יום ד', יד’ בתמוז תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 26
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 844
יעקב סוראני מביא מן המקורות

ימים של ספירת העומר הם ביסודם ימי שמחה, מפני שהם ימים של כמיהה והתכוננות לקראת קבלת התורה. כפי שביאר "ספר החינוך" שהספירה היא ביטוי לכיסופים לתורה, "ימנה מתי יבוא העת הנכסף אליו", לכן אין ימים שמחים יותר מהם. במהלך הדורות, הפכו ימים שמחים אלו לימים עצובים, ובתודעה של עם ישראל תקופת ספירת העומר היא תקופה עצובה, שאין עורכים בה חופות. כיצד חל המהפך? ידוע ומפורסם שחרבו קהילות רבות בימים אלו במהלך מסעות הצלב בשנת תתנ"ו, ונהרסו מוסדות התורה. ימים אלו של עלייה בתורה הפכו לימים של חורבן התורה, לכן בטלה השמחה. משבר נוסף אירע בתקופה זו: עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת (= שבועות) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות סב ב). רבים שאלו, מדוע הם מתו דווקא בין פסח לעצרת, ימי השמחה לקראת קבלת התורה? והשיבו, שתלמידי רבי עקיבא למדו הרבה תורה, אבל לא מילאו את התנאי הבסיסי לקבלת התורה: כבוד הדדי למרות חילוקי הדעות וחילוקי הגוונים. התנאי לקבלת התורה הוא "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד". אין להבין כפשוטו את הביטוי "כאיש אחד בלב אחד". קבלת התורה לא היתה שווה אצל כולם. כל אחד מבני ישראל קיבל את התורה כפי כוחו, כפי שאומר המדרש : "חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: 'השמע עם קול אלהים', כיצד? אילו היה כתוב 'קול ה' בכוחו' [בכוחו של הקב"ה], לא היה העולם יכול לעמוד, אלא 'קול ה' בכח', בכוח של כל אחד ואחד." הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן. אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהוּת הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאני הוא ה' אלהיך, שנאמר 'אנכי ה' אלהיך'" (שמו"ר פרשה כט). בקבלת התורה נשמע "קול אלוקים", כל אחד שמע קול שונה כפי כוחו, עד שנדמה היה שיש אלוהוּת הרבה, שאין מקור אחד לכל הקולות שנשמעו. ומכאן קצרה היתה הדרך להתפלגות לקבוצות, לכתות, לזרמים ולתת-זרמים, לפילוג ולחילוק. לכן, נפתחו עשרת הדברות בקביעה "אנכי ה' אלוקיך". האחד והיחד הוא המקור לקולות הרבים. אף-על-פי שנשמעו קולות רבים לפי כוחו של כל אחד ואחד, וקבלת התורה לא היתה אחידה, יש שורש אחד לכל הקולות - לשם הכרה זו נדרשה הכנה גדולה. ומהי ההכנה? "כאיש אחד בלב אחד"! המוּכנוּת להיות כאיש אחד ובלב אחד למרות השוני. מוּכנוּת זו נדרשת בשני מישורים - במישור העיוני ובמישור הרגשי. תלמידי רבי עקיבא נכשלו בקיום של "כאיש אחד בלב אחד". הם לא נהגו כבוד זה לזה. גם אם לא השמיעו ביטויי גנאי וזלזול זה כלפי זה, אבל לא העריכו את דעתו של השני, לא כיבדו אותה, עד שגם לא כיבדו את האיש שמאחורי הדעה. לא נהגו כבוד זה לזה. לכן, הם מתו בין פסח לעצרת, הימים המיוחדים להכנה לקבלת התורה. עוד ניתן להעלות השערה: תקופת תלמידי רבי עקיבא היו ימים סוערים - ימי מרד בר כוכבא, והימים הסמוכים לו. מחלוקות רבות היו בעם ישראל כיצד נכון להגיב לכיבוש הרומאי - מחלוקת האם למרוד ברומאים ולהצטרף לבר כוכבא (מחלוקתם של רבי עקיבא ורבי יוחנן תורתא), ולאחר מכן מחלוקת כיצד להתייחס לשלטון הרומאי (מחלוקתם של רבי יהודה, רשב"י ורבי יוסי). משבר קשה בעם ישראל מזמין תשובות ופתרונות שונים כיצד להתמודד אתו. טבעי הדבר. לפעמים ההצעות להתמודדות עם המצב ולתיקונו הן הפוכות, הן קוטביות. כל אחד כפי כוחו, מציע את מה שנכון בעיניו. הימים הסוערים שבהם חיו תלמידי רבי עקיבא, הצמיחו עמדות שונות בין התלמידים, ואולי גם בין גדולי הדור, בתחומי החינוך והחברה, ואף הפוליטיקה. כל אחד מהתלמידים היה רשאי לדבוק בדרכו, ואפילו היה חייב בכך על מנת להיות נאמן לרוחו. אין בכך כל רע. הכישלון היה "שלא נהגו כבוד זה לזה". גם ימינו, נראה שיש שהם ימי משבר הם לישראל, ואין פתרון אחד המוסכם על כל ההנהגה התורנית והרוחנית. למחלה קלה, מצויה בדרך כלל תרופה פשוטה אחת, אבל למחלה קשה אין תרופה בדוקה אחת, אלא הצעות אלטרנטיביות שונות. "קול ה' בכח - בכח של כל אחד ואחד". אבל, אם לא ינהגו "כאיש אחד בלב אחד", למרות ריבוי הקולות, זה עלול להיות מתכון לפילוג המחנה, לקרע, להתכתשויות מילוליות, לזלזול, לחזרה על כישלונם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה לזה. ירידה מההר ! חייו של יהודי צריכים להיות במגמה של עלייה מתמדת, עלייה מדרגה לדרגה, בבחינת "יֵלכו מחיִל אל חיִל". לעומת זה, בפרשת בהר אנחנו רואים כיוון הפוך לחלוטין – מגמה של ירידה מדרגה לדרגה, עד דרגה תחתונה ביותר. הפרשה נפתחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני". נקודת ההתחלה היא מעמד הר סיני, מתן התורה. העם עמד אז במדרגה עילאית, שכן עוד קודם נתינת התורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן בלשון יחיד, כי הם התאחדו "כאיש אחד בלב אחד". במתן-התורה התעלו עד שאפילו בעלי-המום שבהם נרפאו, ועד שהיו "לפנים ממלאכי השרת". ומכאן מתחילה מגמה של ירידה. תחילה מדובר על הכניסה לארץ-ישראל, שבה כבר אין "לחם מן השמים" אלא צריכים לעסוק בעבודת האדמה – "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". אחר-כך מתואר עוד שלב, שבו עלולה להישאל השאלה "מה נאכל בשנה השביעית", כי היהודי מצד עצמו כבר אינו בטוח כל-כך שהפרנסה והשפע באים מלמעלה. בהמשך הפרשה מתוארות עוד ירידות, מדרגה לדרגה, כפי שאומרים חז"ל שהפסוקים האלה מתארים מסלול של ירידה אצל האדם: בתחילה הוא נחשד על השביעית, ועונשו שימכור את מיטלטליו. אם לא חזר בו, ימכור את אחוזתו, ואחר-כך את ביתו, עד שהוא לוֹוה בריבית, ולבסוף אף מוכר את עצמו לעבד אצל גוי עובד עבודה זרה. אלא היא הנותנת: התכלית של מעמד הר סיני אינה בהישארות ליד הר סיני, בלי שיהיה לבני-ישראל קשר עם חיי העולם ועם ההתנהלות על-פי דרך הטבע. להפך, התכלית היא להיכנס ל'ארץ נושבת', שבה נדרשים להתנהג על-פי דרכי הטבע, המניחות מקום לתהליך הירידה המפורט בפרשתנו – ובכל-זאת יפעל יהודי, בעזרת הכוח שקיבל בהר סיני, כדי להתגבר על כל הקשיים וההסתרים. גם הקשיים ואפשרויות הירידה נועדו לגרום עלייה. הקב"ה רוצה שיהודי ישיג דברים שלא כמתנת חינם (המכונה 'לחם בושה'), אלא דווקא מתוך עבודה. לשם כך ניתנה אפשרות של ירידה, עד הירידה הגדולה והחמורה ביותר, כדי שתעמוד לפני היהודי אפשרות של בחירה חופשית, והוא יבחר בטוב ובקדושה. זה הקשר בין תחילת הפרשה לסופה: גם כשיהודי עוסק בענייני הארץ והטבע, הוא מצוי "בהר סיני", ובעצם עומד מעל מגבלות העולם. ואפילו מי שלמרבה הצער הידרדר עד ש"נמכר לנכרי", ועלול לחשוב להתנהג כמוהו – אומרת לו התורה שהוא יהודי ואל לו לעשות כמעשה הנכרי. הפרשה מסתיימת באמירה: "אני ה'", וכפי שמפרש רש"י: "נאמן לשלם שכר". אפילו יהודי שנמכר לנכרי מאיר בו שכר המצווה, שמבטא את האור האלוקי הבלתי-מוגבל, ויש לו הכוח להתרומם ממגבלות הטבע ולהתחבר עם הקב"ה.