כאשר מתנדב בא לביתו של קשיש כדי לכתוב את סיפור חייו ותוך כדי העשייה המשותפת של תעוד העבר נוצר קשר אישי הדוק בין השניים.
"אך גם בדנימיקה חיובית בן אישית – צריך לדעת להציב גבולות", אומרת ענת בן זקן המובילה את אגף שירותי בית וקהילה ביד שרה.
צוות שכלל את ענת, מרגלית גולדשטיין, מנוחה בן נון ונעמי מזרחי ומנהלת מפעל סיפורי חיים ארצית חגית שיוביץ עם ורדה בר און אשר על הפרויקט בירושלים – פגשו השבוע עשרות מתנדבים ומתנדבות ליום עיון ולסדנאות.
"הנושא של הצבת גבולות חשוב", אומרת ענת. "המתנדב מדובב את המספר הפורש בפניו רגעים מעצבים מחייו ומציב בפניו שאלות מנחות המובילות להרצאת דברים מפורטת ונאמנה.
אך גם בתוך העלילה עובר גבול בין עובדות כפי שהיו במציאות לבין עובדות כפי שהמספר היה רוצה שיהיו. בין חשיפה של פרקים טובים בעבר לבין היסוס לחשוף פרקים כאובים יותר".
בהרצאת הפתיחה שלה אמרה מרגלית גולדשטיין לבאים כי בבואם לכתוב סיפור חיים של אדם הם כמי שבאים להקיש על שתי דלתות ולפתוח אותן: דלת ביתו של אדם. ודלת נפשו וליבו של אדם. לפעמים הדלת השניה כבדה הרבה יותר והמשימה אינה קלה. "נזכור את הגבולות ותמרורי העצור: לפתוח ולהיכנס אך בזהירות ובמתינות. לא לשעוט פנימה".
דברי אחת המתנדבות שהגיעו ליום העיון רק חיזקו את המסר. לפתוח דלתות – אך ברגישות רבה ובזהירות.
המתנדבת הכותבת את סיפור החיים היא פסיכולוגית ועורכת דין. היא עוסקת עתה בתעוד סיפור חייה של ניצולת שואה מהולנד.
המספרת היתה ילדה בתקופת האימה. הסיפור נוגע בפרקים כאובים מאד בעברה כאשר הסתתרה לבדה בבית משפחה הולנדית. "זה סיפור החיים הראשון שאני כותבת ואני מרגישה את חשיבות הפרויקט", אמרה.
ומה צריך המראיין לעשות כאשר הוא חש שהמספר את סיפור חייו רוצה ל"חסל חשבון" עם בן משפחה זה או אחר שעימו ניהל מאבקים? ומה אם המראיין המספר מחליט לאחר שדיבר לאורך שעות והספר כבר בהכנה – כי במחשבה שניה ושלישית הוא לא רוצה בחשיפה?
כל השאלות עלו תוך הזדהות מלאה של המשתתפים המתעדים עם השליחות הרגישה והמורכבת אותה קיבלו על עצמם: להעביר לדורות הבאים סיפור של אדם. וכל אדם – הוא עולם.#_lt#div style="text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#כאשר מתנדב בא לביתו של קשיש כדי לכתוב את סיפור חייו ותוך כדי העשייה המשותפת של תעוד העבר נוצר קשר אישי הדוק בין השניים.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#"אך גם בדנימיקה חיובית בן אישית – צריך לדעת להציב גבולות", אומרת ענת בן זקן המובילה את אגף שירותי בית וקהילה ביד שרה.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#צוות שכלל את ענת, מרגלית גולדשטיין, מנוחה בן נון ונעמי מזרחי ומנהלת מפעל סיפורי חיים ארצית חגית שיוביץ עם ורדה בר און אשר על הפרויקט בירושלים – פגשו השבוע עשרות מתנדבים ומתנדבות ליום עיון ולסדנאות.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#"הנושא של הצבת גבולות חשוב", אומרת ענת. "המתנדב מדובב את המספר הפורש בפניו רגעים מעצבים מחייו ומציב בפניו שאלות מנחות המובילות להרצאת דברים מפורטת ונאמנה.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# אך גם בתוך העלילה עובר גבול בין עובדות כפי שהיו במציאות לבין עובדות כפי שהמספר היה רוצה שיהיו. בין חשיפה של פרקים טובים בעבר לבין היסוס לחשוף פרקים כאובים יותר".#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#בהרצאת הפתיחה שלה אמרה מרגלית גולדשטיין לבאים כי בבואם לכתוב סיפור חיים של אדם הם כמי שבאים להקיש על שתי דלתות ולפתוח אותן#_sc##_lt#/span#_gt# דלת ביתו של אדם. ודלת נפשו וליבו של אדם. לפעמים הדלת השניה כבדה הרבה יותר והמשימה אינה קלה. "נזכור את הגבולות ותמרורי העצור#_sc# לפתוח ולהיכנס אך בזהירות ובמתינות. לא לשעוט פנימה".#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#דברי אחת המתנדבות שהגיעו ליום העיון רק חיזקו את המסר. לפתוח דלתות – אך ברגישות רבה ובזהירות.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#המתנדבת הכותבת את סיפור החיים היא פסיכולוגית ועורכת דין. היא עוסקת עתה בתעוד סיפור חייה של ניצולת שואה מהולנד.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#המספרת היתה ילדה בתקופת האימה. הסיפור נוגע בפרקים כאובים מאד בעברה כאשר הסתתרה לבדה בבית משפחה הולנדית. "זה סיפור החיים הראשון שאני כותבת ואני מרגישה את חשיבות הפרויקט", אמרה. #_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#ומה צריך המראיין לעשות כאשר הוא חש שהמספר את סיפור חייו רוצה ל"חסל חשבון" עם בן משפחה זה או אחר שעימו ניהל מאבקים? ומה אם המראיין המספר מחליט לאחר שדיבר לאורך שעות והספר כבר בהכנה – כי במחשבה שניה ושלישית הוא לא רוצה בחשיפה?#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#כל השאלות עלו תוך הזדהות מלאה של המשתתפים המתעדים עם השליחות הרגישה והמורכבת אותה קיבלו על עצמם#_sc# להעביר לדורות הבאים סיפור של אדם. וכל אדם – הוא עולם#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt#.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#/span#_gt# #_lt#/div#_gt# |