בדרך-כלל טוב שדברים מתפתחים בהדרגה, צעד אחר צעד. ועם זה, לפעמים הדרך לחולל שינוי היא דווקא על-ידי קפיצה ודילוג על שלבים
שינויים בחיים מתחוללים בדרך-כלל בהדרגה, בתהליך איטי, נדבך אחר נדבך. בני-אדם אינם משתנים בבת-אחת, במהפכים קיצוניים. לוקח זמן לדברים להבשיל, לחדור לתודעה, עד שנוצר שינוי ומפנה. תהליך כזה גם יציב יותר ועמיד לאורך ימים.
ועם זה, לפעמים מתחוללים מהפכים דרמטיים, חדים ומהירים. בן-אדם מחליט פתאום לחולל שינוי בחייו, ובתוך זמן קצר אנחנו רואים לפנינו אדם חדש. לא היה כאן תהליך מדורג, אלא קפיצה בבת-אחת לנקודה גבוהה יותר. האיש הזה דילג על שורה של שלבים מייגעים והגיע בזינוק אחד למקום החדש. גם זו דרך התקדמות שיש לה מקום בנסיבות המתאימות.
חג-הפסח מסמל את הכוח הזה – לקפוץ ולדלג על שלבים ותהליכים. הדבר רמוז גם בשמו של החג – פסח מלשון פסיחה ודילוג. הקב"ה נמשל בחג-הפסח לצבי ה"מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות", וכך באה גם הגאולה ממצרים – רגע קודם לכן היו בני-ישראל עבדים במצרים, וברגע שאחריו יצאו לחירות ונעשו בני-חורין; רגע לפני-כן היו שקועים במ"ט שערי טומאה, וברגע הבא כבר היו שרויים במסע לעבר הר-סיני.
גם בחיים הרוחניים אנו נדרשים לעיתים לחולל קפיצות. אמנם אין זה סדר-הדברים הרגיל והשגרתי. בדרך-כלל טוב שדברים מתפתחים בהדרגה, צעד אחר צעד. ועם זה, לפעמים הדרך לחולל שינוי היא דווקא על-ידי קפיצה ודילוג על שלבים. יש מצבים וזמנים שיהודי נדרש לקפוץ בבת-אחת למים ולא לחכות לתהליכי הבשלה איטיים.
היתרון בתהליך ההדרגתי, שהוא מבוסס ומעמיק יותר. האדם אינו עולה למדרגה אחת, קודם שהוא עומד איתן על המדרגה הקודמת. רק אחרי שייצב על עצמו במדרגה התחתונה יותר, הוא מעז להניח רגל על המדרגה הבאה. כך הוא עולה שלב אחר שלב. ומצד שני, התהליך האיטי הזה כובל אותו למדרגה התחתונה, ולא תמיד הוא מוצא את הכוחות לעלות למעלה. זה בדיוק המקום שבו צריכה לבוא הקפיצה, שמעבירה אותו בבת-אחת לעולם עליון יותר.
בקפיצות יש גם סיכון. אפשר ליפול ולמעוד, ואפילו לשבור יד או רגל. לכן צריך לוודא היטב שיש לנו היכולת לקפוץ ושנדע לנחות ביציבות בנקודה הבאה. אבל זה סיכון מחושב שבמצבים מסויימים ראוי ליטול אותו.
חג-הפסח נותן לנו כוח לעשות את הקפיצה הזאת בהצלחה. כשם שהקב"ה שלף את בני-ישראל בבת-אחת מטומאת מצרים, כך הוא מסייע לכל אחד ואחת מאיתנו לדלג קדימה ולקפוץ למדרגה עליונה יותר, שעד כה לא חשבנו שיש לנו היכולת להגיע אליה.גם בחיי האומה הננו נדרשים לחולל את המפנה הדרמטי הזה. כבר שנים אנחנו מדשדשים בבוץ, ובינתיים שוקעים בו יותר ויותר. רוח ההתרפסות לפני אומות-העולם חדרה עמוק כל-כך ללבבות, שרבים כבר אינם יכולים להעלות על הדעת התנהגות נורמלית של עם, שיודע לעמוד על שלו, להיאחז בנחלתו ולהדוף לחצים המאיימים על שלומו ועל ביטחונו.
חג-הפסח הוא הזמן לצאת לחירות גם במובן הזה. לזכור שאמנם "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אבל יש לנו רועה נאמן – "והקב"ה מצילנו מידם". להפנים שארץ-ישראל היא "נחלת עולם לעם עולם" ולא נועדה לשמש קלף במשא-ומתן, כדי למוסרה חלילה לאויבינו. לקלוט שחירות פירושה דחייה מוחלטת של לחצי האומות וניסיונות להכתיב לנו את המדיניות בנושאים החיוניים לגורלנו.
המפנה הזה יבוא כאשר יבוא 'דילוג' גם בהיבט הרוחני-ערכי. כאשר נקלוט מה המשמעות של היותנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". או-אז נגיע ל'יציאה ממצרים', שהיא תהיה ההכנה לחירות האמיתית, שאליה נגיע בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.
גאולה שאין אחריה גלות !
בכתבי הארי ז"ל נאמר, שארבעת הבנים הם כנגד ארבע הכוסות. לפי זה נמצא, שהכוס השנייה, שעליה אומרים את עיקר ההגדה, היא כנגד הרשע. הטעם לכך: גאולת מצרים לא הייתה מושלמת , שהרי 'יש אחריה גלות', ותכלית גאולה זו היא להגיע לגאולה העתידה, שאין אחריה גלות.
ומאחר שתנאי עיקרי לגאולה העתידה הוא - אחדות, לכן אמירת עיקר ההגדה, קרי: עיקר המאמץ, היא היכן שעבודת האחדות קשה ביותר. כלומר, על הכוס השנייה , שכנגד הרשע .
"רשע מה הוא אומר... ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו, אילו היה שם, לא היה נגאל" (מתוך ההגדה). רק "שם", במצרים, קודם שניתנה התורה, לא היה הרשע ראוי להיגאל, אך בגאולה העתידה עתידים גם הרשעים להיגאל, כי גם הם יעשו תשובה, ושום יהודי לא יישאר בגלות.
לאן קופצים
"ופסח ה'" (שמות יד,כג). מפרש רש"י: "ופסח – ודילג". מאחר ש'פסח' פירושו קפיצה, מה ראה רש"י להוסיף עוד 'ודילג'? אלא בשעה שאדם קופץ, עליו לדעת מאין הוא קופץ ולאן הוא קופץ. רק לאחר הקפיצה הוא יכול לדעת אם קפיצתו הייתה למקום הראוי. לאחר 'ופסח' עדיין צריך להיות 'ודילג'.
כאן גר יהודי
כשבא רבי משה-לייב מססוב להסתופף בצילו של רבי אלימלך מליזנסק, כיבד אותו רבו לומר דבר-תורה בשולחן השבת. זה היה בשבת פרשת בוא, ורבי משה-לייב אמר: "בפרשה נאמר שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל במצרים'. לכאורה הלוא הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, ואיך ייתכן שהוא פוסח על מקום כלשהו. ועוד, לפי זה היה צריך להיכתב 'אשר פסח מעל בתי בני-ישראל'.
"אלא", ביאר רבי משה-לייב, "שכאשר הקב"ה עבר בין המצרים והגיע לבית יהודי, החל לרקוד מרוב שמחה, כאומר: כאן גר יהודי. זה הפירוש שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל' – הוא רקד על בתיהם".
ובעודו מדבר התלהב רבי משה-לייב כל-כך עד שקפץ על השולחן והחל לרקוד מתוך אש יוקדת, בקראו: "כאן גר יהודי"...
דרשת שבת הגדול
אמר פעם רבי צבי הירש מליסקא בדרך צחות, כל הרבנים טורחים לפני פסח ליישב סתירות ברמב"ם, ואני מתרץ סתירה כזו בפועל ידי ממש, מה כוונתי? הרמב"ם מביא להלכה במקום אחד, את העשה של "בערב תאכלו מצות" אולם במקום אחר מביא את הלאו של "לא תגנוב" ואם כן כיון שאסור לגנוב מה יעשה עני שצריך לאכול מצות בפסח ואין לו כסף לקנות מצות? נמצא שיש סתירה בדברי הרמב"ם, אמנם שבא אלי עני, אני נותן לו כסף למצות, א"כ אני מתרץ יפה את הרמב"ם שלא תהיה סתירה בדבריו, וזו הדרשה שלי לשבת הגדול (ספורי חסידים לרש"י זוין).
חג הפסח וחג המצות
בתורה נקרא החג תמיד בשם חג המצות, אולם בפי חז"ל נקרא החג בשם פסח וכן קראו למסכת העוסקת בעניני החג מסכת פסחים, ונראה כי חג המצות בא להורות על שבחן של ישראל שהזדרזו לצאת במצוות ה' ולכן לא הספיקו לאפות לחם אלא מצות ועל זה אמר הנביא זכרתי לך חסד נעורייך ומפרש רש"י שהקב"ה זוכר לעם ישראל את הזכות שיצאו מהר ולא הכינו להם צידה, ואלו השם פסח מורה על "שבחו" של הקב"ה, שפסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, ואם כן ישראל מכנים את שם החג בדבר המורה על "שבחו" של הקב"ה ואלו הוא קורא לחג על שם שבחן של ישראל (קדושת לוי)
בדיקת חמץ בלב
פעם בשעת בדיקת חמץ קרא רבי ישראל מויז'ניץ בעל אהבת ישראל לנאמן ביתו רבי חנא ואמר לו, בדקנו החמץ בבית, עתה בדוק את החמץ שבלבי, ענה לו רבי חנא, רבי, אין צורך לבדוק, הלכה פסוקה במשנה: מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה (תפארת שבמלכות )
שריפת הנוצה והכף בבדיקת חמץ
רבי יששכר דב מבעלז אמר פעם, התינח ששורפים את הנוצה והכף שמשתמשים בהם בבדיקת חמץ, כיון שהם נגעו בחמץ, אבל למה אם כן שורפים את הנר?, אלא הסביר, הנר נדון לשריפה כי כל כולו לא בא אלא לחפש חסרונות!! (הגדת הגיוני הלכה)#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt#בדרך-כלל טוב שדברים מתפתחים בהדרגה, צעד אחר צעד. ועם זה, לפעמים הדרך לחולל שינוי היא דווקא על-ידי קפיצה ודילוג על שלבים#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt#שינויים בחיים מתחוללים בדרך-כלל בהדרגה, בתהליך איטי, נדבך אחר נדבך. בני-אדם אינם משתנים בבת-אחת, במהפכים קיצוניים. לוקח זמן לדברים להבשיל, לחדור לתודעה, עד שנוצר שינוי ומפנה. תהליך כזה גם יציב יותר ועמיד לאורך ימים.#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ועם זה, לפעמים מתחוללים מהפכים דרמטיים, חדים ומהירים. בן-אדם מחליט פתאום לחולל שינוי בחייו, ובתוך זמן קצר אנחנו רואים לפנינו אדם חדש. לא היה כאן תהליך מדורג, אלא קפיצה בבת-אחת לנקודה גבוהה יותר. האיש הזה דילג על שורה של שלבים מייגעים והגיע בזינוק אחד למקום החדש. גם זו דרך התקדמות שיש לה מקום בנסיבות המתאימות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# חג-הפסח מסמל את הכוח הזה – לקפוץ ולדלג על שלבים ותהליכים. הדבר רמוז גם בשמו של החג – פסח מלשון פסיחה ודילוג. הקב"ה נמשל בחג-הפסח לצבי ה"מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות", וכך באה גם הגאולה ממצרים – רגע קודם לכן היו בני-ישראל עבדים במצרים, וברגע שאחריו יצאו לחירות ונעשו בני-חורין; רגע לפני-כן היו שקועים במ"ט שערי טומאה, וברגע הבא כבר היו שרויים במסע לעבר הר-סיני.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גם בחיים הרוחניים אנו נדרשים לעיתים לחולל קפיצות. אמנם אין זה סדר-הדברים הרגיל והשגרתי. בדרך-כלל טוב שדברים מתפתחים בהדרגה, צעד אחר צעד. ועם זה, לפעמים הדרך לחולל שינוי היא דווקא על-ידי קפיצה ודילוג על שלבים. יש מצבים וזמנים שיהודי נדרש לקפוץ בבת-אחת למים ולא לחכות לתהליכי הבשלה איטיים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#היתרון בתהליך ההדרגתי, שהוא מבוסס ומעמיק יותר. האדם אינו עולה למדרגה אחת, קודם שהוא עומד איתן על המדרגה הקודמת. רק אחרי שייצב על עצמו במדרגה התחתונה יותר, הוא מעז להניח רגל על המדרגה הבאה. כך הוא עולה שלב אחר שלב. ומצד שני, התהליך האיטי הזה כובל אותו למדרגה התחתונה, ולא תמיד הוא מוצא את הכוחות לעלות למעלה. זה בדיוק המקום שבו צריכה לבוא הקפיצה, שמעבירה אותו בבת-אחת לעולם עליון יותר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בקפיצות יש גם סיכון. אפשר ליפול ולמעוד, ואפילו לשבור יד או רגל. לכן צריך לוודא היטב שיש לנו היכולת לקפוץ ושנדע לנחות ביציבות בנקודה הבאה. אבל זה סיכון מחושב שבמצבים מסויימים ראוי ליטול אותו. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# חג-הפסח נותן לנו כוח לעשות את הקפיצה הזאת בהצלחה. כשם שהקב"ה שלף את בני-ישראל בבת-אחת מטומאת מצרים, כך הוא מסייע לכל אחד ואחת מאיתנו לדלג קדימה ולקפוץ למדרגה עליונה יותר, שעד כה לא חשבנו שיש לנו היכולת להגיע אליה.גם בחיי האומה הננו נדרשים לחולל את המפנה הדרמטי הזה. כבר שנים אנחנו מדשדשים בבוץ, ובינתיים שוקעים בו יותר ויותר. רוח ההתרפסות לפני אומות-העולם חדרה עמוק כל-כך ללבבות, שרבים כבר אינם יכולים להעלות על הדעת התנהגות נורמלית של עם, שיודע לעמוד על שלו, להיאחז בנחלתו ולהדוף לחצים המאיימים על שלומו ועל ביטחונו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חג-הפסח הוא הזמן לצאת לחירות גם במובן הזה. לזכור שאמנם "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אבל יש לנו רועה נאמן – "והקב"ה מצילנו מידם". להפנים שארץ-ישראל היא "נחלת עולם לעם עולם" ולא נועדה לשמש קלף במשא-ומתן, כדי למוסרה חלילה לאויבינו. לקלוט שחירות פירושה דחייה מוחלטת של לחצי האומות וניסיונות להכתיב לנו את המדיניות בנושאים החיוניים לגורלנו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#המפנה הזה יבוא כאשר יבוא 'דילוג' גם בהיבט הרוחני-ערכי. כאשר נקלוט מה המשמעות של היותנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". או-אז נגיע ל'יציאה ממצרים', שהיא תהיה ההכנה לחירות האמיתית, שאליה נגיע בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גאולה שאין אחריה גלות !#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# בכתבי הארי ז"ל נאמר, שארבעת הבנים הם כנגד ארבע הכוסות. לפי זה נמצא, שהכוס השנייה, שעליה אומרים את עיקר ההגדה, היא כנגד הרשע. הטעם לכך#_sc# גאולת מצרים לא הייתה מושלמת , שהרי 'יש אחריה גלות', ותכלית גאולה זו היא להגיע לגאולה העתידה, שאין אחריה גלות. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ומאחר שתנאי עיקרי לגאולה העתידה הוא - אחדות, לכן אמירת עיקר ההגדה, קרי#_sc# עיקר המאמץ, היא היכן שעבודת האחדות קשה ביותר. כלומר, על הכוס השנייה , שכנגד הרשע .#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# "רשע מה הוא אומר... ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו, אילו היה שם, לא היה נגאל" (מתוך ההגדה). רק "שם", במצרים, קודם שניתנה התורה, לא היה הרשע ראוי להיגאל, אך בגאולה העתידה עתידים גם הרשעים להיגאל, כי גם הם יעשו תשובה, ושום יהודי לא יישאר בגלות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לאן קופצים#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ופסח ה'" (שמות יד,כג). מפרש רש"י#_sc# "ופסח – ודילג". מאחר ש'פסח' פירושו קפיצה, מה ראה רש"י להוסיף עוד 'ודילג'? אלא בשעה שאדם קופץ, עליו לדעת מאין הוא קופץ ולאן הוא קופץ. רק לאחר הקפיצה הוא יכול לדעת אם קפיצתו הייתה למקום הראוי. לאחר 'ופסח' עדיין צריך להיות 'ודילג'.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כאן גר יהודי #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כשבא רבי משה-לייב מססוב להסתופף בצילו של רבי אלימלך מליזנסק, כיבד אותו רבו לומר דבר-תורה בשולחן השבת. זה היה בשבת פרשת בוא, ורבי משה-לייב אמר#_sc# "בפרשה נאמר שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל במצרים'. לכאורה הלוא הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, ואיך ייתכן שהוא פוסח על מקום כלשהו. ועוד, לפי זה היה צריך להיכתב 'אשר פסח מעל בתי בני-ישראל'. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"אלא", ביאר רבי משה-לייב, "שכאשר הקב"ה עבר בין המצרים והגיע לבית יהודי, החל לרקוד מרוב שמחה, כאומר#_sc# כאן גר יהודי. זה הפירוש שהקב"ה 'פסח על בתי בני-ישראל' – הוא רקד על בתיהם". #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ובעודו מדבר התלהב רבי משה-לייב כל-כך עד שקפץ על השולחן והחל לרקוד מתוך אש יוקדת, בקראו#_sc# "כאן גר יהודי"...#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt#דרשת שבת הגדול#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אמר פעם רבי צבי הירש מליסקא בדרך צחות, כל הרבנים טורחים לפני פסח ליישב סתירות ברמב"ם, ואני מתרץ סתירה כזו בפועל ידי ממש, מה כוונתי? הרמב"ם מביא להלכה במקום אחד, את העשה של "בערב תאכלו מצות" אולם במקום אחר מביא את הלאו של "לא תגנוב" ואם כן כיון שאסור לגנוב מה יעשה עני שצריך לאכול מצות בפסח ואין לו כסף לקנות מצות? נמצא שיש סתירה בדברי הרמב"ם, אמנם שבא אלי עני, אני נותן לו כסף למצות, א"כ אני מתרץ יפה את הרמב"ם שלא תהיה סתירה בדבריו, וזו הדרשה שלי לשבת הגדול (ספורי חסידים לרש"י זוין).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חג הפסח וחג המצות#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בתורה נקרא החג תמיד בשם חג המצות, אולם בפי חז"ל נקרא החג בשם פסח וכן קראו למסכת העוסקת בעניני החג מסכת פסחים, ונראה כי חג המצות בא להורות על שבחן של ישראל שהזדרזו לצאת במצוות ה' ולכן לא הספיקו לאפות לחם אלא מצות ועל זה אמר הנביא זכרתי לך חסד נעורייך ומפרש רש"י שהקב"ה זוכר לעם ישראל את הזכות שיצאו מהר ולא הכינו להם צידה, ואלו השם פסח מורה על "שבחו" של הקב"ה, שפסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, ואם כן ישראל מכנים את שם החג בדבר המורה על "שבחו" של הקב"ה ואלו הוא קורא לחג על שם שבחן של ישראל (קדושת לוי) #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# בדיקת חמץ בלב#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פעם בשעת בדיקת חמץ קרא רבי ישראל מויז'ניץ בעל אהבת ישראל לנאמן ביתו רבי חנא ואמר לו, בדקנו החמץ בבית, עתה בדוק את החמץ שבלבי, ענה לו רבי חנא, רבי, אין צורך לבדוק, הלכה פסוקה במשנה#_sc# מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה (תפארת שבמלכות )#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# שריפת הנוצה והכף בבדיקת חמץ#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#רבי יששכר דב מבעלז אמר פעם, התינח ששורפים את הנוצה והכף שמשתמשים בהם בבדיקת חמץ, כיון שהם נגעו בחמץ, אבל למה אם כן שורפים את הנר?, אלא הסביר, הנר נדון לשריפה כי כל כולו לא בא אלא לחפש חסרונות!! (הגדת הגיוני הלכה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt# #_lt#/div#_gt# |