יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
יעקב סורני מביא מן המקורות

בשעה שיעקב אבינו יוצא מבאר שבע לברוח מפני עשיו אחיו, הוא לא הולך מיד לחרן, אלא הוא נוטל לעצמו פסק זמן ונטמן ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר, עד שהוא מרגיש מחוסן דיו לצאת למקום שומם מבחינה רוחנית. אולם יעקב אבינו לא מסתפק בלימוד בבית המדרש ובהכנה אישית פרטית שלו בלבד. בתחילת הפרשה כתוב על יעקב - "ויפגע במקום", ודרשו על כך חז"ל (ברכות כ"ו), שיעקב תיקן תפילת ערבית. מדוע תיקן יעקב תפילה זו דווקא בשעת בריחתו לחרן? דומה, שיעקב אבינו שהוא שורש כנסת ישראל, ומעשיו ופועליו הטביעו את רישומם על מהלך הדורות כולם, מלמדנו בתפילה זו לימוד מיוחד. בצאתו לחשכת הגלות שנמשלה ללילה, עורך יעקב תיקון לעצמו, לבניו ולכל הדורות העתידים. הוא מתפלל בחשכת הלילה ואומר בתפילתו את אותה התפילה שאנו נוהגים לומר בלילה: "אמת ואמונה", כדי להחדיר עמוק לנשמות כל ישראל בכל הדורות, שגם אם יהודי נמצא במצב שהחושך יכסה ארץ אל לו לאבד את התקווה שעוד יזרח האור ויבקע השחר. יעקב מחדיר בתוך הנשמה את האמונה, שגם אם כרגע ישנו חושך אנו מאמינים שיזרח האור בתוך הגלות הקשה והמרה. מאז אותה תפילה נשגבה - עמנו לא איבד את אמונתו בגאולה העתידה, ואמונה זו נותנת לו את יכולת העמידה וההישרדות בימים קשים וחשוכים. אנו, ציבור שחי ויונק את השקפת עולמו מנצחיותה של תורה, לא ניפול בייאוש ובחולשת הדעת גם במצבנו הנוכחי, שבדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני, שאנו שרויים בו. אנו מאמינים, שהבטחת הקב"ה שישיב את כלל ישראל לארץ ישראל תתקיים בסופו של דבר, וכמו שיעקב אבינו חזר לארצו כך גם בניו בזמנינו יזכו לחזור לרשת את מלוא מרחבי ארצנו, ונזכה לראות בישועת השם על עמו ונחלתו ולחיות בשלום וביטחון אמיתיים בקרוב בימינו. בפרשתנו מסופר כיצד יהודי אחד ויחיד הלך לארץ זרה. הוא הגיע לשם חסר-כול. מלכתחילה חשב שיהיה לו רכוש רב, כי עזב את בית אביו מצויד בכל טוב וברכוש נכבד; אך בדרך תפשו אליפז בן עשיו, שאביו שלחו להרגו, ויעקב הצליח לשכנעו להותירו בחיים ולהסתפק ברכושו. כך נותר יעקב ללא פרוטה - "כי במקלי עברתי את הירדן". ועם זה צעד יעקב לדרכו בלב קל, כי היה לו ביטחון גמור בקב"ה. בבואו לחרן גילה יעקב כאמור שאין לו על מי להישען, אפילו לא על קרוביו. דודו, לבן, רימהו. בכל-זאת לא איבד את ביטחונו בקב"ה. אכן, הדבר ארך שנים רבות וחייב עמל קשה – "ביום אכלני חורב וקרח בלילה" – אבל בסופו של דבר השיג עושר רב, ובעיקר זכה שתהיה "מיטתו שלמה": כל ילדיו צמחו וגדלו כראוי, שלמים, צדיקים. יש כאן תופעה מופלאה: לאברהם היה בן צדיק – יצחק, אך נולד לו גם בן אחר, ישמעאל. אף ליצחק היה בן טוב, יעקב, אך נולד לו גם עשיו הרשע. אברהם ויצחק הקימו את ביתם וילדו את ילדיהם בארץ-ישראל ולא בגלות, ועם זה קרה שנולדו להם בנים כישמעאל ועשיו. לעומת זאת, יעקב, ילדיו נולדו בגלות. לא היה להם כלל במי להיעזר. הוא עבד עבודה קשה, ובה-בעת נדרש לשמור על בניו ובנותיו – שנים-עשר ילדים – שלא יקלטו את אורח-החיים של חרן, ולהפך, שיספגו את התורה שהוא קיבל מאבותיו ומרבותיו. ובכל-זאת, דווקא יעקב הצליח בכך. בתנאים הקשים הללו הגיע יעקב ל"ויפרוץ האיש מאוד-מאוד" - הוא נעשה עשיר מופלג בגשמיות, ולצד העושר הגשמי השיג גם עושר רוחני – 'מיטתו שלמה': הוא זכה להוציא מהגלות את כל בניו ובנותיו, שלמים בחינוך שהעניק להם. כשנחנך את ילדינו בדרך התורה של ישראל סבא, "עם לבדד ישכון" – בתלמוד תורה, בישיבות, בחינוך ליראת-שמים בלי פשרות, ברוח הערכים והמורשת שקיבלנו מאבותינו ומאבות-אבותינו – אזיי נזכה ל'מיטתו שלמה' וכל זה כמובן למרות כל הקשיים שבדורנו. דרך זו מבטיחה שבקרוב ממש נזכה כולנו, "בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו", לצעוד לקבלת פני משיח-צדקנו, וכשיבוא, נוכל לומר לו בגאון מוצדק: אלה חיילינו, הצבא שלנו, שנולד וגדל בכל תפוצות ישראל, ועם זה הם יהודים שלמים ומאמינים ומוכנים לגאולה. מה קורה בפרשת ויצא לאחר שקיבל את ברכת אביו (בפרשה הקודמת), פותח יעקב במסעו לחרן. בדרכו שוקעת השמש, ויעקב עומד ללון בהר המוריה. הוא נוטל כמה אבנים ומשתמש בהם ככר לראשו. בחלומו הוא רואה סולם המוצב על הארץ, ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוקים מתגלה אליו ומבטיח לו כי יהיה עמו בכל אשר ילך, וכי הארץ עליה הוא שוכב תינתן לזרעו אחריו. "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" אומר לו בורא העולם, ויעקב מתעורר נפעם מהחלום, לוקח את האבן עליה שכב ויוצק עליה שמן. הוא קורא למקום "בית א-ל" ונודר שאם ישוב בשלום יהפוך את האבן לבית אלוקים. בחרן עושה יעקב את דרכו אל הבאר, שם הוא פוגש ברחל בת דודתו. אביה, הדוד לבן, מציע לו לעבוד עבורו. "איזה שכר תרצה עבור עבודתך"? שואל לבן, ויעקב משיב כי הוא מוכן לעבוד שבע שנים כדי לשאת את רחל, בתו הצעירה של לבן, לאישה. כשהוא מקבל את הסכמת לבן, עובד יעקב במשך שבע שנים רצופות ובבוא העת הוא מבקש את שכרו – רחל. לבן הארמי מערים עליו ונותן לו את לאה, המבוגרת. לא נהוג במקומנו לשאת את הצעירה לפני המבוגרת, הוא "מתנצל", ומציע ליעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. יחד עם בנותיו, מעניק לבן ליעקב את שתי שפחותיהן: בלהה וזילפה. את רחל אוהב יעקב יותר מלאה, אך ללאה נולדים בנים בעוד רחל עקרה. שמות בני לאה: ראובן ("עתה יאהבני אישי"); שמעון ("שמע ה' כי שנואה אנוכי"); לוי ("הפעם ילוה אישי אלי"); יהודה ("הפעם אודה את ה'"); ויששכר ("נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי"). כשהיא הולכת בדרכי שרה סבת בעלה שנתנה את שפחתה הגר לבעלה לאישה, מציעה רחל ליעקב לשאת את שפחתה, בלהה. לבלהה נולדים שני בנים: דן ונפתלי. גם לאה נותנת את שפחתה כאישה ליעקב, ולה נולדים שני בנים: גד ואשר. ראובן מוצא דודאים בשדה. רחל מבקשת מלאה מן הדודאים, ומבטיחה לי כי בשכר זה ישהה עמה יעקב. אלוקים רואה את מאמצי לאה להרות שוב, וללאה נולד בן נוסף: זבולון. גם בת נולדת לה ונקרא שמה בישראל דינה.