בסוף נהיה מאוחדים אחר שיעקב קם משנתו נאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה" (כח, יח). יש לבאר על פי מה שהביא בילקוט וברמב"ן דברי פרקי דרבי אליעזר (פרק לה) שאמר דיעקב לקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים העתידים לצאת ממנו ואמר שאם יהיו כולם אבן אחת יהיה לו לסימן טוב, וכיון שנעשו כולם אבן אחת שמח, עיין שם. הראו ליעקב במראות הסולם מלאכי אלוקים, עולים ויורדים בו, הראו לו מלכיות משתעבדות בבניו , שר מלכות יון, שר מלכות פרס, והראה לו הקב"ה שאף שבניו ישתעבדו בד' גליות, מכל מקום הוא יהיה עמו ויציל את בני ישראל מידי ד' מלכויות הנ"ל, (ועיין במדרש רבה פרשת אמור). והנה בגלות נחוץ מאד שיהיה לישראל אחדות ולא יהיה ביניהם ח"ו שום פירוד לבבות ושום שנאה וכעס ומריבה, ואז לא יוכלו האומות להרע להם כל כך, אפילו אם בשאר ענינים לא יהיו כל כך צדיקים, וכמו שאמרו (דברים רבה ה, י) על דורו של אחאב שהיו נוצחין במלחמה מטעם זה, וכמו שדרשו על הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד), מה שאין כן בדורו של שאול אף על גב שהיו גדולים בתורה, בכל זאת היו נופלים במלחמה משום שהיו ביניהם דלטורין, ובזכות שיהיה לישראל אחדות, מלבד זאת שיוכלו להתקיים בגלות, גם יזכו שבזכות האחדות יפדו מן הגלות. ובזה יתבאר לנו היטב דברי הפרקי דרבי אליעזר הנ"ל, שיעקב לקח י"ב אבנים לרמז על הי"ב שבטים שיוליד וכיון שהראו לו את הגלות, אמר, אם יתהווה מהי"ב אבנים אבן אחת, היינו לרמז שהי"ב שבטים יהיו כאילו היו אחד - שיהיה להם אחדות, אזי יוכלו לעמוד בגלות וגם יצאו בזכות זה מהגלות, וכיון שראה שנעשה מהם אבן אחת היה לו בשורה טובה ושמח, וזהו שאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותם מצבה", פירושו שעשה דבר קיים - מצבה - היינו במה שרמזו לו שיהיה לכל הי"ב שבטים שלום ואחדות כאילו הם אבן אחת, וזהו "ויצוק שמן על ראשה", דבר זה הוא לנו נחמה שיוכלו להתקיים בגלותם וגם שבזכות זה יפדו מהגלות. זהב שבא - מהרש"ג אין קנאה האדמו"ר רבי אברהם-מרדכי מגור, בעל 'אמרי אמת', דיבר על חשיבות האחדות, המסלקת קנאה ותחרות. שאלוהו: גם כשיש אחדות, עדיין כל אחד ואחד שואף לקבל חלק נאה יותר. אמר להם: חז"ל מספרים שכאשר יעקב לקח "מאבני המקום" ושם מראשותיו, התחילו האבנים מריבות זו עם זו, וכל אחת ואחת אמרה "עליי יניח צדיק ראשו". עשאן הקב"ה אבן אחת. ולכאורה נשאלת השאלה: גם כשכל האבנים נעשו אבן אחת עדיין יש מקום לריב באיזה צד יניח הצדיק את ראשו? אלא מכאן למדנו שכאשר יש אחדות אמיתית אין מקום לקנאה ולתחרות. מצווה זה לא השפלה חסידים רבים באו לשבות בצילו של רבי שמואל מקַמַד, והמיטות שהוכנו בעבור האורחים לא הספיקו. נטל הצדיק סולם וטיפס אל עליית הגג והוריד משם מזרנים בעבור האורחים. נזעקו החסידים ואמרו: "למה הרבי משפיל את עצמו? אנחנו נוריד בעצמנו את המזרנים". השיב להם הצדיק: "מחר בבוקר, כשאלך עם טליתי בידי לבית-הכנסת להתפלל, האם גם אז תבואו אליי ותטענו שזו השפלה בעבורי וכי אתם מוכנים להתפלל במקומי? ואם תטענו כך, האם אשמע לכם? הכנסת אורחים מצווה גדולה היא ולא השפלה". ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה (כט, יט). צריך להבין מה סבר לבן בתחילה כשהבטיח ליעקב את רחל ובמה התנצל ש"לא יעשה כן במקומינו". ונראה לומר דלבן מיד בהתחלה לזה התכוון, ואמר ליעקב "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, דהרי היה לו לומר רק "אתנה לך", אלא שזה דרך הרמאים לומר דבר שמשתמע לשתי פנים כדי שיוכל להטעות אחר כך, ולכן אמר "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר" דהיינו שלפני שאתן לאיש אחר אתן אותה לך, אבל כל זמן שלא אוכל לתת אותה לאיש אחר, ולא אחפוץ לתת לאחר, גם לך לא יהיה, ואולי בתוך זמן זה תנשא לאה לאיש ואז אתנה לך. ולכן כשאמר יעקב "הבה את אשתי ואבואה אליה" התנצל לבן "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה" וכו' ולכן לא הגיע הזמן שאוכל לתת אותה - את רחל לאיש אחר, ולכן לך לא אתן. כתב סופר מדוע לא התפלל יעקב כשעבר בפעם הראשונה במקום שהתפללו בו אבותיו נאמר בפרשתנו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום, ופירש רש"י, כיון שהגיע לחרן נתן דעתו לחזור, ואמר "אפשר שעברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, נתן דעתו לחזור וקפצה לו הארץ וזהו "ויפגע במקום". וצריך להבין למה באמת לא התעכב שם יעקב להתפלל בפעם הראשונה שעבר שם. מבאר השרף מקוצק שכאשר ראה יעקב את גודל הקדושה שזרחה שם על ידי תפילת אבותיו נעשה שפל בעיניו וסבר שאינו ראוי להתפלל שם, ולאחר מכן כשעקר מהמקום התיישב בדעתו מאחר שאין איש נוסף שיחזיק בקדושת אבותיו אם כן יהיה על כל פנים כננס על גבי ענק, ולכן נתן דעתו לחזור ולהתפלל שם. סולם התפילה אומר הזוהר: "סולם זה תפילה". 'ארצה' רומז לחלק הנשמה המלובש בגוף, ו'שמימה' – לעצם הנשמה ושורשה, שהוא למעלה מהתלבשות בגוף. סולם התפילה מקשר ומחבר את שני חלקי הנשמה. (אור התורה) תחושת שפלות-רוח "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,יב). בשעה שאדם חש עצמו שפל-רוח, ורואה עצמו כ"סולם מוצב ארצה", שעדיין הוא עומד בדרגה נמוכה מאוד, אזיי אכן "ראשו מגיע השמימה". (תולדות יעקב-יוסף) רוצה ברכה? אז תשלם בעל ואישה חשוכי בנים באו אל 'החוזה' מלובלין לבקש ישועה. דרש מהם 'החוזה' “פדיון נפש” גבוה, בסך שלושים זהובים. החל הכפרי לעמוד על המקח: רבי, עשרה זהובים אולי אוכל להשיג, אולם שלושים? אך הרבי בשלו: שלושים זהובים ולא פחות. משכה האשה בכנף בגדו של בעלה, ואמרה: בוא ונלך, ה' יושיע אותנו. נפלטה אנחת רווחה מפיו של 'החוזה': אה, סוף סוף יהודים יודעים שלא רק הרבי, אלא גם הקדוש ברוך הוא בעצמו יכול להושיע עקרה. כך אפשר להבין את התשובתו של יעקב לבקשתה של רחל. לפי פנייתה של רחל, התפילה היא משנה את המציאות בהבל פה, כאילו היתה קמיע או מעשה כשפים. ממילא היא אולטימטיבית. אין בה נכונות לקבל תשובה שלילית: "אם אין - מתה אנוכי". אך לא זו היא דרכה של תפילה. לא מעשה כשפים יש בה, המכחיש פמליה של מעלה ו"מכריח" את ריבונו של עולם לשנות את רצונו. עיקרה של התפילה הוא השינוי החל בנפשו של המתפלל עצמו, בהיותו מבטא את התלות המוחלטת שהוא חש כלפי ריבונו של עולם. על כן צריך האדם להתפלל קודם כל בעצמו, ורק אחר כך לפנות לאחרים. על כן צריך האדם להיות מוכן לקבל כל תשובה מאת ה', אם לטוב ואם למוטב... לא כך היתה בקשתה של רחל. ועל כן כעס עליה יעקב, והחזיר אליה את התביעה. "אשר מנע ממך פרי בטן". התיקון הנדרש הוא אצלך. את צריכה להשתנות ולהתפלל כדי להיפקד.

#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt#בסוף נהיה מאוחדים#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# אחר שיעקב קם משנתו נאמר#_sc# "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה" (כח, יח). יש לבאר על פי מה שהביא בילקוט וברמב"ן דברי פרקי דרבי אליעזר (פרק לה) שאמר דיעקב לקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים העתידים לצאת ממנו ואמר שאם יהיו כולם אבן אחת יהיה לו לסימן טוב, וכיון שנעשו כולם אבן אחת שמח, עיין שם#_lt#/strong#_gt#. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# הראו ליעקב במראות הסולם מלאכי אלוקים, עולים ויורדים בו, הראו לו מלכיות משתעבדות בבניו , שר מלכות יון, שר מלכות פרס, והראה לו הקב"ה שאף שבניו ישתעבדו בד' גליות, מכל מקום הוא יהיה עמו ויציל את בני ישראל מידי ד' מלכויות הנ"ל, (ועיין במדרש רבה פרשת אמור).  #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#והנה בגלות נחוץ מאד שיהיה לישראל אחדות ולא יהיה ביניהם ח"ו שום פירוד לבבות ושום שנאה וכעס ומריבה, ואז לא יוכלו האומות להרע להם כל כך, אפילו אם בשאר ענינים לא יהיו כל כך צדיקים, וכמו שאמרו (דברים רבה ה, י) על דורו של אחאב שהיו נוצחין במלחמה מטעם זה, וכמו שדרשו על הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד), מה שאין כן בדורו של שאול אף על גב שהיו גדולים בתורה, בכל זאת היו נופלים במלחמה משום שהיו ביניהם דלטורין, ובזכות שיהיה לישראל אחדות, מלבד זאת שיוכלו להתקיים בגלות, גם יזכו שבזכות האחדות יפדו מן הגלות#_lt#/strong#_gt#.#_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# ובזה יתבאר לנו היטב דברי הפרקי דרבי אליעזר הנ"ל, שיעקב לקח י"ב אבנים לרמז על הי"ב שבטים שיוליד וכיון שהראו לו את הגלות, אמר, אם יתהווה מהי"ב אבנים אבן אחת, היינו לרמז שהי"ב שבטים יהיו כאילו היו אחד - שיהיה להם אחדות, אזי יוכלו לעמוד בגלות וגם יצאו בזכות זה מהגלות, וכיון שראה שנעשה מהם אבן אחת היה לו בשורה טובה ושמח, וזהו שאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותם מצבה", פירושו שעשה דבר קיים - מצבה - היינו במה שרמזו לו שיהיה לכל הי"ב שבטים שלום ואחדות כאילו הם אבן אחת, וזהו "ויצוק שמן על ראשה", דבר זה הוא לנו נחמה שיוכלו להתקיים בגלותם וגם שבזכות זה יפדו מהגלות. זהב שבא - מהרש"ג#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אין קנאה #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#האדמו"ר רבי אברהם-מרדכי מגור, בעל 'אמרי אמת', דיבר על חשיבות האחדות, המסלקת קנאה ותחרות. שאלוהו#_sc# גם כשיש אחדות, עדיין כל אחד ואחד שואף לקבל חלק נאה יותר. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אמר להם#_sc# חז"ל מספרים שכאשר יעקב לקח "מאבני המקום" ושם מראשותיו, התחילו האבנים מריבות זו עם זו, וכל אחת ואחת אמרה "עליי יניח צדיק ראשו". עשאן הקב"ה אבן אחת. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ולכאורה נשאלת השאלה#_sc# גם כשכל האבנים נעשו אבן אחת עדיין יש מקום לריב באיזה צד יניח הצדיק את ראשו? אלא מכאן למדנו שכאשר יש אחדות אמיתית אין מקום לקנאה ולתחרות. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מצווה זה לא השפלה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#חסידים רבים באו לשבות בצילו של רבי שמואל מקַמַד, והמיטות שהוכנו בעבור האורחים לא הספיקו. נטל הצדיק סולם וטיפס אל עליית הגג והוריד משם מזרנים בעבור האורחים. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נזעקו החסידים ואמרו#_sc# "למה הרבי משפיל את עצמו? אנחנו נוריד בעצמנו את המזרנים". #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#השיב להם הצדיק#_sc# "מחר בבוקר, כשאלך עם טליתי בידי לבית-הכנסת להתפלל, האם גם אז תבואו אליי ותטענו שזו השפלה בעבורי וכי אתם מוכנים להתפלל במקומי? ואם תטענו כך, האם אשמע לכם? הכנסת אורחים מצווה גדולה היא ולא השפלה".#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה (כט, יט).#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#צריך להבין מה סבר לבן בתחילה כשהבטיח ליעקב את רחל ובמה התנצל ש"לא יעשה כן במקומינו". ונראה לומר דלבן מיד בהתחלה לזה התכוון, ואמר ליעקב "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, דהרי היה לו לומר רק "אתנה לך", אלא שזה דרך הרמאים לומר דבר שמשתמע לשתי פנים כדי שיוכל להטעות אחר כך, ולכן אמר "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר" דהיינו שלפני שאתן לאיש אחר אתן אותה לך, אבל כל זמן שלא אוכל לתת אותה לאיש אחר, ולא אחפוץ לתת לאחר, גם לך לא יהיה, ואולי בתוך זמן זה תנשא לאה לאיש ואז אתנה לך. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ולכן כשאמר יעקב "הבה את אשתי ואבואה אליה" התנצל לבן "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה" וכו' ולכן לא הגיע הזמן שאוכל לתת אותה - את רחל לאיש אחר, ולכן לך לא אתן. כתב סופר#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מדוע לא התפלל יעקב כשעבר בפעם הראשונה במקום שהתפללו בו אבותיו#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נאמר בפרשתנו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום, ופירש רש"י, כיון שהגיע לחרן נתן דעתו לחזור, ואמר "אפשר שעברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, נתן דעתו לחזור וקפצה לו הארץ וזהו "ויפגע במקום".#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#וצריך להבין למה באמת לא התעכב שם יעקב להתפלל בפעם הראשונה שעבר שם.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מבאר השרף מקוצק שכאשר ראה יעקב את גודל הקדושה שזרחה שם על ידי תפילת אבותיו נעשה שפל בעיניו וסבר שאינו ראוי להתפלל שם, ולאחר מכן כשעקר מהמקום התיישב בדעתו מאחר שאין איש נוסף שיחזיק בקדושת אבותיו אם כן יהיה על כל פנים כננס על גבי ענק, ולכן נתן דעתו לחזור ולהתפלל שם.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# סולם התפילה #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אומר הזוהר#_sc# "סולם זה תפילה". 'ארצה' רומז לחלק הנשמה המלובש בגוף, ו'שמימה' – לעצם הנשמה ושורשה, שהוא למעלה מהתלבשות בגוף. סולם התפילה מקשר ומחבר את שני חלקי הנשמה. (אור התורה) #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#תחושת שפלות-רוח #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,יב). בשעה שאדם חש עצמו שפל-רוח, ורואה עצמו כ"סולם מוצב ארצה", שעדיין הוא עומד בדרגה נמוכה מאוד, אזיי אכן "ראשו מגיע השמימה". (תולדות יעקב-יוסף) #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#רוצה ברכה? אז תשלם#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#h3#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# arial,helvetica,sans-serif;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#בעל ואישה חשוכי בנים באו אל #_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt#החוזה#_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt# מלובלין לבקש ישועה. דרש מהם #_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt#החוזה#_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt#“#_lt#strong#_gt#פדיון נפש#_lt#/strong#_gt#” #_lt#strong#_gt#גבוה, בסך שלושים זהובים. החל הכפרי לעמוד על המקח#_sc# רבי, עשרה זהובים אולי אוכל להשיג, אולם שלושים? אך הרבי בשלו#_sc# שלושים זהובים ולא פחות. משכה האשה בכנף בגדו של בעלה, ואמרה#_sc# בוא ונלך, ה' יושיע אותנו.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/h3#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# arial,helvetica,sans-serif;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#h3#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# arial,helvetica,sans-serif;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נפלטה אנחת רווחה מפיו של #_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt#החוזה#_lt#/strong#_gt#'#_lt#strong#_gt##_sc# אה, סוף סוף יהודים יודעים שלא רק הרבי, אלא גם הקדוש ברוך הוא בעצמו יכול להושיע עקרה. #_lt#br#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/h3#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# כך אפשר להבין את התשובתו של יעקב לבקשתה של רחל. לפי פנייתה של רחל, התפילה היא משנה את המציאות בהבל פה, כאילו היתה קמיע או מעשה כשפים. ממילא היא אולטימטיבית. אין בה נכונות לקבל תשובה שלילית#_sc# "אם אין - מתה אנוכי". #_lt#br#_gt# #_lt#br#_gt# אך לא זו היא דרכה של תפילה. לא מעשה כשפים יש בה, המכחיש פמליה של מעלה ו"מכריח" את ריבונו של עולם לשנות את רצונו. עיקרה של התפילה הוא השינוי החל בנפשו של המתפלל עצמו, בהיותו מבטא את התלות המוחלטת שהוא חש כלפי ריבונו של עולם. על כן צריך האדם להתפלל קודם כל בעצמו, ורק אחר כך לפנות לאחרים. על כן צריך האדם להיות מוכן לקבל כל תשובה מאת ה', אם לטוב ואם למוטב... לא כך היתה בקשתה של רחל. ועל כן כעס עליה יעקב, והחזיר אליה את התביעה. "אשר מנע ממך פרי בטן". התיקון הנדרש הוא אצלך. את צריכה להשתנות ולהתפלל כדי להיפקד.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#div#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt#