יום ג', טו’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
נתנאלה ריצ'י מדברת על האנשים והנשים שהטרור היכה בהם ובבני משפחתם. הם באים ליד שרה למועדון העצמה ותמיכה מיוחד להם במסגרת אגף שירותי בית וקהילה. היא מקשיבה. היא לומדת את כאבם. היא בונה מפגש שמסייע להם להתמודד יחד ולא לשקוע מטה * בצילום: נתנאלה עם שמחה ישראלי ובעלה עזרא – הורים שכולים

הם לא נפלו או נפצעו בחזית הקרב. זה קרה להם או ליקיריהם באוטובוס הומה נשים וילדים. לפעמים בשוק ליד דוכן העגבניות. הם אומרים "פתאום שמעתי בום" – והעולם שלהם התהפך. הם – נפגעי טרור ובני משפחות הנושאים עימם צלקות בגוף ובנפש. למענם – פועל מועדון העצמה ופנאי מיוחד באגף שירותי בית ומשפחה של יד שרה, חוג בראשות נתנאלה ריצ'י. גדלה בבת ים בבית חם של יוצאי מרוקו. אם לשבעה. ("אני צריכה הרבה ילדים לגדל אותי"). חוזרת בתשובה. למדה ריפוי על כל צורותיו – כולל רכיבה. רוכבת על אופני שטח. מדריכה להגנה עצמית. כשהיא מחבקת את אשת נפגע טרור במהלך המפגשים בחוג – זה חיבוק שאומר יותר ממילים. נתנאלה שופעת אמונה ביכולת לנוע מעלה גם ממקומות נמוכים מאד. תחילה הדריכה ביד שרה בחוג להגנה עצמית. אחר כך עברה לריכוז המועדון. "יש לנו במועדון הורים שכולים. נשים שכולות. וגם נפגעי טרור בעצמם. להם יש תחושה שניתנה להם עוד הזדמנות. הם רוצים לבלוע את העולם. אך לאלה שאיבדו יקירים קשה יותר. אני עומדת במסדרון ורואה אשה חברה במועדון עומדת לבד וזה לא היום שלה. ואני ניגשת אליה ומחבקת אותה בשתיקה. ואחר כך שואלת מה קרה. היא אומרת לי: היום זה יום הזיכרון של בעלי. היא מספרת לי עליו. איזה אדם היה. וזה נשמע כאילו זה קרה רק לאחרונה. ואני שואלת אותה: מתי הוא נפטר? והיא אומרת: לפני עשרים שנה. והיא פורצת בבכי. ולפתע אני מבינה מה משמעות מימד הזמן לבני המשפחה הפגועה. וכמה שקטונתי אני מול גודל אסונם. ואני מנסה ככל שניתן לתת פעילות פעמיים בשבוע. הם עובדים ביצירת אומנות ודברי נוי בעור. גם פעילות פיסית. אני לא באה עם סדר יום מוכתב וקשוח. אני בעד להקשיב להם. להתבונן בהם. לשרת אותם. והם ביחד – והם שואבים עידוד אלה מאלה". בימים האלה, בימי הזכרון – האוירה במשפחת השכול קשה יותר. האויר רווי זכרונות של רבים שאיבדו יקירים וצלקות עבר שלא הגלידו מעולם נפתחות עוד יותר. בימים כאלה יש חשיבות נוספת לתמיכה הקבוצתית. לביחד. נתנאלה: "ההבנה של הכאב שאוחז בהם בימים כאלה באה ומכה בי לעיתים בהפתעה ובמקומות שאינני מצפה להם. יצאנו לטיול משותף בירושלים. ואני לא ידעתי שזוג הורים שכולים איבדו את בנם בדיוק ברחוב שחצינו. ולא רק הם. והגענו לרחוב הזה ולפתע פורצת אחת הנשים בריצה ואומרת – זה אירע כאן. והיא ניגשת ללוח הזיכרון הקבוע במקום ופורצת בבכי. ואני מנסה להחזיק את עצמי כדי להיות חזקה גם בשבילה – אבל הבכי פורץ ועולה גם בי". לפעמים – היציאה למועדון היא מפלט משמעותי משיגרה של הסתגרות. נתנאלה: "אומרת לי חברת מועדון כי כשהיא חוזרת הביתה מפעילות במועדון היא נועלת את הדלת והיא לא יוצאת עד ליום שישי – כשהיא הולכת לבית הכנסת. ואני מעודדת אותה לצאת. לקנות משהו. לצאת מהתחושה הזאת שהכאב מושך אותה למטה. את כל זה אני עושה עם המתנדבים היקרים שלי. דוד, אסתר, רחל והמורה להתעמלות שלנו. אין לנו יועצים פסיכולוגיים. אני רוצה שיהיה להם כייף. שיהיה להם טוב לבוא". בצילום למעלה – נתנאלה עם חברי מועדון, שמחה ישראלי ובעלה עזרא – הורים שכולים. נתנאלה: "עזרא עוזר לי בכל מה שאני עושה. נותן לי יד. אומר לי זוזי- אני אסדר". בצילום למטה – חברות המועדון בצילום קבוצתי