#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#פרשת וירא פותחת בתיאור הכנסת האורחים של אברהם אבינו.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#אברהם היה אז בן 99 שנה. אדם מבוגר, שבע טלטולים ומלחמות. אדם שזה עתה מל את עורלתו. ביום השלישי למילתו – היום הכואב ביותר – ישב בפתח האוהל וחיפש אורחים. "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים". כשנכנסו לביתו שימש אותם בעצמו, למרות שבביתו היו לא פחות משלוש מאות בני-בית צעירים ובריאים.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גם בסיום הפרשה מסופר על הכנסת האורחים שלו. כשבא אברהם לגור בבאר שבע, בנה אוהל גדול עם ארבעה פתחים לארבעה רוחות השמים, כדי שכל עובר ושב יוכל להיכנס מיד לאוהל ולא יצטרך לחפש את הפתח. אברהם דאג לאורחיו בכל צרכיהם. הוא העניק להם מזון, משקה, מקום ללון, ליווה אותם ואף העניק להם סכום כסף להוצאות הדרך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אף אנו, בני בניו של אברהם, מצווים להמשיך ולהתנהג בדרכיו. אחת המצוות החשובות היא מצוות הכנסת אורחים. אל לנו לארח רק את בני המשפחה או ידידים קרובים; עלינו לפתוח את הדלת לרווחה גם לפני אנשים זרים המתדפקים על הדלת לבקש אוכל. זכות מצווה זו גדולה היא, ושכרה מן השמים רב.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#hr size="0"#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#רבי לוי יצחק מברדיצ'וב (שחי לפני כ-250 שנה), הזדמן לעיר לבוב. הוא נכנס לביתו של אחד מעשירי העיר ומנכבדיה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#- האם אוכל ללון בביתכם? שאל רבי לוי יצחק מבלי לחשוף את זהותו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#- אני מצטער, אך אין בביתי מקום לעוברי דרכים, השיב העשיר והוסיף#_sc# פנה לאכסניה, ואם אין בכיסך מזומנים תוכל להתארח אצל מלמד התינוקות ברחוב הסמוך. הוא רגיל להכניס אורחים לביתו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כך אכן עשה רבי לוי יצחק#_sc# הלך לבית המלמד והתקבל בסבר פנים יפות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אחד העוברים והשבים זיהה אותו, וחיש מהר פשטה השמועה שהרב הקדוש מברדיצ'וב בא לעיר. תוך זמן קצר נדחקו המון אנשים לביתו של המלמד לקבל את פני הרב. בתוך הבאים היה גם אותו עשיר ומכובד. כשבא לפני רבי לוי יצחק אמר#_sc# מבקש אני סליחה ומחילה מאת הרב, ובקשתי שטוחה לפניו שיכבד את ביתי בביקורו, שכן כל הצדיקים שבאו לעירנו התאכסנו בביתי.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פנה רבי לוי יצחק אל קהל האנשים הסובבים אותו ואמר#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ידוע שאברהם אבינו הצטיין בהכנסת אורחים. כשבאו אליו המלאכים מספרת התורה#_sc# "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם". נשאלת השאלה#_sc# הרי גם לוט עשה כך#_sc# "ויבואו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו", ולמרות זאת לא התפרסם לוט בהכנסת האורחים שלו?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#התשובה, אמר רבי לוי יצחק, נעוצה בהבדל "קטן". אצל לוט נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה", ואצל אברהם כתוב "וירא והנה שלושה אנשים ניצבים". לוט ראה מלאכים באים והזמינם לביתו; אך אברהם ראה אנשים פשוטים, עוברי אורח מכוסי אבק, יגעים וצמאים, והתחנן אליהם#_sc# "אל נא תעבור מעל עבדך".".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ענוה , צניעות, יופי קדושה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הסתכלי סביבך. דברים רבים מקודשים הם דווקא אלו שאינם שזופים בתדירות לעין האדם. קחי למשל את ארון ברית ה', החבוי בקודש הקדשים – הוא מצוי בקודש הקדשים, מקום שאליו נכנס רק יהודי קדוש אחד ורק פעם אחת בשנה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#באופן דומה ומוכר לנו יותר אנו מוצאים גם את ספר התורה. ידוע לכולנו כי ספר התורה הוא קדוש, אך בדרך כלל הוא מוצנע בארון הקודש מאחורי הפרוכת. גם כאשר ספר התורה מוצא מן הארון, הדבר מהווה אירוע מיוחד אשר לכבודו נעמדים כל מתפללי בית הכנסת. הוא עדיין לבוש במעילו, ורק כאשר ספר התורה מובא אל הבימה לשם קריאה, אז מורד המעיל. גם אם ספר תורה נלקח ממקום אחד למשנהו, נהוג לעטוף אותו בטלית, כיסוי מגן נוסף המציין את קדושתו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פרשת וירא מלמדת אותנו משהו חשוב אודות נשיות#_sc# נשיות=קדושה ויש בה כוחות רוחניים נעלים. הפרשה גם מלמדת אותנו שצניעות נשית היא אספקט מעודן בחייו של אדם, ואשר יש בכוחו להאהיב את האישה על בעלה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כאשר שאלו המלאכים את אברהם #_sc# "איה שרה אשתך?" הוא השיב להם שהיא מצויה באוהל וידועה המסקנה של רש"י "להודיע שצנועה היתה". שרה היתה כידוע יפה מאוד. על ידי ההודאה שהיא נמצאת באוהל ולא עומדת על יד האורחים שהגיעו עם כל יופיה, יש כאן רמז ברור לצניעותה, והדבר מאהיב אותה על בעלה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#צניעות מבטאת יופי פנימי ורומזת על רוחניות עמוקה וקדושה שהם באמת טבעה הפנימי של האישה. בדרכים שונות מסמלת האישה את השכינה בעולם; איכות נשית היא הנקודה אשר בה הפיזי והקדוש נפגשים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#המלאכים באו לבשר לאברהם ולשרה על הולדת בן. ייתכן והרמז על מניעותה ("הנה היא באוהל") ועל חיבובה על בעלה היוו חלק ממשימה זו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#צניעות – אידיאל מרכזי בחיי היהדות. הצניעות אינה מתבטאת רק בדרך שבה מתלבשים, אלא גם בדרך הדיבור וההנהגה. הצניעות מבטאת – כאמור – את היופי הפנימי ואת כוחות הנפש של האישה היהודיה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אין הכוונה לכך שהאישה תתחבא ותהיה מוסתרת מן החברה. הכוונה היא ללמוד דוגמא מאמנו שרה שהיא עצמה משפיעה ומלמדת נשים נוספות ומועדדת אותן להאמין בא-ל אחד "מגיירת את הנשים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#צניעות היא ערך מקודש, אבל כמו כל ערך ביהדות, אינה נלקחת בצד הקיצוני כמו בחברות אחרות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מאוחר יותר מספרת לנו הפרשה על רוח הקודש של שרה שהיתה אפילו גדולה יותר משל אברהם, עד כדי כך שה' אמר לאברהם "שמע בקולה" לקול רוח הקודש שבה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#התורה מאירה את תכונותיה של אמנו שרה#_sc# צניעות, יופי פנימי, יכולת להשפיע על אחרות ורמה גבוהה של קדושה. תכונות אלו היא הנחיל לנו, לבנותיה במשך כל הדורות, כל שנותר לנו הוא לנסות לחקות את הדגם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#השכינה זמינה #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#השכינה מצויה תמיד ובכל מקום, ובכל עת אפשר להקביל את פניה, אבל הכנסת אורחים אינה מזומנת בכל שעה. לפיכך "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(רבי משה-לייב מסאסוב)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#עבד לאורחים#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"אל נא תעבור מעל עבדיך" (בראשית יח,ג). ואילו לוט אמר לאורחיו#_sc# "סורו נא אל בית עבדכם" (בראשית יט,ד). כי כשבא אורח אל אברהם אבינו מיד חדל להיות בעלים על ביתו, שכן היה מעמיד את כל הבית לרשותו ולשימושו של האורח, ולא היה אלא כעבדו בלבד.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(מעיינה של תורה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נדיבות משולשת#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#על אברהם אבינו נאמר שהיה נדיב בממונו, בגופו ובנפשו. "בממונו" – כל אשר לו פיזר בעבור הכנסת אורחים. "בגופו" – הוא טרח בעצמו לשרת את האורחים. "בנפשו" – אברהם על-אף היותו חכם גדול ויתר על התענוג שלו, והקדיש את זמנו לאנשים פשוטים, להסביר להם שיש בורא אחד לעולם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(לקוטי דיבורים)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#פרדס לתענוג#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא,לג). אברהם עסק בצדקה בבחינת "בכל מאודך"#_sc# לא זו בלבד שסיפק לעוברים ושבים את צורכיהם הקיומיים, אלא גם נטע פרדס, להפיק ממנו פירות לאורחיו, שזה עניין של תענוג.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#לוט ואברהם#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בשעת ערב מאוחרת בא רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב לעיר למברג, ופנה לביתו של גביר ידוע. הגביר, שלא הכירו, הציע לו ללון בביתו של מלמד, שהיה מכניס אורחים. #_lt#/span#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#למחרת פשטה השמועה כי רבי לוי-יצחק נמצא בעיר, והמונים נהרו לשחר את פניו. בין הבאים היה גם הגביר, שנדהם לראות מולו את האורח ששילח אמש ריקם מביתו. במהרה התעשת, העמיד פני תם ובפנותו אל הצדיק הזמינו להתאכסן בביתו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אמר לו הצדיק#_sc# "אברהם ולוט הכניסו אורחים, אך אברהם אירח את המלאכים גם כשנראו לו כבני-אדם, ואילו לוט אירחם רק לאחר שידע כי הם מלאכים. הכנסת האורחים שלך היא בנוסח לוט"...#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור" (יח, ג)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה" (שבת קכז).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#על גודל מסירותו של מרן החזו"א זצ"ל לקיים מצות הכנסת אורחים, סיפר הגה"צ ר' חיים ברים זצ"ל, שערב אחד התעכב בביתו של מרן החזו"א זצ"ל, עד שכבר לא היו אמצעי תחבורה לירושלים, לא הייתה לו ברירה אלא להישאר ולישון בב"ב. קם מרן החזו"א ובעזרת גיסו הגדול מרן הסטייפלער זצ"ל ואשתו, שהיו בבית, החל טורח ומתאמץ בהכנת מקום לינה בעבורו. מרן החזו"א לא נח עד שמיטה הייתה מוכנה ומוצעת כראוי, תוך כדי שהכין לו קערה וספל לנטילת ידיים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ר' חיים ברים חש אי נעימות גדולה לנוכח הטרחה סביבו, אבל כשהציע למרן שהוא יכין בעצמו את המקום ללון, הישיר אליו החזו"א מבט ואמר לו#_sc# "וכי מאימתי יכול האתרוג להביע דעות כלפי בעליו היאך וכיצד להשתמש בו? מצות הכנסת אורחים היא, ובמצווה אין הנחות". (הרב אהרן כהן)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#