יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
כתבת אתרי יד שרה המתנדבת אורה מלול עם אשה שהפכה את חייה וביתה ללשכת רווחה לרבים (צילום - באדיבות גיל יוחנן ynet)

הוועדה האחראית על בחירת יקירי ירושלים פרסמה בשבוע שעבר את רשימת הזוכים לשנת תשע"ג. 12 אישים עתירי מעש מקשטים את הרשימה, ובהם הרבנית מרים שושנה. כשהתקשרתי וביקשתי לראיין אותה לכבוד זכייתה, הזמינה אותי אל ביתה. "בואי, תראי בעצמך", אמרה. ואכן, באתי וראיתי: דירה צנועה, שני חדרים וחצי וחצר קטנה, סלון עמוס לעייפה בחבילות שנועדו לחלוקה לנזקקים, טלפון שמצלצל בלא הרף וחברות מתנדבות שבאות לסייע, ופיהן מלא שבחים על מרים, שידיה מלאות מעשי חסד. ובתוך כל אלה מרים, אישה קטנת קומה בת שמונים, רעננה וחיונית אף כי זה עתה שבה מאחת מפעילויותיה הענפות, ואפילו לא הספיקה לנוח. "במהלך 40 השנים האחרונות, הרבנית מרים שושנה ממשיכה במפעל החסד שהקימה", נכתב עליה באתר של עיריית ירושלים. "הרבנית ממשיכה בחלוקת מזון לנזקקים, מחתנת בגינה שבביתה כלות ממשפחות עוני ודואגת להן לכל צורכיהן מאוכל ועד האביזרים לחתונה. הרבנית, מחלקת תלושי מזון לנזקקים ומסייעת לעובדות הסוציאליות מלשכות הרווחה ככל יכולתה". מרים גם מבשלת ארוחות לחתונות ולמסיבות בר מצווה למאה איש, מנהלת גמ"ח של בגדים ושל שמלות כלה, מארגנת שידוכים לבנות שידן אינה משגת לדאוג לעצמן, עושה שלום בית, עוזרת לקבוצות נכים ומטפלת בנערות במצוקה, והכול חינם אין כסף. "אבי עליו השלום היה אומר, שאדם צריך שיהיו לו שני בנקים: בנק אחד, חומרי, לחיי העולם הזה, ובנק שני, רוחני, לחיי העולם הבא", היא אומרת. מרים שושנה נולדה למשפחה אמידה בעיר פורט לִיוֹטה שבמרוקו, אחת מתשעה ילדים. אביה היה סוחר זהב, והיו לו לא פחות מחמש חנויות. הוא היה אדם דתי וציוני, ואישים ידועים, ובהם הרב גד נבון, לימים הרב הצבאי הראשי היו מבאי ביתם. הרב נבון הוא שלימד אותה ואת אחיה עברית. כבר מילדותה למדה מרים לחלק את עושרה עם אחרים. "ליד דלת הבית עמד כד גדול, מלא מטבעות כסף", היא מספרת, "וכשהקיש עני על הדלת, היה אבי מכניס את ידו לתוך הכד, מוציא חופן מטבעות ונותן לעני מבלי להסתכל בפניו, כדי שלא ידע למי נתן". בשנת 1947 החליטה המשפחה לעלות לישראל. "השלטון במרוקו אסר עלינו לעלות לישראל", מספרת מרים, "מי שרק דיבר על ישראל היה נזרק לבית הסוהר". כיוון שכך, היה עליהם לצאת בהיחבא. הזהב של אבי המשפחה סייע להם לרכוש דרכונים מזויפים, ובעזרתם יצאו תחילה לאלג'יר, שם שהו כשנה במחנה של הג'וינט, ואחר כך למרסיי שבצרפת, שם שוכנו במחנה פליטים שקודם לכן, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש מחנה ריכוז של הנאצים. בשנת 1950 עלו ארצה. בתחילה הפנו אותם לקיבוץ על יד חיפה, אך עד מהרה עזבו ועברו לירושלים, לרחוב ממילא. "אנחנו אנשים דתיים", מסבירה מרים, "כל חיינו התפללנו לירושלים", כאן, בארץ, נולד האח העשירי. "בן-גוריון הכריז בזמנו על מענק של מאה לירות למי שייוולדו לו עשרה ילדים" נזכרת מרים בחיוך, "אבל אמי, שלא נזקקה לכסף, סירבה לקבל את המענק". בהיותה בת שש-עשרה נישאה לרב מאיר שושנה, מפליטי חברון. הוא היה אז בן שמונה-עשרה. תמונתו, פרי מכחולו של נכדה, מתנוססת על קיר החדר לצד תמונתו של הרב מרדכי אליהו ז"ל. "הוא היה החברותא שלו", היא אומרת. יחד עם בעלה אירחה אנשים שלא היה להם מה לאכול, יחד אתו עזרה לבחורים ובחורות שהוריהם ניתקו את הקשר עמם, יחד אתו יסדה את מפעל החיים שהיא ממשיכה בו עד היום. וכאילו לא די בכל אלה, מרים מתנדבת ביד שרה. זה עשרים שנה היא חוברת לקשישים, מלווה אותם, קונה להם עוגות ושאר מצרכים, משוחחת עמם ועוזרת להם ככל שנדרש. איך את מספיקה את כל זאת? אני שואלת, והיא משיבה: "האדם מרפא את עצמו. אם את יושבת ולא עושה דבר, את עסוקה בצרות שלך. כשאני עסוקה בדברים שאני עושה, אין לי זמן לחשוב על בעלי שנפטר ועל דברים רעים שקרו לי". היא מראה לי בגאווה את תעודת ההוקרה שהוענקה לה מיד שרה: "על עשייה התנדבותית מכל הלב לשמירה על איכות חייהם וכבודם של אנשים המתמודדים עם קשיים תפקודיים". ועל החתום: אורי לופוליאנסקי.