כ"ט אלול. השמש שוקעת אט אט, צובעת את השמים באודם של מלכות. שנה שחלפה מפנה מקומה לשנה שנכנסת. רגע של לידה. אני חש את מעי מתהפכות בתוכי, את הלב מתכווץ בחרדה, יראת הדין. מה תביא לנו השנה הבאה בכנפיה? האם יהפכו קללות תשע"ג לברכות תשע"ד? אני נושם עמוקות, מנסה לשאוב ביטחון ושמחה מאוירת החגיגיות שמסביב. יראה, חגיגיות, שמחה. בשתי מילים תימצת את הדברים דוד המלך ברוח קדשו: "וגילו ברעדה".
אמר האר"י הקדוש שכל מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה. ואין הכוונה לבכי של חרטה על עוונות מסוימים שעשה במשך השנה, שהרי ידוע שאין מתוודים בראש השנה. אלא מבאר האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה בדרושים לר"ה נה, ד) שמתוך שאדם מתבונן בראש השנה על נשמתו, ששורשה בעליונים וירדה לעולם הזה ושכחה את גדולתה, והחלה להתפלש בענייני החומר המלאים תאוות וקטטות, הוא מתמלא געגועים לקרבת אלוקים ובוכה. איך אפשר שלא לבכות באמת על ירידתה של הנשמה, ואיך אפשר שלא לבוא לפני אבינו שבשמיים בתפילה זכה וטהורה, שיקרב אותנו לעבודתו ויזכה אותנו ואת כל עם ישראל בשנה טובה ומבורכת.
שהטובה תהיה מתוקה
פעם אחת שאלו את רבי זושא: מהו זה שאנו מתפללים "ותגמלנו חסדים טובים", וכן "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל"? כלום אין כל החסדים טובים, שיש צורך להדגיש ולומר "ותגמלנו חסדים טובים"? השיב ר' זושא: ודאי, כל החסדים טובים הם, אלא האמת היא שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא חסד הוא. העולם אינו יכול לקבל את עצם חסדיו, לכן הלביש אותם ה' יתברך בלבושים. לפיכך אנו מבקשים ממנו שגם הלבוש יהיה טוב.
השאלה האמונית שצריכה להישאל מכאן היא שאם הכל טוב, איך ייתכן שיש גם רע? התשובה ההכרחית היא שבאמת הכל טוב, אלא שלא כל אחד מסוגל להכיר בטוב הזה. נראה שהטוב הזה הוא טוב צפון, הנסתר מעין רואים. עמוק מכך, הטוב הזה מסותר פעמים רבות בתוך הרע עצמו, כלומר הרע הוא בעצם טוב, אלא שהוא מתגלה לעינינו בלבוש רע.
לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב כפי שהוא טוב. יש אנשים שהשפעת טובות עליהם מביאה אותם דווקא להידרדר. יש אנשים שמרוב טוב באים לכלל כפירה ומרידה במי שהעניק להם את הטוב הזה. יש אנשים שהטוב עלול להביא עליהם רע במישור האישי. לעתים הם הופכים לאנשים רעי לב, קמצנים, כעסנים וגאוותנים.
לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב בלבוש של טוב. לעתים יש צורך להציג את הטוב דווקא בלבוש של רע. לעתים האדם מסוגל לקבל את המסר הטוב מאת האלוקים דווקא אם הוא מופיע בדרך של סבל, ייסורים או כאב. אלו מלמדים את האדם לקח משמעותי יותר מזה שהיה מקבל לו היה הטוב מתגלה לו בלבושיו הטובים. אמור מעתה: הטוב הוא טוב, אלא שלבושיו רבים הם.
בדרך דומה נוהג היה הרבי מליובביטש לבאר את הברכה המקובלת אצלנו בערב ראש השנה, "שנזכה לשנה טובה ומתוקה". בנוהג שבעולם לא כל טוב הוא גם מתוק. לעתים למשל יש תרופות שהן טובות לאדם, אולם הן מרות כלענה. בקשתנו מאת בורא עולם היא שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, כלומר שהטוב יהיה גם מתוק, כך שניכר יהיה בו שהוא טוב. טוב מסוג שכזה היה הרבי נוהג לכנות בשם "טוב הנראה לעין", שכן כל טוב הוא טוב, אלא שלא תמיד הוא נראה לעין, ולעתים הוא מתכסה בלבושים אחרים.
כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכל
מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להיפרד מן העייפות
המלווה את היום יום לעיתים קרובות כל כך, ולקנות "מח"
חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.
מלכות ברצון
בראש השנה אנו מכתירים את הקב"ה למלך עלינו. יש ממשלה, שהיא שליטה על הנתינים בעל כורחם, ויש מלוכה, שהיא ברצון, בבחינת "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם". בתחילת הבריאה היה הקב"ה בבחינת 'מושל', עד שבא אדם הראשון, והמליכו למלך באמרו "ה' מלך גאות לבש". הדבר חוזר ונשנֶה בכל ראש השנה, כאשר אנו מכתירים את הקב"ה למלך.
הס קטֵגור
"וכל מאמינים שהוא עונה לחש" (מן התפילה). "וכל מאמינים", אנו כולנו מאמינים באמונה שלמה "שהוא", הקב"ה, משיב על כל הטענות של המקטרג – "לחש", הֱיֵה בשקט... (תירוש ויצהר)
עול בשמחה
בראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים בשמחה, כפי שהיה בעת קריעת ים סוף, שבני ישראל קיבלו עליהם עול מלכות שמים, באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד", מתוך שירה ושמחה. בכל ראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים מחדש, בשמחה גדולה יותר וברצון נעלה יותר. (הצמח צדק)
מהות היום
קבלת העול שבכל יום, ובמיוחד בעת קריאת שמע, היא התחלה ויסוד בלבד להתנהגות האדם במשך היום; ואילו קבלת העול של ראש השנה היא מהותו ותוכנו של היום.
קול השופר - קול דמי אחינו בני ישראל
תקיעת השופר היא מצווה התופסת מקום מרכזי בקדושתו ובמהותו של ראש השנה. לבבותיהם של בני ישראל מתמלאים ברגשי חרדה ורעדה לקראת עבודת הקדש של תקיעת השופר, וכאשר יתקעו בשופר, קול דממה, פחד ובהלה שורים אז בקרב מתפללי בית הכנסת, וכאלו אומרים: "הנה יום הדין הגיע, ואנה אנו באים?"
חז"ל גלו לנו ששרש מצות תקיעת השופר הוא, כדי להמתיק את מידת הדין ולהפכה לחסד , כמובא במדרש ויקרא רבה כט', ג': "יהודה ברבי נחמן פתח: "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהילים מז'). בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין, בדין הוא עולה (כדי לשופטנו במידת הדין)... שהרי כתוב: "עלה אלהים בתרועה (אלקים הוא מידת הדין). ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעים לפני הקב"ה, עומד הוא מכסא הדין ויושב בכסא הרחמים, דכתיב: "ה' בקול שופר" (ה' הוא מידת הרחמים).
נשאלת השאלה, מה המשמעות העמוקה של קולות השופר, תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה? שהרי ברור שלקולות אלו יש כח עצום להעמיד, כביכול, את הקב"ה מכסא הדין, כדי שישב על כסא הרחמים, ושהם אינם קולות פשוטים, אלא יש בהם משמעות נשגבת למעלה מעולם הדיבור! חכמי ישראל אומרים על קולות השופר(תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה): ההתחלה והסיום הם קולות תקיעה, כי התחלת היותם של בני ישראל לעם בתכלית השלמות היתה במעמד מתן תורה, שעל זה מורה קול התקיעה: "ויהי קול השפר הולך וחזק מאד".
"קול השופר" זהו קול חלק ופשוט, בלי שום הפסק, ובו תקע הקב"ה כדי להורות על התפשטות רוב רחמיו וחסדיו על בני ישראל ,שהיו אז בתכלית השלמות והאחדות. לכן גם הסיום של קולות השופר הוא קול תקיעה, כדי לרמוז לנו, שגם בסיום כל הדורות יתקע הקב"ה קול תקיעה, בלי הפסק וצמצום, ככתוב: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האבדים בארץ אשור" - להורות על הורדת שפע רב וטוב, בלי שום צמצום.
אולם בין שתי התקיעות הללו, של ההתחלה והסוף, ישנם קולות השברים והתרועה, שהם קולות המרמזים על הגניחות והיללות שהשמיעו כלל ישראל בכל הדורות בגלויות השונות. כל האנחות שנאנחו בני ישראל במצרים ובכל הגלויות.
הקולות האיומים שהשמיעו רבבות ישראל שנהרגו ונרצחו על קדושת השם "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", התפילות והבכיות שהשמיעו הקדושים והטהורים, הצוחות הנוראות שיצאו מפי רבבות רבבות יונקי שדים ותינוקות של בית רבן שעלו על המוקד - כל הקולות האלו לא נדמו ולא נעלמו מן העולם. קולות אלו לא נבלעו בקבר שאול ולא נעלמו יחד עם עשן האש.
קול דמי אחינו בני ישראל צועקים בלי הרף, הם מרחפים בחלל העולם, בשמים ובארץ. וקולות אלו, הגניחות והיללות, מתאחדים למקהלה, שממנה מתהוים קולות השברים והתרועה היוצאים מן השופר בראש השנה! קולות
אלו של אחינו הטהורים והקדושים מתעצמים ומתחזקים לקולות אדירים ונוראים, השוברים את כל מחיצות הברזל, ופותחים את כל שערי השמים, ומשתקים את השטן והמקטרגים. מקולות אלו נבראים מלאכים קדושים, העולים מעלה מעלה בשמים, כדי ללמד זכות על עם ישראל.#_lt#div style="text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#כ"ט אלול. השמש שוקעת אט אט, צובעת את השמים באודם של מלכות. שנה שחלפה מפנה מקומה לשנה שנכנסת. רגע של לידה. אני חש את מעי מתהפכות בתוכי, את הלב מתכווץ בחרדה, יראת הדין. מה תביא לנו השנה הבאה בכנפיה? האם יהפכו קללות תשע"ג לברכות תשע"ד? אני נושם עמוקות, מנסה לשאוב ביטחון ושמחה מאוירת החגיגיות שמסביב. יראה, חגיגיות, שמחה. בשתי מילים תימצת את הדברים דוד המלך ברוח קדשו#_sc# "וגילו ברעדה".#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#אמר האר"י הקדוש שכל מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה. ואין הכוונה לבכי של חרטה על עוונות מסוימים שעשה במשך השנה, שהרי ידוע שאין מתוודים בראש השנה. אלא מבאר האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה בדרושים לר"ה נה, ד) שמתוך שאדם מתבונן בראש השנה על נשמתו, ששורשה בעליונים וירדה לעולם הזה ושכחה את גדולתה, והחלה להתפלש בענייני החומר המלאים תאוות וקטטות, הוא מתמלא געגועים לקרבת אלוקים ובוכה. איך אפשר שלא לבכות באמת על ירידתה של הנשמה, ואיך אפשר שלא לבוא לפני אבינו שבשמיים בתפילה זכה וטהורה, שיקרב אותנו לעבודתו ויזכה אותנו ואת כל עם ישראל בשנה טובה ומבורכת. #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#שהטובה תהיה מתוקה#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#פעם אחת שאלו את רבי זושא#_sc# מהו זה שאנו מתפללים "ותגמלנו חסדים טובים", וכן "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל"? כלום אין כל החסדים טובים, שיש צורך להדגיש ולומר "ותגמלנו חסדים טובים"? השיב ר' זושא#_sc# ודאי, כל החסדים טובים הם, אלא האמת היא שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא חסד הוא. העולם אינו יכול לקבל את עצם חסדיו, לכן הלביש אותם ה' יתברך בלבושים. לפיכך אנו מבקשים ממנו שגם הלבוש יהיה טוב.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#השאלה האמונית שצריכה להישאל מכאן היא שאם הכל טוב, איך ייתכן שיש גם רע? התשובה ההכרחית היא שבאמת הכל טוב, אלא שלא כל אחד מסוגל להכיר בטוב הזה. נראה שהטוב הזה הוא טוב צפון, הנסתר מעין רואים. עמוק מכך, הטוב הזה מסותר פעמים רבות בתוך הרע עצמו, כלומר הרע הוא בעצם טוב, אלא שהוא מתגלה לעינינו בלבוש רע.#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב כפי שהוא טוב. יש אנשים שהשפעת טובות עליהם מביאה אותם דווקא להידרדר. יש אנשים שמרוב טוב באים לכלל כפירה ומרידה במי שהעניק להם את הטוב הזה. יש אנשים שהטוב עלול להביא עליהם רע במישור האישי. לעתים הם הופכים לאנשים רעי לב, קמצנים, כעסנים וגאוותנים.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב בלבוש של טוב. לעתים יש צורך להציג את הטוב דווקא בלבוש של רע. לעתים האדם מסוגל לקבל את המסר הטוב מאת האלוקים דווקא אם הוא מופיע בדרך של סבל, ייסורים או כאב. אלו מלמדים את האדם לקח משמעותי יותר מזה שהיה מקבל לו היה הטוב מתגלה לו בלבושיו הטובים. אמור מעתה#_sc# הטוב הוא טוב, אלא שלבושיו רבים הם.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#בדרך דומה נוהג היה הרבי מליובביטש לבאר את הברכה המקובלת אצלנו בערב ראש השנה, "שנזכה לשנה טובה ומתוקה". בנוהג שבעולם לא כל טוב הוא גם מתוק. לעתים למשל יש תרופות שהן טובות לאדם, אולם הן מרות כלענה. בקשתנו מאת בורא עולם היא שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, כלומר שהטוב יהיה גם מתוק, כך שניכר יהיה בו שהוא טוב. טוב מסוג שכזה היה הרבי נוהג לכנות בשם "טוב הנראה לעין", שכן כל טוב הוא טוב, אלא שלא תמיד הוא נראה לעין, ולעתים הוא מתכסה בלבושים אחרים.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכל#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להיפרד מן העייפות#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#המלווה את היום יום לעיתים קרובות כל כך, ולקנות "מח"#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#מלכות ברצון #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#בראש השנה אנו מכתירים את הקב"ה למלך עלינו. יש ממשלה, שהיא שליטה על הנתינים בעל כורחם, ויש מלוכה, שהיא ברצון, בבחינת "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם". בתחילת הבריאה היה הקב"ה בבחינת 'מושל', עד שבא אדם הראשון, והמליכו למלך באמרו "ה' מלך גאות לבש". הדבר חוזר ונשנֶה בכל ראש השנה, כאשר אנו מכתירים את הקב"ה למלך. #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#הס קטֵגור #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#"וכל מאמינים שהוא עונה לחש" (מן התפילה). "וכל מאמינים", אנו כולנו מאמינים באמונה שלמה "שהוא", הקב"ה, משיב על כל הטענות של המקטרג – "לחש", הֱיֵה בשקט... (תירוש ויצהר) #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#עול בשמחה #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#בראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים בשמחה, כפי שהיה בעת קריעת ים סוף, שבני ישראל קיבלו עליהם עול מלכות שמים, באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד", מתוך שירה ושמחה. בכל ראש השנה יש לקבל עול מלכות שמים מחדש, בשמחה גדולה יותר וברצון נעלה יותר. (הצמח צדק) #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#מהות היום #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#קבלת העול שבכל יום, ובמיוחד בעת קריאת שמע, היא התחלה ויסוד בלבד להתנהגות האדם במשך היום; ואילו קבלת העול של ראש השנה היא מהותו ותוכנו של היום. #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#קול השופר - קול דמי אחינו בני ישראל#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#תקיעת השופר היא מצווה התופסת מקום מרכזי בקדושתו ובמהותו של ראש השנה. לבבותיהם של בני ישראל מתמלאים ברגשי חרדה ורעדה לקראת עבודת הקדש של תקיעת השופר, וכאשר יתקעו בשופר, קול דממה, פחד ובהלה שורים אז בקרב מתפללי בית הכנסת, וכאלו אומרים#_sc# "הנה יום הדין הגיע, ואנה אנו באים?"#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#חז"ל גלו לנו ששרש מצות תקיעת השופר הוא, כדי להמתיק את מידת הדין ולהפכה לחסד , כמובא במדרש ויקרא רבה כט', ג'#_sc# "יהודה ברבי נחמן פתח#_sc# "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהילים מז'). בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין, בדין הוא עולה (כדי לשופטנו במידת הדין)... שהרי כתוב#_sc# "עלה אלהים בתרועה (אלקים הוא מידת הדין). ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעים לפני הקב"ה, עומד הוא מכסא הדין ויושב בכסא הרחמים, דכתיב#_sc# "ה' בקול שופר" (ה' הוא מידת הרחמים).#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#נשאלת השאלה, מה המשמעות העמוקה של קולות השופר, תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה? שהרי ברור שלקולות אלו יש כח עצום להעמיד, כביכול, את הקב"ה מכסא הדין, כדי שישב על כסא הרחמים, ושהם אינם קולות פשוטים, אלא יש בהם משמעות נשגבת למעלה מעולם הדיבור! חכמי ישראל אומרים על קולות השופר(תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה)#_sc# ההתחלה והסיום הם קולות תקיעה, כי התחלת היותם של בני ישראל לעם בתכלית השלמות היתה במעמד מתן תורה, שעל זה מורה קול התקיעה#_sc# "ויהי קול השפר הולך וחזק מאד".#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#"קול השופר" זהו קול חלק ופשוט, בלי שום הפסק, ובו תקע הקב"ה כדי להורות על התפשטות רוב רחמיו וחסדיו על בני ישראל ,שהיו אז בתכלית השלמות והאחדות. לכן גם הסיום של קולות השופר הוא קול תקיעה, כדי לרמוז לנו, שגם בסיום כל הדורות יתקע הקב"ה קול תקיעה, בלי הפסק וצמצום, ככתוב#_sc# "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האבדים בארץ אשור" - להורות על הורדת שפע רב וטוב, בלי שום צמצום.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# אולם בין שתי התקיעות הללו, של ההתחלה והסוף, ישנם קולות השברים והתרועה, שהם קולות המרמזים על הגניחות והיללות שהשמיעו כלל ישראל בכל הדורות בגלויות השונות. כל האנחות שנאנחו בני ישראל במצרים ובכל הגלויות.#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#הקולות האיומים שהשמיעו רבבות ישראל שנהרגו ונרצחו על קדושת השם "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", התפילות והבכיות שהשמיעו הקדושים והטהורים, הצוחות הנוראות שיצאו מפי רבבות רבבות יונקי שדים ותינוקות של בית רבן שעלו על המוקד - כל הקולות האלו לא נדמו ולא נעלמו מן העולם. קולות אלו לא נבלעו בקבר שאול ולא נעלמו יחד עם עשן האש. #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#קול דמי אחינו בני ישראל צועקים בלי הרף, הם מרחפים בחלל העולם, בשמים ובארץ. וקולות אלו, הגניחות והיללות, מתאחדים למקהלה, שממנה מתהוים קולות השברים והתרועה היוצאים מן השופר בראש השנה! קולות #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt#אלו של אחינו הטהורים והקדושים מתעצמים ומתחזקים לקולות אדירים ונוראים, השוברים את כל מחיצות הברזל, ופותחים את כל שערי השמים, ומשתקים את השטן והמקטרגים. מקולות אלו נבראים מלאכים קדושים, העולים מעלה מעלה בשמים, כדי ללמד זכות על עם ישראל.#_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#/div#_gt# |