יום ה', כד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
“יש הרוכב על אסונו ויש שאסונו רוכב עליו”- ר' אברהם אבן עזרא * יעקב סורני שואב מן המקורות

לא קל היה מצבו של יעקב באותו לילה. עוד בטרם ירד הערב, היה המצב מדאיג למדי. הן מחר צפויה הפגישה עם עשו. ועשו - כאילו לא עברו שלושים וארבע שנים מאותו רגע בו נשבע לנקום באחיו - לא מתפייס מכל דברי הפיוס הבאים אליו דרך המלאכים, והוא צועד לקראתו מלווה בארבע מאות אנשי צבא. "ויירא יעקב מאד" - מסופר בתורה, ואף יעקב עצמו אומר בתפילתו: "הצילני נא... מיד עשו, כי ירא אנוכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים. משירד הערב, מחריפה תחושת הפחד. גם המצב בכללותו אינו מאיר פנים, וגם אפלה ירדה לעולם. "ויהי השמש לבוא, ועלטה היה, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו", כאברהם אביו. יעקב מזדרז לברוח מן המקום בו הוא נמצא, ולהתמקם במקום אחר, אולי בטוח יותר (רשב"ם). ובאמצע הלילה - עוד פחד נוסף עליו. לאחר שסיים את העברת המחנה אל עברו השני של היבוק - "וייוותר יעקב לבדו". מן הסתם, תוכניות רבות היו לו ליעקב למחצית השנייה של הלילה. הן לשלושה דברים הכין את עצמו: לדורון, לתפילה ולמלחמה. הדורון והתפילה - כבר מאחריו. עתה נותר הקטע הקשה ביותר: לאחר שהמחנה כולו עבר את היבוק, יש להכין אותו לקראת המלחמה של מחר. יש לחלק תפקידים, לקבוע אסטרטגיה וטקטיקה, לחשב את הצעדים, ועוד. גם יש לבצע תצפיות מקדימות כדי להשלים את התכנון, ואף יש לנוח מעט כדי לאגור כוח לקראת הקרב. ואולי תכנן יעקב להמשיך את בריחתו מפני עשו (רשב"ם). אולם באחת - הכל נקטע. אלמוני תופס את יעקב, "וייאבק איש עמו, עד עלות השחר". עתה אין פנאי לתכנן את הקרב של מחר. יש להתמקד בקרב העכשווי. הדמיון מפסיק לעבוד. עתה מרוכזים כל כוחות הגוף והנפש בדבר אחד: לנצח את האיש האלמוני. כל מי שעבר קרב בימי חייו מכיר את ההרגשה הזאת. בזמן ההכנות, ממלא הפחד את הלב. הדמיון עובד "שעות נוספות" בתיאור של תרחישים נוראים, והלב דופק בעוצמה. אולם מן הרגע בו מתחילה ההסתערות - הכל נעלם. כל הכוחות ממוקדים בניצחון על האויב. כך סר פחדו של יעקב אבינו. בשעות הארוכות של המאבק ראה יעקב - אולי להפתעתו - כי אותו אלמוני לא יכול לו. רק כף ירכו נקעה ממקומה, ואף זאת, לדעת הרשב"ם, "מה שלקה יעקב ונצלע - לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח". בסיומו של המאבק נתגלה כוחו של נצח ישראל. לא זו בלבד שיעקב לא נאלץ להתרפס ולשלם תמורת "הפסקת אש", אלא זכה לברכה מאת המלאך הנאבק בו. מתברר כי יש בכוחו של ישראל לשרות בהצלחה עם מלאכים, וקל וחומר - עם אנשים. עם עליית השמש מגיע יעקב אל המחנה. הבריחה לא יצאה אל הפועל. ההכנות האחרונות לקרב לא בוצעו. מנוחה לכוחות הלוחמים, אף היא לא היתה. ויעקב עצמו - הרי הוא צולע על ירכו. עם כל זאת, יעקב מגיע אל המערכה כשהוא איתן ברוחו. גם לא נותר עוד פנאי לפחוד מן המפגש עם עשו... "אל תירא עבדי יעקב". "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" פרשיות השבוע האחרונות אנו מתוודעים לדמותו המופלאה של יעקב אבינו דמות רבת סבל ומכאוב. יעקב נרדף ע”י אחיו עשו הרוצה להורגו ועל ידי לבן חמיו. מחליפים לו את אשתו שעבורה עבד שבע שנים תמימות, מחליפים את משכרתו עשרת מונים, רחל אשתו עקרה במשך שנים רבות – דבר המסב לו צער רב ובסופו של דבר נפטרת בצורה טראגית והיא בת 36 שנים בלבד. בנו יוסף- נחמתו- יוצא לדרך- לדרש בשלום אחיו -ולא חוזר במשך שנים רבות. שנות רעב וצרות רבות נוספות מלוות את חייו של יעקב. לכאורה אם היינו שומעים ספור חיים כזה על אדם אנונימי, היינו בטוחים כי מדובר באדם שבור וחבול נפשית. אשר היאוש שולט בו ואין בו שום כוחות חיים. אך לא כך הם פני הדברים, יעקב אבינו עולה ומתעלה למרות כל הצרות, וזוכה לתואר – בחיר האבות. וכדברי חז”ל “עת צרה היא ליעקב וממנה יושע” – זאת אומרת שהצרה היא היא הגורם לישועה ולצמיחה אצל יעקב. דרכו המופלאה הזאת של יעקב אבינו מלווה את עם ישראל מאז ומעולם ומקויים בהם הפס`: “וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ”. חכמתו של עם ישראל היא לקחת את הצרה – את האסון ולהפוך אותם למנוף לעליה. ולא למקור לדיכדוך והחנקת כוחות החיים. מסופר על רבינו אבן עזרא שכל חייו היה למוד סבל וחסר מזל, עם זאת הוא זכה להיות אחת מגדולי ישראל ומחבר הפרוש הנפלא על התורה. הוא טבע מטבע לשון קולעת לתאור תופעה זו ואמר: “יש הרוכב על אסונו ויש שאסונו רוכב עליו” – האסון הוא כח מניע חזק מאוד, אך האדם ורק הוא בלבד מחליט להיכן הוא רוצה להידחף ולנוע עם כח זה, כלפי מטה ח”ו או מעלה מעלה. ולכן אנו צריכים ללמוד ממעשי אבותינו ובכל צרה ורעה הנקראת בדרכנו אנו צריכים למצוא את נקודת הבניין-ולהבנות ממנה-ולא את נקודת השבר. ותמיד לדחות את היאוש ולפתח את התקווה, או אז נזכה לחיים משמעותיים ומלאים תוכן ועוצמה כיעקוב אבינו. זה קורה בפרשת השבוע - המפגש הגורלי הפגישה הדרמטית עם עשו ועם המלאך, יעקב מקבל שם חדש, מיתת רחל, יצחק ורבקה - יעקב יוצא לארץ כנען, ובדרך הוא מנסה ליישר את ההדורים עם אחיו, עשו. הוא שולח שלוחים שיפייסו אותו, אך הם שבים ומעדכנים אותו שפני אחיו למלחמה. הוא מחליט להתגונן בשלושה דרכים שונות: ראשית, הוא מחלק את העם לשני מחנות. אם יותקף, חלילה, מחנה אחד, ינצל המחנה השני. שנית, הוא נושא תפילה לבורא עולם שיציל אותו מכוונותיו של עשו. לבסוף, הוא מכין מנחה הכוללת בקר וגמלים, ושולח אותה לאחיו. הוא חוצה את הנחל, מעביר את נשיו ובניו, שב כדי להעביר פכים קטנים ושם הוא פוגש באיש מסתורי, מלאך שהיה שייך למחנה עשו. יעקב נאבק בגבורה אך המלאך מצליח לנקוע את כף ירכו. כשעולה השחר, מבקש המלאך מיעקב לתת לו ללכת לעבודת היום, אך יעקב אומר "לא ארשה לך ללכת, אלא אם תעניק לי ברכה". המלאך מעניק לו ברכה ואומר לו ששמו יקרא מהיום והלאה ישראל, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". לזכר מאבק זה, היהודים לא אוכלים את גיד הנשה עד היום הזה. סוף-סוף התרחש המפגש הגורלי ולאחר שנים של פרידה נפגשו האחים – יעקב ועשו. למראה המשפחה הגדולה התעוררו רחמיו של עשו והוא מנשק את יעקב. הוא מסרב לקחת את המנחה, אך יעקב מפציר בו והוא ניאות. עשו מציע ליעקב להצטרף עמו לעבר עירו, שעיר, אך יעקב מתנצל ומסביר כי הצאן והילדים לא יעמדו במסע מהיר ועלולים למות בפתאומית. לחילופין, הוא מציע שעשו יסע לבדו והוא יצטרף אליו מאוחר יותר. (הערה: למרות שבפרשת השבוע – וגם בפרשות לאחר-מכן – יעקב לא נסע לעבר שעיר, הבטחתו של יעקב תתקיים בביאת המשיח, כפי שנאמר בפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"). האחים נפרדים, עשו יוצא לעירו ויעקב חונה בסוכות, ולאחר-מכן בשכם שם הוא בונה מזבח. במקום המגורים החדש, העיר שכם, יוצאת דינה בתו של יעקב לטיול קצר. שכם, בנו של המושל המקומי חמור, אונס אותה ומבקש לשאת אותה לאישה. יעקב ששומע על המאורעות ממתין לבניו – הנמצאים בשדה – וכשהם שבים הביתה, הוא משתף אותם במתרחש. כאשר חמור בא עם בנו, שכם, להציע נישואין לדינה, מערימים עליו האחים ומסבירים לו כי הם יסכימו להצעת הנישואין אך ורק אם חמור, שכם וכל בני עירו ימולו את עצמם. "לחרפה היא לנו להתחתן עם כאלו שאינם נימולים" הם מסבירים. שכם וחמור עושים עבודת הסברה נפלאה ומשכנעים את כל בני העיר למול את עצמם, וביום השלישי לאחר המילה, היום הקשה ביותר, באים שמעון ולוי, הורגים את כל אנשי העיר לפי חרב, ואת אחותם, דינה, לוקחים מבית שכם. לאביהם הם מסבירים כי הם לא יכלו לעמוד מנגד ולראות את כבוד אחותם מחולל. אלוקים מתגלה ליעקב ומצוה עליו לעלות לבית א-ל ולבנות לו מזבח. יעקב מצוה על משפחתו להיטהר מכל האביזרים האליליים שלהם, והוא טומן אותם תחת העץ. הם נוסעים, ופחד אלוקים נפל על כל הסובבים אותם ואיש לא העז לתוקפם. דבורה, מינקת רבקה, מתה ונקברת תחת האלה. אלוקים מתגלה אל יעקב ואומר לו כי שמו יקרא מהיום והלאה ישראל. הוא מבטיח לו כי הוא יפרה וירבה וכי הארץ תינתן לבניו. בדרך, ליד העיר אפרת, עומדת רחל ללדת מתוך קשיים גדולים. דקות ספורות לפני הלידה, המילדת מבשרת לה שעומד להולד לה בן – אך רחל לא הספיקה לראות ממנו נחת רב, שכן היא נפטרה מיד לאחר הלידה. היא כינתה אותו "בן אוני" – בן צערי, אך יעקב קרא לו בנימין. יצחק נפטר בגיל 180, ויעקב ועשו בניו קוברים אותו במערת המכפלה. בסיום הפרשה מפרטת התורה את זרע עשו ואת המלכים שמלכו באדום.