יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
יהיו מעצורים, יהיו הפרעות, יהיו עיכובים, אבל אל תעצור. תמשיך ללכת, תתגבר על הכל, אל תראה במעצורים שבדרך סימן לכך שאתה לא הולך בדרך הנכונה. לא כן הדבר * יעקב סורני שואב מן המקורות .

מדוע התורה מדגישה דווקא את הניסיון הזה ולא מספרת על שבירת הפסלים ששבר אברהם בבית אביו, כמובא בדברי חז"ל, ששבר את הפסלים של העבודה הזרה ומסר נפשו להכנס לכבשן האש על ידי נמרוד וכו', שהם לכאורה מעשי גבורה? אלא "לשבור פסלים" כל אחד יכול! כך גם לגבי כניסה לאש – גם כן כל אחד יכול לעשות ! "לך לך מארצך" – מהארציות שלך, "ממולדתך" – מן הטבעים הרעים שנולדת איתם, "ומבית אביך" – מכל הדעות הרעות והמסולפות שיש לאדם, "אל הארץ אשר אראך" – אל הקדושה שהיא ארץ ישראל – ודאי שזה דבר הרבה יותר קשה. מדוע? משום שהעבודה הפנימית, תיקון המידות והדעות הרעות, היא עבודה הרבה יותר קשה מאשר לשבור פסלים או לקפוץ לתוך האש. וזו מעלת אברהם אבינו האמיתית. לכן מספרת לנו התורה על ציווי ה' – "לך לך" ולא על הדברים האחרים, המוזכרים לעיל, כי "לך לך" זו העבודה האמיתית. "המשך ללכת!" בתחילתה של הפרשה, עדים אנו לציווי האלוקי "ויאמר ה' אל אברם לך לך ... אל הארץ אשר אראך". חז"ל פירשו - "להנאתך, לטובתך". גם לך זה יהיה יותר טוב. וכן פירשו - אברהם כבר היה בדרך אל ארץ כנען, ואז נגלה אליו ה' ואומר לו "לך לך", תמשיך בדרכך. כפי שלמדנו שכל דבר מתחיל באתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), ובעקבות כך מגיעה אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה). הברכה האלוקית מחזקת את האדם, אבל צריכה להיות התעוררות ראשונה של האדם עצמו. כך היה גם אצל אברהם. אברהם מחפש את בוראו, את בעל הבריאה, מחפש את המקור, ואז מתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואומר לו: "אני הוא בעל הבירה". גם כאשר נתבונן על ציווי זה כפשוטו, יש כאן נסיון קשה. אברהם אבינו נדרש לעזוב את הרקע הרוחני הטבעי שלו, ולהתחיל דרך חדשה, דרך אשר אין הוא יודע את תכליתה. אברהם אבינו נדרש לעזוב את ארצו, מולדתו, ובית אביו, ולכוון פניו אל עבר יעד לא נודע- "הארץ אשר אראך" . למעשה, יש כאן נסיון בתוך נסיון. לא רק שנדרש אברהם לעזוב את ארצו ומולדתו, הליכתו היא ללא תכלית ברורה. ייתכן, שהקדוש ברוך הוא נמנע מלהגדיר את תכלית ההליכה, משום "לך לך", תלך ותלך ותלך. יהיו מעצורים, יהיו הפרעות, יהיו עיכובים, אבל אל תעצור. תמשיך ללכת, תתגבר על הכל, אל תראה במעצורים שבדרך סימן לכך שאתה לא הולך בדרך הנכונה. לא כן הדבר. לך עוד ועוד, המשך ואל תעצור. אכן יש מעצורים, ואברהם נתקל בדרכו בכמה וכמה נסיונות: אברהם מגיע לארץ ישראל, "ויהי רעב בארץ". לאחר מכן יש מלחמות. ובכל נסיון ונסיון האדם שואל את עצמו האם זה נסיון או סימן שצריך לשנות את הדרך. הקדוש ברוך הוא בוחן את אברהם עד כמה הוא מאמין, עד כמה הוא מוכן להקריב וכמה קשיים הוא מוכן לסבול. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם - דע לך שכל קושי הוא נסיון, ותפקיד הנסיון הוא להעלות אותך למדרגה גבוהה יותר של דבקות בריבונו של עולם . "ויהי רעב בארץ" הרי הקב"ה אמר לאברהם "לך לך - להנאתך ולטובתך" - והנה פתאום ישנו רעב בארץ, וחז"ל אומרים שעד אותו הזמן לא היה אף פעם רעב בעולם והרעב הזה הופיע רק בארץ ישראל..... זהו ניסיון לאברהם ואברהם עומד בניסיון, אברהם לא מפקפק והוא מאמין בדבר ה'. אמנם אברהם נאלץ לרדת למצרים לתקופה מסוימת אבל אמונתו לא נחלשת אלא אפילו מתחזקת. אברהם יורד למצרים עם אשתו ושוב ישנו ניסיון ואברהם עומד גם בו. אח"כ אברהם ושרה חוזרים לארץ ישראל. אברהם חוזר אל כל המדרגות שהיו לו מקודם. חז"ל אומרים בזוהר שסיפור מסעותיו של אברהם אינם תיאור המציאות הפשוטה בלבד אלא תיאור של המדרגות הרוחניות של אברהם. חז"ל במדרשים ובעיקר בזוהר באופן מיוחד דורשים המון על מעלותיו של אברהם. אברהם מדגים לנו איזו דמות מופתית, מיוחדת, עליונה, ראשונית והסיבה שחכמים מגדילים לפנינו את המשמעויות של הפסוקים ומבארים אותם בעומק רוחני פנימי - בעצם מוכחת מהמציאות. כשאנחנו רואים את כל התולדות של אברהם, כשאנחנו רואים את כל הדורות על גבי דורות שהם צאצאים של אברהם אבינו - והם ממשיכים את דרך ה' עד הדור שלנו, והאמונה שלהם הולכת ומתעלה ומתגלה בכל העולם כולו והכול התחיל מאברהם אבינו - אנחנו מבינים שכל מילה שאברהם אומר צריך להבין אותה בצורה העמוקה, לאור כל התולדות הללו, לאור כל התוצאות שאנחנו פוגשים. אברהם אבינו היה המתחיל ופורץ הדרך והוא היסוד של המהלך האלוקי של הופעת שם ה' בעולם באופן גלוי. היו גם קודם יחידי סגולה במשך הדורות, אבל אברהם אבינו התחיל מהלך חדש שנהיה למהלך קבוע בְּמשפחה, ולאחר מכן בְּעם. והעם ממשיך בכל הדורות את הקריאה בשם ה' עד לעתיד הגדול שכתוצאה מקריאה זו כל העולם כולו יקרא בשם ה'. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ככל מה שאנחנו מתקדמים במשך הדורות מתגלה ומתבררת הגדולה של אברהם אבינו. והיסוד הזה צריך להיות ענק שכן בניין גדול עומד על יסוד עצום. לכן חכמים מבארים לנו ביאור יותר עמוק לדבריו של אברהם אבינו - כי לא ייתכן אחרת, לכן גם לא ייתכן לפרש את הפסוק "וילך אברהם הלוך ונסוע הנגבה" כפשוטם של דברים שהוא הלך מהצפון לדרום, אלא התורה רוצה לתאר לנו את הגדולה של אברהם, ואנחנו בטוחים בכך מתוך ראיית כל התולדות עד דורנו. עד הדור האחרון שלנו שחוזר לארץ ישראל, וחלק גדול מעם ישראל נמצא בארץ, ועיקרה של התורה נמצא בארץ אחרי אלפיים שנות גלות. הגויים כבר אמרו עלינו שנגמר תפקידו של עם ישראל עלי אדמות, וכל תפקידו לסבול בגלות, והנה אנחנו רואים שעם ישראל חוזר לארצו וחזון הנביאים הולך ומתגשם, והעולם עומד ואינו יודע איך לקבל את התופעה הזאת. הנה בתקופתנו הולך ומתברר הגודל הזה של המהלך של עם ישראל שהתחיל מאברהם אבינו. אם כן אברהם עומד גם בניסיון של הרעב וגם בניסיון ששרה נלקחת לבית פרעה. איך הוא עומד בו? הוא בטוח שהקב"ה איתו ושלא יקרה לו שום רע. הוא לא מפקפק בכך לרגע. הביטחון שלו אחר כך מתברר כמציאותי ביותר ולא זו בלבד ששרה נשמרת והקב"ה שומר עליה - אלא אברהם יוצא משם ברכוש גדול. אנחנו לומדים שמכל ניסיון אנחנו יוצאים למדרגה גבוהה יותר, גשמית ורוחנית. אברהם מגיע לפסגה אברהם מגיע למדרגה כל כך גבוהה עד שבסוף הפרשה הקדוש ברוך הוא מצווה אותו לתת לכך ביטוי מעשי במצוות המילה. כאן אנו מגיעים לשיא השלמות. אברהם מתקדש לא רק במחשבות ובצדדים הרוחניים אלא בגופו. הכול כבר חתום בחותמת עליונה אלוקית של קדושה, של טהרה. זו הפסגה העליונה. ככל שאברהם מתעלה מבחינה רוחנית, מובטחת לו ארץ ישראל באופן יותר מוחלט, עד שבסוף הפרשה נאמר לו "לזרעך נתתי", הארץ כבר נתונה ועומדת. מה קורה בפרשת השבוע בן שבעים וחמש שנה היה אברם, ועדיין לא נולדו לו בנים. בורא העולם מצווה אותו לצאת "מארצך, וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – הלא היא ארץ כנען. אברם יוצא בראש שיירה הכוללת אותו, אשתו שרי, אחיינו לוט, עבדים ושפחות, גברים ונשים שהחלו להאמין באלוקים בהשפעת אברם ושרי וכן רכוש רב. בארץ כנען מתגלה אליו האלוקים ואומר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"! אברם רואה בכך בשורה כפולה: יוולדו לו בנים, והם יירשו את הארץ. כאות תודה, הוא בונה מזבח לה'. לא ארכו ימי ישיבת אברם בארץ החדשה, ורעב שפרץ בארץ מאלץ אותו לצאת אל ארץ מצרים. בדרך הוא חושש כי המצרים יחמדו את יופי שרי ויהרגו אותו, והוא מבקש ממנה לומר כי היא אחותו. חששותיו מתגשמים: שרי נלקחת לבית פרעה, אך מחלה מסתורית שתוקפת את פרעה גורמת לו להשיב אותה אל אברם. הוא מעניק לזוג שומרים שילוו אותם בדרכם חזרה לארץ כנען. השיירה שוב עושה את דרכה לארץ כנען. לאברם – וגם לאחיינו לוט – מקנה רב, ובין רועיהם מתפתחת תיגרה. אברם מציע ללוט להיפרד זה מזה. לוט מאמץ את הרעיון, ובוחר את העיר סדום, עיר יפהפיה אך מושחתת, למקום מגורים. שוב מתגלה האלוקים אל אברם ומבטיח לו "כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". אברם מתיישב בחברון ובונה שם מזבח נוסף. מלחמה פורצת באיזור: חמישה מלכים, ביניהם מלך סדום ועמורה, נגד ארבעה. ארבעת המלכים בראשות כדרלעומר מנצחים ולוקחים בשבי את כל יושבי סדום, ביניהם את לוט, אחיינו של אברם. הדוד נחלץ לעזרה, רודף אחרי המלכים, מכה בהם ומשחרר את לוט. בדרך הביתה הוא נפגש בכוהן מלכיצדק המברך אותו על נצחונו. מלך סדום אסיר תודה לאברם ומציע לו ליטול את הרכוש השבוי; אברהם מסרב ונשבע שלא יטול מאומה, מחוט ועד שרוך נעל. שוב מתגלה האלוקים אל אברם ואומר לו "שכרך הרבה מאוד". לשאלתו של אברם מה יעשה בשכר זה, כאשר אין לו בנים, מבטיח לו האלוקים כי זרעו יהיה ככוכבי השמים. הוא כורת עמו את "ברית בין הבתרים", בהמות שבותרו לשני חלקים, ועם שקיעת החמה מתגלה אליו, מספר לו על גלות ושיעבוד מצרים אך גם על הגאולה המובטחת. לאברם ולשרי עדיין אין ילדים, ושרי מציעה לבעלה לקחת את הגר, השפחה המצרית, לאישה. אולי בזכות זו יוולדו לי בנים, אומרת שרי. הגר נכנסת להריון ומזלזלת בשרי גבירתה; שרי, בתגובה, מענה אותה והגר בורחת מן הבית. בדרך היא פוגשת מלאכים: הראשון אומר לה לשוב אל בית שרי. השני מבטיח לה כי "זרעך לא יספר מרוב". השלישי מצווה עליה לקרוא לבן שיוולד בשם 'ישמעאל', "כי שמע ה' אל ענייך". הוא גם מגלה לה שבנה יהיה פרא אדם. בגיל תשעים ותשע, מתגלה האלוקים אל אברם ומצווה עליו למול את עצמו. כמו-כן, הוא מורה לו לשנות את שמו מ'אברם' ל'אברהם', כי הוא יהיה לאב המון גויים. הוא שוב מבטיח לו את ארץ כנען כנחלת עולם. גם שמה של שרי שונה: היא תקרא שרה. מכאן ואילך, ממשיך הבורא לומר לאברהם, כל זכר שיוולד לזרעך ימול בגיל שמונה ימים. אברהם מקיים את הציווי: ביום הולדתו התשעים-ותשע מל אברהם את עצמו ואת כל בני-ביתו. ביניהם היה ישמעאל בן הגר, שלו מלאו שלוש-עשרה שנה.