מצד טבע העולם, העשיר, שיש לו שדות וכרמים, חש בטוח בעצמו, ליבו קשוח ואין הוא מרגיש במצוקת העני. אבל בשנת השמיטה, שבה אסור לחרוש ולזרוע, גם העשיר חש חרדה ונושא עיניו לשמים בשאלה "מה נאכל". דבר זה גורם לו לחוש בכל השנים בצער העני ולעזור לו. ירידה מההר חייו של יהודי צריכים להיות במגמה של עלייה מתמדת, עלייה מדרגה לדרגה, בבחינת "יֵלכו מחיִל אל חיִל". לעומת זה, בפרשת בהר אנחנו רואים כיוון הפוך לחלוטין – מגמה של ירידה מדרגה לדרגה, עד דרגה תחתונה ביותר. הפרשה נפתחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני". נקודת ההתחלה היא מעמד הר סיני, מתן התורה. העם עמד אז במדרגה עילאית, שכן עוד קודם נתינת התורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן בלשון יחיד, כי הם התאחדו "כאיש אחד בלב אחד". במתן-התורה התעלו עד שאפילו בעלי-המום שבהם נרפאו, ועד שהיו "לפנים ממלאכי השרת". ומכאן מתחילה מגמה של ירידה. תחילה מדובר על הכניסה לארץ-ישראל, שבה כבר אין "לחם מן השמים" אלא צריכים לעסוק בעבודת האדמה – "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". אחר-כך מתואר עוד שלב, שבו עלולה להישאל השאלה "מה נאכל בשנה השביעית", כי היהודי מצד עצמו כבר אינו בטוח כל-כך שהפרנסה והשפע באים מלמעלה. בהמשך הפרשה מתוארות עוד ירידות, מדרגה לדרגה, כפי שאומרים חז"ל שהפסוקים האלה מתארים מסלול של ירידה אצל האדם: בתחילה הוא נחשד על השביעית, ועונשו שימכור את מיטלטליו. אם לא חזר בו, ימכור את אחוזתו, ואחר-כך את ביתו, עד שהוא לוֹוה בריבית, ולבסוף אף מוכר את עצמו לעבד אצל גוי עובד עבודה זרה. אלא היא הנותנת: התכלית של מעמד הר סיני אינה בהישארות ליד הר סיני, בלי שיהיה לבני-ישראל קשר עם חיי העולם ועם ההתנהלות על-פי דרך הטבע. להפך, התכלית היא להיכנס ל'ארץ נושבת', שבה נדרשים להתנהג על-פי דרכי הטבע, המניחות מקום לתהליך הירידה המפורט בפרשתנו – ובכל-זאת יפעל יהודי, בעזרת הכוח שקיבל בהר סיני, כדי להתגבר על כל הקשיים וההסתרים. גם הקשיים ואפשרויות הירידה נועדו לגרום עלייה. הקב"ה רוצה שיהודי ישיג דברים שלא כמתנת חינם (המכונה 'לחם בושה'), אלא דווקא מתוך עבודה. לשם כך ניתנה אפשרות של ירידה, עד הירידה הגדולה והחמורה ביותר, כדי שתעמוד לפני היהודי אפשרות של בחירה חופשית, והוא יבחר בטוב ובקדושה. זה הקשר בין תחילת הפרשה לסופה: גם כשיהודי עוסק בענייני הארץ והטבע, הוא מצוי "בהר סיני", ובעצם עומד מעל מגבלות העולם. ואפילו מי שלמרבה הצער הידרדר עד ש"נמכר לנכרי", ועלול לחשוב להתנהג כמוהו – אומרת לו התורה שהוא יהודי ואל לו לעשות כמעשה הנכרי. הפרשה מסתיימת באמירה: "אני ה'", וכפי שמפרש רש"י: "נאמן לשלם שכר". אפילו יהודי שנמכר לנכרי מאיר בו שכר המצווה, שמבטא את האור האלוקי הבלתי-מוגבל, ויש לו הכוח להתרומם ממגבלות הטבע ולהתחבר עם הקב"ה. וקראת דרור בארץ שנת היובל נקראת על שם השופר ככתוב: "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם" (ויקרא כה, ט), והשופר נקרא יובל ככתוב "יובל הוא", כפירוש רש"י – "שנה זו מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה. ומה שמה? יובל שמה, על שם תקיעת שופר". כפי שנאמר בהר סיני "במשוך היובל המה יעלו בהר" (שמות יט יג) שפירושו - שימשוך קול השופר בתקיעה ארוכה (שי למורא), דהיינו תקיעה גדולה. התקיעה בשופר מרמזת לנו על הרצון העליון והטוב של הקב"ה שעומד ביסוד הכל ושולט בכל, כדברי הרב קוק זצ"ל: "כל העולם החומרי והרוחני מושג הוא בצורתו האחדותית, והמוסר הישר והטוב הוא המרכז הרצוני של היש" (אורות התשובה יב ח). מגמת שנת היובל היא להשתחרר מכל אותם מניעים וגורמים המסתירים מעינינו ומעיני נשמתנו את אור השי"ת, "וקראתם דרור בארץ" כלשון התרגום "חרותא" - העבדים משתחררים, אבל לא רק העבדים אלא כל האומה משתחררת ככתוב: "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא כה י). חז"ל למדו מהפסוק "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", בזמן שכל יושביה עליה מצוַת היובל נוהגת. ולכן במשך אלפי שנים מאז גלו שבט ראובן וחצי שבט המנשה בבית ראשון בטלה מצוה זו אשר בה רצה השי"ת להודיע לעמו כי הכל שלו, כי לו כל הארץ (עיין ספר החינוך מצוה של). והנה אחרי אלפי שנים עם ישראל שב ומתקבץ לארץ ישראל. אנו זוכים לראות עין בעין בקיבוץ גלויות של מיליוני יהודים השבים הביתה ועוד מיליונים שישובו במהרה. את התהליך של תחיית עם ישראל אי אפשר לעצור, הוא מהלך בלתי הפיך, כפי שהבטיחו לנו כל הנביאים וגדולי החכמים. כשיושלם קיבוץ הגלויות כאשר עם ישראל ישכון בארצו, ויתקיים בנו "חדש ימינו כקדם" – אז נזכה לקיים את שנת היובל "כי באור פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה ברכה ורחמים וחיים ושלום". וקראת דרור בארץ "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה). ספירת שנות השמיטה עד לשנת היובל מקבילה לספירת העומר מפסח ועד לשבועות. כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה – מיציאת מצרים עד מתן תורה, ומעבדות לחירות עולם – כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" – שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים בשנת ה"יוֹבֵל" – הנקראת על שם תקיעת השופר ((רש"י שם). למה זכה השופר ששנת היובל קרויה על שמו? – שבשמו של השופר נרמז המיוחד שבשנה זו – "שופר" מלשון "שפיר"- טוב. בשנת היובל מתגלה הרצון הטוב האלקי בארצנו. תכלית בריאת העולם היא גילוי טוב ד' בעולם, וזאת תכלית שבת קודש כנאמר "וקראת לשבת עונג". זאת גם תכלית ספירת העומר, המסתיימת בחג מתן תורה – ואין תורה אלא טוב, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"", זאת גם תכלית שנת השמיטה "שבת הארץ", וזאת גם תכלית שנת היובל, שנת גילוי הטוב האלוקי בארצנו. וכל זה נעשה על ידי עם ישראל בארץ ישראל כאשר שומרים שמיטה ויובל. ברכה לשש השנים נאמר בזוהר, שכל ששת ימי המעשה מתברכים מיום השבת. כך גם בשנות השמיטה - על-ידי שמירת קדושתה של השנה השביעית מתברכות שש שנות העבודה הבאות אחריה(פניני תורה) בכל דרכיך דעהו שנת השמיטה נועדה להחדיר את הקדושה לתוך הארץ, לתוך החיים הארציים של האדם. בעוד השבת נותנת לנו כוח להתעלות מעל ענייני העולם, שנת השמיטה מעניקה כוח להביא את הקדושה לתוך החיים הארציים עצמם. וזו ההוראה שיש ללמוד ממצוות השמיטה בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד מישראל – קדושת האדם ודבקותו בקב"ה צריכות להיות לא רק בזמני התפילה ולימוד התורה, כשהוא קדוש ומובדל מענייני העולם, אלא גם כשהוא עוסק בענייני החולין, בצרכים הגשמיים והארציים שלו. שנת השמיטה נותנת כוח לשש השנים שאחריה. היא בבחינת מאגר גדול, שממנו מחלקים את השפע לכלים הקטנים. האדם נדרש לשאוב קדושה אלוקית ("שבת לה'") משנת השמיטה, כדי שיוכל לקיים את הציווי "בכל דרכיך דעהו". גמרא פתוחה וסגורה באסֵפת רבנים, שבה השתתף גם הגאון רבי חיים מבריסק, התבטא אחד הנוכחים בביקורת כלפי הגאון רבי אליהו-חיים מייזל מלודז'. אותו רב התבטא, שאמנם הרב מייזל עוסק הרבה בעשיית חסד, אבל עסקנותו באה על חשבון לימוד התורה ומבטלת אותו מהתורה. רבי חיים מבריסק התרעם מאוד על הדברים והגיב בחריפות: "רב שסוגר את הגמרא שלו כדי לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהגמרא שלו סגורה – פתוחה היא לפניו. ואילו רב שאינו מוכן לסגור את הגמרא שלו בשעה שצריך לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהוא יושב מול גמרא פתוחה – באמת היא סגורה לפניו".

#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#מצד טבע העולם, העשיר, שיש לו שדות וכרמים, חש בטוח בעצמו, ליבו קשוח ואין הוא מרגיש במצוקת העני. אבל בשנת השמיטה, שבה אסור לחרוש ולזרוע, גם העשיר חש חרדה ונושא עיניו לשמים בשאלה "מה נאכל". דבר זה גורם לו לחוש בכל השנים בצער העני ולעזור לו.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ירידה מההר #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#חייו של יהודי צריכים להיות במגמה של עלייה מתמדת, עלייה מדרגה לדרגה, בבחינת "יֵלכו מחיִל אל חיִל". לעומת זה, בפרשת בהר אנחנו רואים כיוון הפוך לחלוטין – מגמה של ירידה מדרגה לדרגה, עד דרגה תחתונה ביותר.#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הפרשה נפתחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני". נקודת ההתחלה היא מעמד הר סיני, מתן התורה. העם עמד אז במדרגה עילאית, שכן עוד קודם נתינת התורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן בלשון יחיד, כי הם התאחדו "כאיש אחד בלב אחד". במתן-התורה התעלו עד שאפילו בעלי-המום שבהם נרפאו, ועד שהיו "לפנים ממלאכי השרת".#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ומכאן מתחילה מגמה של ירידה. תחילה מדובר על הכניסה לארץ-ישראל, שבה כבר אין "לחם מן השמים" אלא צריכים לעסוק בעבודת האדמה – "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". אחר-כך מתואר עוד שלב, שבו עלולה להישאל השאלה "מה נאכל בשנה השביעית", כי היהודי מצד עצמו כבר אינו בטוח כל-כך שהפרנסה והשפע באים מלמעלה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בהמשך הפרשה מתוארות עוד ירידות, מדרגה לדרגה, כפי שאומרים חז"ל שהפסוקים האלה מתארים מסלול של ירידה אצל האדם#_sc# בתחילה הוא נחשד על השביעית, ועונשו שימכור את מיטלטליו. אם לא חזר בו, ימכור את אחוזתו, ואחר-כך את ביתו, עד שהוא לוֹוה בריבית, ולבסוף אף מוכר את עצמו לעבד אצל גוי עובד עבודה זרה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אלא היא הנותנת#_sc# התכלית של מעמד הר סיני אינה בהישארות ליד הר סיני, בלי שיהיה לבני-ישראל קשר עם חיי העולם ועם ההתנהלות על-פי דרך הטבע. להפך, התכלית היא להיכנס ל'ארץ נושבת', שבה נדרשים להתנהג על-פי דרכי הטבע, המניחות מקום לתהליך הירידה המפורט בפרשתנו – ובכל-זאת יפעל יהודי, בעזרת הכוח שקיבל בהר סיני, כדי להתגבר על כל הקשיים וההסתרים.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גם הקשיים ואפשרויות הירידה נועדו לגרום עלייה. הקב"ה רוצה שיהודי ישיג דברים שלא כמתנת חינם (המכונה 'לחם בושה'), אלא דווקא מתוך עבודה. לשם כך ניתנה אפשרות של ירידה, עד הירידה הגדולה והחמורה ביותר, כדי שתעמוד לפני היהודי אפשרות של בחירה חופשית, והוא יבחר בטוב ובקדושה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#זה הקשר בין תחילת הפרשה לסופה#_sc# גם כשיהודי עוסק בענייני הארץ והטבע, הוא מצוי "בהר סיני", ובעצם עומד מעל מגבלות העולם. ואפילו מי שלמרבה הצער הידרדר עד ש"נמכר לנכרי", ועלול לחשוב להתנהג כמוהו – אומרת לו התורה שהוא יהודי ואל לו לעשות כמעשה הנכרי.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הפרשה מסתיימת באמירה#_sc# "אני ה'", וכפי שמפרש רש"י#_sc# "נאמן לשלם שכר". אפילו יהודי שנמכר לנכרי מאיר בו שכר המצווה, שמבטא את האור האלוקי הבלתי-מוגבל, ויש לו הכוח להתרומם ממגבלות הטבע ולהתחבר עם הקב"ה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וקראת דרור בארץ #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שנת היובל נקראת על שם השופר ככתוב#_sc# "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם" (ויקרא כה, ט), והשופר נקרא יובל ככתוב "יובל הוא", כפירוש רש"י – "שנה זו מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה. ומה שמה? יובל שמה, על שם תקיעת שופר". כפי שנאמר בהר סיני "במשוך היובל המה יעלו בהר" (שמות יט יג) שפירושו - שימשוך קול השופר בתקיעה ארוכה (שי למורא), דהיינו תקיעה גדולה. התקיעה בשופר מרמזת לנו על הרצון העליון והטוב של הקב"ה שעומד ביסוד הכל ושולט בכל, כדברי הרב קוק זצ"ל#_sc# "כל העולם החומרי והרוחני מושג הוא בצורתו האחדותית, והמוסר הישר והטוב הוא המרכז הרצוני של היש" (אורות התשובה יב ח). #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מגמת שנת היובל היא להשתחרר מכל אותם מניעים וגורמים המסתירים מעינינו ומעיני נשמתנו את אור השי"ת, "וקראתם דרור בארץ" כלשון התרגום "חרותא" - העבדים משתחררים, אבל לא רק העבדים אלא כל האומה משתחררת ככתוב#_sc# "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא כה י).#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חז"ל למדו מהפסוק "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", בזמן שכל יושביה עליה מצוַת היובל נוהגת. ולכן במשך אלפי שנים מאז גלו שבט ראובן וחצי שבט המנשה בבית ראשון בטלה מצוה זו אשר בה רצה השי"ת להודיע לעמו כי הכל שלו, כי לו כל הארץ (עיין ספר החינוך מצוה של).#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#והנה אחרי אלפי שנים עם ישראל שב ומתקבץ לארץ ישראל. אנו זוכים לראות עין בעין בקיבוץ גלויות של מיליוני יהודים השבים הביתה ועוד מיליונים שישובו במהרה. את התהליך של תחיית עם ישראל אי אפשר לעצור, הוא מהלך בלתי הפיך, כפי שהבטיחו לנו כל הנביאים וגדולי החכמים. כשיושלם קיבוץ הגלויות כאשר עם ישראל ישכון בארצו, ויתקיים בנו "חדש ימינו כקדם" – אז נזכה לקיים את שנת היובל "כי באור פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה ברכה ורחמים וחיים ושלום".#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וקראת דרור בארץ#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה#_sc# וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם#_sc# וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה).#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ספירת שנות השמיטה עד לשנת היובל מקבילה לספירת העומר מפסח ועד לשבועות.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה – מיציאת מצרים עד מתן תורה, ומעבדות לחירות עולם – כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" – שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים בשנת ה"יוֹבֵל" – הנקראת על שם תקיעת השופר ((רש"י שם). למה זכה השופר ששנת היובל קרויה על שמו? – שבשמו של השופר נרמז המיוחד שבשנה זו – "שופר" מלשון "שפיר"- טוב. בשנת היובל מתגלה הרצון הטוב האלקי בארצנו.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#תכלית בריאת העולם היא גילוי טוב ד' בעולם, וזאת תכלית שבת קודש כנאמר "וקראת לשבת עונג". זאת גם תכלית ספירת העומר, המסתיימת בחג מתן תורה – ואין תורה אלא טוב, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"", זאת גם תכלית שנת השמיטה "שבת הארץ", וזאת גם תכלית שנת היובל, שנת גילוי הטוב האלוקי בארצנו. וכל זה נעשה על ידי עם ישראל בארץ ישראל כאשר שומרים שמיטה ויובל.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ברכה לשש השנים#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#נאמר בזוהר, שכל ששת ימי המעשה מתברכים מיום השבת. כך גם בשנות השמיטה - על-ידי שמירת קדושתה של השנה השביעית מתברכות שש שנות העבודה הבאות אחריה(פניני תורה)#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בכל דרכיך דעהו#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שנת השמיטה נועדה להחדיר את הקדושה לתוך הארץ, לתוך החיים הארציים של האדם. בעוד השבת נותנת לנו כוח להתעלות מעל ענייני העולם, שנת השמיטה מעניקה כוח להביא את הקדושה לתוך החיים הארציים עצמם.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וזו ההוראה שיש ללמוד ממצוות השמיטה בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד מישראל – קדושת האדם ודבקותו בקב"ה צריכות להיות לא רק בזמני התפילה ולימוד התורה, כשהוא קדוש ומובדל מענייני העולם, אלא גם כשהוא עוסק בענייני החולין, בצרכים הגשמיים והארציים שלו.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שנת השמיטה נותנת כוח לשש השנים שאחריה. היא בבחינת מאגר גדול, שממנו מחלקים את השפע לכלים הקטנים. האדם נדרש לשאוב קדושה אלוקית ("שבת לה'") משנת השמיטה, כדי שיוכל לקיים את הציווי "בכל דרכיך דעהו".#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גמרא פתוחה וסגורה#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#באסֵפת רבנים, שבה השתתף גם הגאון רבי חיים מבריסק, התבטא אחד הנוכחים בביקורת כלפי הגאון רבי אליהו-חיים מייזל מלודז'. אותו רב התבטא, שאמנם הרב מייזל עוסק הרבה בעשיית חסד, אבל עסקנותו באה על חשבון לימוד התורה ומבטלת אותו מהתורה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#רבי חיים מבריסק התרעם מאוד על הדברים והגיב בחריפות#_sc# "רב שסוגר את הגמרא שלו כדי לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהגמרא שלו סגורה – פתוחה היא לפניו. ואילו רב שאינו מוכן לסגור את הגמרא שלו בשעה שצריך לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהוא יושב מול גמרא פתוחה – באמת היא סגורה לפניו".#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#