרה על אדם שטען כי הוא לא יודע עדות מסויימת בעוד הוא יכל להעיד ולהכריע את פסק הדין; אדם שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים כשהוא טמא ללא ידיעתו; ואדם שנשבע ועבר על שבועתו בשוגג. אשמות סוג קורבן נוסף המובא ככפרה על חטא ועוון מכונה בשם אשם. · אדם שמעל בשגגה ברכוש ההקדש יביא איל זכר ובנוסף לכך ישיב את המעילה בתוספת 20%. אשם זה מכונה אשם מעילה. · אדם שמסתפק אם עבר עבירה עליה חייבים כרת (כאכילת חלב) או שלא עבר, יביא אשם תלוי. · אדם שגזל מחבירו רכוש או ממון ישיב את הגזילה לבעליה בתוספת 20%, ובנוסף לכך יביא קורבן אשם שיכפר על חטאו. בין אם מדובר בגזילה לאור היום, באדם שמצא אבידת חברו ונטלה לעצמו כשהוא מכחיש שמצא אותה, באדם שהופקד בידו חפץ או ניתנה לו הלוואה והוא מכחיש, או במעביד שממאן לשלם את שכר עובדיו – כאשר הוא שב מחטאו, עליו להביא את אשם הגזילות.