יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
אין אמונה גדולה ועמוקה כאמונה הבוקעת מתוך החושך * יעקב סורני שואב מן המקורות

"ויהי מקץ שנתיים ימים"- איתא במדרש "קץ שם לחושך - זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום". לפי מדרש זה הגזרה שנגזרה על יוסף להיות בבית האסורים הייתה מלכתחילה עד סוף אותם שנתיים ימים, לעומת זאת, ידועים לנו מרש"י דברי המדרש (שם, ב), שאותן שנתיים ימים נוספו לו כעונש על "שאמר לשר המשקים: זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ...". (ובודאי עונש זה היה לפי מדרגתו של יוסף הצדיק שעליו אמר הכתוב: "אשרי הגבר אשר יבטח בה' -זה יוסף", ודקדק עמו הקב"ה כחוט השערה והוסיף לו שנתיים אלו, לעשר השנים שכבר היה בבית הסוהר). ונראה לישב את שני המדרשים הללו כאחד, מתוך ההתבוננות בשאלה מדוע אותן שנתיים ימים היו ימי חושך בשביל יוסף יותר מקודמיהם, ונראה לומר שיוסף גרם זאת לעצמו בזה שלא בטח בה' וחשב שנשכח שם בבית הסוהר עד שצריך לבקש משר המשקים "כי אם זכרתני והזכרתני", והמצב של אדם שאבד את אמונתו היא עבורו חושך ואפלה. וכך אמרו בפרוש במדרש שם: "קץ שם לחושך - זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעמא? קץ שם לחושך, שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב: אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם". היינו, שיצר הרע גורם למצב של חושך בעולם, שלא יראה ולא ירגיש את הקב"ה המשגיח עליו, והדבר תלוי בו אם יתגבר על יצרו, יוכל להרגיש את דברי דוד המלך ע"ה "גם כי אשב בחושך ה' אור לי". וכך פירש השפת אמת את שני הפירושים ברש"י תחילת פרשת ויחי, שעמד על השאלה למה פרשה זו סתומה? וכתב שני פרושים: א. לפי שנפטר יעקב נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד. ב. שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו. וכתב השפת אמת שיש קשר בין הפירושים, מפני שכל זמן שלא נסתם מהם הקץ לא נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד, אבל כיון שניסתם הקץ ואבדה כל תקוה לגאולה, נסתם כל חזון וקצרה רוחם מעבודה קשה. ולפי זה אפשר לומר, שתכלית "החושך" והסתר הפנים, היא כדי ליצור אתגר לאדם שיגביר את אמונתו ויגלה את הקב"ה בתוך החשיכה הזאת, וכך אמרו במדרש שם: "בכל עצב יהיה מותר- כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה? שנטל את בתה", ואפשר להוסיף, שכל הגדולה שזכה לה במצרים היתה בזכות היותו בבית הסהר, שם הוא נפגש עם שר המשקים, וע"י שפתר לו את חלומו נתגלה כצפנת פענח, ויודע חלום לפתור אותו, והגיעו הדברים לאזני פרעה עד שנתגלגלו הדברים ונעשה משנה למלך מצרים, נמצא, שבזכות ההתמודדות של יוסף עם ניסיונות האמונה ועמידתו בכולם, זכה לאור הגאולה. ולהיפך כאשר לא בטח חשך עליו עולמו, כהמשך המדרש שם: "ודבר שפתים אך למחסור - ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים". נרות מאופל לא מקרה הוא שחג החנוכה חל באותה תקופה שבה החושך מגיע לשיאו. הלילות בתקופה זו הם הארוכים בשנה, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ולא רק זה, אלא שגם הירח אינו מאיר בלילות חנוכה, הואיל ואלו הימים הסמוכים לראש חודש, שבהם הירח מתמעט והולך. החושך מתפשט על הארץ, השמש שקעה ונעלמה, והלילה הארוך מטיל את צלו הקודר והקר. ובאותה השעה קמים יהודים ונרות בידם ומדליקים את נרות החנוכה. נרות החנוכה מסמלים את האמונה היהודית, אשר גם בתקופות החשוכות ביותר, עת אימפריות ענק שלטו באכזריות בעולם, לא נתנה לייאוש להשתלט על חיינו. לאור האמונה והתורה המשכנו ללמוד וללמד. ומעט מן האור שלנו הולך ודוחה הרבה מהחושך שלהם. אין אמונה גדולה ועמוקה כאמונה הבוקעת מתוך החושך. אין גבורה נוראת-הוד מגבורתם של יהודים, שרואים איך העולם נשטף ברשע המגובה בדתות אליליות, רשע שהתמצית שלו מכוונת כנגדם, ובכל זאת נושאים הם את עיניהם לשמיים ומאמינים שהעולם הזה יתוקן לבסוף, ואף מוכנים למסור את נפשם על כך. את האמונה הזאת מבטאים ימי החנוכה, ואולי זו הסיבה הפנימית לכך שחג החנוכה זכה בקרב ישראל לכל-כך הרבה אהבה וחיבה, עד שכמעט ואין יהודי בארץ, ואפילו הוא רחוק מקיום הרבה מצוות, שאינו נוהג להדליק את נרות החנוכה. עם עלייתו של יוסף לגדולה, כמשנה למלך מצרים, נראה שהוא הולך ומשתקע בחברה המצרית. הוא נושא אישה מיוחסת, נולדים לו שני ילדים . אתגר גדול עומד עתה בפניו של יוסף - התרבות סביבו וסביב משפחתו היינה תרבות מצרית-אלילית, היפוכה של התרבות הישראלית מלאת הקדושה והאמונה. החשש המכרסם בליבנו הוא – איזו דמות תהא למשפחתו של יוסף? האם יוכל לגדל את בניו על אדני מורשת אבותיו, מורשת ישראל-אבא? את פירות חינוכו של יוסף אנו פוגשים בפרשת ויחי, כשיעקב מעניק ברכה חמה לאפרים ולמנשה נכדיו. מרוח הברכה משתמע כי חינוכו של יוסף - הצליח. מה סודו של המחנך יוסף? כיצד הצליח במשימת החינוך שהציב לעצמו?. הנביא אומר: "יהיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" (עובדיה א`). בתוך ביתו של יעקב די היה באש, ב"טמפרטורה" רגילה של יראת שמים ואהבת ה`. אך כדי להקים דור המשך ראוי גם בתנאים סביבתיים קשים, להדליק ולשמר את הנרות הזעירים גם כשמסביב רוח תרבותית עוינת – דרושה "טמפרטורה חינוכית" גבוהה הרבה יותר. – דרושה להבה. לא די באש התמיד היוקדת. יש הכרח בלהבה חזקה, המתחדשת כל העת. להבה כזאת ששורשיה עמוקים –לא תתכופף ובוודאי שלא תכבה גם כשתעמוד מול רוח שאינה מצויה,. היא תמשיך לדלוק בעוז, להאיר ולחמם את כל סביבותיה. דור שכזה שהאמונה בוערת בעצמותיו - בזכות מחנך בעל להט כיוסף - הוא גם הראוי לברכה: "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". מה קורה בפרשת מקץ : האחים נפגשים לאחר שנות נתק האחים נפגשים עם יוסף אך לא מזהים אותו; הוא מחליט להעמיד אותם במבחן יוסף נמק בכלא שנתיים ימים, עד שפרעה חולם בלילה אחד שני חלומות מוזרים: בחלום הראשון שבע פרות רזות וצנומות אוכלות שבע פרות יפות ובריאות; בחלום השני, שבע שיבולים דקות ושדופות בולעות את שבעת השיבולים היפות והמלאות. בבוקר פרעה קורא לכל חרטומי מצרים וחכמיה אך איש לא יודע לפתור את החלומות. שר המשקים נזכר ביוסף, הנער העברי היושב בבית-הכלא, ומספר לפרעה כיצד פתר יוסף את חלומותיו – ואת חלומות שר האופים – בהצלחה. פרעה מתפעל ומזמין את יוסף לפתור את חלומותיו. לאחר שהסתפר והחליף את בגדיו, יוסף פותר את החלום: שבע שנות שובע עומדות להגיע אל הארץ אך מיד לאחריהם יגיעו שבע שנות רעב. הרעב יהיה גדול כל-כך, עד שהוא "יבלע" את השובע הגדול ששרר קודם לכן. אני מציע – ממשיך יוסף – שתמנה פקידים מיוחדים שיאגרו תבואה לקראת הרעב הגדול. "אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין חכם ונבון ממך"! קורא פרעה בהתפעלות, וממנה את יוסף למשנה למלך, מעניק לו את טבעתו ונותן לו את אסנת, בתו של פוטיפר (אדונו לשעבר) לאישה. יוסף ממהר ליישם את התכנית ואוגר מזון רב לקראת שנות הרעב. בשנות הרווחה נולדים לו שני בנים: מנשה ("כי נשני (השכיחני) אלוקים את כל עמלי ואת בית אבי") ואפרים ("כי הפרני אלוקים בארץ עניי"). שנות השובע מסתיימות במהירות, ורעב שורר בעולם כולו. המצרים הרעבים נאלצים לבקש מיוסף תבואה מן המחסנים, ורבים נוהרים מרחבי תבל כדי לרכוש מזון בכסף מלא. בין הבאים: עשרת אחי יוסף, שנשלחו על-ידי אביהם. בנימין נשאר בבית מחשש יעקב "פן יקראנו אסון". יוסף מזהה את אחיו אך הם לא מזהים אותו. הוא מאשים אותם שהם מרגלים וכי באו לתכנן כיצד לכבוש את מצרים. האחים, בניסיון התגוננות, גוללים את סיפור חייהם. באנו מארץ כנען, הם מספרים. יש לנו עוד שני אחים – האחד (יוסף) נעלם, והשני (בנימין) נשאר בבית. יוסף לא משתכנע ומציע להם לאמת את דבריהם: כולם ישארו במאסר, ואח אחד ישוב לארץ כנען כדי להביא את בנימין. בבית הכלא הם יושבים במשך שלושה ימים, ולבסוף יוסף משחרר את כל האחים חוץ משמעון, אותו הוא עוצר כבן ערובה עד שהם ישובו עם בנימין. כשהם משוחחים בינם לבין עצמם בלשון הקודש (בהנחה שיוסף, ה"מצרי", לא מבין את השפה) הם מכים על חטא. "נענשנו בעונש כזה מכיוון שלא שמענו לתחנוני יוסף כאשר מכרנו אותו". יוסף שומע, מתרגש ובוכה בחשאי. בדרך הביתה הם מגלים שבדרך מסתורית הכסף ששילמו עבור המזון שרכשו הושב לשקם. הם חוששים כי מישהו רוקם להם עלילת שווא, מחוסר ברירה הם שבים הביתה, אל יעקב היושב בארץ כנען. לאחר שהוא שומע את הסיפור יעקב לא מאפשר להם לקחת את בנימין. "יוסף איננו, שמעון איננו, ואת בנימין תקחו"? הוא שואל במר נפשו. אך כשהרעב גובר ולא נותרת ברירה, יהודה מתחייב להשיב את בנימין בשלום ויעקב מסכים באי-רצון. הם שבים למצרים, הפעם עם בנימין. יוסף מסביר להם פנים וכשהוא פוגש את בנימין – אחיו מאמו – נכמרים רחמיו והוא יוצא אל חדר אחר כדי לבכות. לאחר-מכן הוא עורך סעודה עבורם, מחלק להם מנות ולבנימין מעניק מנה גדולה יותר. לפני שהם יוצאים יוסף מצווה שוב להשיב את הממון אל שקיהם, ולהטמין את גביע הכסף שלו בשק בנימין. לאחר הליכה קצרה רודף הממונה על בית יוסף אחרי האחים וגוער בהם: מדוע גנבתם את גביע הכסף של אדוני? הם מכחישים בתוקף, ואחרי חיפוש קצר הגביע נמצא בשק בנימין. הם שבים אל יוסף בבושת פנים, ויוסף מציע: הגנב יענש ויהיה עבד שלי, ואתם תוכלו לשוב בשלום הביתה, אל אביכם.