יום ג', יג’ בתמוז תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 25
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 840
יעקב סוראני שואב מן המקורות

בשבת חול המועד פסח קוראים בהפטרה את חזון העצמות היבשות של יחזקאל: "וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד... וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה... וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד". אנשי העצמות היבשות היו (לפי דעה אחת) בני שבט אפרים, שחישבו את הקץ והקדימו לצאת ממצרים, ונהרגו בדרך בידי אנשי גת. הנבואה הזאת מחדדת את הקשר שבין יציאת מצרים, הגאולה הראשונה, ובין הגאולה העתידה, שבה תהיה תחיית המתים הכללית. מתוך הבקעה פרט חשוב בנבואה, שראוי לשים לב אליו, הוא מיקומה. יחזקאל הונח "בתוך הבקעה", שהיא מקום נמוך, בגלות בבל. המיקום הזה מסמל מצב רוחני ירוד. לא זו בלבד, הבקעה מלאה עצמות יבשות . מדובר בחוטאים, שפעלו בניגוד לרצון ה'. הנביא מוסיף ומתאר את חומרת מצבם של האנשים האלה: "וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד". יש כאן מצב שָפָל ביותר מבחינה רוחנית, עד שאין בעצמות שום לחלוחית שמעידה על חיים רוחניים. ועם כל זה הקב"ה מצווה את הנביא יחזקאל: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר ה'!", ובסופו של דבר הן זוכות לתחייה מחודשת. עצמות יבשות בימינו המשמעות הרוחנית של חזון 'העצמות היבשות' מכוּונת ליהודים שאין בהם לכאורה רוח חיים יהודית. היהודים האלה הם תינוקות שנשבו: אין להם מושג בענייני יהדות, עד שאין הם יודעים אפילו א-ב של יהדות, ויש מהם שאפילו אינם מכירים את אותיות הא-ב. לכן הם מכונים 'עצמות יבשות' – בלי כל ידע בסיסי, בלי בשר, גידים ועור. קריאתו של הקב"ה מכוּונת לכל יהודי שזכה להימנות עם החיים מבחינה רוחנית: "וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה?". אם הנך 'בן-אדם', כלומר, יש בך רגש של אכפתיות יהודית (שכן 'אדם' מלשון 'אֶדַּמֶּה לעליון'), אזיי עליך לצאת ול"הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר ה'!". כל אחד ואחד לצאת ולהשמיע את דבר ה' ל'עצמות היבשות' בעצמן. אין להסתפק במסירת הדברים לאנשים 'חיים', ולהניח שהדברים יתגלגלו אל 'העצמות היבשות' ויפיחו בהן רוח חיים. חובה ללכת היישר אל ה'בקעה', למקום שיש בו 'עצמות יבשות' בלבד, ולהשמיע שם את דבר ה'. הנבואה מסתיימת בהבטחה שכאשר ימלאו את ציווי הקב"ה וישמיעו את דבר ה' ל'עצמות היבשות', יצליחו להחיותן בפועל. וכפי שאכן קרה: "וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד". "לך לאני האמיתי שלך" ה' אוהב את ארץ ישראל יותר מהציוני הנלהב ביותר. איך יודעים את זה? הוא אומר זאת בעצמו, בספרו, שוב ושוב. אין חוברת תיירות בעולם שמשבחת ומהללת את ישראל כמו התורה. לפי התורה, ישראל אינה רק מקום נפלא לבקר בו, אלא גם פיסת ארץ הקשורה בצורה עמוקה ושורשית לנפשו של העם היהודי. הכרזתו הראשונה של ה' בפני היהודי הראשון, אברהם, היא הציווי ללכת לישראל. "לךְ לךָ מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). . מייד אחרי המלה "לךְ" מופיעה המלה "לךָ", כלומר, לעצמך. פרשן המקרא החשוב, אור החיים, מפרש כי הליכה לארץ ישראל מובילה להליכה אל האני העמוק ביותר, האמיתי ביותר. הברית שכרת ה' עם אברהם, יצחק ויעקב מבטיחה שני דברים לצאצאיהם: את נצחיותו של העם היהודי ואת ארץ ישראל. כשה' התגלה למשה בסנה הבוער, הוא הצהיר שהוא מודע לסבלם של בני ישראל תחת עול המצרים, ואז הוא גילה למשה את תוכנית הגאולה שלו: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח). יציאת מצרים אינה רק ממצב של עבדות למצב של חירות, אלא גם ממקום בשם מצרים, למקום שמאוחר יותר ייקרא ארץ ישראל. ההגעה לארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהגאולה. עם שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם בורא עולם, שחזה בהתרחשותם של ניסים במו עיניו, עם שהתורה ניתנה לו, ישכון אך ורק במקום מסוים – בארץ ישראל. התורה, לכל אורכה, מתייחסת לארץ ישראל כ"ארץ רחבה". זה כמעט מצחיק, כי ישראל היא ארץ קטנטנה. אפילו ביחס למסופוטמיה, הסהר הפורה, ישראל היתה פיסת ארץ מזערית, מוקפת אימפריות גדולות. חכמים אומרים לנו ש"רחבה" אינו בהכרח תיאור גאוגרפי, כי אם רוחני. ישראל היא ארץ "רחבה" משום שהיא מרחיבה את דעתם של האנשים החיים בה. רק בישראל היהדות היא הדת היחידה בעולם הקשורה לארץ מסוימת. לדתות אחרות יש מקומות, נהרות ומעיינות קדושים, אבל היהדות טוענת שכל ס"מ בארץ ישראל, בגבולותיה התנ"כיים הוא קדוש. לענין זה יש השלכות מעשיות ומיידיות. למשל, כל המצוות החקלאיות (מצוות המעשר, השמיטה, וכו') חלות רק על ארץ ישראל. הרבנית ציפורה הלר אוהבת לומר: "עגבניה שגדלה בארץ ישראל היא קדושה יותר מהמן שירד במדבר" מדוע? משום שהמצוות חלות על העגבניה, ומשום שהמצוות הן הדרך בה היהודים מתחברים לה'. מצוות רבות שה' מעניק לנו, נאמרו במילים: "כי תבואו אל הארץ...". הרמב"ן, החכם בן המאה ה-13, טען שמצוות התורה יכולות להתקיים במלואן רק בארץ ישראל. קיום המצוות מחוץ לארץ, נועד כדי לשמר אותן, כך שבשובם לארץ, ידעו היהודים מה לעשות. ספר הכוזרי מתאר את התוכנית ה'והית לטיפוח העם היהודי כשתילת כרם. כרם זקוק לארבעה דברים: גפנים, חלקת אדמה, שמש, וגשם. הכוזרי מסביר כי הגפנים הם העם היהודי, האדמה היא ארץ ישראל, השמש היא ההשגחה הפרטית, והגשם הוא התורה. מובן שאם שותלים גפנים צרפתיות בעמק נאפה שבקליפורניה, יצמחו עליהם ענבים שונים מאשר היו צומחים בצרפת. בדיוק כך, העם היהודי, כשהוא נמצא במקום שאינו ארץ ישראל, אינו יכול למלא בשלמות את יעודו ה'והי, ולממש את הפוטנציאל הטמון בו. לאדמת ארץ ישראל עצמה יש סגולות רוחניות. יהודים רבים שמגיעים לכאן מהגולה, חשים התעוררות רוחנית כשהם מגיעים לישראל, לירושלים, או לכותל המערבי. לכותל, שנמצא בבסיסו של הר הבית, והוא השריד היחיד לבית המקדש השני, אין קישוטים ועיטורים: אין ציורי קיר, אין קטורת, אין מוזיקה, אין ארכיטקטורה מדהימה. אך הרוחניות, נוכחות ה', היא כה מוחשית בו, שמעטים אינם יכולים שלא לחוש בה. המקום המיוחד של בורא עולם תארו לעצמכם אוהב שלוקח את אהובתו ל"מקום מיוחד". הוא לוקח סל ובו לחם ויין, ובעודם פוסעים לאותו מקום, הוא מתאר באוזניה את מקום פגישתם הסודי, המיוחד. "זה כל כך יפה, כל כך שקט, כל כך מרוחק, כמו עולם אחר. את תאהבי את זה". לבסוף הם מגיעים למקום, קרחת יער מבודדת. היא מעיפה במקום מבט אחד ומסננת: "זה? זה המקום המיוחד שלך? אין כאן כלום! אין אפילו ספסל לשבת עליו! אין שולחן! אתה מצפה שאני אשב על האדמה ואלכלך את החצאית שלי? ויש חרקים בעשב. אני שונאת חרקים!" אם האהובה דוחה את המקום המיוחד שלו, מה הסיכוי שהקשר ביניהם יצליח? התורה מספרת כיצד בשנה השניה לאחר יציאת מצרים, הגיעו היהודים לגבולות הארץ המובטחת. עשרה מתוך שנים-עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ תיארו אותה בצורה שלילית, והאנשים סירבו לעלות אליה. חכמים מלמדים שחטא זה, דחיית ארץ ישראל, היה, מבחינות מסוימות, חמור יותר מחטא עגל הזהב. לאחר שהעם סגד לעגל הזהב, חזר משה לפסגת הר סיני וביקש סליחה ומחילה מה', ואף קיבל אותה. אך החטא של דחיית ארץ ישראל לא נסלח באופן מלא. שוב, אם האהובה דוחה את המקום המיוחד שמציע לה האוהב, מה הסיכוי שהקשר יצליח? הרבה יותר מלאומיות דרך אחת לדחות את ארץ ישראל היא לסרב לחיות כאן. יש דרך חמורה יותר לדחיית המקום המיוחד של ה': להתייחס אליה כאל פיסת נדל"ן. תארו לעצמכם שהאוהב מביא את אהובתו לאותו מקום מיוחד. היא מתבונת בו ואומרת: "זה מקום יפה! אפשר להפוך אותו לנכס נדל"ני. אפשר לחלק אותו ל-50 מגרשים, כל אחד בגודל 50 על 60 מטר". ארץ ישראל אינה ענין לאומי. היעד "להפוך את ישראל למדינה ככל המדינות" מחטיא את המטרה. מה היה קורה לו מתכנני פירנצה היו מחליטים למחוק את כל יצירות האמנות של העיר, שערכן לא יסולא בפז במטרה להפוך את פירנצה "לעיר ככל הערים". האוצר שלא יסולא בפז של ישראל הוא זהותה היהודית הייחודית, כוחה הרוחני, קדושתה. ארץ ישראל לא נועדה להיות מקלט מפני האנטישמיות. היא לא השיגה מטרה זו. ישראל היא המקום היחיד כיום בעולם בו יהודים רבים נהרגים רק משום שהם יהודים. ארץ ישראל אינה בהכרח המקום בו יהודים שולטים. כן, יש בישראל נשיא יהודי, וראש ממשלה יהודי, חברי כנסת יהודים, ראשי עיריות ופקידים יהודים. ויש בה גם פושעים ונרקומנים יהודים. ארץ ישראל היא המקום המיוחד שהקצה ה' לו ולעם ישראל. איך לא נאמץ הזדמנות כזאת בזרועות פתוחות?