אווירת חג הפסח אופפת אותנו מכל עבר. מצות ויין, בית מצוחצח ונקי מחמץ, שמחת חג אמיתית. מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות חוגגים מחדש את החג היהודי העתיק ביותר – חג יציאתנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
אין עוד עם בעולם שחוגג בדבקות כזאת חג בן יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנים. אין עוד אומה ולשון שיש לה זיכרון היסטורי ארוך כל-כך, ומערכת מגובשת של מצוות, הלכות ומנהגים, שבכוחה לחבר המוני בני-אדם החיים בימינו עם אירוע שהתרחש לפני שנים רבות כל-כך.
במובן זה אנחנו עם יחיד ומיוחד. כל ילד יהודי נושא עמו מורשת עשירה ועתיקה, וכך ניתנת לנו פרספקטיבה שמעמידה באור הנכון את האירועים השוטפים. מה ערכן של סערות היום-יום מול הקיום היהודי הנצחי.
המבט הזה על הקיום היהודי יש בו לרומם אותנו מעל החולף והרגעי. וכי יש בכוחנו לקלוט מה משמעותם של שלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה? ממלכות קמו ונפלו, העולם השתנה פעמים אין-ספור, דברים שהטרידו מאוד בזמן מסויים נהפכו לזיכרון עמום, ובמקומם באו דאגות חדשות.
לפנינו מצטייר מסע ארוך ומפותל שמתקדם והולך לעבר נקודת הסיום שלו. הגאולה ממצרים הייתה ראשיתו של תהליך הגאולה, שיגיעו לשלמותו בגאולה השלמה העומדת לפנינו. עם היציאה ממצרים זכינו למנה מסויימת של חירות, אבל את החירות האמיתית יביא לנו משיח-צדקנו, הגואל האחרון שאנו מצפים לו כל-כך.
לא קל לדבוק בהתמדה בלהט האמונה הזאת. עוד יום עובר, עוד שנה חולפת, ועדיין בן-דוד לא בא. לאורך ההיסטוריה היו רגעים שהרגשנו כי הגאולה עומדת בשער, הושט היד וגע בה, אבל הגלות התמשכה ואף גברה והחריפה.
האמונה הזאת נבחנה גם בגאולה ממצרים. משה בא ובישר לעם-ישראל את בשורת הגאולה. העם התמלא תקווה – "ויאמן העם". ומיד אחר-כך באה האכזבה: פרעה החמיר את גזֵרותיו, הורה להפסיק לספק תבן, הכביד את העול. האכזבה הייתה גדולה כל-כך, עד שבני-ישראל באו בתרעומת קשה אל משה ואהרון, ואפילו משה זעק אל ה': "למה הרעותה לעם הזה! למה זה שלחתני!". אך אחרי כל זה החלו ניסי הגאולה והביאו לידי יציאת מצרים.
תקופתנו היא עת הגאולה. גדולי ישראל בדורות האחרונים דיברו על כך בצורה המפורשת ביותר. היא צריכה לבוא בכל רגע ורגע. אלא שככל הנראה אמונתנו נבחנת שוב ושוב, ותפקידנו לעמוד במבחן ולא להרפות מעוצמת האמונה והציפייה.
חג הפסח בכלל הוא חג הגאולה,זה הזמן לחזק את אמונתנו בגאולה הקרובה ולהתפלל שכבר תבוא תיכף ומיד ממש. ויהי רצון שנזכה לחגוג את החג עם משיח-צדקנו, בבית-המקדש השלישי, ומתוך שמחה ורוב טוב
חג כשר ושמח
הלילה זה הלילה...
הנה אנחנו מגיעים לליל הסדר. לקראת כל סעודה וארוחה יש טורח, אך לקראת ליל הסדר המאמץ גדול עשרת מונים. אנו מגיעים לליל הסדר אחרי עמל ויגיעה של שבועות קשים, לילות בלא שינה, מסעות קניות וקרצוף כל הבית. הפיצוי על כל העמל המפרך הזה טמון במשמעותו הפנימית של הלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים.
האר"י הק' מבאר כי בליל פסח מגיעים כל האורות הגבוהים ביותר שלא ככל שאר החגים שהאורות מגיעים לאט לאט, עד עת המנחה של יו"ט, שאז היא העליה הגדולה של החג. כי בליל פסח, מגיעים כל האורות בבת אחת במשך תפילת ערבית.
האורות הגבוהים מגיעים כדי להוציא אותנו מהקליפות ומהטומאות - ומשום כך מגיעים האורות בפעם אחת ,כדי 'לסנוור ולסמא' את עיני הקליפות, ולהבריחן. למה הדבר דומה? לאדם שמסמאין את עיניו בפנס רב עוצמה - הלא הוא יברח מיד מפני האור המסנוור. כך מביא הקב"ה אור גדול מאד בפעם אחת כדי לסמא את עיניהן, ואז הקליפות בורחים.
חשוב שנדע זאת - שהם בורחים, כדי שננצל את ההזדמנות וניכנס אז להיכל המלך. צריך שיהיה לנו שכל, שלא נהיה טפשים. יש להיכנס להיכל המלך ולדבר איתו, לבקש ולהתחנן על נפשנו. את שרביט הזהב נותנים בליל פסח לכל יהודי.
בליל פסח מקדשים את כל יהודי מבית ומחוץ. צריך רק להכין כלים. כשם שיש לכל אחד כלי פסח בביתו, כן צריך להכין בנפשו 'כלים' לקבל את האורות של הפסח. ובודאי, שכל אחד מחויב ללמוד היטב את הלכות ליל הסדר בכדי לדעת מה וכיצד לקיים את המצוות כהלכתן.
מסופר שפעם נכנס הרה"ק ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר לערוך את שולחן הסדר כשפניו לבנים כסיד, לאחר כמה רגעים האדימו פניו והכריז לנוכח אלפי חסידיו: יהודי שלא מאמין שבלילה זה יכול יהודי לעלות משאול תחתית עד לרום המדרגות, הרי הוא הרשע שעליו אנו קוראים בהגדה של פסח...
כנראה שמפאת גודל ההזדמנות מערים היצר הרע קשיים עצומים כדי שלא נזכה לכך כייאוש, כעס, עייפות, עצבות וכו' וכו'.
ליל הסדר נותן לנו כוח לעשות את הקפיצה הזאת בהצלחה. כשם שהקב"ה שלף את בני-ישראל בבת-אחת מטומאת מצרים, כך הוא מסייע לכל אחד ואחת מאיתנו לדלג קדימה ולקפוץ למדרגה עליונה יותר, שעד כה לא חשבנו שיש לנו היכולת להגיע אליה המפנה הזה יבוא כאשר יבוא 'דילוג' גם בהיבט הרוחני-ערכי. כאשר נקלוט מה המשמעות של היותנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". או-אז נגיע ל'יציאה ממצרים', שהיא תהיה ההכנה לחירות האמיתית, שאליה נגיע בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.
קדושת ליל הסדר
"קדושת לילה ההוא וכל הדינים הנהוגים, היא קדושה רבה מאוד, כי אז בחר בנו ה' יתברך מכל העמים וקדשנו במצוותיו, על כן ראוי לאדם להיות נזהר שלא ידבר בלילה זו שום שיחה משיחת חולין, ויזהיר בני ביתו על זה ולא יהיו נפרדים מדביקות ה' יתברך רגע כמימרא, רק יתעסקו הכל במצוות הלילה הזה ובסיפור נסי מצרים ולפרסם לבני ביתו" (של"ה מסכת פסחים נר מצוה אות כ"ט)
"וכאן הבן שואל"
שואל הוא גם לשון שאלה ובקשה, בלילה הזה כל בית ישראל שנקראים בנים למקום, יכולים לשאול ולבקש מהקב"ה כל צרכם בגשמיות וברוחניות (תפארת שמואל - אלכסנדר)
טעם לבישת הקיטל
טעם תקנת ד' כוסות על היין דווקא
כי כל זכותן של ישראל היתה על שהבדילו עצמן מהמצריים (שלא שינו שמותם, לבושם וכו') דאין הוראה על הבדלה יותר מהיין וכפי שגזרו חז"ל על יינן משום בנותיהן, כדי להרחיקנו מהם ולבל נתערב בם, והוא גם רמז לגלות שאם נבדל מהם נזכה לגאולה (משך חכמה שמות ו,ו)
טעם אכילת ביצה
ביצה שונה מכל המאכלים וככל שמרבים לבשלה היא מתקשה יותר מה שאין שאר המאכלים שבטבעם מתרככים בבישול, וזה דומיא דבני ישראל, שככל שהגויים עומדים עלינו לכלותינו אנו מתקשים ומתחזקים באמונתינו באל חי ו"ככל אשר יענו אותו כן מירבה וכן יפרוץ". (מובא בספרים)
קדש ורחץ
אם כי תמיד הסדר הוא סור רע ועשה טוב ואם כן צריך להיות ורחץ לפני קדש, אך בליל הסדר שהגאולה היתה על ידי דלוג, גם כשךא היו ראויים, יכולים להתקדש גם לפני ורחץ והקדים עשה טוב לסור מרע (רבי אהרן מקוידנוב)
דצ"ך עד"ש
באחד הויכוחים שהיו להגאון רבי חיים הכהן רפאפורט עם ראשי הכמורה בפודוליה, אמר אחד מן הכמרים שדצ"ך הוא ר"ת דם צריכים כולם, (בהתכוונו שכל היהודים צריכים דם למצות) ענה לו רבי חיים תוך כדי דבור: ועד"ש הוא ראשי תיבות: עלילות דם שקר.
ושאינו יודע לשאול – את פתח לו
מי שאינו יודע לשאול ולהתפלל, את פתח לו, רבש"ע, פתח אתה את לבו שידע להתפלל אליך (הר"מ מקוברין)
ואפילו כולנו חכמים... מצוה לספר.. וכל המרבה הרי זה משובח
לספר מלשון ספיר ויהלום, שלא מספיק ידיעה, אלא צריך להאיר בנפשו ענין יציאת מצרים וכל המרבה לספר ולהאיר ביצ"מ הרי זה משובח (ברכת אברהם) ומשובח הואמלשון נכסים ששבחו שכל המרבה למספר ביצ"מ, הרי זה המספר הולך ומשביח את עצמו (הר"מ מקוברין)
תוספת - אחד מי יודע
פירוש מי יכול לדעת את ה' האחד והמיוחד, הלא מלאכים שרפים ואופנים וחיות הקדש שואלים איה מקום כבודו, אחד אני יודע - עם כל זה מפני שאני יודע שלית אתר פנוי מקדושתו יתברך כמאמר החכם אנא אמצאך ואנא לא אמצאך כי מלא כל הארץ כבודו, גם אנכי אוכל לדעת את האחד המיוחד, להשיג אותו מפעולותיו. (הגדת צוף אמרים בשם מהר"ם מקוברין)
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
אדם צריך להתבונן במציאותו - הנשמה שניתנה בו, חלק אלוק ממעל, יורדת ומשתלשלת לתוך גוף חומרי ומגושם, בתוך עולם נמוך ומורכב. לגבי הנשמה מציאות זו היא גלות, גלות הגרועה יותר מכל גלות. שבי או מאסר של הגוף. כאשר האדם מקבל עליו את עול מלכותו של רבוש"ע ומתדבק בו בעת קריאת שמע, מתעלה אז נשמתו ויוצאת מתוך מאסרה.
בהתעלות זו יש בחינה של יציאת מצרים, וכאשר קורא קריאת שמע בכל יום ויום, הוא מחדש בכך בחינה זו מידי בוקר וערב. זו הכוונה באומרם "בכל דור ודור" - להוציא את עצמו בכל יום מן המיצרים ולהעלות נשמתו מהשפילות החומרית בה היא נמצאת. וכך על ידי קבלת עול מלכות שמיים השכם והערב זוכים אנו שיתקיים בנו "בכל דור ודור... כאילו הוא יצא ממצרים".
נכנסו למצוות
בשבת זו נכנסו ישראל למצוות. נאמר (שמות יד,ג): "דברו אל כל עדת ישראל לאמור, בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית". העשירי בחודש חל אז בשבת, ולכן נקראת השבת שבה נצטוו ישראל במצווה הראשונה 'שבת הגדול', כשם שילד שנכנס למצוות בגיל שלוש-עשרה נקרא 'גדול'.(מעיינה של תורה)#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אווירת חג הפסח אופפת אותנו מכל עבר. מצות ויין, בית מצוחצח ונקי מחמץ, שמחת חג אמיתית. מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות חוגגים מחדש את החג היהודי העתיק ביותר – חג יציאתנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אין עוד עם בעולם שחוגג בדבקות כזאת חג בן יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנים. אין עוד אומה ולשון שיש לה זיכרון היסטורי ארוך כל-כך, ומערכת מגובשת של מצוות, הלכות ומנהגים, שבכוחה לחבר המוני בני-אדם החיים בימינו עם אירוע שהתרחש לפני שנים רבות כל-כך. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#במובן זה אנחנו עם יחיד ומיוחד. כל ילד יהודי נושא עמו מורשת עשירה ועתיקה, וכך ניתנת לנו פרספקטיבה שמעמידה באור הנכון את האירועים השוטפים. מה ערכן של סערות היום-יום מול הקיום היהודי הנצחי. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# המבט הזה על הקיום היהודי יש בו לרומם אותנו מעל החולף והרגעי. וכי יש בכוחנו לקלוט מה משמעותם של שלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה? ממלכות קמו ונפלו, העולם השתנה פעמים אין-ספור, דברים שהטרידו מאוד בזמן מסויים נהפכו לזיכרון עמום, ובמקומם באו דאגות חדשות. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לפנינו מצטייר מסע ארוך ומפותל שמתקדם והולך לעבר נקודת הסיום שלו. הגאולה ממצרים הייתה ראשיתו של תהליך הגאולה, שיגיעו לשלמותו בגאולה השלמה העומדת לפנינו. עם היציאה ממצרים זכינו למנה מסויימת של חירות, אבל את החירות האמיתית יביא לנו משיח-צדקנו, הגואל האחרון שאנו מצפים לו כל-כך. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לא קל לדבוק בהתמדה בלהט האמונה הזאת. עוד יום עובר, עוד שנה חולפת, ועדיין בן-דוד לא בא. לאורך ההיסטוריה היו רגעים שהרגשנו כי הגאולה עומדת בשער, הושט היד וגע בה, אבל הגלות התמשכה ואף גברה והחריפה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#האמונה הזאת נבחנה גם בגאולה ממצרים. משה בא ובישר לעם-ישראל את בשורת הגאולה. העם התמלא תקווה – "ויאמן העם". ומיד אחר-כך באה האכזבה#_sc# פרעה החמיר את גזֵרותיו, הורה להפסיק לספק תבן, הכביד את העול. האכזבה הייתה גדולה כל-כך, עד שבני-ישראל באו בתרעומת קשה אל משה ואהרון, ואפילו משה זעק אל ה'#_sc# "למה הרעותה לעם הזה! למה זה שלחתני!". אך אחרי כל זה החלו ניסי הגאולה והביאו לידי יציאת מצרים. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# תקופתנו היא עת הגאולה. גדולי ישראל בדורות האחרונים דיברו על כך בצורה המפורשת ביותר. היא צריכה לבוא בכל רגע ורגע. אלא שככל הנראה אמונתנו נבחנת שוב ושוב, ותפקידנו לעמוד במבחן ולא להרפות מעוצמת האמונה והציפייה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חג הפסח בכלל הוא חג הגאולה,זה הזמן לחזק את אמונתנו בגאולה הקרובה ולהתפלל שכבר תבוא תיכף ומיד ממש. ויהי רצון שנזכה לחגוג את החג עם משיח-צדקנו, בבית-המקדש השלישי, ומתוך שמחה ורוב טוב#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חג כשר ושמח#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# הלילה זה הלילה...#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# הנה אנחנו מגיעים לליל הסדר. לקראת כל סעודה וארוחה יש טורח, אך לקראת ליל הסדר המאמץ גדול עשרת מונים. אנו מגיעים לליל הסדר אחרי עמל ויגיעה של שבועות קשים, לילות בלא שינה, מסעות קניות וקרצוף כל הבית. הפיצוי על כל העמל המפרך הזה טמון במשמעותו הפנימית של הלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# האר"י הק' מבאר כי בליל פסח מגיעים כל האורות הגבוהים ביותר שלא ככל שאר החגים שהאורות מגיעים לאט לאט, עד עת המנחה של יו"ט, שאז היא העליה הגדולה של החג. כי בליל פסח, מגיעים כל האורות בבת אחת במשך תפילת ערבית. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#האורות הגבוהים מגיעים כדי להוציא אותנו מהקליפות ומהטומאות - ומשום כך מגיעים האורות בפעם אחת ,כדי 'לסנוור ולסמא' את עיני הקליפות, ולהבריחן. למה הדבר דומה? לאדם שמסמאין את עיניו בפנס רב עוצמה - הלא הוא יברח מיד מפני האור המסנוור. כך מביא הקב"ה אור גדול מאד בפעם אחת כדי לסמא את עיניהן, ואז הקליפות בורחים. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חשוב שנדע זאת - שהם בורחים, כדי שננצל את ההזדמנות וניכנס אז להיכל המלך. צריך שיהיה לנו שכל, שלא נהיה טפשים. יש להיכנס להיכל המלך ולדבר איתו, לבקש ולהתחנן על נפשנו. את שרביט הזהב נותנים בליל פסח לכל יהודי. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בליל פסח מקדשים את כל יהודי מבית ומחוץ. צריך רק להכין כלים. כשם שיש לכל אחד כלי פסח בביתו, כן צריך להכין בנפשו 'כלים' לקבל את האורות של הפסח. ובודאי, שכל אחד מחויב ללמוד היטב את הלכות ליל הסדר בכדי לדעת מה וכיצד לקיים את המצוות כהלכתן. #_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מסופר שפעם נכנס הרה"ק ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר לערוך את שולחן הסדר כשפניו לבנים כסיד, לאחר כמה רגעים האדימו פניו והכריז לנוכח אלפי חסידיו#_sc# יהודי שלא מאמין שבלילה זה יכול יהודי לעלות משאול תחתית עד לרום המדרגות, הרי הוא הרשע שעליו אנו קוראים בהגדה של פסח...#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כנראה שמפאת גודל ההזדמנות מערים היצר הרע קשיים עצומים כדי שלא נזכה לכך כייאוש, כעס, עייפות, עצבות וכו' וכו'. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ליל הסדר נותן לנו כוח לעשות את הקפיצה הזאת בהצלחה. כשם שהקב"ה שלף את בני-ישראל בבת-אחת מטומאת מצרים, כך הוא מסייע לכל אחד ואחת מאיתנו לדלג קדימה ולקפוץ למדרגה עליונה יותר, שעד כה לא חשבנו שיש לנו היכולת להגיע אליה המפנה הזה יבוא כאשר יבוא 'דילוג' גם בהיבט הרוחני-ערכי. כאשר נקלוט מה המשמעות של היותנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". או-אז נגיע ל'יציאה ממצרים', שהיא תהיה ההכנה לחירות האמיתית, שאליה נגיע בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#קדושת ליל הסדר#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"קדושת לילה ההוא וכל הדינים הנהוגים, היא קדושה רבה מאוד, כי אז בחר בנו ה' יתברך מכל העמים וקדשנו במצוותיו, על כן ראוי לאדם להיות נזהר שלא ידבר בלילה זו שום שיחה משיחת חולין, ויזהיר בני ביתו על זה ולא יהיו נפרדים מדביקות ה' יתברך רגע כמימרא, רק יתעסקו הכל במצוות הלילה הזה ובסיפור נסי מצרים ולפרסם לבני ביתו" (של"ה מסכת פסחים נר מצוה אות כ"ט)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# "וכאן הבן שואל" #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שואל הוא גם לשון שאלה ובקשה, בלילה הזה כל בית ישראל שנקראים בנים למקום, יכולים לשאול ולבקש מהקב"ה כל צרכם בגשמיות וברוחניות (תפארת שמואל - אלכסנדר)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# טעם לבישת הקיטל#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#טעם תקנת ד' כוסות על היין דווקא#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כי כל זכותן של ישראל היתה על שהבדילו עצמן מהמצריים (שלא שינו שמותם, לבושם וכו') דאין הוראה על הבדלה יותר מהיין וכפי שגזרו חז"ל על יינן משום בנותיהן, כדי להרחיקנו מהם ולבל נתערב בם, והוא גם רמז לגלות שאם נבדל מהם נזכה לגאולה (משך חכמה שמות ו,ו)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#טעם אכילת ביצה #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ביצה שונה מכל המאכלים וככל שמרבים לבשלה היא מתקשה יותר מה שאין שאר המאכלים שבטבעם מתרככים בבישול, וזה דומיא דבני ישראל, שככל שהגויים עומדים עלינו לכלותינו אנו מתקשים ומתחזקים באמונתינו באל חי ו"ככל אשר יענו אותו כן מירבה וכן יפרוץ". (מובא בספרים)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#קדש ורחץ#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אם כי תמיד הסדר הוא סור רע ועשה טוב ואם כן צריך להיות ורחץ לפני קדש, אך בליל הסדר שהגאולה היתה על ידי דלוג, גם כשךא היו ראויים, יכולים להתקדש גם לפני ורחץ והקדים עשה טוב לסור מרע (רבי אהרן מקוידנוב)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#דצ"ך עד"ש#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#באחד הויכוחים שהיו להגאון רבי חיים הכהן רפאפורט עם ראשי הכמורה בפודוליה, אמר אחד מן הכמרים שדצ"ך הוא ר"ת דם צריכים כולם, (בהתכוונו שכל היהודים צריכים דם למצות) ענה לו רבי חיים תוך כדי דבור#_sc# ועד"ש הוא ראשי תיבות#_sc# עלילות דם שקר. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ושאינו יודע לשאול – את פתח לו #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מי שאינו יודע לשאול ולהתפלל, את פתח לו, רבש"ע, פתח אתה את לבו שידע להתפלל אליך (הר"מ מקוברין)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ואפילו כולנו חכמים... מצוה לספר.. וכל המרבה הרי זה משובח #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לספר מלשון ספיר ויהלום, שלא מספיק ידיעה, אלא צריך להאיר בנפשו ענין יציאת מצרים וכל המרבה לספר ולהאיר ביצ"מ הרי זה משובח (ברכת אברהם) ומשובח הואמלשון נכסים ששבחו שכל המרבה למספר ביצ"מ, הרי זה המספר הולך ומשביח את עצמו (הר"מ מקוברין) #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# תוספת - אחד מי יודע#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פירוש מי יכול לדעת את ה' האחד והמיוחד, הלא מלאכים שרפים ואופנים וחיות הקדש שואלים איה מקום כבודו, אחד אני יודע - עם כל זה מפני שאני יודע שלית אתר פנוי מקדושתו יתברך כמאמר החכם אנא אמצאך ואנא לא אמצאך כי מלא כל הארץ כבודו, גם אנכי אוכל לדעת את האחד המיוחד, להשיג אותו מפעולותיו. (הגדת צוף אמרים בשם מהר"ם מקוברין) #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אדם צריך להתבונן במציאותו - הנשמה שניתנה בו, חלק אלוק ממעל, יורדת ומשתלשלת לתוך גוף חומרי ומגושם, בתוך עולם נמוך ומורכב. לגבי הנשמה מציאות זו היא גלות, גלות הגרועה יותר מכל גלות. שבי או מאסר של הגוף. כאשר האדם מקבל עליו את עול מלכותו של רבוש"ע ומתדבק בו בעת קריאת שמע, מתעלה אז נשמתו ויוצאת מתוך מאסרה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בהתעלות זו יש בחינה של יציאת מצרים, וכאשר קורא קריאת שמע בכל יום ויום, הוא מחדש בכך בחינה זו מידי בוקר וערב. זו הכוונה באומרם "בכל דור ודור" - להוציא את עצמו בכל יום מן המיצרים ולהעלות נשמתו מהשפילות החומרית בה היא נמצאת. וכך על ידי קבלת עול מלכות שמיים השכם והערב זוכים אנו שיתקיים בנו "בכל דור ודור... כאילו הוא יצא ממצרים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#נכנסו למצוות#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בשבת זו נכנסו ישראל למצוות. נאמר (שמות יד,ג)#_sc# "דברו אל כל עדת ישראל לאמור, בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית". העשירי בחודש חל אז בשבת, ולכן נקראת השבת שבה נצטוו ישראל במצווה הראשונה 'שבת הגדול', כשם שילד שנכנס למצוות בגיל שלוש-עשרה נקרא 'גדול'.(מעיינה של תורה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt# #_lt#/div#_gt# |