#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פרשת חוקת#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בפרשתנו מתוארת הסתלקותו של אהרון הכוהן. התורה מספרת על האבל הכבד#_sc# "ויבכו את אהרן כל בית ישראל". רש"י עומד על ההבדל בין התיאור כאן ובין תיאור האבל אחרי פטירת משה#_sc# כאן נאמר "כל בית ישראל", הגברים והנשים, ואילו אצל משה נאמר "ויבכו בני ישראל", הגברים בלבד. מסביר רש"י שהדבר נבע מהיותו של אהרון "רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אישה לבעלה".#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ההבדל באבל נבע מהשוני בין עבודתו של משה ובין עבודתו של אהרון. כל עוד היו בחיים היה קשה להבחין בהבדל, כמו שכאשר המאורות מאירים ברקיע אי-אפשר להבחין בהבדלים שביניהם, מפני תוקף האור והבהירות. אולם אחרי ההסתלקות (אף ששניהם מתו מיתת נשיקה, כמפורט בגמרא) התגלה ההבדל.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הבדלי השפעה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#המדרש אומר שעל אהרון ומשה נאמר הפסוק "חסד ואמת נפגשו"#_sc# "חסד זה אהרון... ואמת זה משה". האמת אינה מתקבלת כל-כך בגדרי העולם, כמאמר חז"ל ש"אמת אומר אל ייברא", מפני שהעולם השקרי מנוגד למהותה של מידת האמת. לעומת זה "חסד אומר ייברא", שכן מצד מידת החסד נמשך השפע גם למקום שהוא מלא שקרים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וזה ההבדל בין משה לאהרון#_sc# מכיוון שמשה מייצג את מידת האמת, פעולתו לא הייתה בקירוב כל-כך, ולכן האבל על הסתלקותו לא הקיף את כל העם. לעומת זה, אהרון, שמידתו מידת החסד, פעל מתוך קירוב לכל אחד ואחת מבני-ישראל, ולכן התאבלו עליו "כל בית ישראל".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#היכולת לרדת#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#את ההבדל בין משה לאהרון אנו רואים גם במכות מצרים. משה קיבל את הציווי מהקב"ה, אבל מסירת האזהרה לפרעה הייתה על-ידי אהרון דווקא. שכן מצד מידת האמת של משה אין באפשרותו לרדת עד פרעה, אלא הדבר יכול להיעשות רק על-ידי אהרון, שעניינו מידת החסד, היורדת עד למטה-מטה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אמנם אהרון קיבל הכול ממשה, ובני-ישראל ידעו שפעולתו של אהרון היא על-פי הוראותיו של משה, ובכל-זאת הסתלקותו של משה לא עשתה עליהם רושם כבד כל-כך כמו הסתלקותו של אהרון. כי אף שידעו שפעולתו של אהרון באה ממשה, ידיעה זו הייתה ברמה של אמונה וידיעה בלבד, ואילו בגלוי ובפועל קיבלו זאת מאהרון.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נקודה אחת#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עם זה, משה ואהרון אינם בגדר שני דברים נפרדים, אלא הם עניין אחד ממש, שבא בשני חלקים#_sc# משה ייצג את הדברים כפי שהם באים מאת הקב"ה, ואילו אהרון ייצג את העניין כפי שהוא יורד ונמשך למטה. וגם אצלם עצמם הייתה התכללות של חסד ואמת#_sc# אצל משה אנו רואים את החסד בסיפור על היותו רועה, שדאג לגדי שברח מן העדר. כמו-כן אצל אהרון אנו רואים את הדבקות במידת האמת, בהקפדתו על "מקרבן לתורה", ולא לקרב את התורה אל הבריות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#במהות הדברים יש כאן נקודה אחת, ולכן בדורות הבאים היו שתי התנועות האלה יכולות להיות אצל אדם אחד. וכך יהיה גם אצל משיח צדקנו – "ועבדי דוד מלך עליהם" – שאצלו יהיו שני העניינים יחד בקרוב ממש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#החזרת החיים והדבקות בקב"ה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מצוות פרה אדומה היא מסוג ה'חוקים', מצוות שאין להן הסבר הגיוני. המדרש מספר שבכל סוג של טומאה נאמרה למשה רבנו דרך הטהרה ממנה, אולם כשהגיע לטומאת מת "נתכרכמו פניו ושאל 'טהרתו במה?', עד שהגיע לפרשת חוקת", ושם ניתנה דרך הטהרה אף מטומאה זו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מדוע התקשה משה בטומאה זו דווקא? יש לומר שתמיהתו של משה על טומאת מת נבעה מחומרתו של המוות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#קיום ארעי#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כל הברואים שבעולם אין להם חיים משל עצמם, שהרי קודם הבריאה לא היו קיימים. היחיד שהוא 'חי' באמת הוא הקב"ה, שאינו נזקק לשום דבר שחוץ ממנו. אלא שגם הבריאה יכולה לקבל חיים אמיתיים, וזאת על-ידי דבקות במקור החיים האמיתיים, בקב"ה. לכן גם בני ישראל נקראים חיים, כלשון הכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הקב"ה ברא גם את ה'קליפות', הסטרא אחרא, שאין בהן תועלת ישירה, אלא כל מטרת בריאתן לאפשר לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע. לכן אין ה'קליפות' בבחינת 'חיים', ולעתיד לבוא, כשהבריאה תגיע לתכליתה, תועבר רוח הטומאה מן הארץ, שכן היא תסיים את תפקידה ושוב לא יהיה בה צורך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#תיקון חטא העגל#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לכן תמה משה על טומאת המת. הלוא אם אדם מת, הדבר מוכיח שאין בו תועלת אמיתית ותכלית לעצמו, אלא קיומו נועד למטרה כלשהי, וכשזו נסתיימה, נסתיימו חייו. תמה משה, איך אפשר 'לטהר' מצב כזה?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#השיב לו הקב"ה שהטהרה מטומאת מת נעשית על-ידי פרה אדומה. על מצוות פרה אדומה נאמר במדרש#_sc# "תבוא אם ותנקה צואת בנה". הפרה צריכה לתקן את מה שקלקל 'בנה', הלוא הוא העגל. המוות בכלל נוצר בעקבות חטא עץ הדעת, שזיהם את העולם. במתן התורה "פסקה זוהמתן" והעולם התעלה בחזרה למצב של 'חיים'. אלא שאז חטאו בני ישראל בעגל, ושוב חזרה זוהמת החטא וחזר המוות. את זה צריכה לתקן הפרה האדומה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#תחילה נאמר למשה#_sc# "ויקחו #_lt#strong#_gt#אליך#_lt#/strong#_gt#". החזרת החיים צריכה להיעשות על-ידי משה רבנו, כשם שגם מתן התורה היה על-ידו. הוא המחבר את הקדושה האלוקית עם הבריאה, ופועל את "ואתם הדבקים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הפרה צריכה להיות אדומה, דבר המסמל את הרע, כפי שעשיו ביקש להאכילו "מן האדום האדום הזה", והיא גם נעשית מחוץ לשלושת מחנות הקדושה. הדבר מבטא את הירידה עד לדרגה התחתונה ביותר. ועם זה עליה להיות "תמימה", דבר המבטא שלמות, והזיית הדם צריכה להיות "כנגד בית קודש הקודשים", שזה מבטא עלייה גבוהה ביותר. על-ידי זה מבטלים את טומאת המת ומחברים מחדש את היהודי עם הקב"ה, ושוב הוא יכול להיות בבחינת "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (כא, ה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# המן הרי ירד להם בכל יום, גם מים היו להם מנס הסלע שנתחדש להם עתה, אם כן מה היתה תלונתם?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# הם התלוננו על שלא היה להם לחם ומים כשאר האומות, שהרי לאומות העולם יש לחם לשובע ומים לרוויה, בין אם זכאים ובין אם חייבים, ואילו לבני ישראל לא היה לחם, אלא מידי יום ביומו היו תלויים בחסדי שמים, וכן מים לא היה כאוות נפשם, שהרי ביום שמתה מרים, נסתלקה הבאר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#זו הדיבה שהוציאו על המן, כי הסיבה שניתן להם המן דבר יום ביומו, בשל מעלת דור המדבר שהיו כמלאכים, כדי שיהיו עיניהם תלויות תמיד אל ה' ונפשם תתרגל במידת הבטחון והאמונה בה' יתברך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כל המצוות – חוקים#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מצוות פרה אדומה מסמלת את כל מצוות התורה, כי כל המצוות, אף השכליות, הן בעצם 'חוקים', רצון אלוקי שלמעלה מחכמה וטעם, כנוסח ברכת המצוות#_sc# ״אשר קידשנו במצוותיו וציוונו״; אלא שבמצוות השכליות הרצון האלוקי התלבש גם בחכמה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#התורה כפרה אדומה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פרה אדומה נקראת "חוקת התורה", כי אף בתורה מוצאים אותו דבר מופלא שבפרה האדומה – גם התורה ״מטהרת טמאים ומטמאת טהורים״, שכן "זכה, נעשית לו סם חיים; לא זכה, נעשית לו סם של מוות".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(רבי דוד מללוב)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#למעלה ממצווה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#טבילה במקווה בכל יום אינה מצווה, אבל לדרגה שמגיעים אליה על-ידי מקווה אי-אפשר להגיע על-ידי שום מצווה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(רבי אהרון מקרלין)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מטהרת ומטמאה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יש עוד דינים בתורה שאינם מובנים, איסור אכילת חזיר, שעטנז ועוד, ואף-על-פי-כן לא נאמר ״חוקת״ אלא בפרה אדומה. משום שמצוות פרה אדומה לא דיי שאינה מובנת בשכל, אלא היא אף נוגדת את השכל, בהיותה ״מטהרת טמאים ומטמאת טהורים״.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(יבין שמועה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#לא הותר להרהר#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#״גזירה היא מלפניי, אין לך רשות להרהר אחריה״ (רש״י). בשאר המצוות הותר לנו לנצל את שכלנו כדי לנסות להבין את טעמי המצוות, ואולם ב״חוקה״ אין לנו רשות להשתמש בשכלנו, ועלינו לקבל את הציווי בלי להרהר על טעמו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#(לקוטי שיחות)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#