דב אבידב, בן 84, המרותק לכסא גלגלים, היה ממקימי חיל האוויר הישראלי. לאחרונה הושלמה כתיבת סיפור חייו של דב על ידי המתנדב ידידה ברגד. למדנו על כך בידיעון השבועי של המרכז האזורי של יד שרה בבאר שבע – ושאלנו את ידידיה כיצד הוא מסכם את החוויה של עבודת התיעוד עם דב.
ידידיה ברגד: "פגשתי אדם שהיה גאה מאוד לספר את סיפור חייו. החל בילדות בצ'כיה, אחר כך בעליה של משפחתו ארצה חרף כל הקשיים ובהתגייסות מוקדמת לצבא ,לחיל האוויר שהיה אז בהקמה. דב רצה מאד לדבר. בעיקר בתחום של העשייה בחיל האויר. היא היתה במרכז חייו".
ידידיה, 58 ותושב מיתר, הגיע להתנדבות אחרי שראה מודעה לפיה מחפשים מתנדבים לתעוד סיפורי חיים. "עניתי למודעה, באתי והתקבלתי. נתנו לי מכשיר הקלטה ושלחו אותי לדב. פגשתי אדם שאהב להקים יש מאין. אדם עם ידיים טובות שגם את ביתו הקים במו ידיו".
המפגש הביא סיפוק למתעד ולמספר. ידידיה: "למדתי ממנו רבות. נהניתי מכל רגע בשש הפגישות שלנו. זה מחמם את הלב לראות אדם שגם אם אינו בשיא הכושר הפיסי הוא צלול וחד בגיל 84. זה הפעים אותי כל פעם מחדש. הרגשתי שיש באיש ישראליות אמיתית שמילאה אותי גאווה. זה אדם משלנו. אדם שסייע להקים את אחת הזרועות המפוארות שיש לנו בצה"ל".
הידיעון השבועי המשוגר על ידי ראש הסניף מיכאל בנסון מדווח כי אבידב ורעייתו קיבלו בהתרגשות את הספר והיו גאים מאד בסיפור המוגמר.
בטקס הענקת הספר השתתפו, חנן איתי מתנדב שמלווה את המרואיינים בצילומים עדכניים מקצועיים, ישראל טרפלר, רכז יחסי ציבור והסברה וכן יהודית גלפרין, רכזת פרויקט סיפורי חיים במרכז השירותים, באר שבע.
שמעיה ברקוביץ ויעל חיות היו אחראים לעריכת הספר. הספר הודפס בתרומה ע"י בית הדפוס "צבע הקשת" בבאר שבע.
ידידיה ברגד: "אני חושב שיותר משנתתי לדב – קיבלתי ממנו".במוצאי שבת קראנו בצער בידיעון המקומי השבועי של המרכז האזורי באר שבע על פטירתו של דב. וכך נכתב שם:"אנחנו מאמינים שמתנדבי יד שרה, שעזרו לו להגשים חלום ולספר את סיפור חייו
לדורות הבאים, גם גרמו לו לשמחה ולקורת רוח בימיו האחרונים.
יהי זכרו ברוך".
המתנדב חיים ניסקי על תעוד סיפור חייה של יהודית רונה
כשהגיעו הנאצים לרומניה, ושלטו בה – הם אסרו, על היהודים ללמוד באוניברסיטאות. גב' רונה, שעלתה מרומניה כמעט "ברגע האחרון" מייצגת דור של אנשים ששאפו מאד לרכוש השכלה גבוהה בארצם אולם נתקלו ביחס עוין ובסירוב מוחלט.
גב' רונה, ילידת 1926, גוללה בסיפורה, בעברית טובה, את מאבקה להקים משפחה בתנאים קשים ואת סיפור עלייתה ארצה עם בתה, לבד, אחרי פרידה מבעלה. תיאוריה את העיר טימאשורה ממנה באה מצטיינים בחוש אבחנה ועיניים רואות ומרגישות.
כחלק מקליטתה בארץ החליפה מקומות מגורים, למדה את השפה העברית ואת התרבות ובעזרת חברים לעבודה, חוג אנשי פוליטיקה, התערתה בהצלחה בחיים בארץ. כאן גם הצליחה להעניק לבתה חינוך הולם והשכלה שהביאו אותה להישגים רבים בתחומה. בחייה האישיים לא נישאה בשנית ונשארה בודדה.
בתקופה הנוכחית מתגוררת במחלקה סיעודית בדיור מוגן לאחר שנפלה ושברה את אגן הירכיים. שינוי זה מאלץ אותה להשתלב בחברה חדשה תוך מאבק על בריאותה, אולם היא מקרינה חוזק ועוצמה פנימית שמסייעים בידה להתמודד. בתה ונכדיה פוקדים אותה לעיתים קרובות והם מקור לעידוד.
בתחילת העבודה של כתיבת סיפור החיים שלה היתה רונה נבוכה מאד מאחר שחשה שזיכרונה בוגד בה. בעזרת שאלות שהפניתי אליה נזכרה בפרטים שונים מחייה ולאחר שהביעה רצון להמשך מפגשינו לכתיבת סיפור חייה, הצליחה לדלות מזכרונה בכל פעם פרק חדש. את הסיפור ליוותה בתמונות אם כי חשתי שיש פרטים מחייה שלא סופרו והיא העדיפה להשאירם בתהום הנשייה.
לשמוע את סיפור חייה ולהעלות אותו על הכתב היו לי לחוויה מעניינת וזכות גדולה.
ובקרית טבעון-
בארוע מרגש הושקו ארבעה סיפורי חיים של תושבי קרית טבעון במרכז יום "שלהבת". במשך חודשים רבים ראיינו אותם מתנדבי יד שרה, ערכו והדפיסו את סיפור החיים שלהם.
להשקת הספרים הגיעו המספרים, קרובי המשפחה והידידים, ומתנדבי יד שרה. המספרים והמראיינים-כותבים סיפרו במהלך הערב על חוויותיהם המשותפות וקראו קטעים נבחרים מהסיפורים.
יעל ליכטר, מתנדבת המרכזת את הפרויקט בקרית טבעון, סיפרה כי כשפגשה את המיועדת לספר את סיפור חייה חנה סוקניק לראשונה, היא התנגדה לכל רעיון התיעוד. "מה כבר יש לי לספר?", אמרה לה חנה, אך בסוף כשראתה את החוברת המוגמרת, דאגה לתקן גם את הפרטים הקטנים.
אשר לביא החליט לספר רק על הקורות אותו במלחמת העולם השנייה, עד שהגיע לארץ. הוא עבר עשר תחנות עד שניצל. "רציתי לספר על האנשים הטובים בשנים הרעות", הוא הסביר. גיורא להבי שנפגש וראיין את אשר, סיפר איך הוא עצמו נשאב לתוך הסיפור שלו.
מרים לוריא סיפרה שכאשר נסעה לטיול פרטי ברומניה, דאגה לבקר בבניין העירייה כדי לצלם את המקום בו נישאה אולגה לבב אותה היא ראיינה, כדי לשלב את התמונה בספר שהיא הוציאה. פנינה כהן התקשתה לספר על החוויות אותן תיארה, ורק אמרה: "כשהגיעה עמירה בן מרדכי זו הייתה הפעם ראשונה שדיברתי. מה אני אגיד לכם, זה היה גיהינום. יותר אני לא יכולה לדבר".
את הערב פתחה רינת רידר, רכזת אגף שירותי בית וקהילה של יד שרה בצפון שסיפרה על ייחודיות הפרויקט במכלול השירותים שיד שרה מעניקה למאות אלפי תושבי הצפון. היא בירכה את המתנדבים הרבים השותפים לפרויקט.
שרה'לה חי, מתנדבת המדריכה את המתנדבים המראיינים, תיארה את התרגשותה בקריאת הסיפורים. רבקה צופר, מנהלת סניף קרית טבעון סיכמה את הערב והודתה גם להנהלת מרכז יום "שלהבת" על האירוח החם והמצוין. בין הברכות והסיפורים הנעים בכינור נעם גל, תושב קרית טבעון, תלמיד תיכון לאומנויות בויצ"ו חיפה.
פרויקט תיעוד סיפורי חיים מתאפשר במימון העמותה הגרמנית "זיכרון, אחריות ועתיד (EVZ)" שמטרתה להנציח את זיכרון השואה ונוראות המשטר הנאצי. למטה: 1. יהודית רונה וחיים ניסקי. 2. דב אבידב- במעמד קבלת הספר. שי יקר שהביא שמחה וסיפוק בימיו האחרונים. יהי זכרו ברוך#_lt#div style="text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#דב אבידב, בן 84, המרותק לכסא גלגלים, היה ממקימי חיל האוויר הישראלי. לאחרונה הושלמה כתיבת סיפור חייו של דב על ידי המתנדב ידידה ברגד. למדנו על כך בידיעון השבועי של המרכז האזורי של יד שרה בבאר שבע – ושאלנו את ידידיה כיצד הוא מסכם את החוויה של עבודת התיעוד עם דב.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#ידידיה ברגד#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt# "פגשתי אדם שהיה גאה מאוד לספר את סיפור חייו. החל בילדות בצ'כיה, אחר כך בעליה של משפחתו ארצה חרף כל הקשיים ובהתגייסות מוקדמת לצבא ,לחיל האוויר שהיה אז בהקמה. דב רצה מאד לדבר. בעיקר בתחום של העשייה בחיל האויר. היא היתה במרכז חייו".#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#ידידיה, 58 ותושב מיתר, הגיע להתנדבות אחרי שראה מודעה לפיה מחפשים מתנדבים לתעוד סיפורי חיים. "עניתי למודעה, באתי והתקבלתי. נתנו לי מכשיר הקלטה ושלחו אותי לדב. פגשתי אדם שאהב להקים יש מאין. אדם עם ידיים טובות שגם את ביתו הקים במו ידיו".#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#המפגש הביא סיפוק למתעד ולמספר. ידידיה#_sc# "למדתי ממנו רבות. נהניתי מכל רגע בשש הפגישות שלנו. זה מחמם את הלב לראות אדם שגם אם אינו בשיא הכושר הפיסי הוא צלול וחד בגיל 84. זה הפעים אותי כל פעם מחדש. הרגשתי שיש באיש ישראליות אמיתית שמילאה אותי גאווה. זה אדם משלנו. אדם שסייע להקים את אחת הזרועות המפוארות שיש לנו בצה"ל".#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# הידיעון השבועי המשוגר על ידי ראש הסניף מיכאל בנסון מדווח כי אבידב ורעייתו קיבלו בהתרגשות את הספר והיו גאים מאד בסיפור המוגמר.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#בטקס הענקת הספר השתתפו, #_lt#strong#_gt#חנן#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#איתי#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt#מתנדב שמלווה את המרואיינים בצילומים עדכניים מקצועיים#_lt#strong#_gt#, #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#ישראל#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#טרפלר#_lt#/strong#_gt#, רכז יחסי ציבור והסברה וכן#_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#יהודית#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#גלפרין#_lt#/strong#_gt#, רכזת פרויקט סיפורי חיים במרכז השירותים, באר שבע.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#שמעיה#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#ברקוביץ#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#ויעל#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#חיות#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt#היו אחראים לעריכת הספר. הספר הודפס בתרומה ע"י בית הדפוס #_lt#strong#_gt#"#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#צבע#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#הקשת#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#"#_lt#/strong#_gt# בבאר שבע.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#ידידיה ברגד#_sc# "אני חושב שיותר משנתתי לדב – קיבלתי ממנו".#_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt#במוצאי שבת קראנו בצער בידיעון המקומי השבועי של המרכז האזורי באר שבע על פטירתו של דב. וכך נכתב שם#_sc##_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p class="MsoNoSpacing" dir="RTL" style="direction#_sc# rtl; unicode-bidi#_sc# embed; "#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#14.0pt;font-family#_sc#" david","sans-serif";mso-bidi-language#_sc#="" he"=""#_gt#"אנחנו מאמינים שמתנדבי יד שרה, שעזרו לו להגשים חלום ולספר את סיפור חייו
לדורות הבאים, גם גרמו לו לשמחה ולקורת רוח בימיו האחרונים.#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNoSpacing" dir="RTL" style="direction#_sc# rtl; unicode-bidi#_sc# embed; "#_gt##_lt#span lang="HE" style="font-size#_sc#14.0pt;font-family#_sc#" david","sans-serif";mso-bidi-language#_sc#="" he"=""#_gt#יהי זכרו ברוך".#_lt#o#_sc#p#_gt##_lt#/o#_sc#p#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#המתנדב חיים ניסקי על תעוד סיפור חייה של יהודית רונה#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# כשהגיעו הנאצים לרומניה, ושלטו בה – הם אסרו, על היהודים ללמוד באוניברסיטאות. גב' רונה, שעלתה מרומניה כמעט "ברגע האחרון" מייצגת דור של אנשים ששאפו מאד לרכוש השכלה גבוהה בארצם אולם נתקלו ביחס עוין ובסירוב מוחלט.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#גב' רונה, ילידת 1926, גוללה בסיפורה, בעברית טובה, את מאבקה להקים משפחה בתנאים קשים ואת סיפור עלייתה ארצה עם בתה, לבד, אחרי פרידה מבעלה. תיאוריה את העיר טימאשורה ממנה באה מצטיינים בחוש אבחנה ועיניים רואות ומרגישות.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#כחלק מקליטתה בארץ החליפה מקומות מגורים, למדה את השפה העברית ואת התרבות ובעזרת חברים לעבודה, חוג אנשי פוליטיקה, התערתה בהצלחה בחיים בארץ. כאן גם הצליחה להעניק לבתה חינוך הולם והשכלה שהביאו אותה להישגים רבים בתחומה. בחייה האישיים לא נישאה בשנית ונשארה בודדה.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#בתקופה הנוכחית מתגוררת במחלקה סיעודית בדיור מוגן לאחר שנפלה ושברה את אגן הירכיים. שינוי זה מאלץ אותה להשתלב בחברה חדשה תוך מאבק על בריאותה, אולם היא מקרינה חוזק ועוצמה פנימית שמסייעים בידה להתמודד. בתה ונכדיה פוקדים אותה לעיתים קרובות והם מקור לעידוד.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#בתחילת העבודה של כתיבת סיפור החיים שלה היתה רונה נבוכה מאד מאחר שחשה שזיכרונה בוגד בה. בעזרת שאלות שהפניתי אליה נזכרה בפרטים שונים מחייה ולאחר שהביעה רצון להמשך מפגשינו לכתיבת סיפור חייה, הצליחה לדלות מזכרונה בכל פעם פרק חדש. את הסיפור ליוותה בתמונות אם כי חשתי שיש פרטים מחייה שלא סופרו והיא העדיפה להשאירם בתהום הנשייה.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#לשמוע את סיפור חייה ולהעלות אותו על הכתב היו לי לחוויה מעניינת וזכות גדולה.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# ובקרית טבעון-#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# בארוע מרגש הושקו ארבעה סיפורי חיים של תושבי קרית טבעון במרכז יום "שלהבת". במשך חודשים רבים ראיינו אותם מתנדבי יד שרה, ערכו והדפיסו את סיפור החיים שלהם.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# להשקת הספרים הגיעו המספרים, קרובי המשפחה והידידים, ומתנדבי יד שרה. המספרים והמראיינים-כותבים סיפרו במהלך הערב על חוויותיהם המשותפות וקראו קטעים נבחרים מהסיפורים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#יעל ליכטר, מתנדבת המרכזת את הפרויקט בקרית טבעון, סיפרה כי כשפגשה את המיועדת לספר את סיפור חייה חנה סוקניק לראשונה, היא התנגדה לכל רעיון התיעוד. "מה כבר יש לי לספר?", אמרה לה חנה, אך בסוף כשראתה את החוברת המוגמרת, דאגה לתקן גם את הפרטים הקטנים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# אשר לביא החליט לספר רק על הקורות אותו במלחמת העולם השנייה, עד שהגיע לארץ. הוא עבר עשר תחנות עד שניצל. "רציתי לספר על האנשים הטובים בשנים הרעות", הוא הסביר. גיורא להבי שנפגש וראיין את אשר, סיפר איך הוא עצמו נשאב לתוך הסיפור שלו.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#מרים לוריא סיפרה שכאשר נסעה לטיול פרטי ברומניה, דאגה לבקר בבניין העירייה כדי לצלם את המקום בו נישאה אולגה לבב אותה היא ראיינה, כדי לשלב את התמונה בספר שהיא הוציאה. פנינה כהן התקשתה לספר על החוויות אותן תיארה, ורק אמרה#_sc# "כשהגיעה עמירה בן מרדכי זו הייתה הפעם ראשונה שדיברתי. מה אני אגיד לכם, זה היה גיהינום. יותר אני לא יכולה לדבר". #_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#את הערב פתחה רינת רידר, רכזת אגף שירותי בית וקהילה של יד שרה בצפון שסיפרה על ייחודיות הפרויקט במכלול השירותים שיד שרה מעניקה למאות אלפי תושבי הצפון. היא בירכה את המתנדבים הרבים השותפים לפרויקט.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt#שרה'לה חי, מתנדבת המדריכה את המתנדבים המראיינים, תיארה את התרגשותה בקריאת הסיפורים. רבקה צופר, מנהלת סניף קרית טבעון סיכמה את הערב והודתה גם להנהלת מרכז יום "שלהבת" על האירוח החם והמצוין. בין הברכות והסיפורים הנעים בכינור נעם גל, תושב קרית טבעון, תלמיד תיכון לאומנויות בויצ"ו חיפה. #_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#פרויקט תיעוד סיפורי חיים מתאפשר במימון העמותה הגרמנית "זיכרון, אחריות ועתיד (#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#EVZ#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#)" שמטרתה להנציח את זיכרון השואה ונוראות המשטר הנאצי. #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt##_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#למטה#_sc# 1. יהודית רונה וחיים ניסקי. 2. דב אבידב- במעמד קבלת הספר. שי יקר שהביא שמחה וסיפוק בימיו האחרונים. יהי זכרו ברוך#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#/span#_gt# #_lt#/div#_gt#
|