יום ד', ד’ בכסלו תשע”ח
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
 
 
 
כך הן מדברות: מתנדבות יד שרה מביאות את המסר היישר מזירת הנתינה
העדויות אומרות הכל: על החברות* הסיפוק בנתינה - והאווירה המשפחתית בסניפים * הקישו כאן למגזין מיוחד לנושאי התנדבות המביא עדויות מן השטח מכל סניפי יד שרה ברחבי הארץ * גם את תוכלי למצוא בסניפים שלנו תפקיד מאתגר ומספק ואוירה משפחתית * התקשרי עכשיו - להתנדבות: 6444* במייל: brandye@yadsarah.org.il* בצילום של המתנדב אלי כהן: מתנדבות הדרכה במרכז המבקרים - מרכז חווית הנתינה- בעת תירגול הרכבת קביים שיהיה חלק מסיורם של בני נוער במקום
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
ריפוי השיניים שמגיע למרכז ולפריפריה: גם מנהל הסניף מקבל את הבדיקה החיונית
פרופ' יהונתן מן, מומחה מן השורה הראשונה בתחום רפואת השיניים ומי שמלווה את מרפאת השיניים הגריאטרית בבית יד שרה בעת ביצוע בדיקות למנהל סניף יד שרה בבית שאן אשר לסרי* הפעילות באה במסגרת עוד מבצע נרחב של יד שרה בתחום בריאות הפה בזכות סיוע משמעותי של קרן הלמסלי לפעילות מרפאת השיניים - תודה מכולנו* למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרפאת השיניים ולפריצת הדרך של יד שרה בתחום הטיפול הרפואי לרתוקים לביתם - הקישו כאן * את פרופ' מן ואת הנבדק ורעייתו צילמה נורית אגרי - תודה על השיתוף
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
רפואה והלכה ביד שרה: לקט תשובות
רב יד שרה הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מכון רפואה והלכה ביד שרה * הרב וינר נותן מענה בשאלות הלכתיות- רפואיות * ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת בית יד שרה, שדרות הרצל 124 ירושלים * כאן - לקט תשובות במדורו של כב' הרב באתר e-med -ערוץ החדשות הרפואיות של ישראל
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 8
 
התנדבות - מוסף מיוחד * על האווירה, המסגרת המשפחתית, הסיפוק בנתינה
ברוכים הבאים למוסף המיוחד של יד שרה להתנדבות - הקישו כאן * כל האתגרים * כל הביקושים החמים * יומני מתנדבים * הדיווחים מן השטח על האווירה המשפחתית בסניפים * מה הם כותבים לנו על חווית הנתינה * איך להגיע לראיון ראשון ולמי פונים * האדם הנכון למשימה הנכונה - כך מבוצעת התאמה * כל מה שרציתם לדעת - במוסף ההתנדבות שלנו * שלכם ולשרותכם *בצילום: חוגג התנדבות בארגון המציין 40 שנות נתינה * בטלפון: *6444 - להתנדבות * במייל: brandye@yadsarah.org.il
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 0
 
"יד לתעסוקה שווה": עם יד שרה, עכשיו זה קורה * הופכים נגישות למציאות ויוצרים סביבת עבודה המאפשרת תעסוקה לאנשים בעלי מוגבלויות
כך פועלת יד שרה להביא לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה בהליך מהיר ומתגמל למעסיק * כאן: מתוך מסרי הקמפיין המשותף "יד לתעסוקה שווה" של יד שרה, המשרד לכלכלה ולתעשייה והביטוח הלאומי * הועלה לפייסבוק בימים בהם נתוני נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מעידים כי הצורך ביצירת נגישות המאפשרת תעסוקה שווה - חיוני יותר מאי פעם * תודה למתנדבים שלנו השוקדים על תיקון קשת רחבה של כלים המאפשרים נגישות לאנשים בעלי מוגבלויות
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 672
כתבת אתרי יד שרה המתנדבת אורה מלול על יום עיון ארצי למתנדבי סיפורי חיים עם הסופרת מירה מגן (בצילום משמאל) * למעלה - המתנדבים מרותקים להרצאת האורחת * מימין - חגית שיוביץ המובילה את הפרויקט באגף שירותי בית וקהילה

מארגני יום העיון הארצי למתנדבי סיפורי חיים בבית יד שרה בירושלים השכילו להזמין את הסופרת מירה מגן, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, והיא נענתה ובאה להרצות לפנינו בהתנדבות, תחת הכותרת: "אלוקי הדברים הקטנים". סיפור חיים – למי שאיננו יודע – הוא סיפור שרושם מתעד מתנדב יד שרה מפי המספר המביט אחורה על תחנות חייו ומסכם מהלך חיים. לפעמים – תוך חשיפת פרקים שגם בני משפחתו אינם מודעים להם. יד שרה מוציאה את הספר לאור במהדורה אישית מוקפדת ומטופחת המוגשת למספר במעמד בני המשפחה. למענו. למען שימור המורשת המשפחתית וגם כתעודה המלמדת רבות על תקופתו. אגף שירותי וקהילה משקיע רבות בהכשרת המתנדבים במפעל תיעוד סיפורי חיים. "אינני מורה לספרות, לא למדתי ספרות ולא באתי ללמד, באתי לחלוק אתכם את ניסיוני ככותבת", אמרה המרצה ופתחה בציטוט מפרקי אבות (פרק ה משנה א): "בעשרה מאמרות נברא העולם". הבורא לא נזקק לחומרים כשברא את העולם, הסבירה, העולם כולו נברא במילים. "זה בדיוק מה שהכותב מנסה לעשות", אמרה, "לברוא עולמות במילים". כך הדבר גם בתיעוד סיפורי חיים: המספר והמתעד בוראים במילים את העולמות שכבר נעלמו והם חיים רק בזיכרונו של המספר. "עולם שנברא במילים הכתובות", הוסיפה ואמרה, "ימשיך להתקיים הרבה אחרינו". אנה קרנינה, שכל כולה מילים, פרי דמיונו של סופר (לב טולסטוי, כמובן) חיה וקיימת, אף שיוצרה כבר מזמן אינו בין החיים. אחד הקשיים של הכותב נעוץ בכך, שכל אדם חווה את המילה על-פי דרכו, בהתאם לחוויית חייו. הסופר בורא עולם במילים, אבל אין הוא יודע מהו עולמו הפנימי של קוראו, ואיך באמת הוא קולט את המילים הכתובות. אם רוצים להעביר את המסר בבהירות, בחירת המילים היא קריטית. מירה מטמינה בטקסטים שלה פכים קטנים מחייה, דברים שהיא רוצה שייזכרו: משפטים שנאמרו לה ונתקבעו במוחה, מראות קטנים שהשפיעו על נפשה וכיוצא באלה. כשאם הולכת למכולת עם בנה בן הארבע ונעצרת על שפת המדרכה, מדגימה מירה, היא ובנה עושים את אותה הדרך, אבל היא מביטה ברמזור ומציצה בשעונה, ואילו הוא רואה לפניו נמלה גוררת קיסם. כל אחד חווה את המציאות בדרך משלו, לכן, היא אומרת, אין צורך לפרט הרבה בתיאור הרגשות. בפרשת שמיני (ויקרא י, א-ג) מסופר על שני בניו של אהרון שנשרפו למוות. "וידם אהרן", כתוב שם, והקורא נדרש לדמיין לעצמו מה עבר על האיש שכך אירע לבניו. "הדברים הגדולים נמצאים בדברים הקטנטנים, בזוטות של הקיום", אמרה המרצה. "תיאור של אפיזודה קטנה אחת מדגים את האירוע כולו", אמרה וסיפרה איך יוסל בירשטיין, במקום להכביר מילים על העוני ששרר בבית הוריו, בחר לספר שהייתה להם קוביית סוכר אחת בלבד, וכל בני הבית, איש-איש בתורו, הניחו מעליה את כוס התה שלהם, כדי שהיא תשתקף בה ותיראה כאילו היא בתוכה. "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה ותלד בן..." (שמות ב, ב) – עולם ומלואו טמון בין הפעלים הללו הרודפים זה את זה, אך המקרא לא מתעכב עליו. הוא מתרכז בעיקר, במעשים ששינו דברים. "כשאתה בא לעזור לאדם לכתוב את סיפור חייו, עליך להיכנס אל חייו ולספר את סיפורו", קבעה הסופרת. הנפש האנושית אחת היא, בין אם קיסר הוא או אדם פשוט, בן אם חי לפני אלפי שנים או בימינו אנו. "לכן, בבואך לכתוב על חיי אדם, נסה לצלול לנפש האנושית", הדגישה והמליצה למתנדבים להביא את החותם האישי של המספר, זה שיש בו הצלחות ואושר, אבל גם כישלונות, אכזבות וכעסים. "דווקא הדברים הקטנים שמראים מי אתה, הם אלה שעושים את הסיפור למעניין" הבהירה. את הדברים הגדולים כולם חווים. הפרטים הקטנים מיוחדים למספר לבדו. לבסוף נדרשה המרצה לשאלה איך ובאיזו נקודה ראוי לסיים את הסיפור, ואמרה שהיא דוגלת בכלל הקובע, שמן הראוי לסיים רגע לפני שהדמויות שבדתה היו לה לזרא. מירה מגן הסופרת עמדה בכלל שקבעה לעצמה, ולאחר שקראה כמה קטעים מ"תמול שלשום" של עגנון ומתוך ספרה שלה "עיניים כחולות מדיי", סיימה את הרצאתה והותירה בנו הרבה מאוד טעם של עוד.