יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: -1   צפיות: -1
לאחר מתן-תורה, כאשר כל ישראל ערבים זה לזה, ודאי שעל כל אחד ואחד שלא להסתפק בעבודתו עם עצמו אלא עליו לדאוג ולעזור גם לזולתו * יעקב סורני שואב מן המקורות

"וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה". - אמר לו הקב"ה: "צהר תעשה לתיבה"- (חלון ) למען תביט ותשגיח בצערם של בני דורך, למען תהיה משתתף בצרת הכלל ולא תעלים עיניך מהם. ואף-על-פי שרשעים המה, מכל מקום "מעשה ידי טובעים ואתם אומרים שירה..." והלא אף המה נבראו בצלם. (דרכי מוסר). אמנם, השהייה בתוך התיבה היא דבר נעלה ונשגב, ומסירות-נפש היא דרגה עליונה ונפלאה, אבל התכלית היא להביא את האור הזה אל תוך המציאות הרגילה, שגם בחיי היום-יום הרגילים תורגש אותה תנועה של מסירות-נפש. חודש תשרי הוא בדוגמת השהייה בתיבה. אכן, יש זמנים שעל האדם להיכנס ל'תיבה', על-פי הציווי "בוא אל התיבה". ה'תיבה' רומזת לתיבות התורה והתפילה, ועל האדם להיכנס לתוך אותיות התורה והתפילה, ולהיות מוגן באמצעותן משיטפון ה'מבול' שבחוץ. זו הדרגה שבה אנו שרויים בחודש תשרי, וכפי שהזוהר מפרש, שהפסוק "ותנח התיבה בחודש השביעי" רומז לחודש תשרי, החודש השביעי. אבל המטרה אינה במבול עצמו ובשהייה בתוך ה'תיבה', אלא דווקא ביציאה מן ה'תיבה' לעולם. התכלית היא שגם כשעוסקים בענייני העולם יעמוד האדם באותה דרגה כבתוך ה'תיבה'. זה עניינו של חודש מרחשוון. כשם שנח הוא היחיד שניצל מהמבול, כך בני דורנו הם אוד מוצל מהמבול האיום שעובר על העם היהודי בדורות אחרונים. וכשם שנח קיבל שליחות מיוחדת מהקב"ה לזון ולפרנס את שאר היצורים שבתיבה, כך מוטלת גם עלינו השליחות לזון במזון רוחני את כל שאר היהודים שחיים ברחבי העולם. לפעמים נתקלים בקשיים ובמכשולים בעת מילוי השליחות הזאת, ולפעמים צריך להתמודד מול "ארי הכישו" - כאשר השליחות גורמת לשליח להיפגע במובן זה או אחר. במצבים כאלה עלולים להתייאש ולחשוב להפסיק את עבודת השליחות. רומזת לנו התורה, שעלינו ללמוד מנח, שלא הפסיק את שליחותו אפילו כשהיה "גונח וכוהה דם" וכשה"ארי הכישו". יכול היהודי לחשוב, שאמנם ימלא את השליחות, אבל יהיה עצוב ומדוכא. על כך אומרים לו, שכאשר ממלאים את שליחותו של הקב"ה, צריכים להיות שרויים בשמחה גדולה. ובפרט כשאדם מהרהר בכך, שדווקא הוא זכה להינצל מה'מבול' של דורנו, בה בשעה שרבים וטובים אחרים לא ניצלו - ודאי שעליו להיות שרוי בשמחה גדולה. נח חי לפני מתן-תורה ולא נצטווה לחוש אחריות על בני-דורו. אף-על-פי-כן, נקראים מי המבול על שמו, מאחר שלא פעל להחזיר בתשובה את אנשי דורו. על אחת כמה וכמה אנו, לאחר מתן-תורה, כאשר כל ישראל ערבים זה לזה, ודאי שעל כל אחד ואחד שלא להסתפק בעבודתו עם עצמו אלא עליו לדאוג ולעזור גם לזולתו. מה קורה בפרשה : איש צדיק בדור מושחת נח היה איש צדיק ונולדו לו שלושה בנים: שם, חם, ויפת. דורו של נח היה מושחת, ואלוקים החליט להביא מבול על העולם ולהשמיד את החוטאים. הוא ציווה על נח לבנות תיבת עץ שתכלול שלוש קומות ולפתוח בה חלון. לאחר-מכן יהיה עליו להביא אל התיבה מכל בעלי החי: זוג מבעלי החי הטמאים, ושבעה מבעלי החי הטהורים. נח עשה כציווי האלוקים. המבול בשנת שש מאות לחיי נח המטיר בורא העולם מבול מן השמיים ומעיינות התהום התפרצו והציפו את הארץ. היקום התמלא במים שגרמו לתיבה לצוף. מבול הגשם נמשך ארבעים יום, ומעיינות התהום המשיכו לזרום מאה וחמישים יום לאחר-מכן. במשך המבול נכחדו כל האנשים ובעלי החיים שהיו בארץ. רק אלו שנכנסו אל התיבה ניצלו. כשמפלס המים החל לרדת, עגנה התיבה על הרי אררט. כמה שבועות לאחר-מכן מפלס המים הוסיף לרדת וניתן היה לראות את פסגות ההרים; נח המתין ארבעים יום והחליט לבדוק האם המים התייבשו וניתן לצאת מן התיבה. העורב והיונה נח פתח את חלון התיבה ושלח את העורב כדי שיבדוק האם המים יבשו. העורב לא ביצע את שליחותו, ונותר לעוף בסביבות התיבה. נח בחר ציפור אחרת – היונה – ושלח אותה אל מחוץ לתיבה. זמן לא רב לאחר-מכן היא שבה אל התיבה, שכן המים מילאו את הארץ והיא לא מצאה מנוח לרגלה. שבוע לאחר-מכן שוב שלח אותה נח. כשהיא שבה עם עלה זית בפיה, הבין נח שהמים כבר יבשו וכי עצי הזית הניבו פרי; שבוע לאחר-מכן הוא שלח אותה פעם נוספת, הפעם ללא שוב. נח הסיר את מכסה התיבה, המתין כמה שבועות נוספים עד שהארץ תיבש לחלוטין, ואז – על פי הוראת האלוקים – יצא מן התיבה עם משפחתו ובעלי החיים שהיו עמו. מזבח לאלוקים בעולם החדש מיד לאחר יציאתו מן התיבה בנה נח מזבח והקריב עליו קורבנות מן הבהמה והעוף הטהורים. ריח ניחוח מן הקורבנות עלה לפני האלוקים, והוא נשבע כי לא יוסיף להשמיד את הארץ. הוא בירך את נח ואת בניו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ, התיר להם לאכול מבשר בעלי החיים והזהיר אותם שלא לאכול איבר מבעל חי בעודו בחיים ושלא לרצוח. כאות על כך שהוא לא יחריב שוב את העולם, הוא קבע כי הקשת בשמים תהיה אות לדורות. בכל פעם שארצה להחריב את העולם, אמר, אראה את הקשת בענן ואזכור את הברית שכרתי עמכם. נח משתכר נח נטע כרם, הכין יין ושתה ממנו. הוא הפריז בשתיית היין והשתכר. בנו האמצעי, חם, ראה את ערוות אביו והלך לספר לאחיו, אך הם הלכו וכיסו את אביהם כשהם הולכים אחורנית ונזהרים שלא לראות את ערוותו. כשנח הקיץ משכרותו והבין מה עשה לו חם, הוא קילל את כנען בנו של חם - שהיה אף הוא מעורב בפרשה - כי יהיה עבד עבדים לאחיו, ובירך את שם ואת יפת. בהמשך הפרשה מפרטת התורה את צאצאי שם, חם ויפת וארצות מגוריהם. מגדל בבל שוב התרחבו מימדי האנושות ומקומץ האנשים שיצאו מן התיבה נולדו צאצאים רבים. כל האנשים דיברו בשפה אחת. בשלב מסויים, לאחר שהם התיישבו בארץ שנער, הם ביקשו לבנות מגדל גבוה כדי שהאלוקים לא יוכל לשוב ולהשמיד אותם. בורא העולם כעס על כוונותיהם ובילבל את שפתם, כך שהם לא יבינו איש את רעהו. המקום קיבל את השם "בבל" מכיוון ששם בלל בורא העולם את כל האומות וכך הן נפוצו בכל העולם. צאצאיו של שם לשם נולדו צאצאים, ומצאצאיו יצא אדם בשם תרח. לתרח נולדו שלושה בנים: אברם, נחור והרן. להרן נולד בן בשם לוט, והוא מת לאחר-מכן בארץ מולדתו; אברם נשא את אחייניתו שרי, ונחור התחתן עם אחותה מלכה. שרי הייתה עקרה ולא נולדו לה ילדים. יחד עם כל משפחתו, החליט תרח לעבור דירה לארץ כנען. הוא עצר בדרך בארץ חרן, שם מת בגיל 205.