יום ב', יג’ בחשון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
 
 
חורף בטוח עם יד שרה
נערכים למניעת החלקות ולחימום בטיחותי - דוד רוטנר מביא צרור עצות מעשיות מאד מצוות היועצות והמומחים של מרכזי התצוגה והייעוץ בסניפי יד שרה - הכל על פי ניסיון מצטבר לאורך שנים * בצילום: עם הציוד המלא בסמוך למיטה אפשר לבצע בבקר גם דיג של נעליים מבלי להתכופף עמוקות
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 4
 
חוזרים הביתה עם מערך אישפוז הבית ביד שרה: ראו כאן - בחוברת המידע
ככל שגוברת מצוקת האישפוז בבתי החולים, ככל שהצפיפות גדלה ומספר המיטות אינו מספק את צרכי הציבור - גוברת חשיבותה של התכנית פורצת הדרך שיזמה יד שרה - אישפוז בית * למידע המלא - כאן * בצילום: ברחבת ההשאלה בבית יד שרה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
רפואה והלכה ביד שרה: לקט תשובות
רב יד שרה הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מכון רפואה והלכה ביד שרה * הרב וינר נותן מענה בשאלות הלכתיות- רפואיות * ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת בית יד שרה, שדרות הרצל 124 ירושלים * כאן - לקט תשובות במדורו של כב' הרב באתר e-med -ערוץ החדשות הרפואיות של ישראל
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 8
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום של המתנדב אלי כהן: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 749
יעקב סוראני מביא מן המקורות

והיה כי תבואו אל הארץ...ולקחת מראשית פרי האדמה", אומר הסיפרי, אין "והיה", אלא לאלתר. הווה אומר, שאיך שתכנסו לארץ, ישר תתחילו להודות עליה ולהביא על כך ביכורים. ונשאלת השאלה- הפזיזות הרי באה מהשטן, אז מה הבהילות להתחיל ישר להודות על הארץ הטובה? מה הלחץ ישר להביא ביכורים על ההתחלה? נראה לי בסיעתא דשמיא לומר, שמכל דבר טוב שקורה לנו, אנו שמחים בדרך כלל בעיקר בהתחלה (קניית בגד חדש, רכב חדש, קבלת תואר, זכית במדליה וכו'). אך כעבור זמן מסוים, כשהטוב הזה הופך להיות חלק מהשיגרה ואנו כבר מקבלים את זה כמובן מאליו, אז גם השמחה מזה נעלמת וכבר לא קיימת כמו בהתחלה . בדרך הלצה אומר, שאולי זו הסיבה שכשהתורה אומרת "כי יקח איש אישה חדשה", אז המצווה היא "שנה אחת ושמח את אשתו". למה המצווה לשמח אותה, זה "רק" בשנה הראשונה? כי בשנה הזו, היא עוד נחשבת חדשה. אך אחרי שנה, שהיא כבר לא חדשה והופכת להיות חלק משיגרת חייו, אז כבר "קשה" לשמוח בה כמו בשנה הראשונה. לכן אומרת התורה, איך שאתה מגיע לארץ ומתחיל לשמוח בה, ישר תביא ביכורים, ואל תחכה שהזמן יעבור והשמחה שלך תדעך. כי התודה שאדם אומר בעודו שמח, גדולה פי כמה וכמה, מסתם תודה הנאמרת במצב רגיל ביום יום -כמו בתפילה לדוגמא. זה מסביר גם, מדוע ברגע שיעקב אבינו פגש את בנו יוסף בפעם הראשונה כעבור 22 שנה, אז לפני שהוא חבקו ונישקו, קודם הוא אמר קריאת שמע. למה? כי כשאלוקים מזמן לי רגע של שמחה, דבר ראשון אני אנצל את זה להודות לו על כך לפני שהשמחה תחלוף, מבחינת "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה". ורק אחרי שיעקב קרא קריאת שמע שהביעה תודה ואהבה לה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, אז הוא יכל להתפנות לענייניו המשפחתיים ולנשק את בנו יוסף אהובו. זה גם מסביר, למה המצווה היא דווקא בביכורים. וזה משום שהביכורים אלו הפירות שיוצאים ראשונה. וכמו שאמרנו לעי'ל, מתי השמחה קיימת? בהתחלה, אך מכיוון שעם הזמן, השמחה אט אט יורדת וחולפת, לכן המצווה היא להביא דווקא ביכורים, בפירות הראשונים כשעדיין יש לך שמחה מהם. לכן ברכת שהחיינו, היא דווקא על הפרי הראשון שנאכל באותה שנה/עונה. למה? כי באותו רגע יחד עם הפרי, יש גם שמחה של משהו חדש באוויר, כך שבאותו רגע, הברכה לה' גם תיעשה בשמחה ובכוונה גדולה, שלא כמו ברכה על משהו שכבר הרבה זמן אתה רגיל לאכלו. לכן אומרים לנו חז"ל, שכשאדם לומד תורה או שומע איזה שיעור, אז גם אם הוא יודע את זה, בכול זאת "והיו בעיניך כחדשים". למה? קודם כל, ע"מ שהוא לא ימאס בתורה אלא יכבד אותה. ושנית, כדי שיחד עם הלימוד, תתלווה אליו גם שמחה שבאה רק ממשהו חדש. אז הבה ננצל את רגשי השמחה הראשונים הללו, על כל דבר חדש שה' נותן לנו, כדי לומר לו תודה אמיתית מעומקא דליבא שתבוא מתוך שמחה, לפני שהזמן יעבור והשמחה תחלוף, ובכך נרוויח מצווה נוספת של "עיבדו את ה' בשמחה". כי אם לא ננהג כך, אז גם התודה שתאמר אחר כך, עלולה להיות מבחינת "מצוות אנשים מלומדה", ללא כל התלהבות ולא מתוך שמחה כמו בפעם הראשונה שהיא היתה, ויצא שכרנו בהפסדנו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", כפי שמזהירה אותנו הפרשה בהמשך. יהי רצון, שבכל מצווה ומצווה שנקיים, תתלווה אליה גם שמחה, ואותה שמחה שאיתה נפתח את השנה החדשה, תלווה אותנו למשך כל השנה. 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה...' אדם הזוכה ללמוד תורה מתוך חשק גדול ובשמחה, מקבל שכרו כפול מאדם הלומד אבל בעצבות בלי חשק כלל . בסיום מסכת אומרים: "אנו עמלים והם עמלים אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר" וכי ראינו אדם שעובד בעבודה ולא מקבל שכר משכורת?? מסבירים המפרשים: תארו לעצמיכם אדם עובד בעבודה קשה מאוד ועושה שעות נוספות וכו' וכל זה עושה בשמחה והתלהבות . לאחר פרק זמן ניפגש עם בעל הבית ומבקש העלאת שכר בטענה שהוא עובד בהתלהבות ובשמחה. ברור שהתשובה של הבוס תהיה שלילית, תבוא שמח או לא העיקר תבוא לעבודה כל יום ובזמן ! (לפעמים גם זה עילא לא לעלות את השכר , כי הבוס רואה שאתה גם כך שמח בעבודה ולכן לא תבקש העלאת שכר כי אתה סה"כ מרוצה מהעבודה שלך !) אבל אדם הלומד תורה בשמחה על עצם השמחה שלומד מקבל שכר זהו הכתוב במשנה-"אנו עמלים ומקבלים שכר.והם עמלים ואינם מקבלים שכר. שקידת התורה "כי יקח איש אישה חדשה". התורה נמשלה לאישה. "מצא אשה מצא טוב" – אומרים חכמים: אין טוב אלא תורה. זהו שבח לאשה שנמשלה לתורה. אנו מתחילים עכשיו מדרגה חדשה של תורה. יש לשקוע בלימוד התורה ולא להסיח את הדעת, "ושימח את אשתו אשר לקח". אין דבר משמח יותר מפקודי ה'. וללא מסירות לא ניתן להתקשר אל התורה קשר של קיימא. המעקה הרוחני כשאדם בונה גג שניתן להשתמש בו, כלומר שאינו בנוי מרעפים, הוא צריך לבנות מעקה. כך גם כשאדם מגביה את קומתו הרוחנית הוא צריך יותר להיזהר משום שהסכנה גדֵלה. הוא צריך לבנות מעקה, להתאים את מעשיו והנהגתו למעלתו ולכוחותיו הרוחניים. לא יתכן שאדם יתרומם מבחינה רוחנית השקפתית אידיאית אמונית ולא יבנה גם את ההנהגה הנכונה המותאמת לכוחותיו הרוחניים. יש לתקן היטב גם את המידות והמעשים.אין לקפוץ מדרגות. יש לבסס תחילה את המדרגות הקיימות ורק על גביהן לבנות קומות נוספות. בקשת מחילה על רבי סעדיה גאון מסופר, שפעם אחת יצא לדרך כשהוא לבוש בבגדי איש פשוט והסתיר את זהותו. באחד המקומות התארח ימים אחדים אצל יהודי, שקיבלו בסבר פנים יפות, האכילו והשקו ביד רחבה ונהג בו הכנסת-אורחים בלא דופי. בתוך כך נודע בעיר שהאורח הזר הוא-הוא רבי סעדיה גאון. כל גדולי העיר החלו לנהור אל ביתו של אותו יהודי כדי לראות את פני האורח ולהשתעשע עמו בדברי-תורה. ראה היהודי את כל הבאים ושאל מה זה ועל מה זה. השיבו לו, שהאורח שבביתו הוא הגאון המפורסם רבי סעדיה גאון. שמע זאת היהודי והתעלף. כשהתעורר מעלפונו נפל לרגליו של אורחו והחל לבקש מחילה וסליחה על שלא נזהר בכבודו ולא אירחו כיאה לו. תמה הגאון: "הלוא אירחת אותי למופת ונתת לי כל טוב, ולמה אתה מתנצל?". השיב היהודי בבכי: "לו ידעתי שכבודו הוא רבי סעדיה גאון - הייתי נוהג בו כבוד פי כמה וכמה!". שמע זאת רבי סעדיה ואמר: "ריבונו של עולם, אף אנוכי מבקש ממך מחילה וסליחה על שלא עבדתיך כראוי. לו הייתי יודע באמת את גדולתך ורוממותך, הייתי עובד אותך הרבה יותר מכפי שעבדתיך עד כה".