אלו ימים שנעשו בהם ניסים לישראל: פורים ופסח. לא רק בימי הפורים מרבים בשמחה, אלא "משנכנס אדר" - כל החודש מרבים בשמחה. וכלשון הפסוק במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". כל החודש נהפך מיגון לשמחה. מכאן לומד הירושלמי הלכה, שאם אדם יוצא לדרך ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקרא את המגילה מתחילת החודש. עצם ריבוי השמחה מבטא את ההכרה בטוב וההודאה לבורא עולם, על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה. זה גם הזמן להעמיק להתבונן במידת השמחה בכלל. בספר "שערי קדושה" של ר' חיים ויטל תלמיד האר"י ז"ל, מובא שהשמחה היא מידה נפלאה והיא יסוד מרכזי בעבודת ד'. השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בו יתברך, וכתיב: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב". כי אם העבודה היא בעיצבון, דומה לעבד העובד את רבו בפנים עצובות וזועפות. וכתיב: ברכת ד' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. ועל-ידי העיצבון הקב"ה יסתלק מעליו. והראיה לכך מיעקב בחיר האבות אשר נסתלקה השכינה ורוח הקודש ממנו בעשרים ושתים שנה שפירש יוסף ממנו. וכששמח בבשורתו כתיב: "ותחי רוח יעקב" - ששרתה עליו רוח הקודש. ואמרו רבותינו ז"ל, "אין השכינה שורה מתוך עצבות ואין הנבואה שורה מתוך עצבות". וכן מצינו באלישע ובבני הנביאים, דכתיב: "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'". וכתיב, "ולפניהם תוף וחליל וכו'". ואפילו בכל עבודת מצוה ותפלה צריך שיהיה בתכלית השמחה. כמו שמצינו באביי שהוה בדיח טובא - היה שמח ביותר, ואמר: תפילין אני מניח. וכן רב ברונא, משום שסמך גאולה לתפלה לא פסק פיו מלחייך ולשמוח כל אותו היום. עד כאן דברי ר' חיים ויטל בספרו "שערי קדושה" על חשיבות השמחה בעבודת ד'. על כן בהיכנס חודש אדר הבא עלינו לטובה, נגביר את השמחה הנובעת מאמונה שלמה ברבש"ע אשר כל מעשיו לטובה. גם מה שנראה בתחילה כאילו ח"ו אינו לטובה בעצם הוא לטובה. זה מה שאירע בפורים, שהאיום הנורא נהפך לטובה, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. משכנס אדר הקב"ה האיר לנו, עם ישראל, את פניו והצילנו מעצתו של המן הרשע - ולכן מרבים בשמחה על ריבוי חסדיו - אבל גם באב שבו הסתיר השי"ת פניו מישראל ובו נחרבו שני בתי המקדש נאמר "ממעטים בשמחה". יסוד אמונתנו הוא שגם כאשר יש הסתר פנים כביכול, פועל אבינו שבשמים בסתר לטובתנו . לכן יהודי מאמין העובד את ה` באמת תמיד צריך להיות בשמחה בין בהארת פנים בין בהסתר פנים. כפי שהורונו חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" - בלב שלם ובשמחה (ברכות ס ב). השמחה משולה למוזיקה. אפשר להגביר את הקול או להנמיכו אבל את מנגינת האמונה, הביטחון והשמחה בישראל אי אפשר להפסיק. כשרוצים להעניק, הופכים את הגביע במנורת הזהב שהייתה במשכן היו קבועים עשרים ושניים גביעים. כיצד נראו הגביעים? אומרים חז"ל: "למה הן דומין – כמין כוסות אלכסנדריים". מפרש הרמב"ם, ש'כוס אלכסנדרי' הוא כוס ש"שוליים שלו צרים". כלומר, אלה כוסות שבסיסן צר ושוליהן רחבים (הכוס עולה ומתרחבת בקו אלכסוני). ואכן, בציור המנורה שצייר הרמב"ם הוא צייר את הגביעים כמשולשים, שזה קו המתאר של 'כוס אלכסנדרי'. אולם כשמתבוננים בציור מבחינים בדבר-פלא – הרמב"ם צייר את הגביעים בכיוון הפוך מהמצופה – הבסיס למעלה והפתח למטה. אם נדמה את הגביעים לגביעי יין, הרי הם היו קבועים במנורה במהופך, כשפיהם למטה. דבר זה מעורר תמיהה: במשכן עצמו מצאנו הדגשה שהדברים יעמדו בכיוון הנכון. למשל, קרשי המשכן היו צריכים לעמוד "דרך גדילתן", כלומר, הקרש היה צריך לעמוד באותו כיוון של צמיחתו, החלק התחתון של העץ למטה וחלקו העליון למעלה. מכאן גם נלמד כלל הלכתי – "כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן" (ולכן מי שנטל את הלולב, למשל, במהופך – לא יצא ידי חובתו). מדוע אפוא דווקא הגביעים מוקמו במנורה בכיוון הפוך מ"דרך גדילתן'? התשובה לשאלה זו קשורה בדבר נוסף שנעשה בבית-המקדש הפוך מהמקובל – החלונות. בדרך-כלל בונים את החלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים, כדי שהאור הבא מבחוץ יתפשט לשטח רחב יותר בבית. אולם בבית-המקדש נבנו החלונות במהופך – צרים מבפנים ורחבים מבחוץ. הסיבה לזה היא, שבית רגיל הוא חשוך והאור מגיע מבחוץ, ולכן החלונות נבנים בדרך שתאפשר להאיר את הבית, ואילו בית-המקדש עניינו שהוא מאיר את העולם שמסביבו, והאור יוצא ממנו החוצה. לכן נבנו החלונות בכיוון הפוך, כדי לסמל עניין זה, שממנו יוצאת האורה לעולם כולו. רעיון זה מסביר גם את כיוון הגביעים במנורה. על המנורה אמרו חז"ל: "לא לאורה אני צריך", אלא "עדות היא לכל באי-עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר, המנורה באה להקרין את האור האלוקי לכל העולם כולו. לכן נקבעו בה הגביעים בכיוון המורה על הרעפת שפע. כאשר גביע עומד בצורה הרגילה, משמעות הדבר שברצוננו לקבל ולהחזיק את השפע. במצב זה הגביע משמש בית-קיבול, והוא אוצר בתוכו את השפע. אולם כאשר הכוונה היא להעניק את השפע, כי-אז אנו הופכים את הגביע ומוזגים את תוכנו. הגביע ההפוך מסמל אפוא את ההשפעה לזולת. עניינה של המנורה היה להאיר את העולם באור האלוקי, ולכן גביעיה היו הפוכים, כדי לסמל את עניינה המיוחד, כמקור של שפע אלוקי וברכה לעולם כולו. כוח לבצע "ככל אשר מראה אותך... וכן תעשו" (שמות כה,ט). בשעה שהראה הקב"ה למשה את תבנית המשכן וכליו, נתן לו כוח להביא את מה שראה לידי מעשה בפועל. זהו שנאמר "וכן תעשו" - זוהי נתינת הכוח מלמעלה לכל ישראל, להביא לידי פועל את מה שראה משה בהר.(אדמו"ר הזקן) איפה נמצא הקב"ה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). שאלו את רבי מנחם-מנדל מקוצק, היכן הוא מקום משכנו של הקב"ה. ענה להם: "בכל מקום שמכניסים אותו". זהו שנאמר "ועשו לי מקדש" – אם פנימיות האדם רצופה אהבת ה' ויראתו, כי-אז "ושכנתי בתוכם" –הקב"ה שוכן בתוכם ממש. היסוד שלם כשם שמקום המקדש נשאר בקדושתו גם בזמן הגלות, כמאמר חז"ל (שמות רבה): "לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי", שכן החורבן היה רק בבית עצמו – כך המקדש הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל, היסוד שלם, זך וטהור, וכל עניין השממה הרוחנית שיש לעיתים בישראל, היא רק ב'בניין' של המקדש הפרטי, אבל היסוד נשאר בקדושתו לעולם. (היום-יום) כלים ויריעות שכינת ה' שוכנת בנשמתו של כל יהודי ויהודי, על-ידי עסק התורה והמצוות, שהם מכוונים כנגד כלי המשכן והיריעות. כשם שהשראת השכינה במשכן הייתה על-ידי כלי המשכן והיריעות, כך השראת השכינה במשכן הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל היא על-ידי שני הדברים: 'כלים' – לימוד התורה, 'יריעות' – קיום המצוות.(תורה אור) בקרובי אקדש ... משה בא לנחם את אחיו אהרון ואומר לו: הוא אשר דיבר ה` לאמר בקרובי אקדש וגו”` (פרק י` ג`) כלומר: מה שאמר הקב”ה (שמות כ”ט) “ונועדתי שם לבני ישראל ונקדש בכבודי” הבין משה שהכוונה: “ונקדש במכובדי”. כלומר שהקב”ה יתקדש ע”י מקורביו. אומר משה לאהרון: עד עכשיו הייתי בטוח שכוונתו של הקב”ה להתקדש במקורבים שלו, שאלו הם אנחנו או אני או אתה. אבל עכשיו רואה אני שנדב ואביהוא גדולים משנינו. העיקר היופי הפנימי המשכן היה מהודר מבפנים - הקרשים מצופים זהב, היריעות - תכלת וארגמן, הכלים של זהב. לעומת זאת, מבחוץ כוסה המשכן יריעות עזים פשוטות. להורות כי העיקר הוא היופי הפנימי, ואין להפגין את העושר כלפי חוץ.(עיטורי תורה).

#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אלו ימים שנעשו בהם ניסים לישראל#_sc# פורים ופסח. לא רק בימי הפורים מרבים בשמחה, אלא "משנכנס אדר" - כל החודש מרבים בשמחה. וכלשון הפסוק במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". כל החודש נהפך מיגון לשמחה. מכאן לומד הירושלמי הלכה, שאם אדם יוצא לדרך ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקרא את המגילה מתחילת החודש. עצם ריבוי השמחה מבטא את ההכרה בטוב וההודאה לבורא עולם, על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה. זה גם הזמן להעמיק להתבונן במידת השמחה בכלל.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בספר "שערי קדושה" של ר' חיים ויטל תלמיד האר"י ז"ל, מובא שהשמחה היא מידה נפלאה והיא #_lt#span style="text-decoration#_sc# underline;"#_gt#יסוד מרכזי#_lt#/span#_gt# בעבודת ד'. השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בו יתברך, וכתיב#_sc# "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב". כי אם העבודה היא בעיצבון, דומה לעבד העובד את רבו בפנים עצובות וזועפות. וכתיב#_sc# ברכת ד' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. ועל-ידי העיצבון הקב"ה יסתלק מעליו. והראיה לכך מיעקב בחיר האבות אשר נסתלקה השכינה ורוח הקודש ממנו בעשרים ושתים שנה שפירש יוסף ממנו. וכששמח בבשורתו כתיב#_sc# "ותחי רוח יעקב" - ששרתה עליו רוח הקודש. ואמרו רבותינו ז"ל, "אין השכינה שורה מתוך עצבות ואין הנבואה שורה מתוך עצבות".#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# וכן מצינו באלישע ובבני הנביאים, דכתיב#_sc# "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'". וכתיב, "ולפניהם תוף וחליל וכו'". ואפילו בכל עבודת מצוה ותפלה צריך שיהיה בתכלית השמחה. כמו שמצינו באביי שהוה בדיח טובא - היה שמח ביותר, ואמר#_sc# תפילין אני מניח. וכן רב ברונא, משום שסמך גאולה לתפלה לא פסק פיו מלחייך ולשמוח כל אותו היום.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עד כאן דברי ר' חיים ויטל בספרו "שערי קדושה" על חשיבות השמחה בעבודת ד'.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# על כן בהיכנס חודש אדר הבא עלינו לטובה, נגביר את השמחה הנובעת מאמונה שלמה ברבש"ע אשר כל מעשיו לטובה. גם מה שנראה בתחילה כאילו ח"ו אינו לטובה בעצם הוא לטובה. זה מה שאירע בפורים, שהאיום הנורא נהפך לטובה, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# משכנס אדר הקב"ה האיר לנו, עם ישראל, את פניו והצילנו מעצתו של המן הרשע - ולכן מרבים בשמחה על ריבוי חסדיו - אבל גם באב שבו הסתיר השי"ת פניו מישראל ובו נחרבו שני בתי המקדש נאמר "ממעטים בשמחה". יסוד אמונתנו הוא שגם כאשר יש הסתר פנים כביכול, פועל אבינו שבשמים בסתר לטובתנו . לכן יהודי מאמין העובד את ה` באמת תמיד צריך להיות בשמחה בין בהארת פנים בין בהסתר פנים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כפי שהורונו חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" - בלב שלם ובשמחה (ברכות ס ב).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#השמחה משולה למוזיקה. אפשר להגביר את הקול או להנמיכו אבל את מנגינת#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#האמונה, הביטחון והשמחה בישראל אי אפשר להפסיק. #_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כשרוצים להעניק, הופכים את הגביע#_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# במנורת הזהב שהייתה במשכן היו קבועים עשרים ושניים גביעים. כיצד נראו  הגביעים? אומרים חז"ל#_sc# "למה הן דומין – כמין כוסות אלכסנדריים". מפרש הרמב"ם, ש'כוס אלכסנדרי' הוא כוס ש"שוליים שלו צרים". כלומר, אלה כוסות שבסיסן צר ושוליהן רחבים (הכוס עולה ומתרחבת בקו אלכסוני).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# ואכן, בציור המנורה שצייר הרמב"ם הוא צייר את הגביעים כמשולשים, שזה קו המתאר של 'כוס אלכסנדרי'. אולם כשמתבוננים בציור מבחינים בדבר-פלא – הרמב"ם צייר את הגביעים בכיוון הפוך מהמצופה – הבסיס למעלה והפתח למטה. אם נדמה את הגביעים לגביעי יין, הרי הם היו קבועים במנורה במהופך, כשפיהם למטה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#דבר זה מעורר תמיהה#_sc# במשכן עצמו מצאנו הדגשה שהדברים יעמדו בכיוון הנכון. למשל, קרשי המשכן היו צריכים לעמוד "דרך גדילתן", כלומר, הקרש היה צריך לעמוד באותו כיוון של צמיחתו, החלק התחתון של העץ למטה וחלקו העליון למעלה. מכאן גם נלמד כלל הלכתי – "כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן" (ולכן מי שנטל את הלולב, למשל, במהופך – לא יצא ידי חובתו). מדוע אפוא דווקא הגביעים מוקמו במנורה בכיוון הפוך מ"דרך גדילתן'?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# התשובה לשאלה זו קשורה בדבר נוסף שנעשה בבית-המקדש הפוך מהמקובל – החלונות. בדרך-כלל בונים את החלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים, כדי שהאור הבא מבחוץ יתפשט לשטח רחב יותר בבית. אולם בבית-המקדש נבנו החלונות במהופך – צרים מבפנים ורחבים מבחוץ.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הסיבה לזה היא, שבית רגיל הוא חשוך והאור מגיע מבחוץ, ולכן החלונות נבנים בדרך שתאפשר להאיר את הבית, ואילו בית-המקדש עניינו שהוא מאיר את העולם שמסביבו, והאור יוצא ממנו החוצה. לכן נבנו החלונות בכיוון הפוך, כדי לסמל עניין זה, שממנו יוצאת האורה לעולם כולו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# רעיון זה מסביר גם את כיוון הגביעים במנורה. על המנורה אמרו חז"ל#_sc# "לא לאורה אני צריך", אלא "עדות היא לכל באי-עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר, המנורה באה להקרין את האור האלוקי לכל העולם כולו. לכן נקבעו בה הגביעים בכיוון המורה על הרעפת שפע.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כאשר גביע עומד בצורה הרגילה, משמעות הדבר שברצוננו לקבל ולהחזיק את השפע. במצב זה הגביע משמש בית-קיבול, והוא אוצר בתוכו את השפע. אולם כאשר הכוונה היא להעניק את השפע, כי-אז אנו הופכים את הגביע ומוזגים את תוכנו. הגביע ההפוך מסמל אפוא את ההשפעה לזולת.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# עניינה של המנורה היה להאיר את העולם באור האלוקי, ולכן גביעיה היו הפוכים, כדי לסמל את עניינה המיוחד, כמקור של שפע אלוקי וברכה לעולם כולו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כוח לבצע#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# "ככל אשר מראה אותך... וכן תעשו" (שמות כה,ט). בשעה שהראה הקב"ה למשה את תבנית המשכן וכליו, נתן לו כוח להביא את מה שראה לידי מעשה בפועל. זהו שנאמר "וכן תעשו" - זוהי נתינת הכוח מלמעלה לכל ישראל, להביא לידי פועל את מה שראה משה בהר.(אדמו"ר הזקן)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#איפה נמצא הקב"ה#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). שאלו את רבי מנחם-מנדל מקוצק, היכן הוא מקום משכנו של הקב"ה. ענה להם#_sc# "בכל מקום שמכניסים אותו". זהו שנאמר "ועשו לי מקדש" – אם פנימיות האדם רצופה אהבת ה' ויראתו, כי-אז "ושכנתי בתוכם" –הקב"ה שוכן בתוכם ממש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#היסוד שלם#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# כשם שמקום המקדש נשאר בקדושתו גם בזמן הגלות, כמאמר חז"ל (שמות רבה)#_sc# "לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי", שכן החורבן היה רק בבית עצמו – כך המקדש הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל, היסוד שלם, זך וטהור, וכל עניין השממה הרוחנית שיש לעיתים בישראל, היא רק ב'בניין' של המקדש הפרטי, אבל היסוד נשאר בקדושתו לעולם. (היום-יום)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כלים ויריעות#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# שכינת ה' שוכנת בנשמתו של כל יהודי ויהודי, על-ידי עסק התורה  והמצוות, שהם מכוונים כנגד כלי המשכן והיריעות. כשם שהשראת השכינה במשכן הייתה על-ידי כלי המשכן והיריעות, כך השראת השכינה במשכן הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל היא על-ידי שני הדברים#_sc# 'כלים' – לימוד התורה, 'יריעות' – קיום המצוות.(תורה אור)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# בקרובי אקדש ...#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# משה בא לנחם את אחיו אהרון ואומר לו#_sc# הוא אשר דיבר ה` לאמר בקרובי אקדש וגו”` (פרק י` ג`)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כלומר#_sc# מה שאמר הקב”ה (שמות כ”ט) “ונועדתי שם לבני ישראל ונקדש בכבודי”#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הבין משה שהכוונה#_sc# “ונקדש במכובדי”.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# כלומר שהקב”ה יתקדש ע”י מקורביו. אומר משה לאהרון#_sc# עד עכשיו הייתי בטוח שכוונתו של הקב”ה להתקדש במקורבים שלו, שאלו הם אנחנו או אני או אתה. אבל עכשיו רואה אני שנדב ואביהוא גדולים משנינו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#העיקר היופי הפנימי#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# המשכן היה מהודר מבפנים - הקרשים מצופים זהב, היריעות - תכלת וארגמן, הכלים של זהב. לעומת זאת, מבחוץ כוסה המשכן יריעות עזים פשוטות. להורות כי העיקר הוא היופי הפנימי, ואין להפגין את העושר כלפי חוץ.(עיטורי תורה).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt# #_lt#/div#_gt#