יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
כאשר אדם נותן צדקה אין הוא עושה 'טובות' ואינו נוהג לפנים-משורת-הדין. הוא נוהג כאדם ישר והגון, שמעביר את הפיקדונות שמפקידים בידו – ליעדם * יעקב סורני שואב מן המקורות

לאורך הדורות התפתחו בעם-ישראל מפעלי עזרה וחסד בדרך נפלאה. הנאמנות ההדדית של היהודים הייתה ידועה היטב גם לגויים, שניצלוה לא-אחת למלא את קופותיהם. חלק נכבד מהישרדותו של עם-ישראל למרות הרדיפות והצרות שעברו עליו אפשר לזקוף לאותה נאמנות הדדית ולמפעלי החסד שתמכו בחלשים ולא הניחו להם להתמוטט. במצב הכלכלי ובמצוקות שאנו שרויים בהם קשה שלא להתפעל ממערך החסד שנבנה כאן. בתי-תמחוי ומרכזים לחלוקת מצרכי מזון; גמ"חים (קרנות גמילות-חסדים) שמעניקים הלוואות בלא-ריבית; ארגוני 'שפרה-ופועה' שמסייעים ליולדות בתקופה שלאחר הלידה; 'יד-שרה' שמשאיל ציוד רפואי; 'הכנסת-כלה', שמאפשר למעוטי-יכולת לבנות בית בישראל; ועוד ועוד. מסימני האופי הנטייה הטבעית של יהודים להירתם לעזרה ולפתוח את היד למתן צדקה – היא מסימני האופי של האומה. חז"ל אומרים, שגמילות-חסדים היא אחד משלושת הסימנים שמאפיינים את בני העם היהודי. ואכן, אנו רואים כי תכונה זו של צדקה ועשיית חסד באה לידי ביטוי בולט אצל העם היהודי, גם אצל כאלה שלא נתחנכו על ברכי התורה והמסורת (אם-כי החינוך גורם לה להיות מוגברת וחזקה יותר). תפיסת הצדקה ביהדות היא, שכספו של אדם אינו שלו, אלא הוא בבחינת פיקדון שהופקד בידו על-ידי הקב"ה. יש דרכים רבות לקב"ה, ואחת הדרכים שבאמצעותן הוא מפרנס את הבריות, היא על-ידי שהוא נותן לאנשים מסויימים יותר כסף, כדי שהם יפרנסו את הנזקקים. כך רוצה הקב"ה לזכות את הבריות במצוות הצדקה, שכן היה יכול להעביר ישירות את הכסף לידי הנזקקים. זו גם המשמעות הטמונה במילה 'צדקה'. איננו אומרים 'חסד', 'טובה', 'רחמנות' - אלא 'צדקה', מלשון צדק. כאשר אדם נותן צדקה אין הוא עושה 'טובות' ואינו נוהג לפנים-משורת-הדין. הוא נוהג כאדם ישר והגון, שמעביר את הפיקדונות שמפקידים בידו ליעדם. הוא יודע שהכסף שברשותו ניתן לו מאת הבורא כדי שיעשה בו מצוות ומעשים טובים, וזאת הוא עושה. זה הצדק, זה מה שהוא צריך לעשות. יהודי מאמין, כי הצדקה היא גם הכלי שעל-ידו זוכים ליותר ברכה והצלחה. כשהיהודי מוכיח במעשיו שהוא נוהג בכסף שניתן לו ב'צדק' ומעביר אותו ליעדיו האמיתיים, נותן לו הקב"ה עוד ועוד מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. ועל-כן, אם תרצו – הצדקה היא ההשקעה היעילה, הבטוחה והרווחית ביותר. מסירת הנפש לצדקה גם חשיבות גדולה להתמודדות עם תאוות-הממון ורדיפת המותרות, החודרת לכל חלקה טובה. אין כמצווה זו כדי לחנך את האדם לוותר על האנוכיות ועל טיפוח החומרנות, ולהעדיף את הערכים הרוחניים של עזרה לזולת וסיוע למוסדות נזקקים. ובעצם כי נתינת הצדקה נחשבת 'מסירות-נפש'. האדם נקשר אל כספו. הוא השקיע בו את נפשו ואת עמל-כפיו, והוא יכול לקנות בכסף זה כל מה שנפשו חומדת. כאשר הוא מוותר על הכסף ונותנו לצורכי-צדקה – כאילו הוא מוסר את נפשו לה'. אין גם דבר המשמח את הנפש כמו ההרגשה, שבכספנו נעשים מעשים טובים: ילדים לומדים תורה, באה הקלה לסבלם של חולים, מוארות עיניה של משפחה במצוקה וכדומה. הצדקה פותחת לפנינו מעגל אין-סופי של מעשי-חסד. על-כן יש להשתדל להרבות במתן הצדקה, להקפיד שבכל בית תימצא קופת צדקה (וכדאי שלכל ילד וילדה תהיה קופת-צדקה משלהם). הצדקה גם מקרבת את הגאולה ועל-כן חיונית במיוחד בימים האלה, כשאנו מבקשים לתקן את סיבת הגלות ולזרז את ביאת משיח-צדקנו. "בני ישראל יעשו לשמי מקדש" אומר בורא העולמים למשה רבינו, "ואז אשכון בתוכם". בפרשת השבוע מפורטים הכלים אותם יש להכין עבור ה'משכן', אותו מקדש עראי שינדוד עם בני-ישראל במדבר ובו יעבדו את האלוקים. ראשית יש לגייס תרומות מבני-ישראל. התרומות יורכבו מחומרים שונים שישמשו לבניית המשכן: מתכות יקרות (זהב כסף ונחושת); בדים מצמר ומפשתן, חלקם צבועים בצבעים מיוחדים (תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש ועיזים); עורות אילים ותחשים; עצי שטים; שמן זית זך; בשמים; ואבנים טובות. עם חומרים אלו יש לייצר את הכלים הבאים עבור המשכן הנוכחי (וכן יש לעשות בעתיד, בהקמת בית המקדש בירושלים): ארון הברית ארון הברית, בו מונחות שני לוחות הברית, יהיה עשוי עץ אך מצופה מזהב. כדי לעשות זאת יקים האמן שייצור את הארון שלושה ארונות העשויים כמו ארגזים פתוחים: הארון האמצעי עשוי עץ, ואילו החיצוני והפנימי עשויים זהב כך שהארון האמצעי מכוסה מבפנים ומבחוץ בזהב. בארבע זוויות הארון ייצקו טבעות זהב – טבעת בכל זווית, ובטבעות אלו ישחילו מוטות שיעמדו שם דרך קבע. באמצעות מוטות אלו ניתן יהיה לשנע את הארון ממקום למקום. מגוש זהב אחד יצרו את ה"כפורת", מכסה לארון, ועליו את הכרובים – שתי דמויות עם פרצוף של תינוק וכנפיים פרושות – שיעמדו זה מול זה. מבין שני כרובים אלו ידבר האלוקים עם משה וימסור לו את כל ציוויו לבני ישראל. השולחן השולחן, עליו יניחו לחם בעל צורה מיוחדת ("לחם הפנים"), ייעשה אף הוא מעצי שיטים ויצופה בזהב. לשולחן תהיה מסגרת, קישוט מיוחד מזהב ('זר'), וגם לו ארבע טבעות בהם יהיו מוטות עץ המצופים זהב שיאפשרו לשנע אותו בעת הנדודים במדבר. כלי השולחן השונים יהיו עשויים זהב. המנורה מנורת הזהב תשמש להדלקת הנרות במשכן. יש להכין אותה מגוש זהב טהור ויהיו בה שבעה קנים: קנה מרכזי, ושלושה קנים היוצאים באלכסון משני צידי הקנה המרכזי. בקנים וכן בבסיס המנורה יעוצבו צורות כוסות, כפתורים ופרחים. בניית המשכן כך יקימו בני-ישראל את המשכן: מעצי שיטים הם יצרו קרשים ויצפו אותם בזהב. מידות כל קרש יהיו עשר אמות גובה (אמה = בערך חצי מטר, עשר אמות = כ-5 מטר), ואמה וחצי רוחב (כ-0.75 מטר). הקרשים יחוברו זה אל זה באמצעות מוטות עץ וייקבעו בתחתיתם באדני (לבנות) כסף. בסך-הכול, רוחב המשכן יהיה עשר אמות ואורכו שלושים אמה. על המשכן ומסביבו יונחו יריעות העשויות מבדים ומעורות. יריעות אלו יחוברו זו לזו באמצעות חמישים קרסי זהב. הקודש וקודש הקודשים המשכן יורכב משני חלקים: קודש הקודשים (בו יהיה ארון הברית), והקודש (בו יונחו רוב כלי המשכן האחרים). בכניסה למשכן, וכן בכניסה לקודש הקודשים, יעמדו עמודי עץ המצופים זהב. על עמודים אלו יתלו פרוכות העשויות מיריעות ארוגות בצורות שונות משני צידיהן. בתוך הקודש יעמדו המנורה בצד הדרומי (שמאל) והשולחן בצד הצפוני (ימין). מזבח החיצון בחצר המשכן יוקם מזבח חלול עשוי עצי שיטים, אשר לו ארבע 'קרנות', פינות בולטות. המזבח יהיה מצופה נחושת, וכלי המזבח השונים יהיו עשויים אף הם נחושת. באמצעות ארבע טבעות ומוטות עץ מצופים נחושת שיושחלו בהם, ניתן יהיה לשנע את המזבח ממקום למקום. חצר המשכן המשכן ימוקם בשטח גדול יותר, חצר המשכן, שיהיה מוקף בקרשים המונחים באדני (לבנות) נחושת, ועליהם רשת קלועה. מידות חצר המשכן: מאה אמות אורך, וחמישים אמה רוחב. גם על שער החצר יש לתלות פרוכת רקומה ומעוטרת.