יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
צוות מנצח בביקור הכנה בבירה
לקראת פתיחת מרכז המבקרים של יד שרה ברעננה לאחר הצלחת הראשון בירושלים הפועל בהצלחה ומרתק אורחים מכל הגילאים ושכבות הציבור בישראל ובחו"ל - הגיע ל"מרכז חוויית הנתינה" בבית יד שרה בירושלים צוות מתנדבים מבית יד שרה ברעננה כדי לראות מקרוב את פעילות המרכז הירושלמי וללמוד את הלקחים שהופקו באירוח רבים * למעלה - יצחק ינסוביץ מרעננה המתעד במצלמתו בכישרון את אירועי רעננה - גם בגיליון זה * הפעם היה הוא נושא לצילום של המתנדב אלי כהן כתב וצלם חדשות השבוע ביד שרה בעת שהגיע במהלך הסיור בבית יד שרה גם למרכז פרנקל לרפואה דחופה שיש בו מרחב ייחודי מאיר פנים לילדים * למוסף המיוחד בחדשות השבוע המוקדש למרכז פרנקל - הקישו כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 3
 
 
 
חוזרים הביתה עם מערך אישפוז הבית ביד שרה: ראו כאן - בחוברת המידע
ככל שגוברת מצוקת האישפוז בבתי החולים, ככל שהצפיפות גדלה ומספר המיטות אינו מספק את צרכי הציבור - גוברת חשיבותה של התכנית פורצת הדרך שיזמה יד שרה - אישפוז בית * למידע המלא - כאן * בצילום: עם הקביים של יד שרה ברכבת הקלה בירושלים
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
רפואה והלכה ביד שרה: לקט תשובות
רב יד שרה הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מכון רפואה והלכה ביד שרה * הרב וינר נותן מענה בשאלות הלכתיות- רפואיות * ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת בית יד שרה, שדרות הרצל 124 ירושלים * כאן - לקט תשובות במדורו של כב' הרב באתר e-med -ערוץ החדשות הרפואיות של ישראל
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 8
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום של המתנדב אלי כהן: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 772
כל מה שרצינו לדעת על מיכאל בנסון – מנהל מרכז השירותים של יד שרה בבאר שבע – והאיש המטביע חותם יד שרתי של עשייה ואנושיות חמה על הדרום כולו * דיוקנו של מחנך, פעיל קהילתי – ואדם הנושא ברמה את מורשת יד שרה כשהוא מוביל 460 מתנדבים * עודף סימני קריאה בכותרת? לא בסיפורו של מיכאל - וראו עוד כאן * מתכני חדר המנהלים בבית יד שרה המוקדש לתיאור פועלם של מנהלי הסניפים ההופכים את חזון יד שרה למציאות לרווחת ובריאות המשפחה הישראלית

למה שמנו כל כך הרבה סימני קריאה בכותרת? מפני שמיכאל בנסון אוהב סימני קריאה מפני שהם מבטאים התלהבות ורצון לפעולה ומיכאל בנסון מביא איתו לכל משימה התלהבות ורצון לשנות לטובה. גיליון העשייה שלו עמוס בתוצאות. כשמיכאל בשטח יש עשייה. אנושית. חמה - משנה מצב לטובה. הוא מדווח מדי מוצאי שבת (כן, עם סימני קריאה) לקהילת הידידים הגדולה של יד שרה בבאר שבע ובארץ כולה על השבוע שהיה והשבוע שיהיה. הוא רותם וסוחף מתנדבים למשימות מגוונות מעריכת דין למען קשישים ועד רופאי שיניים למרפאת השיניים הניידת. בנסון מותיר במרחב הדרום טביעת אצבעות יד שרתית מובהקת: כשצריך לעזור – יש מי שיושיט יד ויעשה זאת עם כל הלב וביעילות. מה יש בתרבות האירגונית של יד שרה שמייחד אותה מאחרות? הדיווחים של מנהל מרכז השירותים בבאר שבע מיכאל בנסון בידיעון השבועי שהוא משגר לידידי יד שרה ממחישים את הייחוד. א. אין אדם סובל שלא ינסו להושיט לו יד מסייעת. מכל מגזר. מכל עדה. מכל דת. ב. לא אומרים "זה לא בתחום שלי" גם כשהרופא הופך לפעמים לעובד סוציאלי. ג. לא מרפים עד שמשיגים יחד ובצוות את הפתרון והתאום שמביא לשינוי משמעותי באיכות החיים של הזקוק לסיוע. הכל החל בשכונת וומבלי בלונדון עיר הולדתו. כבר בגיל בר מצווה היה פעיל בבני עקיבא. עופרה לקס כתבה עליו בעיתון בשבע בקיץ של 2012 ובנסון רק הלך והפך יותר בנסון מאז. וכך סיכמו הכתבת והמרואיין שלה את המנהל שלנו במרכז הלוגיסטי בדרום: התחלה: ספטמבר 41', לונדון. הזיכרון המוקדם כולל את לילותיה של מלחמת העולם. "ירדנו לתחנות של הרכבת התחתית כדי לישון". אחר כך הועברה המשפחה לעיר קיט. המשפחה: "את אבי הכרתי רק בגיל ארבע, אחרי שחזר מהמלחמה". הלחימה בחזית כללה בין השאר את איראן והודו, ישראל וסוריה. מיכאל הוא הבכור ואחריו עוד אח. אחיו הוא במאי סרטים שזכה ב'אמי'. האב עבד גם לפני המלחמה וגם אחריה בחברה גדולה לשיווק מזון לבתי מלון, ונשא לאישה את מזכירתו של הבוס, שפרשה מהעבודה אחרי החתונה. לימודים: יסודי ותיכון כלליים, פלוס תלבושת שכללה נעליים, עניבה, ז'קט, וכובע שהורד מהראש לרגל כל מפגש מקרי עם מורה. היהדות של חלק מהתלמידים לא הפריעה לאף אחד, רק הצורך ללכת שלוש פעמים בשבוע אחרי בית ספר לתלמוד תורה. תורה: המשפחה היתה רחוקה מהיהדות, אך מסיבה לא ברורה הוחלט לשלוח את הבן ללמוד תורה לרגל בר המצווה. התוצאה: חיבור עמוק לחבר'ה של בני עקיבא. בני עקיבא: "שם 'התקלקלתי', זה מה שהביא אותי ליהדות ולעלייה לישראל". הטיפוס בפירמידה היה בהדרגה: חניך, מדריך וחבר הנהלה ארצית באנגליה. "המדריכים והשליחים מאוד השפיעו עלי. אלה היו אנשים שהגיעו אלינו אחרי שעשו וראו בעצמם". רבים מהם בני הקיבוץ הדתי. אקדמיה: אוניברסיטת 'נוטינגהם', פילוסופיה ופסיכולוגיה, לא בשביל פרקטיקה. "באנגליה הלימודים הגבוהים הם כדי להתחנך והרבה פעמים לא מהווים מקור פרנסה". בשנה האחרונה גם כיהן כמזכיר אגודת הסטודנטים, כולל ניהול חוגים, פעילויות ומסיבות. סוכן של הסוכנות: אחרי התואר הגיעה העלייה ארצה והיענות להצעה של הסוכנות להדריך בוגרי אוניברסיטאות מאירופה במשך שנה, שהחלה בקליטה בבאר שבע ומציאת עבודה למשתתפים. "אחרי שלושה חודשים כולם קיבלו עבודה, ומה איתי?" ימין ושמאל: באותם ימים, בבירת הנגב לא היו כמעט דוברי אנגלית. וכך החל לעבוד כמורה לשפה הפופולרית בתיכונים בעיר. שפת האם היתה לו לעזר גם בעוד תחום. התחום: שידוך. "כמה חבר'ה אנגלוסקסים לבנים דוברי אנגלית הסתובבו בעיר בשנת 64'? השדכנים שמו עין". הדסה הגיעה ממשפחת שתל המוערכת. האב, ד"ר יצחק שתל, היה הרופא הראשון בבאר שבע אחרי מלחמת השחרור. הפגישה הראשונה התקיימה כשהיא עדיין חיילת. היתה לאורך שנים מרפאה בעיסוק במחלקה הגריאטרית ב"סורוקה" לפני פרישתה לגימלאות. עורך הקידושין: הרב וייספיש, אחד הרבנים המקומיים אצלם למד בנסון שיעור שבועי. "זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאבי הגיע לישראל עם חליפה ועניבה באוגוסט". הפירות: ארבעה בנים, 11 נכדים. צבא: הגיוס היה על טיקט של עולה חדש וכלל טירונות של שלושה חודשים ולאחריה שירות מילואים בהנדסה קרבית עד גיל 49. "למזלי נפלתי על מחלקה של חבר'ה נהדרים והיו לנו הרבה חוויות יחד". הבחורים לא חיכו שהצבא יזמן אותם, ונהגו להיפגש גם בין תקופות השירות, ואפילו אחרי השחרור מהמילואים. מעלין בקודש: כשהיתה תחושה שהוראת האנגלית מיצתה את עצמה, עבר בנסון להוראת מקצועות הקודש. במקביל התקדם במסלול הניהולי עד לניהול המקיף הדתי. כשנכנסה אמי"ת לתמונה, עבר לניהול אולפנת אמי"ת בעיר, תפקיד של שנים ארוכות. מצא את ההבדלים: כשבנסון היה תלמיד, הוא וחבריו נמנעו מלעבור במסדרון של המנהל. האווירה בישראל מעט שונה. "חלק מהבעיות של בתי הספר נובע מהגודל שלהם. כשיש 1,000 תלמידים במגוון גילאים קשה ליצור אווירה חינוכית". ועוד אחד: "כשאין ישיבה משותפת סביב השולחן פעם בשבוע, אין מושג של משפחה, וזה לא קל. חבריי מהמילואים אמרו לי שהם מקנאים בי על ארוחות השבת. אצלנו לילדים יותר קל לכבד את המבוגר, כי בכל זאת יש אווירה של כיבוד הרב והזקן וזה משפיע על האווירה בבית הספר". המשרד והחינוך: הדיבורים על ציונים מפריעים לו. "לא משנה מה התלמיד עושה - אם יש לו תעודת בגרות מלאה, סולחים לו על הכל. עד היום אני פוגש בוגרים שאומרים לי, 'בבית ספר לא כל כך למדתי מקצועות רגילים, אבל למדתי איך להתנהג'". רימון מצא: "חינוך של חבר'ה מהפריפריה הוא אתגר. יש קליפה שהרבה פעמים צריך להוריד, ואז אתה נדהם ממה שאתה מוצא". יש הערכה רבה מצידו לתלמידים שבאו ממקומות קשים, "אני לא בטוח שהייתי עושה שיעורי בית במצבם, והם הגיעו להישגים יפים". אחריות: "אתה לא רק מעביר ידע, פעמים רבות אתה הכתובת היחידה אליה הילד יכול לפנות כדי לשוחח. ואם אתה טועה אין מי שיתקן אחריך". אחריך: אחרי שנים ארוכות במערכת הגיעה עת הפרישה ועימה הגשמת חלומות, "לעבור למניין שבו לא מסתכלים על השעון כל הזמן, ודף יומי שרציתי ללמוד הרבה שנים". היה גם רצון להתנדבות, "כי כך חינכתי את הבנות כל השנים". התוכנית: לחַלק מקלות למי ששבר את הרגל, בהיקף של חצי יום בשבוע, ב'יד שרה'. "אבל עוד לפני שהתחלתי אמר לי מישהו: אנחנו יודעים שהיית מנהל. אתה מוכן לנהל את הסניף? ברגע של חולשה עניתי לו 'כן'". ועכשיו אפשר לסכם: בנסון מוביל סניף רוחש פעילות והוא עומד בראשו מזה כ-8 שנים. לפני כשבע שנים עברה יד שרה בדרום בזכות אזרחים ידידי יד שרה ותורמים אוהביה מצריף של 300 מ"ר, לבניין של 3,800 מ"ר. מספר המתנדבים גדל פי שלושה וארבעה. 460 מתנדבים משרתים היום את הקהילה. על המתנדבים: מנעד השירותים הוא מגוון, מהשאלת ציוד והדרכה באולם התצוגה והייעוץ, דרך מרכז שיקום הכולל ארוחת בוקר וצהריים וביניהן טיפולים, בית מלאכה לתיקון ציוד מקולקל, טיפולי שיניים למרותקי בית, שירות הסעות לכל אדם על כיסא גלגלים, ושני מיוחדים. "הסיירת": "יום אחד הגיע אלי אביעזר כהן ואמר שהרבה אנשים חוששים להזמין בעלי מקצוע שיתקנו להם דברים בבית והוא חולם לשנות את זה". בסיירת התיקונים חברים 35 מתנדבים שביצעו תוך שנתיים תיקונים ב-300 דירות. לחבורה הצטרפה מחלקת האחזקה של טבע-טק, "אחרי ביקור שלהם אדם אומר לך: קודם רציתי רק למות, עכשיו אני רוצה לחיות". תיעוד במסגרת מפעל סיפורי חיים: יש מחלקה של מראיינים, עורכים ואפילו בית דפוס מתנדב, שמסייע להוציא סיפורי חיים של מבוגרים או חולים, בדרך כלל. בנסון אוהב להעניק את סיפורי החיים במעמד מרגש כאשר המספר והמתעד במרכז מעגל אוהב של ידידים ובני משפחה. ולפעמים התיעוד הוא יד וזיכרון למי שאבד לאוהביו. אישה אחת הגיעה עם בקשה לתעד את חייה של אמה. הבעיה היתה שהיא נרצחה עשור לפני כן בפיגוע בעיר. התיעוד, כולל הרחבה על מנהגי הבית והעדה, זכה לערב משפחתי חגיגי בו הנכדים וקרובי המשפחה הכירו את הנרצחת מחדש. החזון: "שנשב רגל על רגל ונחלק רק עריסות ומשאבות חלב". ולהיות ריאלי: "שכל מי שצריך עזרה, ידע שאנחנו יכולים לעזור לו ויגיע". וכשצריך לשלב שירות חדש כמו "יד לתומך" להעצמת המטפל העיקרי בבן משפחה חולה או קשיש - בנסון פועל מסביב לשעון כדי שהתכנית הזאת של אגף שירותי בית וקהילה ביד שרה תאומץ במלוא היקפה בבאר שבע. אם זה לא היה המסלול: יש סברה שהיה צועד בדרך הניהול בתעשייה. "היתה לי הצעה כזאת בתחילת הדרך. אני לא מצטער שסירבתי". ובמגרש הביתי: על הבוקר: בית כנסת: תפילה ודף יומי שכולל גם קפה. חזרה הביתה לסדר לימוד של שלושת רבעי שעה + דנונה, וקדימה ל'יד שרה'. עיתים לתורה: אחרי כל זה יש גם שתי חברותות, כמה שיעורים מזדמנים ושניים קבועים. דיסק ברכב: תלוי מצברוח, אבל הרפרטואר בהחלט כולל מוזיקה קלאסית, ישראלית וחסידית, ויש לו גם פינה חמה לקרליבך ש"הלכנו, כבני עקיבא, לקונצרט שלו בלונדון והיה מדהים". שבת: משתדלים שהנכדים יגיעו לפי תור ואז משחקים, קוראים ומבלים איתם. אוכל: הכל. אבל יותר מכל אהדה לקציצות הדג של הדסה. עזרה בבית: יש השתדלות לא להשאיר כלים מלוכלכים ולהיענות לשליחויות, רכישת החלות והעיתונים לפני שבת וכן עריכת השולחן. מפחיד: "חוסר הסובלנות והאלימות במרחב הציבורי. אסור לך להעיר משהו למישהו. אם לא תיענה באלימות פיזית, אז באלימות מילולית. מפחיד לפתוח עיתון בבוקר ולגלות מי רצח את מי". דמות מופת: הרב ליכטנשטיין ששניים מהילדים "זכו להתחנך אצלו". הרב הוא אדם ש"לא מבזבז רגע בחיים והוא מלומד, פתוח ורגיש וכששומעים אותו וקוראים את כתביו - רואים את זה". פנאי: "משתדל ללמוד תורה ולקרוא את כל מה שעד עכשיו לא היה לי פנאי", ויש גם אהדה לסידרה האנגלית 'כן אדוני ראש הממשלה'. "קראתי גם את הספרים וכשהייתי בלונדון גם הלכתי להצגה. זה הומור מאוד אנגלי". כשתהיה גדול: יש תכנון להישאר ביד שרה, "כל עוד רוצים אותי ויש לי בריאות". מעבר לכך יש רצון להקדיש יותר זמן לקהילה הפעילה שבה הוא חבר וכן לשחק וללמוד עם הנכדים ההולכים ומתבגרים, "החלום הוא לרקוד בחתונות שלהם". משפט מסכם מיכאל? "להשתדל שבסוף כל יום אני יודע שעזרתי למישהו או שעזרתי למישהו אחר לעזור לאדם שלישי. ושעשיתי משהו בשביל מישהו אחר. ולחשוב על מה עוד אפשר לעשות מחר שעד עכשיו לא עשיתי". (חיים שיבי) ובינתיים הוא עושה ועושה ועושה למען הקהילה - ראו כאן ביומן באר שבע - המוסף המיוחד המוקדש לסניף הדרומי בחדשות השבוע ביד שרה באלבום למטה: רגעים של נתינה