כשהוצעה מועמדותו של רבי יחזקאל לנדא, בעל 'נודע ביהודה', לשמש רבה של פראג, היו שתמכו בו והיו שהתנגדו לו. לבסוף גברה ידם של התומכים והוא נבחר. אולם לאחר שעלה על כס הרבנות לא הבדיל בין התומכים למתנגדים. אחד מתומכיו טען פעם אחת באוזניו כי ראוי שיקרב יותר את מי שתמכו בו ולא את מתנגדי בחירתו. השיב הרב: "כשפרצה מחלוקת קורח ועדתו כנגד משה רבנו, אמר משה: 'לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם'. משה רמז כאן שלא הבדיל בין תומכים למתנגדים. הוא לא נשא והרים 'חמור אחד' מתומכיו למעמד שאינו ראוי לו, ולא הרע שלא בצדק למי ממתנגדיו. כך נהג משה רבנו, ובדרך זו ראוי לילך". איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ואיזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים? זוהי מחלוקת קורח וכל עדתו (אבות ה, י) מחלוקות רבות ישנן בין בני אדם. טבעו של אדם הוא, ש"כשם שאין פרצופיהן שווין, כך אין דעותיהן שוות". כל אדם, באשר הוא אדם, הוא סובייקטיבי. אין הוא מחשב-על: קר, אובייקטיבי ונטול הזדהות אישית. מתוך כך, נתון הוא בסכנה לחשוב כי כל האמת אינה אלא אצלו. ועל כן עלול הוא להכנס עם רעהו למריבות ולמחלוקות. צורות רבות לה למחלוקת. אינטרסים אישיים ושאיפות נעלות משמשות בה בערבוביא. שני אבות טיפוס יש לקיצוניים שבבעלי המחלוקת: הלל ושמאי, מחד גיסא, ולהבדיל, קורח ועדתו, מאידך גיסא. כמה סימנים הם למחלוקת הבאה לשם שמים: האחד - עין טובה וענוה. הכרה בכך שיש צד של אמת גם בדברי הזולת. כך נהגו תלמידי בית הלל, שהיו שונים את דברי בית שמאי גם כן. השני - אהבה כבוד לצד שכנגד. כך נהגו תלמידי בית הלל, שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם, ואף לא נמנעו מלשאת נשים, אלו ממשפחתם של אלו. השלישי - כנות, שלא להשתמש בדמגוגיה זולה לשם שכנוע בכל מחיר. זו הרי היתה דרכו של קורח, בסיפורו על האלמנה המסכנה והעשוקה שדרה בשכנותו. הרביעי - מתינות, שלא לחוש כעס נורא על העומד מעבר למיתרס; ומתוך כך, יכולת לנהל את הדיאלוג בדעה צלולה, בתבונה ובהשכל. החמישי - יחסם של האחים לדעה זה לזה, באהבה, אחוה שלום ורעות. ולא כקורח, שבני הפלוגתא שלו לא היו רק משה ואהרן אלא גם "כל עדתו", אשר אהבתם לא היתה אלא "אהבה התלויה בדבר". אותה מחלוקת שהיא לשם שמים, אף לאחר שהוכרעה ההלכה כאחד הצדדים, נשארת לעד. עד היום לומדים אנו את שיטתם של בית שמאי לצד ההלכה הפסוקה כבית הלל. אך המחלוקת שאינה לשם שמים, שכל כולה לא בא אלא לספק יצרי כבוד ושלטון, אין לה כל ערך ומשמעות לדורות, לאחר ירידתם של שני הצדדים מעל במת ההיסטוריה. רק אנשים בדרגתם של הילל ושמאי יכולים להרשות לעצמם מחלוקת לשם שמים. אנשים קטנים כמונו צריכים להתרחק מכל מחלוקת, אפילו היא לשם שמים. וכששני חכמי תורה חולקים זה על זה, נחלקים גם תלמידיהם אלה על אלה. לאמיתו של דבר, רק החכמים עצמם רשאים לבוא במחלוקת שלשם שמים היא. לכן נאמר במשנה (אבות ח, יב): "איזוהי מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי", ולא נאמר "בית שמאי" ו"בית הלל". רק בין המורים, ולא בין תלמידיהם, יכולה להיות מחלוקת לשם שמים. (רבי חיים מוולוז'ין) להיזהר צריך ליזהר מכל מחלוקת ובפרט ממחלוקת שהיא לשם שמים, שכן לצערנו רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמים. הרחמן יצילנו ממנה. (רבנו הזקן בעל התניא( לו הייתי קורח... אילו היו שואלים אותנו, מה צריך אדם נורמלי כדי להיות מאושר? נדמה לי, שכל מה שעשוי אדם להעלות על הדעת, היה לקורח! משפחה מיוחסת - קורח היה, כידוע, בן-דוד של משה רבנו, של אהרון הכהן ושל מרים הנביאה. הוא עצמו היה בעל משפחה והיו לו ילדים. כסף - ידוע הביטוי “עשיר כקורח”. יש לו כסף לרוב. חוש הומור - במדרש “שוחר טוב” לספר תהילים נאמר : “ ובמושב לצים - זה קורח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרון ... “ כשרונות - “קורח פיקח היה”. מה צריך עוד האדם כדי שיהיה מאושר? והנה, על אף כל אלה, קורח אינו נהנה ממה שיש לו. הקנאה אוכלת אותו! רש”י: "... נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל.." הקב”ה מעניק לאדם את הנתונים הגופניים - ארוך, קצר. הקב”ה קובע מי יהיה עני ומי - עשיר. חכם או שוטה. לבן או שחור.ובקיצור את הטוב ביותר שמתאים לך . אבל את האושר אין הקב”ה מעניק לאדם. את האושר חייב אדם לקחת לעצמו. יכולים להיות שני אנשים עם אותם נתונים, אחד יהיה מאושר בחלקו, והשני - אומלל. היה שמח בחלקך! הדבר תלוי אך ורק בך! - “הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם” (אבות פרק ד`). “ויקח קרח”: מי הביא על קרח את הטרגדיה הנוראה שלו, שהאדמה בלעה אותו? הוא עצמו! הוא לקח על עצמו את אסונו. הוא יכול היה להיות המאושר באדם, והוא הביא על עצמו את כל הצרה הזאת. קין וקורח קין וקורח, שניהם נכשלו בחמדת הכבוד והקנאה, שניהם הביאו מנחה אבל כיוון שלא היה תוכם כברם השי"ת לא שעה אל מנחתם. קין אמנם הביא מנחה אבל בלבו היתה קנאה ושנאה עד כדי מחשבות רצח כלפי אחיו. ולכן נאמר "ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאוד ויפלו פניו", והוציא את מחשבתו אל הפועל ברוצחו את אחיו ככתוב, "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד). גם קרח לקה ברדיפת הכבוד, והקנאה העבירה אותו על דעתו ויצא מן העולם – אמנם הוא הקטיר קטורת והראה עצמו צדיק ומצדיק את הרבים באומרו "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" (במדבר טז ג), אבל בתוכו היה מלא בקנאה ובשנאה למשה ולאהרון. ולכן גם נענש ככתוב "ותפתח הארץ ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש וירדו הם וכל אשר להם שאולה" (במדבר טז לב-לג). זה לא המחלוקת שלך "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי.." (אבות ה, י) כששני חכמי תורה חולקים זה על זה, נחלקים גם תלמידיהם אלה על אלה. לאמיתו של דבר, רק החכמים עצמם רשאים לבוא במחלוקת שלשם שמים . הרי לא נאמר "בית שמאי" ו"בית הלל". רק בין הלל ושמאי - המורים, ולא בין תלמידיהם.(רבי חיים מוולוז'ין). "ויקח קרח - לקח את עצמו" (רש"י) קרח, שנתברך במעלות רבות כל כך, שהיה גם מיוחס, גם עשיר וגם פיקח, אולי היה ראוי להיות מנהיג בישראל. אלא מה ? "ויקח קרח - לקח את עצמו", לא המתין עד שיתנו לו את הנשיאות, ורצה לקחתה בעצמו - ואלו דברים שאין אדם בא ונוטלם, והנוטלם מפסידם. (רבי ר' בונם מפשיסחה) המחלוקת מגדלת את הצדיק .. והצדיק ממשיך ביתר שאת "וידבר ה' אל אהרון, ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי" (במדבר יח,ח). מפרש רש"י: "לפי שבא קורח וערער כנגד אהרון על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה". יש בזה מוסר השכל, שכל המחלוקות כנגד הצדיקים אינן משיגות את המטרה, אלא להפך, בסופו של דבר הצדיק נוחל כבוד ומתנות מן השמים.

#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כשהוצעה מועמדותו של רבי יחזקאל לנדא, בעל 'נודע ביהודה', לשמש רבה של פראג, היו שתמכו בו והיו שהתנגדו לו. לבסוף גברה ידם של התומכים והוא נבחר. אולם לאחר שעלה על כס הרבנות לא הבדיל בין התומכים למתנגדים. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אחד מתומכיו טען פעם אחת באוזניו כי ראוי שיקרב יותר את מי שתמכו בו ולא את מתנגדי בחירתו. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#השיב הרב#_sc# "כשפרצה מחלוקת קורח ועדתו כנגד משה רבנו, אמר משה#_sc# 'לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם'. משה רמז כאן שלא הבדיל בין תומכים למתנגדים. הוא לא נשא והרים 'חמור אחד' מתומכיו למעמד שאינו ראוי לו, ולא הרע שלא בצדק למי ממתנגדיו. כך נהג משה רבנו, ובדרך זו ראוי לילך". #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ואיזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים? זוהי מחלוקת קורח וכל עדתו (אבות ה, י)#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# מחלוקות רבות ישנן בין בני אדם. טבעו של אדם הוא, ש"כשם שאין פרצופיהן שווין, כך אין דעותיהן שוות". כל אדם, באשר הוא אדם, הוא סובייקטיבי. אין הוא מחשב-על#_sc# קר, אובייקטיבי ונטול הזדהות אישית. מתוך כך, נתון הוא בסכנה לחשוב כי כל האמת אינה אלא אצלו. ועל כן עלול הוא להכנס עם רעהו למריבות ולמחלוקות.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# צורות רבות לה למחלוקת. אינטרסים אישיים ושאיפות נעלות משמשות בה בערבוביא. שני אבות טיפוס יש לקיצוניים שבבעלי המחלוקת#_sc# הלל ושמאי, מחד גיסא, ולהבדיל, קורח ועדתו, מאידך גיסא. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כמה סימנים הם למחלוקת הבאה לשם שמים#_sc# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#האחד - עין טובה וענוה. הכרה בכך שיש צד של אמת גם בדברי הזולת. כך נהגו תלמידי בית הלל, שהיו שונים את דברי בית שמאי גם כן. השני - אהבה כבוד לצד שכנגד. כך נהגו תלמידי בית הלל, שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם, ואף לא נמנעו מלשאת נשים, אלו ממשפחתם של אלו. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#השלישי - כנות, שלא להשתמש בדמגוגיה זולה לשם שכנוע בכל מחיר. זו הרי היתה דרכו של קורח, בסיפורו על האלמנה המסכנה והעשוקה שדרה בשכנותו. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הרביעי - מתינות, שלא לחוש כעס נורא על העומד מעבר למיתרס; ומתוך כך, יכולת לנהל את הדיאלוג בדעה צלולה, בתבונה ובהשכל. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#החמישי - יחסם של האחים לדעה זה לזה, באהבה, אחוה שלום ורעות. ולא כקורח, שבני הפלוגתא שלו לא היו רק משה ואהרן אלא גם "כל עדתו", אשר אהבתם לא היתה אלא "אהבה התלויה בדבר". אותה מחלוקת שהיא לשם שמים, אף לאחר שהוכרעה ההלכה כאחד הצדדים, נשארת לעד. עד היום לומדים אנו את שיטתם של בית שמאי לצד ההלכה הפסוקה כבית הלל. אך המחלוקת שאינה לשם שמים, שכל כולה לא בא אלא לספק יצרי כבוד ושלטון, אין לה כל ערך ומשמעות לדורות, לאחר ירידתם של שני הצדדים מעל במת ההיסטוריה.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#רק אנשים בדרגתם של הילל ושמאי יכולים להרשות לעצמם מחלוקת לשם שמים. אנשים קטנים כמונו צריכים להתרחק מכל מחלוקת, אפילו היא לשם שמים.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#וכששני חכמי תורה חולקים זה על זה, נחלקים גם תלמידיהם אלה על אלה. לאמיתו של דבר, רק החכמים עצמם רשאים לבוא במחלוקת שלשם שמים היא. לכן נאמר במשנה (אבות ח, יב)#_sc# "איזוהי מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי", ולא נאמר "בית שמאי" ו"בית הלל". רק בין המורים, ולא בין תלמידיהם, יכולה להיות מחלוקת לשם שמים. (רבי חיים מוולוז'ין)#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#להיזהר צריך ליזהר מכל מחלוקת ובפרט ממחלוקת שהיא לשם שמים, שכן לצערנו רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמים. הרחמן יצילנו ממנה. (רבנו הזקן בעל התניא(#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#לו הייתי קורח...#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אילו היו שואלים אותנו, מה צריך אדם נורמלי כדי להיות מאושר? נדמה לי, שכל מה שעשוי אדם להעלות על הדעת, היה לקורח! #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#משפחה מיוחסת - קורח היה, כידוע, בן-דוד של משה רבנו, של אהרון הכהן ושל מרים הנביאה. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הוא עצמו היה בעל משפחה והיו לו ילדים. #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כסף - ידוע הביטוי “עשיר כקורח”. יש לו כסף לרוב. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#חוש הומור - במדרש “שוחר טוב” לספר תהילים נאמר #_sc# “ ובמושב לצים - זה קורח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרון ... “#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כשרונות - “קורח פיקח היה”. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מה צריך עוד האדם כדי שיהיה מאושר? #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#והנה, על אף כל אלה, קורח אינו נהנה ממה שיש לו. הקנאה אוכלת אותו! רש”י#_sc# "... נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל.."#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הקב”ה מעניק לאדם את הנתונים הגופניים - ארוך, קצר. הקב”ה קובע מי יהיה עני ומי - עשיר. חכם או שוטה. לבן או שחור.ובקיצור את הטוב ביותר שמתאים לך .#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אבל את האושר אין הקב”ה מעניק לאדם. את האושר חייב אדם לקחת לעצמו. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#יכולים להיות שני אנשים עם אותם נתונים, אחד יהיה מאושר בחלקו, והשני - אומלל. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#היה שמח בחלקך!  הדבר תלוי אך ורק בך! -  “הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם” (אבות פרק ד`). #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# “ויקח קרח”#_sc# מי הביא על קרח את הטרגדיה הנוראה שלו, שהאדמה בלעה אותו? הוא עצמו! הוא לקח על עצמו את אסונו. הוא יכול היה להיות המאושר באדם, והוא הביא על עצמו את כל הצרה הזאת.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#קין וקורח #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#קין וקורח, שניהם נכשלו בחמדת הכבוד והקנאה, שניהם הביאו מנחה אבל כיוון שלא היה תוכם כברם השי"ת לא שעה אל מנחתם. קין אמנם הביא מנחה אבל בלבו היתה קנאה ושנאה עד כדי מחשבות רצח כלפי אחיו. ולכן נאמר "ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאוד ויפלו פניו", והוציא את מחשבתו אל הפועל ברוצחו את אחיו ככתוב, "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד). גם קרח לקה ברדיפת הכבוד, והקנאה העבירה אותו על דעתו ויצא מן העולם – אמנם הוא הקטיר קטורת והראה עצמו צדיק ומצדיק את הרבים באומרו "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" (במדבר טז ג), אבל בתוכו היה מלא בקנאה ובשנאה למשה ולאהרון. ולכן גם נענש ככתוב "ותפתח הארץ ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש וירדו הם וכל אשר להם שאולה" (במדבר טז לב-לג).#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#זה לא המחלוקת שלך#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#"איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי.." (אבות ה, י) כששני חכמי תורה חולקים זה על זה, נחלקים גם תלמידיהם אלה על אלה. לאמיתו של דבר, רק החכמים עצמם רשאים לבוא במחלוקת שלשם שמים .#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הרי לא נאמר "בית שמאי" ו"בית הלל". רק בין הלל ושמאי - המורים, ולא בין תלמידיהם.(רבי חיים מוולוז'ין).#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#"ויקח קרח - לקח את עצמו" (רש"י) #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#קרח, שנתברך במעלות רבות כל כך, שהיה גם מיוחס, גם עשיר וגם פיקח, אולי היה ראוי להיות מנהיג בישראל. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אלא מה ? "ויקח קרח - לקח את עצמו", לא המתין  עד שיתנו לו את הנשיאות, ורצה לקחתה בעצמו - ואלו דברים שאין אדם בא ונוטלם, והנוטלם מפסידם. (רבי ר' בונם מפשיסחה)#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#המחלוקת מגדלת את הצדיק .. והצדיק ממשיך ביתר שאת#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#"וידבר ה' אל אהרון, ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי" (במדבר יח,ח). מפרש רש"י#_sc# "לפי שבא קורח וערער כנגד אהרון על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה". יש בזה מוסר השכל, שכל המחלוקות כנגד הצדיקים אינן משיגות את המטרה, אלא להפך, בסופו של דבר הצדיק נוחל כבוד ומתנות מן השמים. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt# #_lt#/div#_gt#