חז"ל אומרים בסוף מסכת מגילה, שעזרא תיקן לישראל שיקראו את הקללות של סוף בחוקותי לפני שבועות, ואת הקללות של ספר דברים בפרשת כי תבוא לפני ראש השנה, מדוע?
כדי שתכלה שנה וקללותיה. אומרת הגמרא: הקללות לפני ר"ה זה מובן שכן אז מסתיימת שנה. אבל מה לקללות לפני חג השבועות? אלא חג השבועות הוא ר"ה לפירות האילן. כלומר, עצם הזכרת הקללות יש בהם בחינה כאילו עברנו אותם. הקריאה שלהם, ההתבוננות בהם היא כאילו עברנו אותם. התוכחה היא חריפה מאוד. קללות איומות ונוראות. כמובן זה רק אם ישראל לא יעשו רצונו של מקום, ואעפ"כ עדיין אנשים מפחדים לעלות לתורה בפרשה הזו.
התוכחות באות מאהבת ה' אותנו, "את אשר יאהב ה' יוכיח". מרוב רצונו שנהיה נקיים מכל רבב - באה התוכחה. כבר בתוך התוכחה רמוז כמה רבש"ע אוהב אותנו: "ואם באלה לא תווסרו לי והלכתם עימי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי, והכתי אתכם גם אני שבע על חטאותיכם". "והלכתי אף אני עמכם" יש כאן רמז - גם אני אלך אתכם. הקב"ה סובל יחד איתנו בצרות שלנו, הוא איתנו תמיד. "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לכלותם" דורשים 'לכלותם' - לכלתם, הכלה זוהי השכינה שהיא הולכת עמהם.
גלו ישראל לבבל - שכינה עמהם. כישראל חוזרים מהגלות "והשבתי את שבות עמי ישראל". הקב"ה שב איתנו. משל למה הדבר דומה למלך שבנו לא שומע לו והלך עם נשים לא מהוגנות שמביישות את המלך, הוא מוכרח להוציא אותו מהבית, אבל מאידך הוא מפחד שהבן ייפגע, אז הוא הולך איתו . כך הקב"ה לא עוזב את ישראל והולך יחד עם ישראל בכל צרותם בבחינת "עמו אנוכי בצרה".
"פתח ר' יצחק 'דומה דודי לצבי או לעופר האילים... מציץ מן החרכים' - משל למלך שסרחה אשתו הוציא אותה מהיכלו. מנה עשתה? לקחה את בנו אהובו וכשהמלך נזכר בבנו ובאשתו, עולה גגות ויורד מדרגות ומציץ בין נקבי הכותל עליהם, זה מה שכתוב 'מציץ מן החרכים' ". המלך גרש את ישראל אבל הוא מתגעגע אליהם והוא מציץ עליהם בין נקבי הכותל, כיוון שרואה אותם מתחיל לבכות. ואומר הזוהר, שישראל צריכים לשמוח כאשר הם שומעים את זה: גם בזמן שהקב"ה מעניש אותנו הוא עושה זאת לטובתנו, כדי שנקבל את כל הגדולה שהקב"ה חפץ לתת לנו.
התוכחה באה בסיום ספר ויקרא. בעצם בחינה של סיום התורה. הספר הבא, ספר במדבר, הוא ספר הדרך לארץ ישראל, ספר דברים הוא ספר חזרה על התורה, משנה תורה. לכן בסוף ויקרא, סוף התורה באות הברכות והתוכחות. בספר בראשית רבש"ע מתגלה כבורא עולם, מופיע בטבע , מופיע באמונה הטבעית של האבות. האבות מכירים את הקב"ה מתוך הטבע. ספר שמות הוא התגלות הקב"ה מעל הטבע , יציאת מצריים נתינת התורה, ואח"כ: המשכן. מעל הטבע. הקב"ה משרה שכינתו בצורה על טבעית וכל ישראל רואים את השפעת השכינה על עם ישראל. ספר ויקרא הוא המגמה האלוקית, ההתקדשות בעבודה, שיא העבודה של הקב"ה. עבודת המקדש, עבודת הקודש, ע"י הכהנים שמבטאים את הקודש של עם ישראל.
ואנחנו כבר נמצאים בירושלים עיר הקודש. אבל בית המקדש עדיין לא בנוי והשכינה עדיין לא גלויה. היא שורה בכל מקום שישראל נמצאים על אחת כמה וכמה כשישראל בארץ ישראל, ובירושלים בוודאי. מהכותל היא אף פעם לא זזה. אולי זו הכוונה "הנה זה עומד אחר כותלינו ... מציץ מן החרכים". אבל העיניים צופיות להשראת השכינה הגלויה השלמה לכל מילוי הברכות שבתחילת הפרשה שלנו.
יהי רצון שנתחזק בלימוד התורה וכך נזכה בעזרת ה' גם לקיים את המצוות האלה בפועל וכן מאז שירושלים בידינו ונתקרבנו לבניינו של בית המקדש, נזכה גם להקריב קרבן שתי הלחם בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
להתקדש ולעלות
התורה מצווה - ויקרא כו,ג- : "בחוקותי תלכו". אסור לאדם לעמוד במקום אחד בעבודת ה'.
עליו להיות בבחינת "תלכו" - להתקדש ללא הרף ולעלות ממדרגה למדרגה.-רבי שמואל משינווה.
אחדות חקוקה
"בחוקותי" הוא גם מלשון חקיקה. התורה והמצוות צריכות להיות מאוחדות עם האדם, עד
שאי-אפשר כלל להפריד בין היהודי לבין התורה, כדוגמת אותיות החקיקה שאי-אפשר להפרידן
מהאבן שהן חקוקות עליה.-לקוטי תורה.
שתי חקיקות
"בחוקותי" לשון רבים. בכך רומזת התורה על שתי חקיקות - חקיקה חיצונית וחקיקה פנימית. החקיקה החיצונית היא להוציא את הנפש הבהמית מתאוות העולם שהיא מורגלת בהן, והחקיקה הפנימית היא להביא לידי-כך שגם הנפש הבהמית תשתוקק להידבק באלוקות.- כ"ק אדמו"ר הריי"צ
יגעת ומצאת
אמרו חז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". אם התורה באה אצלך ביגיעה - תאמין שמצאת ושהיא
תתקיים אצלך. דבר הבא בלא יגיעה לא יתקיים, כי כשם שבא כך ילך. זהו שאמר שמאי - אבות א,טו- "עשה תורתך קבע" - למד תורה ביגיעה ומתוך עמל, כדי שתישאר אצלך דרך קבע. - רבי דוד מקוצק.
שכר התורה
אמר רבי יוחנן: כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אין מניחין אותו לישון,
אלא מוליכין אותו לבית-מדרשו של שם ושל עבר, ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרון. עד
היכן? עד "ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ".- קוהלת רבה.
מעלות טובות
כמה מעלות טובות למי שקובע עיתים לתורה: מקיים מצוות לימוד התורה, התורה מזככת ומעדנת אותו, יודע את התורה ואינו נכשל מחוסר ידיעה, מתחבר ללומדי תורה, הבית מתנהל באופן אחר, פנים אחרות לו בביתו, לשבת ולחג יש טעם אחר לגמרי.- איגרות-קודש.
זה לא החבילה שלי...
משל לסוחר שבא ממדינת הים. בהגיעו לנמל בקש מאחד הסבלים, שיעלה לאנייה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף ובקש את שכרו, אמר לו הסוחר ''החבילות שהבאת אינן שלי''.
שאלו הסבל: ''וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי''?
השיב לו הסוחר: ''חבילותיי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת''.
כך אומר הקב''ה לעם ישראל: ''וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב'' ומוסיף הקב''ה: ''כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל''. כלומר מהיכן ידעתי כי לא קראת בשמי? על ידי זה שראיתיך עייף ויגע.
כאשר צדיקים לומדים תורה ומקיימים מצות, אין הם חשים עמל וטורח, אלא אדרבה, יש להם טעם, ענג ושמחה.
(משל זה, הוא אחד משלשת המשלים של המגיד מדובנא, אשר האדמו''ר מקוצק אמר עליהם; שנאמרו ברוח הקדש.)
על הארץ תישן
רבי ישראל סלנטר נכנס בשעת בוקר מוקדמת לבית הכנסת בקובנה ומצא בחור שקוע בשינה עריבה על הרצפה. כל אותו הלילה התמיד הבחור בתלמודו, ולפנות בוקר שכב על ספסל להחליף כוח. בשנתו העמוקה לא חש כי נפל מן הספסל ארצה, והמשיך לישון כאילו לא קרה דבר.
מאוחר יותר, כאשר בעלי הבתים הגיעו לתפילה וראו את הבחור הישן על הרצפה, נדו לו בראשיהם ברחמנות.
רבי ישראל נענה ואמר להם: "עליו אתם מרחמים? רחמנות עליכם שישנתם כל הלילה במיטות מוצעות. הוא לא מסכן כלל, כי אם המאושר ביותר בעולם. עליו נאמר (אבות פרק ו) כך היא דרכה של תורה... ועל הארץ תישן... אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך'"...#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt#חז"ל אומרים בסוף מסכת מגילה, שעזרא תיקן לישראל שיקראו את הקללות של סוף בחוקותי לפני שבועות, ואת הקללות של ספר דברים בפרשת כי תבוא לפני ראש השנה, מדוע? #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כדי שתכלה שנה וקללותיה. אומרת הגמרא#_sc# הקללות לפני ר"ה זה מובן שכן אז מסתיימת שנה. אבל מה לקללות לפני חג השבועות? אלא חג השבועות הוא ר"ה לפירות האילן. כלומר, עצם הזכרת הקללות יש בהם בחינה כאילו עברנו אותם. הקריאה שלהם, ההתבוננות בהם היא כאילו עברנו אותם. התוכחה היא חריפה מאוד. קללות איומות ונוראות. כמובן זה רק אם ישראל לא יעשו רצונו של מקום, ואעפ"כ עדיין אנשים מפחדים לעלות לתורה בפרשה הזו.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# התוכחות באות מאהבת ה' אותנו, "את אשר יאהב ה' יוכיח". מרוב רצונו שנהיה נקיים מכל רבב - באה התוכחה. כבר בתוך התוכחה רמוז כמה רבש"ע אוהב אותנו#_sc# "ואם באלה לא תווסרו לי והלכתם עימי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי, והכתי אתכם גם אני שבע על חטאותיכם". "והלכתי אף אני עמכם" יש כאן רמז - גם אני אלך אתכם. הקב"ה סובל יחד איתנו בצרות שלנו, הוא איתנו תמיד. "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לכלותם" דורשים 'לכלותם' - לכלתם, הכלה זוהי השכינה שהיא הולכת עמהם.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt# גלו ישראל לבבל - שכינה עמהם. כישראל חוזרים מהגלות "והשבתי את שבות עמי ישראל". הקב"ה שב איתנו. משל למה הדבר דומה למלך שבנו לא שומע לו והלך עם נשים לא מהוגנות שמביישות את המלך, הוא מוכרח להוציא אותו מהבית, אבל מאידך הוא מפחד שהבן ייפגע, אז הוא הולך איתו . כך הקב"ה לא עוזב את ישראל והולך יחד עם ישראל בכל צרותם בבחינת "עמו אנוכי בצרה".#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# "פתח ר' יצחק 'דומה דודי לצבי או לעופר האילים... מציץ מן החרכים' - משל למלך שסרחה אשתו הוציא אותה מהיכלו. מנה עשתה? לקחה את בנו אהובו וכשהמלך נזכר בבנו ובאשתו, עולה גגות ויורד מדרגות ומציץ בין נקבי הכותל עליהם, זה מה שכתוב 'מציץ מן החרכים' ". המלך גרש את ישראל אבל הוא מתגעגע אליהם והוא מציץ עליהם בין נקבי הכותל, כיוון שרואה אותם מתחיל לבכות. ואומר הזוהר, שישראל צריכים לשמוח כאשר הם שומעים את זה#_sc# גם בזמן שהקב"ה מעניש אותנו הוא עושה זאת לטובתנו, כדי שנקבל את כל הגדולה שהקב"ה חפץ לתת לנו.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# התוכחה באה בסיום ספר ויקרא. בעצם בחינה של סיום התורה. הספר הבא, ספר במדבר, הוא ספר הדרך לארץ ישראל, ספר דברים הוא ספר חזרה על התורה, משנה תורה. לכן בסוף ויקרא, סוף התורה באות הברכות והתוכחות. בספר בראשית רבש"ע מתגלה כבורא עולם, מופיע בטבע , מופיע באמונה הטבעית של האבות. האבות מכירים את הקב"ה מתוך הטבע. ספר שמות הוא התגלות הקב"ה מעל הטבע , יציאת מצריים נתינת התורה, ואח"כ#_sc# המשכן. מעל הטבע. הקב"ה משרה שכינתו בצורה על טבעית וכל ישראל רואים את השפעת השכינה על עם ישראל. ספר ויקרא הוא המגמה האלוקית, ההתקדשות בעבודה, שיא העבודה של הקב"ה. עבודת המקדש, עבודת הקודש, ע"י הכהנים שמבטאים את הקודש של עם ישראל.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# ואנחנו כבר נמצאים בירושלים עיר הקודש. אבל בית המקדש עדיין לא בנוי והשכינה עדיין לא גלויה. היא שורה בכל מקום שישראל נמצאים על אחת כמה וכמה כשישראל בארץ ישראל, ובירושלים בוודאי. מהכותל היא אף פעם לא זזה. אולי זו הכוונה "הנה זה עומד אחר כותלינו ... מציץ מן החרכים". אבל העיניים צופיות להשראת השכינה הגלויה השלמה לכל מילוי הברכות שבתחילת הפרשה שלנו.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# יהי רצון שנתחזק בלימוד התורה וכך נזכה בעזרת ה' גם לקיים את המצוות האלה בפועל וכן מאז שירושלים בידינו ונתקרבנו לבניינו של בית המקדש, נזכה גם להקריב קרבן שתי הלחם בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt#להתקדש ולעלות#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#התורה מצווה - ויקרא כו,ג- #_sc# "בחוקותי תלכו". אסור לאדם לעמוד במקום אחד בעבודת ה'.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#עליו להיות בבחינת "תלכו" - להתקדש ללא הרף ולעלות ממדרגה למדרגה.-רבי שמואל משינווה. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt#אחדות חקוקה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# "בחוקותי" הוא גם מלשון חקיקה. התורה והמצוות צריכות להיות מאוחדות עם האדם, עד#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#שאי-אפשר כלל להפריד בין היהודי לבין התורה, כדוגמת אותיות החקיקה שאי-אפשר להפרידן#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מהאבן שהן חקוקות עליה.-לקוטי תורה.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#שתי חקיקות#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# "בחוקותי" לשון רבים. בכך רומזת התורה על שתי חקיקות - חקיקה חיצונית וחקיקה פנימית. החקיקה החיצונית היא להוציא את הנפש הבהמית מתאוות העולם שהיא מורגלת בהן, והחקיקה הפנימית היא להביא לידי-כך שגם הנפש הבהמית תשתוקק להידבק באלוקות.- כ"ק אדמו"ר הריי"צ#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# יגעת ומצאת#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# אמרו חז"ל#_sc# "יגעתי ומצאתי תאמין". אם התורה באה אצלך ביגיעה - תאמין שמצאת ושהיא#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#תתקיים אצלך. דבר הבא בלא יגיעה לא יתקיים, כי כשם שבא כך ילך. זהו שאמר שמאי - אבות א,טו- "עשה תורתך קבע" - למד תורה ביגיעה ומתוך עמל, כדי שתישאר אצלך דרך קבע. - רבי דוד מקוצק. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#שכר התורה#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# אמר רבי יוחנן#_sc# כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אין מניחין אותו לישון,#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אלא מוליכין אותו לבית-מדרשו של שם ושל עבר, ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרון. עד#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#היכן? עד "ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ".- קוהלת רבה.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# מעלות טובות#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# כמה מעלות טובות למי שקובע עיתים לתורה#_sc# מקיים מצוות לימוד התורה, התורה מזככת ומעדנת אותו, יודע את התורה ואינו נכשל מחוסר ידיעה, מתחבר ללומדי תורה, הבית מתנהל באופן אחר, פנים אחרות לו בביתו, לשבת ולחג יש טעם אחר לגמרי.- איגרות-קודש.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# זה לא החבילה שלי...#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#משל לסוחר שבא ממדינת הים. בהגיעו לנמל בקש מאחד הסבלים, שיעלה לאנייה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף ובקש את שכרו, אמר לו הסוחר ''החבילות שהבאת אינן שלי''. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# שאלו הסבל#_sc# ''וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי''? #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#השיב לו הסוחר#_sc# ''חבילותיי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת''. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# כך אומר הקב''ה לעם ישראל#_sc# ''וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב'' ומוסיף הקב''ה#_sc# ''כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל''. כלומר מהיכן ידעתי כי לא קראת בשמי? על ידי זה שראיתיך עייף ויגע. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# כאשר צדיקים לומדים תורה ומקיימים מצות, אין הם חשים עמל וטורח, אלא אדרבה, יש להם טעם, ענג ושמחה. #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#(משל זה, הוא אחד משלשת המשלים של המגיד מדובנא, אשר האדמו''ר מקוצק אמר עליהם; שנאמרו ברוח הקדש.)#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#על הארץ תישן#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# רבי ישראל סלנטר נכנס בשעת בוקר מוקדמת לבית הכנסת בקובנה ומצא בחור שקוע בשינה עריבה על הרצפה. כל אותו הלילה התמיד הבחור בתלמודו, ולפנות בוקר שכב על ספסל להחליף כוח. בשנתו העמוקה לא חש כי נפל מן הספסל ארצה, והמשיך לישון כאילו לא קרה דבר.#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#מאוחר יותר, כאשר בעלי הבתים הגיעו לתפילה וראו את הבחור הישן על הרצפה, נדו לו בראשיהם ברחמנות.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#רבי ישראל נענה ואמר להם#_sc# "עליו אתם מרחמים? רחמנות עליכם שישנתם כל הלילה במיטות מוצעות. הוא לא מסכן כלל, כי אם המאושר ביותר בעולם. עליו נאמר (אבות פרק ו) כך היא דרכה של תורה... ועל הארץ תישן... אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך'"...#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt# #_lt#/div#_gt# |