יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סורני שואב מן המקורות

חכמינו ז"ל אומרים: עשרה נסיונות נתנסה אברהם, ועמד בכולן. נסיונות קשים. עוד בטרם בואו לארץ ישראל הוא נלחם בפסילים, שבר אותם, נכנס לכבשן האש. בא לארץ ישראל על פי צו ה'. הקדוש ברוך הוא מבטיח לו ששם הוא יברך אותו, והנה "ויהי רעב בארץ". אך אברהם לא מהרהר. בכל נסיון, בשלב ההתנסות, מופיע צמצום בהתגלות ה' בעולם. אברהם הולך ומספר לכולם שהוא דבק בה' ועל פי הצו שלו הוא עולה לארץ, והנה כשהוא מגיע יש שם רעב. הרעב כל כך קשה, שאברהם לא יכול להישאר בארץ. מה עם דבר ה'? הוא סיפר עליו לכל הסביבה, בכל מקום שהיה שם. למה הקדוש ברוך הוא לא שומר עליו? למה הוא עושה לו את זה? מדוע אברהם נתקל בקושי הזה? וכשהוא מגיע למצרים פרעה לוקח את אשתו. וכי ה' לא יכול כביכול לשמור על אוהבו היחיד בעולם? זה לכאורה לא קידוש השם, כי אם ההיפך. מתחלל שמו של ה', שהצדיקים נפגעים. אלו הם נסיונות שאברהם צריך להתנסות בהם, ועל ידי זה הוא מתדבק יותר בריבונו של עולם. וזה נחשב לקידוש השם, לא לחילול השם. כך מתקדש שמו, בכל נסיון יותר ויותר. שהנה אברהם אבינו לא מהרהר אחרי הנהגתו של ריבונו של עולם ,הוא יודע שכל מה שה' עושה הוא לטובה, שכך טוב לו וטוב לעולם. כולם מהרהרים ושואלים, לא כולם במדרגה של אברהם. אבל הסדר של ההנהגה האלוקית הוא שצדיקים צריכים להתנסות, ולעמוד בנסיון, ובכך מקדשים את השם. דווקא אז רואים את מידת דבקותם של הצדיקים בריבונו של עולם, שהם לא מהרהרים אחר מידותיו. גם כשהם מקבלים ייסורים הם מקבלים הכל באהבה - הם מודים לריבונו של עולם גם על הטוב וגם על מה שלא כל כך טוב. כל נסיון שאברהם עובר - יש לו שני פנים לכאורה: צד אחד הוא מה שאחרים רואים, מה שהציבור אומר, והצד הפנימי, מה שקורה באמת, שאברהם מתעצם באמונתו, מתעלה ומתקדם ומגלה את עומק דבקותו בריבונו של עולם. וזהו בסופו של דבר קידוש השם האמיתי, אף על פי שהסביבה לא היתה מגדירה זאת כך. בנסיון האחרון של העקידה, שיש אומרים שהוא הקשה והגדול מכולם, אברהם מצטוה להעלות את בנו לעולה. מה אומר העולם? איזו מין דת זו? איזו מין תפישת עולם זו? זו אכזריות! לא מובן, כולם שואלים, הרי אברהם חינך לאמונה של רחמים, של אהבת הבריות, של קיום החיים, לצו של "וחי בהם" והנה כעת הוא עצמו עושה בדיוק להיפך על פי צו ה'. כל העולם שואג, איזו מין הנהגה זו?! זה נראה כחילול השם! אברהם מצטוה לעשות את רצון ה' בדבר הקשה ביותר שאפשר לעשות. מדוע הוא צריך לעמוד בנסיון כזה? דווקא אברהם הצדיק, שהולך נגד כל הזרם, שדבק בעשיית רצונו של ריבונו של עולם, מדוע הוא צריך להתנסות בזה? אלא שאברהם צריך לעלות לפסגה גבוהה יותר, ולשם כך צריך לנצח קשיים, לגייס את כל כוחות הנפש לעשות את רצונו של ריבונו של עולם ואז כל הכוחות מתעלים למדרגה נפלאה. זהו נסיון. רק הצדיקים יכולים לעמוד בנסיונות, ואילו אחרים יכולים לפרש את הנסיון בדיוק להיפך, לומר שזה רק מרחיק מהיהדות. יש אנשים שיש להם קושיות על ההנהגה האלוקית בפרשה, אך התורה היא נצחית ולעולם תהיה דוגמא לקידוש שם שמים. כנראה שמה שאנשים מבחוץ רואים ואומרים זה לא העיקר. העיקר הוא האמת הצרופה עצמה. הגמרא במסכת ברכות אומרת שאם תלמיד חכם הולך ברחוב ולפתע מתגלה שיש בבגדיו כלאים - הוא צריך לפשוט אותם באמצע הרחוב לעיני כל. אסור להישאר רגע אחד עם בגדי כלאיים. ואם הוא לא פושט - במקום שיש חילול השם אין כבוד לרב ומותר לקרוע את בגדיו מעליו! כך פוסק הרמב"ם. מה יגידו הבריות, כאשר יראו אדם חשוב מתבזה כך? יאמרו: איזה מין קיום מצוות? היכן כבוד הבריות? כך הציבור רואה את הדברים. הציבור הרחב, הנאור, ההומני. הוא חושב שאם אדם יצטרך חס ושלום לפשוט את בגדיו ברשות הרבים הרי זה חילול השם. לכאורה עדיף שיעבור על איסור כלאיים, ולא יהיה חילול השם. כך אומרים הציבור הרחב, אך לא כך אומרים חז"ל. הם אומרים שרגע אחד של עבירה הוא חילול השם. בכך שהוא יפשוט את בגדיו הוא דווקא יקדש שם שמים ברבים. הוא יתייסר על קיום המצוות, על קיום רצונו של ה'. אם כן, גדרי חילול השם וקידוש השם אינם נקבעים לא לפי מה שהציבור אומר, אלא לפי מה שאדם עושה מצווה או עבירה. וככל שאדם מתאמץ יותר על קיום המצווה ועושה אותה בפני יותר אנשים קידוש השם גדול יותר.. יש להתבונן בכלל במושג של קידוש השם, למשל קידוש השם של עשרה הרוגי המלכות - כשאדם גדול מת, מה אומר העולם? "איפה ההשגחה של ה' על הצדיקים המקיימים את מצוותיו?". העולם לא חושב שזה קידוש השם. איך מרגישים התלמידים כשרבם, רבי עקיבא, נהרג על קידוש השם? זה יכול לגרום משבר נורא בישיבה, בציבור שהולך אחר אותו מנהיג. לכאורה זה ההסבר הפשטני, זהו נזק לתורה, מתחלל שמו יתברך. וכל הציבור מזדעזע ויכול חלילה וחס לאבד את אמונתו. והנה אנו זוכרים אותה תקופה של הרוגי מלכות, שקידשו שם שמים. איך הם יכולים ללמד תורה בפרהסיא, והרי אחר כך יהרגו אותם ויתחלל השם, וכולם יראו את ההתנשאות של האומות עלינו, ואנו, הציבור הצדיק, נרגיש עצמנו פגועים? אולי היה עדיף שרבי עקיבא לא ילמד תורה תקופה מסוימת בגלל הסכנה. כנראה שגדרי קידוש השם וחילול השם אינם לפי מה שאנשים חושבים. המצוות מעמיקות את הדבקות של העם לה' דרך הייסורים. זה עניינו של קידוש השם - אדם מוסר את נפשו על התורה וכולם רואים ששום מכשול לא עוצר בעדו. זה מתחיל בדוגמא של אברהם אבינו, שמוסר את כל כוחותיו לשם שמים, לוקח את בנו יחידו ומוכן להעלותו לעולה, וממשיך דרך כל הדורות. יחד עם זאת בכל פעם שהייתה צריכה להיות מסירות נפש היה גם פן של כאב ומחשבות אחרות. העיקר והקובע הם התוצאה הסופית, המסירות לעשות רצונו של ריבונו של עולם. זה מטביע באומה את רצונו של ריבונו של עולם. לא צריך להימנע מעשיית מצוות בכדי למצוא חן בעיני אחרים, להימנע מלעשות מצוות מחשש פן אחרים לא יבינו את המעשים בצורה נכונה וכדומה. כל חשש כזה מביא רק לחילול השם. תדאג לריבונו של עולם כמו שהוא רוצה ולא כמו שאתה רוצה, ואפילו שכל מעשיך יהיו לשם שמים, לתורה יש הדרכות כיצד באמת לקדש שם שמים - לעשות את מצוות ה' ולא לעבור על רצונו. כך נתנסה אברהם אבינו בעשרה נסיונות, ועמד בכולם. אברהם העברי הולך מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני. "האיש נגד הזרם". בדברי הלכה יש לעשות את המצווה עלינו ללא כל התחשבות במה שאנשים חושבים. אין לשנות שום תג ותג בענייני ההלכה. כשההלכה תובעת עניין מסוים, עשייתו היא קידוש השם הגדול, כיוון שרואים את הדבקות הגדולה בעשיית רצון ה' על אף אי הנעימות ללכת כנגד הזרם ! מלאכים, סדום ועמורה ועקידת יצחק: זה קורה בפרשת השבוע היה זה היום השלישי לאחר ברית המילה, ואברהם אבינו ישב בפתח אוהלו כאשר בא אליו האלוקים לבקר את החולה. תוך כדי ההתגלות מבחין אברהם מרחוק בשלושה אורחים מתקרבים. הוא ממהר להתנצל לבורא העולם, ורץ לקבל את פני האורחים. היו אלו מלאכים בדמות בני-אדם אך אברהם לא ידע זאת. לכל מלאך היתה שליחות משלו: האחד ריפא את פצע אברהם, השני בישר לו על לידת יצחק, והשלישי בא להחריב את סדום. אברהם מציע למלאכים לרחוץ את רגליהם מאבק המדבר, לנוח את תחת העץ ולסעוד את ליבם. הם נעתרים לבקשה ואז מגלים לו את זהותם האמיתית. אחד האורחים מבשר לאברהם ושרה: בעוד שנה בדיוק יוולד לכם ילד. שרה שומעת ומתפלאת: האם זקנים כמונו יכולים ללדת? ובורא העולם שואל את אברהם: מדוע צחקה אשתך? היפלא מה' דבר? את שליחותם בבית אברהם סיימו המלאכים, והם ממשיכים אל השליחות הבאה: החרבת העיר סדום. כשאברהם שומע על החורבן הצפוי הוא מנסה לבטל את הגזירה. "אולי יש כמה צדיקים בתוך העיר" הוא פונה לבורא העולם, ומבקש כי בזכות זו תתבטל הגזירה. למרבה הצער, מתברר לאברהם כי בעיר סדום אין צדיקים שיגינו על העיר, וכי הגזירה נגזרה. בסדום פוגשים המלאכים את אחיינו של אברהם: לוט. הוא מארח אותם בסבר פנים יפות, כמיטב המסורת של משפחת אברהם, אך השמועה נפוצה בעיר כי לוט עשה מעשה "שלא ייעשה" והכניס אורחים לביתו. הסדומיים כועסים ומתגודדים מחוץ לבית לוט ותובעים ממנו להוציא את האורחים החוצה על-מנת להתעלל בהם; הוא מנסה להרגיע אותם, אך ללא הצלחה מרובה; המלאכים מביאים אותו אל תוך הבית, ומכים בעיוורון את כל המתגודדים מחוץ לבית. "הוצא מן העיר את כל חתניך ובנותיך" אומרים המלאכים ללוט, ומספרים לו על החורבן העומד להתרגש על העיר בעוד שעות ספורות. לוט המבוהל רץ לספר לחתניו, אך הם מלגלגים עליו; מחוסר ברירה, רק לוט, אשתו ושתי בנותיו יוצאים מן העיר. המלאכים מאפשרים לו להימלט אל העיר צוער, עיר חדשה שלא הגדישה את סאת החטאים, אך מזהירים אותו שלא להסתכל אחורנית. בורא העולם ממטיר אש וגופרית על סדום ועל עמורה ומשמיד את כל יושביה. אשת לוט לא מצליחה להתאפק, מביטה אחורנית והופכת לנציב מלח. בנות לוט בטוחות כי העולם כולו חרב. הם משקות את לוט יין, ושוכבות עמו. שני בנים נולדו להן: האחד נקרא מואב, ממנו נולד העם המואבי, והשני הוא בן עמי, ממנו נולד העם העמוני. אברהם ממשיך לנדוד ועובר דירה לגרר. שוב נלקחת שרה לבית המלך המקומי – שמו אבימלך – ושוב אומר אברהם כי היא אחותו. מלאך האלוקים נגלה בחלום הלילה לאבימלך ומזהיר אותו שלא להתקרב לשרה. מדוע לא גילית לי? שואל אבימלך את אברהם, והוא מסביר לו שחשש לחייו אם יחשוף את זהותו האמיתית. אבימלך מבין ומפצה את אברהם בצאן ובקר, עבדים ושפחות. חלפה לה שנה מאז ביקור המלאכים, והבטחתם קויימה: לאברהם ושרה נולד בן. בגיל שמונה ימים מל אותו אברהם, ונקרא שמו בישראל יצחק. שרה, האמא הטריה, חוששת מן ההשפעה השלילית של ישמעאל בן הגר על בנה יצחק, ומורה לאברהם לגרש אותם מן הבית. צר לו לעשות זאת, אך בורא העולם אומר לו לציית לדברי שרה, שכן ביצחק יקרא לו זרע. הדרך ארוכה ומייגעת; כלו המים מן החמת, והגר משליכה את בנה תחת אחד השיחים ביאוש. מלאך האלוקים מתגלה אליה ומבטיח כי ישמעאל עוד יהיה לגוי גדול. הוא גם מראה לה באר מים סמוך, ממנה היא משקה את הנער הצמא. בורא העולם פונה לאברהם ומורה לו לקחת את בנו יחידו, יצחק, ולהעלות אותו לעולה. אברהם משכים בבוקר, נוטל עמו שני נערים וחמור ויוצא אל הדרך. לאחר שלושה ימי הליכה הוא רואה את המקום מרחוק, מבקש מהנערים להמתין ויוצא עם יצחק לעבר ההר. יצחק מתפלא ושואל את אביו: "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? ואברהם משיב לו: "אלוקים יראה לו השה לעולה, בני". על ההר בונה אברהם מזבח, עורך עצים ועוקד את בנו עליהם. הוא אוחז את הסכין, ואז, ברגע האחרון, מלאך האלוקים קורא לו: אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה! כך התגלה לאברהם כי היה זה רק ניסיון, בו הוא עמד בהצלחה. בשכר זה, נאמר לו מן השמים, זרעו ירבה ככוכבי השמים וכחול הים. אברהם מעלה איל לעולה, במקום בנו יצחק. לאחר-מכן מתיישב אברהם בבאר-שבע.