יום א', ה’ בסיון תשפ”א
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 33
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 19
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 875
והדרך להצית את האור בנשמה * יעקב סוראני מביא מדברי חכמים

בתחילת הפרשה ניתן למשה ציווי לאהרון: "דבר אל אהרון ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות". אהרון הכוהן קיבל את התפקיד להעלות את נרות המנורה בבית-המקדש. בהפטרה הנביא זכריה ממשיל את מנורת המקדש לעם ישראל, והעלאת הנרות היא בבחינת העלאת אור נשמתם של בני-ישראל. הנשמה נמשלה לנר, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם", ועבודתו הרוחנית של אהרון הכוהן היא להצית את האור בנשמות ישראל ולעורר בהן את אש האהבה לקב"ה. 'אומן שעשאני' עבודתו זו של אהרון באה לידי ביטוי בתיאור שתיארו אותו חז"ל: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות". נאמר כאן הלשון 'בריות', כדי ללמדנו שאהרון אהב גם בני-אדם שאין בהם שום מעלה, והדבר החיובי היחיד שאפשר לומר עליהם הוא שהם 'בריות' – שהקב"ה בראם. את מעלת עצם היותם 'בריות' אפשר ללמוד מסיפור הגמרא על אחד התנאים ש"נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר". הכוונה היא שאותו אדם היה 'מכוער' כיעור רוחני, היינו שהיה בשפל המדרגה. התנא גער בו, והאיש השיב: "לך ואמור לאומן שעשאני", ובעקבות זאת התנצל התנא ופייס אותו. כלומר, גם מי שנתון בשפל המדרגה יש בו בכל-זאת מעלה שהקב"ה בראוֹ ויש "אומן שעשאני". אברהם ואהרון אהבה זו, אפילו ל'בריות', היא תכונתו המיוחדת של אהרון הכהן, ובזה מעלתו אף לעומת אברהם אבינו. אמנם עניינו של אברהם היה אהבה, כמו שנאמר "אברהם אוהבי", והוא הנחיל את האהבה הזאת לכל בני-ישראל, ובכל-זאת יש מעלה באהבה של אהרון הכוהן על האהבה של אברהם. מוסבר בתורת החסידות שהאהבה של אברהם הייתה מוגבלת, ואילו אהבתו של אהרון הכוהן הייתה אהבה בלתי-מוגבלת, והיא מכונה 'אהבה רבה', שאין בה מגבלות כלל. לכן היא הגיעה עד המדרגות התחתונות ביותר – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". לכן אהרון מכונה 'שושבינא דמטרוניתא' – השושבין של המלכה, של עם-ישראל. הוא מרומם ומעלה את עם-ישראל ומקרב אותו לאלוקות, וגם מוריד את האור האלוקי עד למטה. יש אהבה שכל-כולה תשוקה להתעלות ולהתחבר עם האין-סוף, עד כדי התנתקות מהעולם התחתון. לעומת זה, אהבתו של אהרון הכוהן הייתה מתוך שאיפה שהאור האלוקי יאיר גם למטה, אף במדרגות התחתונות ביותר. זה היה כל עניינו של אהרון – לגלות את הקדושה האלוקית העליונה ביותר בתוך העולם הגשמי התחתון, ובכך "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", דבר שיתממש בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. מדוע בכו בני ישראל כאשר מתגברת התאווה על יהודי מבני ישראל והוא חוטא, נפשו אבלה עליו ובסתר לבו הוא מצטער על מעשיו. אילו היה נשאל אם חפץ הוא שירפאו אותו מתאוותו שלא יתפתה יותר לחטוא, בוודאי היה מסכים לכך בשמחה. אך בשאר אומות העולם, הדברים הם בדיוק להיפך: לא רק שהם חוטאים בנפש חפצה, אלא שגם כאשר אין להם תאווה לחטוא, משתוקקים הם שתתעורר תאוותם בקרבם, כדי שהנאתם מהחטא תהיה מושלמת. לאור הדברים הללו, מפרש ה"בן איש חי" (בספרו ברכת אבות פ"ד) את הפסוק שבפרשתנו כמין חומר. "האספסוף אשר בקרבו" - בקרב עם ישראל - הם הערב רב והרשעים, "התאוו תאווה", כלומר, הם לא התאוו לדבר מסוים, אלא לעצם התאווה שתתעורר בלבם. וכאשר ראו זאת בני ישראל: "וישובו ויבכו גם בני ישראל" - הם ישבו ובכו כיון שראו לאיזו עומק של שפלות אפשר לרדת כאשר מתרחקים מדרך ה', כי בשלב הראשון אמנם האדם חוטא רק מכורח היצר הרע שמתגבר עליו, אך לבסוף הוא מתדרדר למצב כזה שבו הוא כבר ממתין בקוצר רוח ליצר הרע שיבוא להכניס את התאווה האסורה בלבו. על כך בכו בני ישראל הכשרים, מפחד שמא יפלו חלילה גם הם במדרון תלול זה ויגיעו לשפל המדרגה הזו. ומסיים: ומכך נלמד, שכאשר היצר משיא אותנו לחטוא, עלינו להתחזק ולהתגבר עליו כבר במאבק הראשון, שלא נגיע ח"ו למה שהגיעו האספסוף אשר בקרב בני ישראל שהתאוו לעצם התאווה. והעצה איך באמת נצליח להתגבר על היצר הרע כבר בשלב הראשון, גילו לנו אותה חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שהתורה היא הדבר היחיד שבכוחו להגן עלינו מפני יצר הרע ותחבולותיו. "דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות...ויעש כן אהרן" למה נאמר: ויעש כן אהרן? - כדי להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה".( רש"י) תמהו חז"ל על-כך. וכי יעלה על הדעת, שאהרן הקדוש ישנה, חס וחלילה, מציווי מפורש של הבורא יתברך? דרך העולם, שאדם מתלהב מאוד כשהוא מקיים מצווה בפעם הראשונה, אבל כשהוא מתרגל אליה התלהבותו פגה. לא-כן אהרון "שלא שינה" - הוא קיים את המצווה בכל פעם באותן התלהבות ורצינות שבהן עשאה בפעם הראשונה.(שפת אמת) שפע של אור "מעלה הייתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב" (רש"י). סגולה מיוחדת הייתה למנורה, שעליה הכוהן עומד ומטיב - ממנה שופע שפע רב וכל-טוב לבני-ישראל.(רבי יצחק מנשכיז) הצדיקים מעוררים "נרות" רומזים לנשמות ישראל, כפי שנאמר (משלי כ) - "נר ה' נשמת אדם". והתורה אומרת: "בהעלותך את הנרות" - על אהרן, המסמל את צדיקי הדור, מוטלת המשימה של העלאת נשמות ישראל, עד שיתעוררו בהן רשפי אש האהבה לקב"ה.(אור התורה) בלא חיצוניות על הפסוק "ויעש כן אהרן" מפרש רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". בעבודת הקודש של אהרון הכוהן לא היה ניכר שום שינוי חיצוני, כי עיקרה היה בפנימיות הלב. זהו שבחו של אהרון שלא שינה ולא הראה כלום כלפי חוץ.(רבי מנחם-מענדל מקוצק) בלא שחיקה דרך העולם, שאדם מתלהב מאוד כשהוא מקיים מצווה בפעם הראשונה, אבל כשהוא מתרגל אליה התלהבותו פגה. לא-כן אהרון "שלא שינה" - הוא קיים את המצווה בכל פעם באותן התלהבות ורצינות שבהן עשאה בפעם הראשונה.(שפת אמת) ''והאיש משה עניו מאד מכל האדם... ''(יב, ג) מקום האדם... מי שאינו תופס מקום בשום מקום יש לו מקום בכל מקום.(רבי ברוך משטוצין) כמו"כ מסופר על רבי משה פיינשטיין שבהיותו מהלך פעם ברחוב שמע קול קורא: "משה! משה! 'בהביטו סביב, ראה כי זהו קולו של מכר, אשר ישב ליד הגה מכוניתו. מבלי להניד עפעף, ניגש ר משה אל המכונית האיש הבין שר' משה חשב שהקריאה היתה מכוונת אליו והסמיק מרוב מבוכה. הוא אמר: "תוך כדי נהיגה הבחנתי בבני משה, פה ברחוב, לא הייתי מעלה בדעתי לקרוא לראש הישיבה בצורה כה פשוטה. נוסף לכך, לו הייתי מבקש לדבר עם ראש הישיבה, הייתי יוצא ממכוניתי וניגש אליו. לא "...הייתי מהין לבקש מראש הישיבה כי יסור אלי ר' משה הבטיחו נאמנה כי אין לו סיבה לדאגה: "זה שנים רבות שאיני מייחס כל משמעות לדברים הללו..." הרי כל יהודי ויהודי חייב להאמין בשלושה עשר העיקרים, והרי ודאי הוא, שגם משה האמין בהם והיאך היה יכול לומר: "אני מאמין באמונה שלמה שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמיתית ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו", והיאך יכול להאמין בכך, שעה שהיה "עניו מאד מכל האדם? אלא משה רבינו האמין, שכשם שהקב"ה בחר בהר הקטן והנמוך ביותר, בהר סיני, לתת עליו את התורה, כך בחר גם בו להיות "אב הנביאים", משום שהוא קטן שבקטנים, שפל בשפלים (רבי משה מקוברין) רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: כל מצוה צריך שיהא אדם עושה אותה בכוונה, לשמה: חוץ מן הענוה... (ספר רבי משה פינשטיין) "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב,ג). מפרש רש"י: "שפל וסבלן". סבלנות היא ממידותיו של הקב"ה, שהוא "ארך אפיים". עלינו ללמוד ממידותיו של ה', מה הוא ארך אפיים ללא גבול, כך צריך האדם להיות סבלן בלי הגבלה.(הנצי"ב מוולוז'ין)