יום ה', יא’ בשבט תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
מצב רוח מרומם לפני סיור במרכז חוויית הנתינה הישראלית
מפגינה רוני ממושב תקומה שהביאה גיטרה והיא וחברותיה "התנחלו" בפתח בית יד שרה והנעימו לעצמן את הבקר בשירה * כל זאת בהמתנה לתורן להצרף לסיור מטמיע ערכי נתינה במרכז המבקרים המרגש * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז חוויית הנתינה הישראלית - כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
ורגעים מרגשים לאורך תחנות הסיור
כתב וצלם אתרי יד שרה המתנדב אלי כהן ליווה קבוצת מבקרות מאולפנת אבן שמואל בקרית גת - במהלך סיורה במרכז המבקרים בבית יד שרה * צילומיו כאן ובאלבום הצילומים הנעים למעלה מדברים יותר מאלף מילים על רגעים של לימוד והטמעת ערכי נתינה בדור הצעיר מול מערך המחשה מפי מדריכים מלווים, סרטונים על מסכי ענק, ראיית יצירתם של מתנדבים ומשתקמים - מערך מידע מרשים המדבר אל הנפש ואל החושים
תגובות: 0   צפיות: 12
 
"בזכות פעילות חרוצה וללא לאות"
ציון לשבח למתנדב המסור בני להב על לוח המודעות של אגף יחסי ציבור וגיוס משאבים * בזכות פעילותו נוכל בקרוב ל"עגל לטובה" למען יעדי יד שרה ולשרות הציבור בישראל * עוד על בני ודרכו ביד שרה - כאן - בראיון לביטאון גימלאי השרות הציבורי * רוצים לדווח לנו ולשתף רבים במידע על עשייתם הטובה והמשמעותית של מתנדב/ת ביד שרה? כיתבו לחדשות השבוע ביד שרה haimsh@yadarah.org.il וצרפו צילום
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
רעננה: חידושי מוקד המצוקה של יד שרה מעוררים עניין רב בקרב רופאים ואחיות
גילה קרפ, צוות הסברה יד שרה רעננה, על יום של הסברה על קשת השירותים הרחבה של יד שרה בכנס רופאים ואחיות המתמחים בטיפול בסכרת * בצילום: אחות רפואית מבאי ובאות הכנס - ליד דוכן יד שרה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 15
 
 
 
לעלות לרכבת הקלה חרף קשיי תנועה
אפשרי - עם הציוד של יד שרה * צולם בתחנת הרכבת הקלה בצפון ירושלים * עם אתר בית חדש (הקישו על "לאתר הבית" בכותר האדום למעלה) עיתון שבועי ברשת, ועמוד פייסבוק פעיל אנו מביאים מדי שבוע תיעוד של רגעי חיבור בין מתנדבים לבין מבקשי סיוע * אוהבים לצלם? לכתוב? לתרגם? פנו במייל לצוות אתרי יד שרה * haimsh@yadsarah.org.il * מתנדבים יוזמנו לראיון
תגובות: 0   צפיות: 119
יעקב סוראני מביא מן המקורות

והיה כי תבואו אל הארץ...ולקחת מראשית פרי האדמה", אומר הסיפרי, אין "והיה", אלא לאלתר. הווה אומר, שאיך שתכנסו לארץ, ישר תתחילו להודות עליה ולהביא על כך ביכורים. ונשאלת השאלה- הפזיזות הרי באה מהשטן, אז מה הבהילות להתחיל ישר להודות על הארץ הטובה? מה הלחץ ישר להביא ביכורים על ההתחלה? נראה לי בסיעתא דשמיא לומר, שמכל דבר טוב שקורה לנו, אנו שמחים בדרך כלל בעיקר בהתחלה (קניית בגד חדש, רכב חדש, קבלת תואר, זכית במדליה וכו'). אך כעבור זמן מסוים, כשהטוב הזה הופך להיות חלק מהשיגרה ואנו כבר מקבלים את זה כמובן מאליו, אז גם השמחה מזה נעלמת וכבר לא קיימת כמו בהתחלה . בדרך הלצה אומר, שאולי זו הסיבה שכשהתורה אומרת "כי יקח איש אישה חדשה", אז המצווה היא "שנה אחת ושמח את אשתו". למה המצווה לשמח אותה, זה "רק" בשנה הראשונה? כי בשנה הזו, היא עוד נחשבת חדשה. אך אחרי שנה, שהיא כבר לא חדשה והופכת להיות חלק משיגרת חייו, אז כבר "קשה" לשמוח בה כמו בשנה הראשונה. לכן אומרת התורה, איך שאתה מגיע לארץ ומתחיל לשמוח בה, ישר תביא ביכורים, ואל תחכה שהזמן יעבור והשמחה שלך תדעך. כי התודה שאדם אומר בעודו שמח, גדולה פי כמה וכמה, מסתם תודה הנאמרת במצב רגיל ביום יום -כמו בתפילה לדוגמא. זה מסביר גם, מדוע ברגע שיעקב אבינו פגש את בנו יוסף בפעם הראשונה כעבור 22 שנה, אז לפני שהוא חבקו ונישקו, קודם הוא אמר קריאת שמע. למה? כי כשאלוקים מזמן לי רגע של שמחה, דבר ראשון אני אנצל את זה להודות לו על כך לפני שהשמחה תחלוף, מבחינת "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה". ורק אחרי שיעקב קרא קריאת שמע שהביעה תודה ואהבה לה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, אז הוא יכל להתפנות לענייניו המשפחתיים ולנשק את בנו יוסף אהובו. זה גם מסביר, למה המצווה היא דווקא בביכורים. וזה משום שהביכורים אלו הפירות שיוצאים ראשונה. וכמו שאמרנו לעי'ל, מתי השמחה קיימת? בהתחלה, אך מכיוון שעם הזמן, השמחה אט אט יורדת וחולפת, לכן המצווה היא להביא דווקא ביכורים, בפירות הראשונים כשעדיין יש לך שמחה מהם. לכן ברכת שהחיינו, היא דווקא על הפרי הראשון שנאכל באותה שנה/עונה. למה? כי באותו רגע יחד עם הפרי, יש גם שמחה של משהו חדש באוויר, כך שבאותו רגע, הברכה לה' גם תיעשה בשמחה ובכוונה גדולה, שלא כמו ברכה על משהו שכבר הרבה זמן אתה רגיל לאכלו. לכן אומרים לנו חז"ל, שכשאדם לומד תורה או שומע איזה שיעור, אז גם אם הוא יודע את זה, בכול זאת "והיו בעיניך כחדשים". למה? קודם כל, ע"מ שהוא לא ימאס בתורה אלא יכבד אותה. ושנית, כדי שיחד עם הלימוד, תתלווה אליו גם שמחה שבאה רק ממשהו חדש. אז הבה ננצל את רגשי השמחה הראשונים הללו, על כל דבר חדש שה' נותן לנו, כדי לומר לו תודה אמיתית מעומקא דליבא שתבוא מתוך שמחה, לפני שהזמן יעבור והשמחה תחלוף, ובכך נרוויח מצווה נוספת של "עיבדו את ה' בשמחה". כי אם לא ננהג כך, אז גם התודה שתאמר אחר כך, עלולה להיות מבחינת "מצוות אנשים מלומדה", ללא כל התלהבות ולא מתוך שמחה כמו בפעם הראשונה שהיא היתה, ויצא שכרנו בהפסדנו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", כפי שמזהירה אותנו הפרשה בהמשך. יהי רצון, שבכל מצווה ומצווה שנקיים, תתלווה אליה גם שמחה, ואותה שמחה שאיתה נפתח את השנה החדשה, תלווה אותנו למשך כל השנה. 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה...' אדם הזוכה ללמוד תורה מתוך חשק גדול ובשמחה, מקבל שכרו כפול מאדם הלומד אבל בעצבות בלי חשק כלל . בסיום מסכת אומרים: "אנו עמלים והם עמלים אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר" וכי ראינו אדם שעובד בעבודה ולא מקבל שכר משכורת?? מסבירים המפרשים: תארו לעצמיכם אדם עובד בעבודה קשה מאוד ועושה שעות נוספות וכו' וכל זה עושה בשמחה והתלהבות . לאחר פרק זמן ניפגש עם בעל הבית ומבקש העלאת שכר בטענה שהוא עובד בהתלהבות ובשמחה. ברור שהתשובה של הבוס תהיה שלילית, תבוא שמח או לא העיקר תבוא לעבודה כל יום ובזמן ! (לפעמים גם זה עילא לא לעלות את השכר , כי הבוס רואה שאתה גם כך שמח בעבודה ולכן לא תבקש העלאת שכר כי אתה סה"כ מרוצה מהעבודה שלך !) אבל אדם הלומד תורה בשמחה על עצם השמחה שלומד מקבל שכר זהו הכתוב במשנה-"אנו עמלים ומקבלים שכר.והם עמלים ואינם מקבלים שכר. שקידת התורה "כי יקח איש אישה חדשה". התורה נמשלה לאישה. "מצא אשה מצא טוב" – אומרים חכמים: אין טוב אלא תורה. זהו שבח לאשה שנמשלה לתורה. אנו מתחילים עכשיו מדרגה חדשה של תורה. יש לשקוע בלימוד התורה ולא להסיח את הדעת, "ושימח את אשתו אשר לקח". אין דבר משמח יותר מפקודי ה'. וללא מסירות לא ניתן להתקשר אל התורה קשר של קיימא. המעקה הרוחני כשאדם בונה גג שניתן להשתמש בו, כלומר שאינו בנוי מרעפים, הוא צריך לבנות מעקה. כך גם כשאדם מגביה את קומתו הרוחנית הוא צריך יותר להיזהר משום שהסכנה גדֵלה. הוא צריך לבנות מעקה, להתאים את מעשיו והנהגתו למעלתו ולכוחותיו הרוחניים. לא יתכן שאדם יתרומם מבחינה רוחנית השקפתית אידיאית אמונית ולא יבנה גם את ההנהגה הנכונה המותאמת לכוחותיו הרוחניים. יש לתקן היטב גם את המידות והמעשים.אין לקפוץ מדרגות. יש לבסס תחילה את המדרגות הקיימות ורק על גביהן לבנות קומות נוספות. בקשת מחילה על רבי סעדיה גאון מסופר, שפעם אחת יצא לדרך כשהוא לבוש בבגדי איש פשוט והסתיר את זהותו. באחד המקומות התארח ימים אחדים אצל יהודי, שקיבלו בסבר פנים יפות, האכילו והשקו ביד רחבה ונהג בו הכנסת-אורחים בלא דופי. בתוך כך נודע בעיר שהאורח הזר הוא-הוא רבי סעדיה גאון. כל גדולי העיר החלו לנהור אל ביתו של אותו יהודי כדי לראות את פני האורח ולהשתעשע עמו בדברי-תורה. ראה היהודי את כל הבאים ושאל מה זה ועל מה זה. השיבו לו, שהאורח שבביתו הוא הגאון המפורסם רבי סעדיה גאון. שמע זאת היהודי והתעלף. כשהתעורר מעלפונו נפל לרגליו של אורחו והחל לבקש מחילה וסליחה על שלא נזהר בכבודו ולא אירחו כיאה לו. תמה הגאון: "הלוא אירחת אותי למופת ונתת לי כל טוב, ולמה אתה מתנצל?". השיב היהודי בבכי: "לו ידעתי שכבודו הוא רבי סעדיה גאון - הייתי נוהג בו כבוד פי כמה וכמה!". שמע זאת רבי סעדיה ואמר: "ריבונו של עולם, אף אנוכי מבקש ממך מחילה וסליחה על שלא עבדתיך כראוי. לו הייתי יודע באמת את גדולתך ורוממותך, הייתי עובד אותך הרבה יותר מכפי שעבדתיך עד כה".